יצחק אייזיק מטירנא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יצחק אייזיק מטירנא
תאריך לידה בין ה'ק' לה'ק"נ (החצי השני של המאה ה-14)
תאריך פטירה בין ה'ק"נ לה'ר' (החצי הראשון של המאה ה-15)
מקום פעילות וינה, טירנאו (טירנא) שבבוהמיה, אזור נירנברג
השתייכות רבני אוסטריה, רבני אשכנז, רבני גרמניה
נושאים שבהם עסק ש"ס, הלכה, מנהגים
רבותיו רבי אברהם קלויזנר (מהרא"ק), רבי שלום מנוישטט/שלום מוויען (מהר"ש), רבי אהרן בלומלין
חיבוריו "ספר המנהגים"

רבי יצחק אייזיק מטירנא (חי בין השנים ה'ק'-ה'ר', בין החצי השני של המאה ה-14 לחצי הראשון של המאה ה-15) נחשב בקרב רבים לאחד מגדולי יהדות הונגריה בימי הביניים. עם זאת, כנראה היה ממנהיגי יהדות אוסטריה מפני שכתב בהקדמה לספרו המפורסם כי גדל בין גדולי חכמי אוסטריה וכי הסיבה הבסיסית שהביאה אותו לחבר את ספרו היא המצב הרוחני הירוד באוסטריה באותה תקופה והחשש מפני שכחת המנהגים (ראו להלן בפרק "תולדות חייו").

"ספר המנהגים" שחיבר הוא אחד משני ספרי המנהגים החשובים ביותר של מנהגי האשכנזים לצד 'מנהגי מהרי"ל', והייתה לו השפעה מכרעת בעיקר על קהילות מזרח אירופה ועל נוסח אשכנז המזרחי, לעומת ספרו של המהרי"ל שהשפיע בעיקר על קהילות מערב אירופה ועל נוסח אשכנז המערבי. באותה תקופה חי גם רבי ישראל איסרלין בעל "תרומת הדשן".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על קורות חייו ומשפחתו, למעט שם אביו בנימין, ואין כל עדויות ומסמכים על תאריכי לידתו ופטירתו, על המקומות בהן נולד ונפטר ועל מקום קבורתו. אך סביר להניח ששנת לידתו קרובה לשנת לידתו של המהרי"ל ק"כ (1360), חברו שלמד עימו בווינה אצל שלום מנוישטאט שנודע בכינויו גם כ"רבי שלום מוויען"‏[1] או 'המהר"ש' שהיה רבו של המהרי"ל, ואצל רבי אברהם קלויזנר שחיבר גם הוא ספר מנהגים שנודע גם הוא בשם "ספר המנהגים" או "מנהגי מהרא"ק". הוא היה רבו של רבי יצחק אייזיק ונפטר בשנת קס"ח (1408).

בתשובתו שנמצאת בכתב יד בעניין הסדרת דרכי תשובה לזוג שהמיר דתו ורוצה לחזור לחיים יהודיים, כתב בסופה: "נאום עקוד בן איש ימיני". מעתיק התשובה היה אחיין של רבי זלמן הכהן מנירנברג[2][3], כתב בסוף 'ע"כ מצאתי והעתקתיו ושמעתי שהוא מה"ר יצחק טירנא וא"כ נקרא יצחק ב"ר בנימין'.‏[4][5]

הוא עצמו השתמש רק בכינוי אייזיק ולא בשמו העברי יצחק כי באותה תקופה היה מקובל להשתמש בכינויים כשמות ולא בשם העברי שניתן להם בברית ועימו עלו לתורה.‏[6] וכן בדפוסים הקדומים מופיע בשער רק הכינוי אייזיק, אך בדפוסי פולין המאוחרים כמו בוורשה תרכ"ט[7] שלפיו הדפיסו דפוסי צילום בדפוס לוין-אפשטיין, החלו לכתוב בשער "יצחק אייזיק", וכן בדפוסים מאוחרים יותר הוסיפו גם בקולופון בסוף את השם יצחק כמו 'נשלמו המנהגים שיסד מהר"ר יצחק ז"ל המכונה אייזיק טירנא', לעומת 'סליק מנהגים שחיבר מה"ר אייזיק טירנא זלה"ה' שבדפוסים קדומים.‏[8] כך ב'שו"ת מהרי"ל' במהדורת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" בתשובה ד' בסימן ע"ב (עמ' ק"א במהדורה זו)‏[9] העוסק בנשים קדושות באושטרייך, מזכיר המהרי"ל את רבי יצחק אייזיק וכותב 'מהר"י טירנא'.‏[10]

הפרטים הוודאיים היחידים הם:
מוצאו מיישוב בשם "טירנא" כפי שרבי יצחק אייזיק בעצמו כותב "הנני הצעיר אייזק טירנא" בהקדמת "ספר המנהגים" ועל זהותה חלוקות הדעות, ונראים דבריו של הרב ויינגרטן שמדובר ביישוב בבוהמיה ולא טרנבה בסלובקיה (ראו להלן בפרק על זהות היישוב טירנא).
גדל בווינה ושם למד משלושת גדולי חכמי אוסטריה - המהרא"ק שהיה רבו המובהק, המהר"ש ורבי אהרן בלומלין (או רבי אהרן פלומיל שנקרא גם "רבי אהרן מקרימז" על שם מקום מוצאו) שנרצח בפרעות בט' בניסן קפ"א (21 במרץ 1421), כפי שכותב בהקדמתו: 'מימי גדלתי בין החכמים המקובלים מהר"ש ומהרא"ק ומהר"א הקדוש ז"ל...'.
התגורר לפחות בסוף אדר קפ"א באזור נירנברג שבגרמניה (ראו להלן בהמשך הפרק).
חיבר את "ספר המנהגים" לאחר פרעות קפ"א. שנת חיבורו ומקום חיבורו לא נודעו (ראו להלן בפרק המוקדש לספר).

הרב שמואל הכהן וינגרטן מביא במחקרו "ר' יצחק אייזיק טירנא ותולדותיו"‏[11] (ראו בסעיף "לקריאה נוספת") את דבריו של הרב ישראל איסרלין טויבר, ראב"ד וואג-נוישטטל (Vagujhely), שכותב שבפסקיו של תרומת הדשן (שגם שמו היה ישראל איסרלין) כתוב שר' יצחק אייזיק מטירנא נולד בווינה‏[12] ועל כך מעיר הרב ויינגרטן שלא מצא דבר כזה בפסקיו של "תרומת הדשן". יש הטוענים שכיהן כרבה של קהילת וינה כמו רבו המהר"ש, וכן בעיר שעל שמה התפרסם, ואף יש הטוענים שהיה רב או ראש ישיבה (או שניהם) בפרשבורג ויש הטוענים שכיהן ברבנות במקום שעל שמו נקרא וגם בווינה וכראש ישיבה בפרשבורג או לפחות רב בטירנא וראש ישיבה בפרשבורג, כשהחוקרים הטוענים כך אינם אחידים בסדר משרותיו.‏[13]
אחד מהחוקרים שטוענים כי רבי יצחק אייזיק שימש במשרה רבנית בפרשבורג הוא יצחק יוסף כהן שבמאמר "ספריהם של חכמי הונגריה הראשונים"‏[14] כותב‏[15] כי רבי יצחק אייזיק ברח מהפרעות בווינה לפרשבורג. הוא מוכיח לשיטתו את הדבר ממסמכים רשמיים מאותה תקופה בספרי האחוזה של פרשבורג שהרישום בהם לפי סדר הבתים ב"רחוב היהודים" וב"חצר היהודים". במסמך משנת 1439 (קצ"ט) כתוב שיהודי בשם יצחק מטירנא חי בסמוך לבית כנסת בשכנות לבתו אסתר וחתנו יוסף. י"י כהן מבין מזה שמדובר ברבי יצחק אייזיק כיוון שהוא מוזכר כמתגורר בסמיכות לבית הכנסת מה שמצביע על חשיבותו בחיי בית הכנסת והיותו נושא בתפקיד רבני. וכן בתעודות משנים קודמות מצא שתי רשימות המסודרות לפי מיקום הבתים בריכוזי היהודים בפרסבורג וכוללות בתי אב החייבים במס היין מהשנים 1430 (ק"ץ) ו-1434 (קצ"ד). בדירה שב-1439 גר בה יצחק מטירנא אין רישום במסמכים אלו ובדירה הסמוכה שלגביה באותה שנה נרשם "די שול" (בית כנסת) ברשימת החייבים במס היין, ב-1434 נרשם "יודנשול" ("בית כנסת של היהודים") אך ב-1430 נכתב אייזיקין (אשת אייזיק) שאומר שאז זו הייתה דירה פרטית ולא בית כנסת. לפי רישומים אלו מסיק כהן כי ב-1430 הייתה בפרשבורג רעייתו של רבי יצחק אייזיק (ואולי גם בתה וחתנה) כדי לבדוק את המצב בקהילה והאפשרות למשרה רבנית, וכראש משפחה עסקה במסחר יין וחויבה במס היין. בין השנים ק"צ-קצ"ד הועברה דירת הרבנית לצורך בית כנסת (וכנראה גם בית מדרש) ורבי יצחק אייזיק קנה דירה סמוכה בבניין זה. ב-1434 השלטון כבר הכיר ברבנותו של רבי יצחק אייזיק כי באותה שנה לא שילם את מס היין שמנהיגים רוחניים היו פטורים מלשלמו. ברישום החייבים במס היין משנת 1452 (רי"ב) הופיעו שני רבנים אחרים, ר' חיידא ור' יהודה, ור' אייזיק‏[16] אינו רשום, ומכאן סובר יוסף י' כהן שאז רבי יצחק אייזיק כבר לא היה בין החיים.
הרב ויינגרטן‏[17] שולל את דבריו של כהן‏[18] מכמה סיבות:

  1. לפי דבריו של כהן, בק"צ עדיין לא היה בפרשבורג, אז היכן התעכב לפחות במשך 9 שנים מקפ"א אם לאחר הפרעות אמור היה לברוח לפרשבורג.
  2. הכל קראו לרבי יצחק אייזיק בכינוי אייזיק ולא בשם העברי וכך גם כתב רבי יצחק אייזיק עצמו בהקדמת ספרו, אז מדוע שבספרי האחוזה יקפיד על השם העברי, האם ספרי האחוזה הם כמו עלייה לתורה שיש להקפיד בה על השם העברי?!
  3. הרב ויינגרטן כותב שכל מי שעסק בייצור יין ומכירתו היה חייב במס‏[19] ולא היה חוק שפטר ממס זה את הרבנים שעסקו בכך, ממילא אין להוכיח דבר מרשימות החייבים במס היין, ומעבר היהודים מהגטו הקודם בפרשבורג לגטו החדש שהתרחש בקצ"ד יכול היה לגרום לפגיעה משמעותית בייצור היין בידי היהודים וממילא ייתכן שבאמת לא שילמו את מס היין וזאת כי לא היה יין לשלם עליו.
  4. רבי יצחק אייזיק היה חברו של המהרי"ל ולמדו יחד אצל המהר"ש ואצל המהרא"ק בווינה, ולכן הגיוני מאוד שהיו בגיל דומה. המהרי"ל נפטר בקפ"ז בגיל 67, ולכן רבי יצחק אייזיק היה בקצ"ד, בסביבות גיל 70 שנחשב אז לגיל מופלג מאוד ולא סביר שהכתירו רב בגיל כזה.
  5. אם היה רבי יצחק אייזיק בפרשבורג, תמוה מאוד מדוע רבי יוסף יוזלן, מחבר "לקט יושר", לא מזכיר אותו כי מזכיר יהודים שחיו בפרשבורג בתקופה זו.

על דחיותיו של הרב ויינגרטן יש להוסיף שי"י כהן עצמו מביא בדבריו את תשובת המהרי"ל לרבי זלמן כהן מנירנברג (המובאת בפסקה הבאה) שבה אומר המהרי"ל לרבי זלמן הכהן שימסור דבריו לרבי יצחק אייזיק. משמע מכאן שרבי יצחק אייזיק כבר לא היה בווינה אלא בסביבת נירנברג, כלומר ברח מהפרעות לאזור זה ולא לפרשבורג.‏[20]

ההיסטוריון אייזיק הירש וייס[21] מוכיח שרבי יצחק אייזיק ברח בפרעות קפ"א מוינה לאזור נירנברג בגרמניה מתשובה של המהרי"ל ל'מהר"ר זלמן הכהן' מנירנברג (סימן צ"ח בשו"ת מהרי"ל המוזכרת לעיל) בעניין כשרותו של גט שהובא לממגנצא ובו הושמט הכינוי "בערא" משבו של אבי המגרש. לאחר כשנה הובא גט אחר שניתן בי"ט באדר אך הרשאה לשליח הוא מהשנה הקודמת והמהרי"ל פסק ששטר ההרשאה מזויף. בתוכן התשובה כותב המהרי"ל 'כאשר כתב לי עתה על ידו הרר"א טירנא בעצמו שלא ידע כלל בכינוי שם אביו'. בסופה ביקש המהרי"ל מהרב זלמן הכהן 'ונא תודיע להר"א טירנא דברי דלעיל...'. מכאן שר' יצחק אייזיק מטירנא התגורר באותה שנה בנירנברג או בסביבתה. על סמך זה משער שרבי יצחק אייזיק נמלט מאימת הפרעות בקפ"א מוינה לגרמניה כפי שעשו רבים אחרים וכך מסיק הרב ויינגרטן (ראו במאמרו של הרב ויינגרטן בעמ' 53 ו-56). החודש שבו נשלחה התשובה הוא אדר ושנת התשובה שלא מופיעה בה היא בכל מקרה לא לפני סוף אדר קפ"א ואולי סוף אדר קפ"ב. בתשובה כתוב: "כי אשתקד הביא השליח גט זה לאשה הזאת ולא היה כתו' כנוי האב בער"א. ולא כל שום וחניכה ולא רציתי ליתנו וחזר שמה והביא עתה גט אחר והראני הרשאתו. ולא היה כתוב בו ואחת כזמן ההרשא' אלא ושמוני' לבד. ואמרתי לו פסולה היא זו כי מזויפת הוא מתוכו בכמה גווני כי בזמן הגט כתוב ושמוני' ואחת". מזה ניתן להבין שבשנה הקודמת שהייתה ק"פ הובא הגט לראשונה והמהרי"ל פסלו כיוון שחסר כינוי האב של המגרש ובעיות נוספות ועכשיו לאחר שנה, כלומר בקפ"א, בא אדם אחר עם גט אחר לאותה אישה מאותו מגרש והרשאה למוסרו וטען המהרי"ל כי ההרשאה מזויפת כי בהתייחסות לזמן ההרשאה מופיע שנת ק"פ, אך בהתייחסות לגט מופיע קפ"א. אך בהמשך נכתב: "מזויפת מתוכה מכח זמן החודש וימי השבוע שלא היתה כן בשנת ק"ף שלא היה י"ט אדר יום ו'... הלא בסוף כתוב דזמן הגט דקפ"א גם כן י"ט אדר יום ו' וקפ"א וקפ"ב היו שוין ולא ק"ף וקפ"א". מהמילים 'וקפ"א וקפ"ב היו שוין' משמע שי"ט באדר קפ"ב כבר עבר. כך שרבי יצחק אייזיק חי בסביבת נירנברג לפחות בסוף אדר קפ"א ואולי אף בקפ"ב. אחרי כן אין כל ממצא על חייו.

דבר שיש בו כדי להצביע על כך שמוצאו מאוסטריה ולא מהונגריה היא כי בהקדמת ספרו כותב: 'יען כי התמעטו הלומדים ותלמידי החכמים בעוונות‏[22] הרבים ומאחר שאבדו ואפסו אנשי אמנה ותורה ומעשים טובים שבאושטרייך עד שראיתי ישוב או אפילו קהילות שלא נמצא בהן ב' או ג' אנשים היודעים אמתת מנהג עירו על בוריו וק"ו של עיר אחרת. והנני הצעיר אייזק טירנא מימי גדלתי בין החכמים המקובלים מהר"ש ומהרא"ק ומהר"א הקדוש ז"ל והם היו עיקר תושבי אושטרייך...'. כאן רואים שהוא מתאר את המצב הרוחני הקשה באוסטריה שהביא אותו לכתוב את המנהגים שם כדי לשמרם, ושגדל בין גדולי חכמי אוסטריה.

אמנם לקראת סוף ההקדמה כותב "וכתבתי מנהגי מדינות‏[23] הגר ואושטרייך ושטיירמרק ומעהרין[24]...". אך מה שמזכיר את הונגריה הוא מכיוון שהייתה משני האזורים העיקריים שאליהם ברחו היהודים לאחר פרעות קפ"א לצד שטיירמרק שגם את מנהגיו כתב בספרו. ואף שהונגריה מוזכרת ראשונה אין בכך כדי להצביע שמוצאו מהונגריה כי כאמור כותב במפורש לפני כן שכתב את ספרו עקב המצב הרוחני הקשה מאוד באוסטריה וחשש משכחת המנהגים שם ושגדל בין חכמי אוסטריה.‏[25]

לפי חוקר בשם יצחק גאסטפרויגד רבי יצחק אייזיק חיבר גם שו"ת, אך אינו ידוע ממקור אחר.‏[26]

אליו מיוחסים הנושאים את שם המשפחה טירנוער או טירנויער או טירנואר, שבה גדולי תורה לא מעטים וביניהם הרב זאב וולף הלוי טירנואר. הראשון הידוע בשם טירנואר הוא ר' אברהם אבא הלוי סג"ל טירנואר, מחסידיו של ר' יצחק אייזיק טויב שהיה מייסד חסידות קאליב, שר' זאב וולף היה בן נינו.

תקופת חייו של יצחק אייזיק מטירנא על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

זהות היישוב שממנו מוצאו של רבי יצחק אייזיק מטירנא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המקובל העיר שעל שמה התפרסם היא היום טרנבה בסלובקיה (בהונגרית: Nadgyzsombat שבכתבים בעברית מתועתק כ"נאדי-סומבאט") שבעבר הייתה חלק מהונגריה, אך החוקר א' מרמורשטיין (מובא במחקרו של הרב ויינגרטן) טוען כי מדובר בטירנאו שבחבל מורביה שהיום הוא בצ'כיה וקשור תרבותית באוסטריה, כיוון שב"ספר המנהגים" המנהגים העיקריים הם מנהגי אוסטריה ובין השאר מובאים מנהגי הערים ברונא (או ברין) וזנוימו (זניים), ולא הביא את מנהגי הונגריה‏[27] והוא טוען שמצא יישוב בשם כזה בסביבות ברין וזניים שבמורביה (מעהרין בפי היהודים ומנהגיה מובאים ב"ספר המנהגים"). הרב ויינגרטן מביא את טענתו של מרמורשטיין ותומך בעיקרון שמדובר באוסטריה ולא בסלובקיה, אך כותב שמדובר בטירנאו שבחבל בוהמיה (ביהם ב"ספר המנהגים") שגם הוא היום בצ'כיה וקשור תרבותית באוסטריה, ולא מצא את היישוב שמדבר עליו מרמורשטיין. הוא מביא עדות על מצבה בטירנא בסלובקיה משנת ה'קל"ו (1376) מחייו של ר' יצחק איזיק מטירנא שכתוב עליה "דירנויא", מכאן שאת העיר שבסלובקיה היום הגו היהודים בדל"ת ולא בטי"ת‏[28] לעומת זאת העיר שבאוסטריה נהגית בטי"ת בכל גרסאות הכתיב שלה כמו טארנא, טורנוי, טורנויא, טורני, ואולי עוד, וכן בנוסח מצבות מהעיר שבאוסטריה כפי שמופיעים בספר 'משפחות ק"ק פראג', וכן ר' יצחק אייזיק עצמו כתב בטי"ת.‏[29] על שמה של העיר הזו כונה לעתים רבי אייזיק טירנוער (מתוך כתב העת המעיין, תשרי תשט"ו, עמודים ל"ו-ל"ז).‏[30]

ספר המנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לכתיבת "ספר המנהגים" וזמן חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק אייזיק סיכם ב"ספר המנהגים" בעיקר את מנהגי יהודי אוסטריה לפי מה שלמד מרבותיו. מטרתו הכללית של הספר היא לשמש מדריך לבא בשערי בית הכנסת ולהתמצא במהלך התפילה. כפי שכותב בהקדמתו הסיבה העיקרית שהביאה אותו לכתוב את ספרו היא העדרם של לומדים ותלמידי חכמים עד שכמעט ואי אפשר למצוא אנשים שמכירים היטב את המנהגים שם (ראה לעיל לקראת סוף הפרק "תולדות חייו"), ולכן כתב את ספרו בלשון פשוטה השווה לכל נפש שגם המון העם יבינו וידעו איך צריך לנהוג, ולכן כשזה נדרש להבנת העניין, האריך בלשונו וחזר על מנהג שהביא לפני כן. סיבה שנייה לכתיבת הספר היא ריבוי ההבדלים בין המנהגים השונים כשרבו המובהק האריך הרבה בספרו והביא ראיות וטעמים‏[31] וחכמים אחרים בספריהם הביאו מנהגים שונים שלמעשה לא נוהגים אותם, ולא ניתן להבין מה המנהג הנכון. לכן כתב את ספרו כדי להביא את המנהגים שנוהגים למעשה ללא הראיות והטעמים ולהעמיד את המנהגים על תקנם.‏[32] הוא היה היחיד בין מחברי ספרי המנהגים האשכנזיים שכתב הקדמה מנמקת לספרו.‏[33].

אין כל מקור על שנת חיבורו והיו חוקרים שטענו שחיבר את הספר לפני הפרעות בווינה כי אז הקהילות עמדו על תילן. אך זו אינה טענה כי הפרעות לא התקיימו בכל מדינות אוסטריה אלא רק באוסטריה תחתית ובווינה שהיא מדינה בפני עצמה המובלעת בא"וסטריה תחתית". בשאר אוסטריה המשיכו הקהילות לשגשג, ואף באוסטריה התחתית היו קהילות שלא נפגעו ונוישטט הסמוכה לוינה הייתה המרכז הרוחני החשוב ביותר במרכז אירופה לאחר הפרעות הללו.‏[34] בכל מקרה ברור שנכתב לאחר פרעות קפ"א כיוון שכשמזכיר את רבי אהרן בלומלין בין רבותיו כותב 'ומהר"א הקדוש ז"ל...', כלומר הפרעות שבהן נספה רבי אהרן היו לפני כתיבת הספר. גם מה שכותב על המצב הרוחני הקשה באוסטריה ושהתמעטו לומדים ותלמידי-חכמים, מראה שהספר נכתב לאחר הפרעות כי רק במצב כזה יכול להיות חשש משכחת המנהגים‏[35] ולפניהם אוסטריה הייתה ידועה כארץ של תורה ותלמידי חכמים ובפרט קהילת וינה. וכן כותב שהביא את מנהגי הונגריה ושטיירמרק בנוסף לאוסטריה ומורביה, ושני אלה הם שני האזורים העיקריים שאליהם ברחו היהודים לאחר פרעות קפ"א‏[36].

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שכותב בהקדמתו כתב גם את מנהגי הונגריה, מוראביה ושטיריה, אך למעה התייחס גם למנהגי מדינות ואזורים שלא הביא בהקדמתו ריינוס, פולין ובוהמיה (בעהמין, ביהם או פיהם בפי היהודים כשרבי יצחק אייזיק משתמש ב"ביהם"), וכן מתייחס למנהגי הערים וינה (וינא), ברונא, זניים וקרימז. מפני שהמנהגים בספרו נעשו למנהגים המקובלים במזרח אירופה נוספו בשער הספר מדינות ואזורים שרבי יצחק אייזיק לא התייחס להם בספרו: בדפוסי אמסטרדם (שהחלו מתכ"ו - ראו להלן על הדפסות הספר) הוסיפו את רייסין וליטא, ובדפוס ורשה תרכ"ט, אף כתבו "כמנהג כל המדינות".‏[37]

הספר מתחיל במנהגי מוצ"ש, ימי החול, שבת ור"ח, ולאחר מכן מביא את מנהגי כל השנה לפי סדר החודשים מחודש ניסן כמקובל ברוב ספרי המנהגים. כמו כן הביא את היוצרות הנאמרים בשבתות מיוחדות ואת סדר אמירת הסליחות בחודש אלול ובתעניות עם התייחסות להבדלים באמירתם בין קהילות שונות.‏[38]
לאחר מנהגי השנה לפי סדר החודשים מביא את היוצרות וההפטרות שאומרים בשבתות וימים טובים שבהן אירועים של חתן וברית מילה או זמנים מיוחדים ושילובים ביניהם כמו שבת חתן או שבת שבה ברית מילה או שניהן בשבת ראש חודש, בשבתות ארבע פרשיות, בשבת הגדול, בשביעי של פסח ושמיני של פסח[39], בשבתות שבין פסח לשבועות, בשבתות בין שבועות לראש השנה, ואגב שכותב שביום טוב שחל בתוך שבעת ימי המשתה מברכים שבע ברכות לאחר ברכת המזון כמו בכל שבעת ימי משתה, מביא את הזימון לברכת המזון בשבעת ימי המשתה ודיני שבע ברכות.

בדפוסים נוספו בסוף דברים שלא מוביאים בשני כתבי היד של הספר שהם היחידים שנמצאו‏[40]: הימים שאין אומרים בהם אל ארך אפיים (קטע הנאמר לפני הוצאת ספר תורה בימי חול), ולמנצח ותחנון, הימים שאין אומרים בהם תחנון (כך כתוב שם), צדקתך צדק וצידוק הדין, הימים שבהם אומרים הלל, הימים שבהם מברכים שהחיינו, הימים שאין אומרים בהם מזמור לתודה, הימים שאין אומרים בהם אבינו מלכנו, לילות ימי קודש שאין אומרים בהם קידוש בבית הכנסת, ימים שאין אומרים בהם במוצ"ש ויהי נועם וואתה קדוש, מתי אומרים קדיש שלם ומתי חצי קדיש ובקשר לחצי קדיש לאחר קריאת התורה מובאים הקריאות וההפטרות המיוחדות שבמהלך השנה.

דפוסי הספר ותפוצתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של רבי יצחק אייזיק הוא ספר המנהגים המודפס ביותר והנפוץ ביותר ביהדות אשכנז ובייחוד במזרח אירופה‏[41], אף שעד ראשית הדפוס ספרי המנהגים של רבו המובהק ושל חברו (המהרי"ל) היו מקובלים יותר‏[42], וככל הנראה זו הסיבה לכך שכמעט ואינו מוזכר בספרי בני דורו והדורות הסמוכים, וכשמוזכר "ספר המנהגים" זה יכול להיות באותה מידה ספרו של המהרא"ק. ולמשל, ב"תרומת הדשן" שמאותה תקופה וב"לקט יושר" שחיבר תלמיד מחבר תרומת הדשן", רבי יצחק אייזיק וספרו אינם מוזכרים כלל.‏[43]

אמנם, הוא כמעט אינו מוזכר בין הפוסקים האחרונים כשהמהרי"ל מוזכר הרבה יותר פעמים, אך הרמ"א, גדול הפוסקים האשכנזיים לאחר הראשונים, מביא גם אותו לא מעט בהגהותיו לשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, בציינו "מנהגים" לגבי מנהגים שונים שהביא כמנהג האשכנזי המקובל, וכן ב"דרכי משה", פירושו של הרמ"א לארבעה טורים (או הטור) של רבי יעקב בן אשר.

המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בונציה שכ"ו. מאז הספר הודפס מעל מאה פעמים, בין ההדפסות הרבות תרגומים ליידיש עם איורים. עד ת"ק יצא הספר בכ-60 מהדורות לפחות שכמחצית מהן תרגומים ליידיש‏[44] כן נוסף תוכן הספר לסידורים ומחזורים רבים.‏[45].

מראשית הדפסתו הודפס הספר עם הגהות והוספות שונות ממחברים שונים בשם "הגהות מנהגים" שבבסיסם הם הגהות מהמחבר עצמו לפי ספר המנהגים של רבו המובהק, המהרא"ק, ובמשך הזמן נוספו הגהות ממחברים שונים היו לפחות שלושה מחברים אחרים ל"הגהות מנהגים": רבי משה חזן שחי קרוב לזמנו של המחבר המזכיר עצמו בסעיף קכ"ג שבמנהגי ראש השנה כשכותב "אני משה חזן", רבי אליעזר‏[46] חזן שהיה תלמיד של רבי אליה מפראג (ראש הרבנים בפראג ואב"ד שם בדורו של רבי ישראל ברונא) ומזכיר את עצמו בסעיף מ"ד שבמנהגי חודש אדר ומציין את שנת רל"ו (1476), ורבי אליקים גצ'ליק (געטשליק) בן רבי חזקיה. סעיפי "הגהות המנהגים" לא סודרו בסדר רץ לאורך הספר אלא ישנם ר"כ סעיפים המסתיימים במנהגי ההושענות, ס"ב סעיפים המתחילים בשבת חול המועד סוכות ומסתיימים בערבית של ליל פורים וי"ב הסעיפים האחרונים המתחילים בתפילת שחרית של פורים.‏[47]

הדפסות הספר מתחלקות בעיקר לשלוש קבוצות:
דפוסי ונציה (ויניצאה בפי היהודים) - הוצאות נוספות חוץ מההוצאה לאור הראשונה של הספר היו בשנ"א, שנ"ה, שע"ו, שצ"ו ועוד. עליהם התבססו דפוסי פראג בשנים ש"ע, שפ"ו, ת"ח ועוד.
דפוסי פולין הקדומים והמאוחרים - בין הקדומים: הראשון בלובלין ש"ל; קרקוב (קרקא בפי היהודים) של"ח, שנ"ג, שנ"ז, שנ"ח ועוד. בין המאוחרים: ורשה תרכ"ט, תרמ"ד. הוצאת ורשה תרכ"ט יצאה בדפוסי צילום בהוצאת לוין-אפשטיין, ירושלים תש"י ותשכ"ד.
דפוסי אמסטרדם - תכ"ד, תכ"ח, תמ"א, תס"ב, תמ"ח ועוד. בשנ"ה יצאה בבזל (באזיליאה בפי היהודים) מהדורה מיוחדת במינה שבה "הגהות המנהגים" היו משולבים עם תוכן הספר כשהמדפיס הביא לאחר כל קטע של המחבר את ההגהות המתאימות לדעתו לקטע. וכן בדפוס זה קטעים רבים בגוף דברי המחבר שבשאר הדפוסים הם בהגהות.‏[48]

בתשל"ט מכון ירושלים הוציא לאור במסגרת "מפעל תורת חכמי אשכנז" מהדורה חדשה, מוערת, חדשה ומתוקנת בההדרת הרב שלמה יהודה שפיצר עם מבוא מהמהדיר על הספר ומחברו ועל המהדורה, בצירוף "מנהגי הרב זלמן יענט" של בן תקופתו של ר' יצחק אייזיק מטירנא, שהיה מריינוס ובסוף ימיו עבר לאיטליה. מהדורה שנייה להוצאה זו יצאה לאור בתש"ס.

מנהגים שנוהגים בין האשכנזים לפי "ספר המנהגים" של רבי יצחק אייזיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תפוצתו הרבה של הספר לאחר שהחל להיות מודפס, מנהגים רבים שנוהגים האשכנזים הם לפי "ספר המנהגים", וביניהם: אי אמירת תחנון בל"ג בעומר וט"ו באב, השענת הראש בנפילת אפיים בשחרית על הזרוע שהתפילין של יד אינן מונחות עליה, אמירת אב הרחמים ברוב השבתות ולא רק לפני שבועות ותשעה באב כפי שנקבע במקור בריינוס, אמירת פסוקים ד'-ה' מתהילים מזמור פ"א בתפילת ערבית בליל ראש השנה, אמירת תשליך, אמירת מזמור לתודה בהושענה רבה, קיום סעודת הפורים אחרי הצהריים לאחר תפילת מנחה ולהקפיד שרובה יהיה ביום, הסרת הפרוכת מארון הקודש לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב, תקיעה בשופר בכל חודש אלול למעט בערב ראש השנה, ביום ברית מילה אבי הבן והמוהל והסנדק לובשים בגדי חג אף בתשעת הימים, אין אומרים צידוק הדין לאחר הפטירה ולאחר הקבורה ביום שאין אומרים בו תחנון, ועוד מנהגים רבים. להלן מובא מבחר ממנהגים אלו.

אמירת המילים "ונאמר גואלינו גואל צבאות שמו קדוש ישראל" אחרי "צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאומיך יהודה וישראל" ולפני "ברוך אתה ה' גאל ישראל" שבסוף ברכת הגאולה לפני שמונה-עשרה של שחרית‏[49] כיוון שבקטע "צור ישראל" עם מילים אלו כתוב 5 פעמים "ישראל" כמו בפסוק "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ" (חומש במדבר ח', י"ט), והוא טוב לשמירה והגנה.‏[50]
השענת הראש בנפילת אפיים בשחרית על הזרוע שהתפילין של יד אינן מונחות עליה, אצל רוב מכריע של האנשים הוא יד ימין ובנפילת אפיים במנחה (לאומרים תחנון במנחה) משעינים על יד שמאל (בהגהות הרמ"א על השו"ע, טור אורח חיים, סימן קל"א, סעיף א')‏[51].
נפילת אפיים אומרים רק כשיש ספר תורה.‏[52]
בנפילת אפיים אומרים את מזמור ו' בתהילים ("ה' אל באפך"-"יבושו רגע").‏[53]
אמירת קטעים המתחילים ב"יהי רצון" לאחר קריאת התורה בימי שני וחמישי.
אמירת "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה..." בחלק מהימים שאין אומרים בהם תחנון: ערב ראש השנה, ב'-י"ב בחשוון, ט"ו בשבט, ניסן, פסח שני, ל"ג בעומר, ב' סיוון-י"ב בסיוון (חוץ מבשבועות וערב החג), בבית-כנסת שעתידה להתקיים בו מילה או שאבי הבן, הסנדק או המוהל מתפללים בו, או שחתן בשבעת ימי המשתה מתפלל בו (שם, קל"א, א').‏[54]
אין אומרים "ויהי נועם" במוצ"ש אם חל יום טוב באחד מימי החול שאחריו (כך גם ב'מנהגי מהרי"ל').
רק במוצ"ש שחל בליל תשעה באב אומרים "ואתה קדוש" ללא "ויהי נועם".
ביום-טוב (למעט ראש השנה) החזן העיקרי של שחרית מתחיל מ"האל בתעצומות עוזך..." שמיד אחרי נשמת כל חי.‏[55]
ביום המילה, אבי הבן, המוהל והסנדק לובשים בגדי חג אף בתשעת הימים (ברמ"א על שו"ע או"ח, תקנ"א, א').
בסעודות השבת לא צריך "פנים חדשות" בשביל לברך שבע ברכות כי השבת עצמה נחשבת ל"פנים חדשות" כמובא במסכת כתובות דף ז' ע"ב.‏[56]
אין אומרים צידוק הדין לאחר פטירת אדם ולאחר כיסוי הקבר בלוויה ביום שלא אומרים בו תחנון.‏[57]
כשהיום הראשון של ראש השנה חל בימים חמישי או שבת, מתחילים לומר סליחות במוצ"ש שלפני ראש השנה, אך כשהיום הראשון של ראש השנה חל בימים שני או שלישי, אומרים סליחות במוצ"ש שלפני מוצאי השבת הקרובה לראש השנה (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תקפ"א, א').
בשחרית ערב ראש השנה אין אומרים תחנון (שם תקפ"א, ג') ואין תוקעים בשופר כדי להפסיק בין תקיעות הרשות של חודש אלול לתקיעות החובה של ראש השנה (שם , א' וכן גם קל"א, ו' לגבי נפילת אפיים).
לאחר ברכת "השכיבנו" בתפילת ערבית של ליל ראש השנה אומרים את הפסוקים מתהילים פ"א, ד'-ה', "תקעו בחדש שופר... כי חק לישראל הוא..." (ב"דרכי משה" שחיבר הרמ"א על "ארבעה טורים" ופירוש בית יוסף ל"ארבעה טורים"), טור או"ח, תקפ"ב, א').
ביום הראשון של ראש השנה אומרים סדר תשליך (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תקפ"ג, ב').
אומרים אבינו מלכנו בעשרת ימי תשובה גם במניין שלא אומרים בו תחנון (שם תר"ב, א').
בערב יום הכיפורים אין אומרים "מזמור לתודה", "אבינו מלכנו" ו"למנצח יענך ה' ביום צרה" (שם תר"ד, א') ונפילת אפיים (שם קל"א, ו').
פותחים את ארון הקודש למשך כל חזרת הש"ץ בתפילת נעילהמשנה ברורה על טור או"ח שבשו"ע, תרכ"ג, ז').
אחרי "אבינו מלכנו" בנעילה אומרים פסוקי ייחוד ה' וקדיש שלם (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תרכ"ג, ו').
ב"הושענה רבה" מוסיפים "מזמור לתודה" כמו בשאר ימי חול המועד סוכות, לצד מזמורי פסוקי דזמרה של שבת ויום-טוב (שם, תרס"ד, א').
עורכים הקפות בליל שמחת תורה לאחר שמוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, ואומרים במהלך ההקפות את הפיוט המתחיל ב"אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, אנא ה' עננו ביום קוראינו".‏[58]
לאחר עלייה לתורה של כל הקהל מגיל בר מצווה, מעלים את כל הילדים והנערים הצעירים שמתחת לגיל זה בעלייה הנקראת "כל הנערים" וקוראים בתורה בעלייה זו את "המלאך הגואל אותי מכל רע..." (שם, תרס"ט, א').
מקדימים את ברכת הכוהנים בשמחת תורה לתפילת שחרית (בבית כנסת שבמשך השנה לא עולים כוהנים לדוכן בשחרית) במקום בתפילת מוסף בגלל הקידוש בבית הכנסת במהלך ההקפות והחשש שהכוהנים ישתכרו מהיין ששתו בקידוש.‏[59]
מסיימים את קריאת התורה בזאת חנוכה במילים "כן עשה את המנורה" (שם, תרפ"ד, א').
כשיש בפורים בבוקר ברית מילה, מלים לפני קריאת המגילה (שם, תרצ"ג, א', גם בשם מהרי"ל).‏[60]
מקיימים את סעודת הפורים לאחר תפילת מנחה ויש להקפיד שרובה תהיה ביום (שם, תרצ"ב, א').
כשפורים חל ביום שישי, מקיימים את סעודת הפורים בבוקר מכבוד השבת (שם).‏[61]
בתפילת מנחה בשבת הגדול אין אומרים ברכי נפשי (שם, ת"ל, א').
אומרים אב הרחמים ברוב שבתות השנה ולא רק בשבועות שלפני שבועות ותשעה באב כפי שנקבע מלכתחילה בריינוס לאחר שחוברה התפילה על הנספים בפרעות תתנ"ו, אך אין אומרים פיוט זה כשאין אומרים "צדקתך" במנחה של שבת.‏[62]
אין אומרים תחנון בל"ג בעומר (שם, קל"א, ו' וגם תצ"ג, ב')‏[63] ולא במנחה שלפניו ("באר היטב" על שו"ע או"ח שם, אות ה').‏[64]
מפסיקים את איסור האבלות של ספירת העומר כמו איסור תספורת וגילוח ביום ל"ג בעומר (הרמ"א שם, גם בשם מהרי"ל)
אין אומרים תחנון מב' בסיוון עד ח' בסיוון שהוא אסרו חג בחו"ל (שם תצ"ד, א').‏[65]
אין להסתפר ולהתגלח (שם, תקנ"א, ד') ולא להתחתן (שם, ב') בימי בין המצרים.
לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב, מסירים את הפרוכת מארון הקודש (שם תקנ"ט, ב').
המלאכות שאסור לעשות בתשעה באב, מותר לעשותן לאחר חצות היום (שם).
לאחר חזרת הש"ץ במנחה של תשעה באב אומר הש"ץ קדיש תתקבל (שם, ד').
אם ראש חודש אלול חל בשבת קוראים את הפטרת "השמים כסאי" כמו בכל שבת ראש חודש ולא הפטרה משבע דנחמתא, אך אם חל ביום ראשון מפטירים "עניה סוערה" שהיא מ"שבע דנחמתא" ולא "מחר חודש" (שם, תכ"ה, ב').
אין אומרים תחנון בט"ו באב.

כמו כן ישנן מנהגים שנתקבלו לפי "הגהות מנהגים", אך לא ברור אם אלו מהגהותיו של רבי יצחק אייזיק עצמו או של אחרים. בין המנהגים האלה:
אין אומרים את הפיוט "יא אלי" לפני מוסף ביום טוב שמזכירים בו נשמות.‏[66]
בעלי הברית (אבי הנימול, המוהל והסנדק) רשאים להסתפר ולהתגלח לכבוד ברית המילה גם בספירת העומר (שם, תצ"ג, ב').
מקשטים את בית הכנסת בערב שבועות בענפים ועלים (שם, תצ"ד, ג').
מנהג שמוזכר ברמ"א (שם, קכ"ד, א') לפי "הגהות מנהגים" אך לא התקבל הוא לעמוד במשך כל חזרת ש"ץ. דבר זה נהוג רק בחזרת הש"ץ של תפילת נעילה שבה ארון הקודש פתוח ובמצב כזה בכל מקרה עומדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההגייה היידית של וינה.
  2. ^ רבי זלמן הכהן היה חברו הקרוב של המהרי"ל ומרוב אהבתם זה לזה כתבו אחד לשני במכתבים שונים "תלמידך". רבים מחכמי הדור שאחריו היו תלמידיו ונסמכו להוראה על ידו כמו רבי ישראל מברונא ורבי ישראל איסרלין, מחבר "תרומת הדשן". היה כסמכות העליונה בדורו בהלכות גיטין וחיבר "ספר היריעה" שעוסק בהן ושימש יסוד לעוסקים בהלכות אלו בדורות הבאים ובהם כותבי סדרי הגט החשובים ביותר מתקופה זו, רבי יהודה מינץ ורבי יעקב מרגליות, שהרמ"א והמהרש"ל ערכו את סדרי הגט שלהם לפי הכרעותיהם. הוא כונה מהרז"ך כשבכינוי זה התפרסם גם רבי אלכסנדר זוסלין הכהן שפעל בפרנקפורט קצת לפני כן ורבי משולם זלמן הכהן שפעל בפרוידא עשרות שנים רבות לאחר מכן (נולד בסביבות ת"ק, 1740) וחיבר את "בגדי כהונה" שחלקו הראשון הוא 'שו"ת מהרז"ך'. כן כונה במקומות שונים 'רבי זלמן כ"ץ' כשהוא עצמו כתב "זלמן כהן" והמהרי"ל מכנו 'מהר"ז כ"ץ' כמו בתשובה הזו. חיבר גם תשובות ופסקים רבים המפוזרים בין כתבי יד. ראו עליו בכתב העת "מוריה", שנה ה', גיליון ט'-י', תשל"ה.
  3. ^ באותה תקופה הגו "נוּרנברג" והיהודים קראו לה "נורנברק" וגם בשמות יישובים אחרים כמו מינכן שהגו "מונכן" וכו'.
  4. ^ "עקוד" מתאים ליצחק ומרמז לעקדת יצחק ו"איש ימיני" מרמז לשם לבנימין ובמגילת אסתר הביטוי הוא כינוי למרדכי היהודי שמוצאו משבט בנימין.
  5. ^ המבוא למהדורה המוערת של "ספר המנהגים" בהוצאת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" (ראו ב"לקריאה נוספת"), עמ' 14.
  6. ^ כך כותב מחבר "לקט יושר" בהקדמת הספר: 'בעל תרומת הדשן נקרא לס"ת ישראל והעולם קורא לו רבי איסרלין. ואני שמי יוזלן ואני נקרא לס"ת יוסף ב"ר וכו'.'
  7. ^ ראו בקישורים החיצוניים.
  8. ^ שם.
  9. ^ בהוצאת הנווא ש"ע הכוללת רל"ג סימנים במקום ר"ה בהוצאות אחרות כשישנן תשובות שהן בסימן אחר מהשאלות, היא בסימן ע"ו. במהדורות אחרות תשובה זו אינה נמצאת אלא רק התשובה הראשונה מהארבעה.
  10. ^ לעומת סימן צ"ח, שבהוצאת הנווא היא סימן ק"ד כשהשאלה בסימן ק"ג שבה גם מזכיר המהרי"ל את רבי יצחק אייזיק (בעמ' קפ"ו במהדורת "מכון ירושלים) ואף פעמיים, כתוב: 'הרר"א טירנא' ו'הר"א טירנא' (ראו להלן בהמשך הפרק התייחסות לתשובה).
  11. ^ בעמ' 50.
  12. ^ "מקור ישראל", מונקאטש תרס"ו, עמ' 19.
  13. ^ ראו בתחילת מחקרו של הרב ויינגרטן ובעמ' 52 שם.
  14. ^ המעין, שנה ח', חוברת 4, תמוז תשכ"ח, עמ' 26-1. מתייחס לרבי יצחק אייזיק ולספרו בעמ' 12-4.
  15. ^ שם, עמ' 8-6.
  16. ^ כל זה לפי הבנת י"י כהן ש"יצחק מטירנא" הוא רבי יצחק אייזיק מטירנא.
  17. ^ עמ' 56-54 במאמרו.
  18. ^ יש ליצחק יוסף כהן עוד שתי טעויות בהתייחסות לתשובה של המהרי"ל לרבי זלמן הכהן מנירנברג שבה מזכיר את רבי יצחק אייזיק: הוא כותב "מוינה" במקום "מנירנברג" ושהתשובה משנת קפ"א כשתאריך י"ט אדר של שנה זו ושל השנה שאחריה מוזכר בתשובה בלשון עבר, ככלומר התקופה היא לא מלפני קפ"ב. וכן עצם התשובה הזו שנשלחה לנירנברג שבה המהרי"ל מבקש מרבי זלמן הכהן למסור דבריו לרבי יצחק אייזיק מראה שרבי יצחק אייזיק כבר לא היה בווינה, כלומר לאחר הפרעות שהיו בניסן קפ"א, ותאריך התשובה הוא חודש אדר, כך שהתשובה לא יכולה להיות בכל מקרה מקפ"א.
  19. ^ "תולדות היהודים" מאת ד"ר ש' כהן, עמ' 167-166.
  20. ^ הרב ויינגרטן מביא סיבה נוספת והיא שאייזיק הוא לא כינוי רק לשם העברי יצחק אלא גם לאהרן ולשאלתיאל, וגם לשם יצחק כינויים לועזיים אחרים כמובא ב"טיב גיטין" של הרב א' זלמן מרגליות, בערכים אהרן, אייזק, יצחק ושאלתיאל, אך כאמור הוכח ששמו העברי היה אכן יצחק.
  21. ^ ב"דור דור ודורשיו" ח', עמ' 253.
  22. ^ יש דפוסים שבהם נכתב: "בעונותינו".
  23. ^ בדפוסים מסוימים כתוב "מדינתינו".
  24. ^ היא מוראביה, משני החלקים העיקריים של צ'כיה, כשבוהמיה (בעהמן) היא החשובה והגדולה יותר.
  25. ^ במבוא של מהדורת "מכון ירושלים" בעמ' 13 כתב המהדיר שהרב ויינגרטן לא העמיד תאוריה חלופית מתקבלת על הדעת כנגד הדעה שבא להפריך שמוצאו מהונגריה, ולכן אין לפקפק בדעה המקובלת שטירנא היא טרנבה ומוצאו מהונגריה, אך ראינו שהרב ויינגרטן כן העמיד תאוריה חלופית מתקבל על הדעת והוכיח שהיהודים בתקופת רבי יצחק אייזיק הגו את שמו של טירנא ההונגרית-סלובקית בד' ולא בט', וישנו מקום עם שם כזה בבוהמיה שבכל הגיותיה תמיד הגו אותה בט'. וכן הרי רבי יצחק אייזיק עצמו כותב שגדל בין חכמי אוסטריה. כך שהתאוריה של הרב ויינגרטן היא דווקא המתקבלת ביותר על הדעת.
  26. ^ Isaac Gastfreund, Die Winer Rabbinen, p. 29, בהערה 17. ראו במאמרו של יצחק יוסף כהן, הערה 17 בעמ' 5, ובעמ' 8 ובהערה 32 שם.
  27. ^ כאמור רבי יצחק אייזיק כן מתייחס גם למנהגי הונגריה כפי שכותב בהקדמתו.
  28. ^ בספר Magyarorsagi zsido feliratok, א' שייבר, בודפשט 1960. הרב ויינגרטן מוסיף בהערה שבספר בסלובקית על טירנאו שבסלובקיה (=טרנבה) כתוב שמקור שם העיר היא במילה "טרני" שבסלובקית פירושה "קוצים". וככל הנראה היהודים קראו לה "דירנא" או דירנויא וכדומה כי גם "דירנער" ביידיש פירושו קוצים.
  29. ^ אמנם הכתיב המקובל של היישוב שבבוהמיה הוא ב"וּ" לאחר הטי"ת ולא בתנועת i, אך כאמור שמות ערים שונות הגו בימי הביינים בוי"ו שבדורות מאוחרים יותר הגו ביו"ד כמו מונכן לעונת מינכן כשלגבי נירנברג ההגייה המקובלת הייתה אז הייתה נורנברג אך הייתה קיימת גם הגייה כמקובל כיום, כמופיע במקור זה שבו בפסקה השנייה כתוב "נורנבערג" בציטוט מ"תרומת הדשן" במכתב לרבי זלמן הכהן מנירנברג ובפסקה השלישית כתוב "נירענבערג" בציטוט ממהר"י וייל, מגדולי תלמידי המהרי"ל, שעבר לנירנברג בסוף ימיו של רבי זלמן הכהן שביקש וקיבל רשות מרבו להקים ישיבה שם אף על פי שישב שם רבי זלמן הכהן. כך יכול להיות גם לגבי טירנא שבבוהמיה שההגיה המקובל הייתה דווקא בי' אך הייתה קיימת גם הגייה בוי"ו, ובכל מקרה את שמה של טרנבה הגו היהודים בדל"ת. בנוסף לכך, בשער "ספר המנהגים" שבהוצאת "לוין-אפשטיין" כתוב "ר' אייזיק טורנא".
  30. ^ בעניין זהותה של טירנא ראו במאמרו של הרב ויינגרטן, עמ' 51-49.
  31. ^ נוסח 'מנהגי מהרא"ק' שלפנינו קצר יותר, ראו במבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16 בהערה 23.
  32. ^ ראו במבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16-15.
  33. ^ שם, הערה 22 בעמ' 16. אמנם בהקדמה ל'מנהגי מהרי"ל' או 'ספר מהרי"ל' ובהוצאת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" השם הוא 'ספר מהרי"ל - מנהגים', שחיבר תלמיד של המהרי"ל בשם רבי זלמן, כן כותב סיבה לכתיבת הספר והיא כסיבה השנייה של רבי יצחק אייזיק: "בראותי הדור נבוך במנהגים חיברתי כל אלו למען דעת העם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון".
  34. ^ ראו במקורות הבאים: מאמרו של יצחק יוסף כהן, עמ' 5-4; מאמרו של הרב ויינגרטן, עמ' 52-51; המבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 15.
  35. ^ המבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16-15 ובהערה 22 בעמ' 16.
  36. ^ במהדות "מכון ירושלים", הערה א' בהקדמה של רבי יצחק אייזיק.
  37. ^ שם, עמ' 16 ובהערה שם.
  38. ^ דווקא רבו המובהק סידר את ספרו לפי לוח השנה כשמתחיל בחודש אלול שהוא חלק מימי הרחמים והסליחות המסתיימים בימים הנוראים שבתחילת חודש תשרי.
  39. ^ בחו"ל מציינים כל יום טוב בשני ימים. לכן גם יום טוב ראשון של פסח וגם יום טוב אחרון של פסח הם יומיים, וחול המועד בחו"ל הוא ארבעה ימים לעומת חמישה בארץ ישראל, כך שחג הפסח בחו"ל הוא יום אחד יותר מאשר בארץ. בארץ למשל שמיני עצרת ושמחת תורה הם שני שמות לאותו יום, אך בחו"ל היום הראשון הוא "שמיני עצרת" והשני "שמחת תורה".
  40. ^ ככל הנראה אין כתבי יד אחרים בגלל הדפסותיו הרבות ותפוצתו הרחבה.
  41. ^ שם, עמ' 9.
  42. ^ לספר המנהגים של המהרי"ל נמצאו 22 כתבי יד לעומת שניים של ספרו של רבי יצחק אייזיק.
  43. ^ שם, עמ' 15 ובהערה 21 בעמוד זה.
  44. ^ שם, עמ' 11 ובהערה 5 בעמוד זה. וראה במאמרו של י' יוסף כהן ב"המעין", תמוז תשכ"ח, עמ' 12-9 רשימת מהדורות עד ת"ק.
  45. ^ שם, עמ' 10.
  46. ^ בחלק מהדפוסים כתוב אלעזר.
  47. ^ על "הגהות מנהגים ומחבריהם" ראו שם, עמ' 18-17.
  48. ^ שם, עמ' 10.
  49. ^ כך גם בסידור הרוקח ובספר ראבי"ה.
  50. ^ רבי יצחק אייזיק פסק כאן לפי "רבי מאיר שליח ציבור", אך רבי אלעזר מוורמס פסק שלא לומר משפט זה כי בלעדיו ישנם בקטע "צור ישראל" 14 (י"ד באותיות עבריות) אותיות ו-60 (ס') תבות ושישים ריבוא בני ישראל נגאלו בי"ד בניסן (למעשה מדובר רק במספר יוצאי צבא, אך כל בני ישראל שנגאלו ממצרים היו מיליונים.
  51. ^ מרחיב בכך הרמ"א ב"דרכי משה" על ארבעה טורים ובית יוסף, קל"א, אותיות א' וד', כשבאות ד' בהתייחס לדברי ה"בית יוסף" שמביא את דברי רבי יצחק אבוהב (לפי ספר צרורות) שאין אומרים נפילת אפיים בלילה כי נפילת אפיים רומז למידת לילה וכותב שגם הרקנטי בפרשת קורח פ"ג כותב כך, כותב הרמ"א שגם שגם יד שמאל רומז למידת לילה ולכן אין להשעין את הראש על זרוע שמאל כשהתפילין של יד מונחות עליה.
  52. ^ ב"הגהות מנהגים" תמה על כך, וישנה מחלוקת פוסקים בזה, ומנהג ירושלים למשל, לומר נפילת אפיים גם ללא ספר תורה. הסוברים כך סבורים שדי בספרי קודש ולא צריך דווקא ספר תורה.
  53. ^ המקובלים לפי האר"י אומרים מזמור אחר.
  54. ^ מובא גם ב"דרכי משה" על קל"א, באות ז', ושם מביא ימים שרבי יצחק אייזיק כותב שלא אומרים בהם תחנון ומפרט מה נוהגים לפיו ומה לא, ולאחר מכן את הימים מהם שאומרים "למנצח מזמור לדוד".
  55. ^ לעומת ראש השנה שבו מתחיל "המלך יושב על כיסא רם ונישא" שבה מיד אחר כך, ושבת שבה מתחיל ב"שוכן עד מרום" שמיד אחרי כן.
  56. ^ למרות זאת, בטור ובשו"ע (באבן העזר ס"ב, ח') פסקו שבסעודה שלישית אין לברך שבע ברכות ללא פנים חדשות.
  57. ^ ישנה מחלוקת ראשונים בזה והדעות מובאות בטור ביורה דעה ת"א.
  58. ^ מעניין הוא שרבי יצחק אייזיק כותב שביום רוקדים ושרים עם כל ספרי התורה של בית הכנסת ללא הקפות, אך התקבל המנהג לערוך הקפות גם ביום.
  59. ^ זו מחלוקת פוסקים. ב"לבוש חור" של רבי מרדכי יפה על הלכות שבת ואילך בטור או"ח שמ"ארבעה טורים", תרס"ט, א', פסק שכלל לא יעלו כוהנים לדוכן בשמחת תורה, וב"אליה רבה" שם, באות כ', כתב שיעלו כרגיל במוסף ועל הכהנים להיזהר בקידוש ולא להשתכר (מובא ב"משנה ברורה", שם, אות י"ז).
  60. ^ הגר"א והפרי חדש פסקו למול אחרי המגילה (ב"משנה ברורה", תרצ"ג, אות א').
  61. ^ לפי השל"ה תמיד עדיף לקיים את הסעודה בבוקר (ב"אליה רבה", שם, אות ד').
  62. ^ כך גם ב"מנהגי רבי זלמן יענט". בימינו שאומרים "אב הרחמים בשבתות מברכים לחודשים אייר וסיוון כי בתקופה זו של השנה התרחשו פרעות תתנ"ו (שם, רפ"ד, ז' - האמירה בשתי שבתות המברכין הנ"ל לא הייתה כל כך מקובלת אז ולכן כתב הרמ"א על כך שיש נוהגים כך.
  63. ^ מובא גם ב"דרכי משה" קל"א, אות ז', וראה בהערה על אי אמירת "למנצח מזמור לדוד..." בחלק מהימים שבהם לא אומרים תחנון.
  64. ^ ה"באר היטב" מביא גם את "ה"חוק ליעקב" שפסק שכן אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר.
  65. ^ המנהג הרווח היום הוא לא לומר תחנון עד י"ב בסיוון, כולל יום זה, והכל נוהגים כך בארץ ישראל (לפי 'ספר הראבי"ה' תתמ"א לפי גרסתו במסכת מועד קטן דף כ"ד ע"ב) כי שישה ימים אחרי החג הם ימי תשלומין שבהם ניתן להביא את קרבנות החג לפי שלא הספיק בחג עצמו, ולכן אין להתענות בהם, אין להספיד בהם ולא לומר תחנון.
  66. ^ בארץ רבים לא אומרים את הפיוט בכל מקרה. וגם אלו שאומרים בארץ, לפי המנהג שמ"הגהות מנהגים", אפשר לאומרו בארץ רק ביום טוב של סוכות (היום הראשון של החג) כי בכל שאר הימים טובים מזכירים נשמות שבארץ כל יום טוב, למעט ראש השנה, הוא יום אחד כשבחו"ל כל יום טוב חוגגים יומיים.