יצחק בר-און

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק בר-און
לידה 22 ביולי 1921
צ'כוסלובקיה
פטירה 7 בינואר 2013 (בגיל 91)
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1939
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי איצ'ה
השתייכות הבריגדה היהודיתהבריגדה היהודית הבריגדה היהודית
ההגנה
צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
  • מפקד גדוד 52
  • סגן מפקד מרחב שלמה
  • מפקד בה"ד 4
  • נספח צה"ל בצרפת
  • ראש מחלקת ארגון באגף המודיעין
  • מנהל היחידה לסיוע ולקשרי חוץ במשרד הביטחון
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק (איצ'ה) בר-און (22 ביולי 1921 - 7 בינואר 2013) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כנספח צה"ל בצרפת בשנות ה-60 של המאה ה-20 וכמנהל היחידה לסיוע ולקשרי חוץ במשרד הביטחון. לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-און נולד בצ'כוסלובקיה, בנם של בלה וברוך בראון. עלה לארץ ישראל ב-1939. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת בגדוד השני של הבריגדה היהודית, בין השאר כמפקד כיתת צלפים. לאחר המלחמה עסק בסיוע לניצולי השואה ובתנועת הבריחה. בשובו לארץ ישראל שירת בארגון ההגנה בתפקידי הדרכה ופיקד על קורס צליפה[1]. במקביל למד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים.

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בתפקידי הדרכה. היה ראש ענף נשק קל וצלפים באגף ההדרכה, ב-1950 מונה לראש ענף תוכניות אימונים באגף. ב-1951 נשלח להשתלמות בצרפת ובשובו היה ממייסדי בית הספר לפיקוד ולמטה. ב-1955 הושאל למוסד. באוגוסט 1956 מונה למפקד גדוד 52, גדוד שעבר מחטיבת גבעתי לגייסות השריון והיה בהליכי הסבה לגדוד חרמ"ש, הגדוד שימש ככוח עתודה במבצע שומרון באוקטובר 1956[2] בעקבות הסתבכות הפעולה הוחלף באורי רום. לאחר מלחמת סיני שירת בר-און כסגנו של מפקד מרחב שלמה מתי פלד, ב-1957 מונה למפקד בה"ד 4 וב-1958 מונה לסגן מפקד חטיבה 99, חטיבת חיל רגלים במילואים. במרץ 1960 מונה לסגנו של עוזי נרקיס, הנספח הצבאי בצרפת, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג, ביוני 1962 החליף את נרקיס בתפקיד וכיהן כנספח הצבאי עד יולי 1964. בתפקידו הבא שירת כראש מחלקת ארגון באגף המודיעין. ב-1968 מונה למנהל היחידה לסיוע ולקשרי חוץ במשרד הביטחון במקומו של נחמן קרני.

לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל אוניברסיטת תל אביב בשנים 1972 עד 1976, היה חבר הנהלת של המי"ל, נציג הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בארצות הברית.

מחבר הספר מטריה ביום סגריר - יחסים ביטחוניים בין לצרפת לישראל, 1956-1948 שיצא לאור בהוצאת אפי מלצר ב-2010. הספר זיכה אותו בציון מיוחד מטעם ועדת פרס יצחק שדה לספרות צבאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו, 1986, עמ' 175
  2. ^ אורי בן ארי, מאבק על דרך השריון, הוצאת מערכות, 1998, עמ' 230-246