יצחק יהודה גולדציהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק יהודה גולדציהר
Ignác Goldziher
1850 –‏ 1921
Goldziher.JPG
תרומות עיקריות
חקר שפות שמיות, מאבות תורת המזרחנות.

יצחק יהודה (איגנאץ) גולדציהר (Ignác Goldziher;‏ 22 ביוני 185013 בנובמבר 1921) היה מאבות תורת המזרחנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדציהר נולד בסקשפהרווארגרמנית: שטול-וייסבורג) אשר ליד בודפשט למשפחה מצאצאיהם של גולי ספרד. משפחתו הגיעה להונגריה במאה ה-17 לאחר מעבר דרך הולנד והאמבורג.

אביו היה סוחר, תלמיד של החתם סופר, מראשוני היהודים שהורשו לגור בסקשפהרוואר (1842) וממייסדי הקהילה שם. בהשפעתו של מנהיג ההשכלה בעיר נשלח גולדציהר לגימנסיה הקתולית. בגיל 12 חיבר ופרסם מחקר על מקורן של תפילות ישראל. מטרת המחקר הייתה להסביר את חשיבות התפילות העתיקות על פני הפיוטים המאוחרים יותר.

בגיל 15 עברה משפחתו לבודפשט ושם המשיך את לימודיו בגימנסיה הפרוטסטנטית. בעודו תלמיד בגימנסיה למד פרסית וטורקית אצל ארמין ומברי באוניברסיטת בודפשט. בגיל 16 כבר תירגם שני סיפורים טורקיים עבור סמינריון.

בגיל 18 (1868) עשה את בחינות הבגרות. אחרי שנת לימודים באוניברסיטה מן המניין נשלח על ידי יוז'ף אטווש (Eötvös), שר ההשכלה ההונגרי, לברלין ומשם המשיך ללייפציג ולמד אצל פליישר, גדול הבלשנים של הערבית בעת ההיא.

בהיותו בן 20 פרסם את חיבור הדוקטורט על פירושו הערבי של התנחום הירושלמי לתנ"ך. המחקר עוסק ביחס בין אסלאם ויהדות בספרות הערבית של היהודים.

לאחר קבלת תואר דוקטור יצא גולדציהר לאוניברסיטאות ליידן, אוקספורד וקיימברידג' לעיון בכתבי היד הערבים שבספריותיהן. ב-1872 נתמנה למרצה שלא מן המניין באוניברסיטה של בודפשט.

בהיותו בן 23 שלח אותו אטווש לסיור בן חצי שנה בארץ-ישראל, מצרים וטורקיה. סיור כזה היה נדיר מאוד באותה התקופה. הוא גם למד כמה חודשים באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר. הוא פרסם מחקרים בכתבי האקדמיה הקיסרית בווינה. עקב האנטישמיות בהונגריה ולאחר שפטרונו פון אטווש נפטר ב-1871, נאלץ למצוא פרנסה מחוץ לכתלי האוניברסיטה. משנת 1874 שימש כמזכיר הקהילה היהודית הנאולוגית בבודפשט. ב-1877, עם הקמת הסמינר הרבני של בודפשט היה לאחד מהמורים שפעלו במסגרתו.

ב-1876 נבחר כחבר שלא מן המניין באקדמיה ההונגרית, וב-1892 כחבר מן המניין. ב-1893 הוצע לו לקבל קתדרה באוניברסיטת קיימברידג', אולם גולדציהר, שהיה קשור למולדתו הונגריה, סירב. ב-1894 הוא קיבל תואר פרופסור אולם גם אז לא קיבל זכויות בפקולטה או משכורת ורק ב-1904 התקבל כפרופסור מן המניין. ב-1899, משהלך לעולמו דוד קאופמן, התמנה גולדציהר במקומו לקתדרה בפילוסופיה של הדת, בבית המדרש לרבנים בבודפשט. ב-1904, משהתמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת בודפשט, התפטר ממשרתו בקהילה היהודית ומכאן ואילך עלה פיריון עבודתו בהרבה. ב-1907 התמנה לראש מחלקה באקדמיה ההונגרית. ב-1908, משנוסדה האוניברסיטה המצרית בקהיר, מייסדה האמיר פואד, ששנה אחר-כך נהיה למלך, נסע לבודפשט על-מנת להציע לגולדציהר משרה בה, אולם גולדציהר השיב בשלילה.

ב-1889 קיבל גולדציהר מדליית זהב בקונגרס הבינלאומי השמיני של המזרחנים שנערך בסטוקהולם.

גולדציהר היה מיוזמי האנציקלופדיה של האסלאם וכתב שלושים ערכים במהדורתה הראשונה והשנייה.

ב-1918 נפטרה רעייתו.

לאחר פטירתו נקנתה ספרייתו שהכילה כ-6000 ספרים עבור האוניברסיטה העברית בירושלים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1874 פרסם מחקר בשם "תוספות לתולדות הספרות של השיעה והפולמוס הסוני", הראשון בחיבוריו הגדולים. הספר מנתח את הרעיונות המנוגדים באמונה ובהלכה בין שני זרמי האסלאם העיקריים.

ב-1876 פרסם גולדציהר את הספר "המיתוס אצל העברים". בספר כתב שהמיתוס התפתח בכל הגזעים והוא נותן הסברים לתופעות הטבע השונות. הוא כתב שעם ישראל היה בתחילה עובד אלילים ורק אחר-כך באל אחד. הוא הבדיל בין סיפורי האבות במקורם, שביטאו לדעתו את המיתוס העברי, לבין הנביאים, ששינו את סיפורי האבות לצורה אותה אנו מכירים כיום. הוא השווה בספר בין התנ"ך לספרות הערבית הקדומה. הספר עורר תרעומת אצל התאולוגים הנוצרים בני התקופה, שהאמינו בתנ"ך כלשונו ועורר זעם גם בקרב הקהילה היהודית וראשיה התכוונו לפטרו, אולם בעקבות השתדלות של מקורביו, נמנע הדבר. ברבות הימים נסוג מהמסקנות המובעות בספרו.

ב-1884 יצא לאור הראשון בספריו הגדולים: "הזאהריים, שיטתם בהלכה ותולדותיהם: תוספות לתולדות התאולוגיה המוחמדית". הספר מהווה מבוא מקיף להלכה האסלאמית ומבהיר את העניינים השנויים במחלוקת בין האסכולה הזאהרית לאורתודוקסיה. בניגוד לחוקרים שקדמו לגולדציהר, שראו בתורה שבעל-פה האסלאמית כמקור היסטורי לחיי הנביא, הרי שגולדציהר ראה בה ביטוי להשקפתם של הדורות המאוחרים, שביקשו לעצמם סימוכין בדברי הנביא. במחקרו על פולחן הקדושים באסלאם הוא משווה בינו לבין פולחן הקדושים בדתות אחרות, בכלל זה הברית החדשה. במאמרים מאוחרים יותר כתב על המקורות הגנוסטיים של החדית' וגם השווה בין המיסטיקה באסלאם למיסטיקה בדתות הודו.

ב-1890 ראה אור ספרו החשוב השני: "המחקרים המוחמדיים" ב-2 כרכים. הכרך הראשון עוסק בהיסטוריה הפוליטית של האסלאם הקדום ומהווה המשך למחקרו של ולהאוזן בנושא זה. הוא דן בהשפעת האסלאם על העמים שקיבלו את תורתו. בכרך השני מגולל את התפתחות החדית' ופולחן הקדושים באסלאם.

ב-1894 הוציא לאור את הדיוואן של המשורר הערבי ג'רול אבן אוס, המכונה אלחוטאיה.

ב-1894/5 הכרך הראשון של ספרו "המאמרים בפילולוגיה ערבית". הכרך הראשון עוסק בהיסטוריה של הדת. המאמר הראשון בו דן ברוחות ובשדים לפני הופעת האסלאם ואחרי הופעתו. מאמר אחר מתאר את היחס בין שירת הלעג לקללה ומבאר את הפרוזה החרוזה (סג'ע) בה היא כתובה. מאמר אחר עוסק בגלגוליה של המילה הערבית "סכינה" (בעברית "שכינה"). מאמר נוסף דן בתולדות השירה הערבית כתופעה תרבותית כללית. הכרך השני של הספר ראה אור כעבור שלוש שנים והוא מהדורה ביקורתית של הטקסט "כתאב אלמעמרון לאבי חאתם אלסג'סתאני" ומכיל מבוא לשירת המעמרון, קשישים שסיפרו בשירתם על עלילותיהם לאורך חייהם. גולדציהר דן בסוגה הספרותית של השירה, בחשיבותם של המעמרון לבעלי המסורת ותיאר את תפקידם של הזקנים באגודות האומנים האסלאמיים (צנף), המאורגנים במתכונת המסדרים המיסטיים וסוקר את השפעת התנ"ך, התלמוד והנצרות על האסלאם.

הוא פרסם מאמר על יום השבת באסלאם, שלפיו הפרסים הם הוגי רעיון השבת. היום דבריו אינם מקובלים.

הוא פרסם את המאמר "חומר לתולדות התפתחותה של הצופיות בו הוא טוען שהמיסטיקה באסלאם (צופיות) התפתחה דרך סגפנות וכי היה זה ניסיון להתקרב לאל באמצעות ויתור על הנאות העולם.

בשנים 1911-1901 פרסם גולדציהר סדרת מאמרים בשם "פרפראות יהודיות ערביות", בהם עסק ב-34 נושאים שונים, ביניהם ניתוח העניין האלוהי אצל רבי יהודה הלוי והתחקות אחר השפעתו מהאסלאם ומהזרמים הפילוסופיים השונים. הוא כתב מאמרים על האמונות והדעות של רבי סעדיה גאון, על ספר הכוזרי, ועל ספר המצוות של הרמב"ם, שבהם דן בהשפעת האסלאם על היהדות.

ב-1903 כתב מבוא לספרו של מוחמד אבן תומרת, שהיה המהדי של המוחמדים בצפון אפריקה, בו סקר את תורת ההלכה של מאלך אבן אנס.

ב-1907 הוציא לאור את "כתאב מעני אלנפס", שמיוחס לרבי בחיי אבן פקודה.

ב-1910 ראה אור ספרו החשוב "הרצאות על האסלאם". בספר ניסה גולדציהר לתאר את פניה של דת האסלאם, תוך התבססות על מקורות ראשוניים, עם ביקורת והבנה של יחס האדם הדתי אל קודשיו. הספר דן בערבים מהתקופה שקדמה לאסלאם, עבור בראשית האסלאם, ממשיך בשיעים ובסונים ומגיע עד לכתות שקמו בימיו. הוא מתאר את הצורות השונות שקיבל האסלאם בהשפעת העמים אליהם חדר. הספר עוסק בחברה, אורח החיים, החוק, המשפט, המיסטיקה ועוד.

ב-1916 פרסם את המאמר "עמידתה של האורתודוקסיה האסלאמית הוותיקה כלפי חכמת יוון".

ב-1920 ראה אור ספרו על כיווני הפרשנות האסלאמית.

מלחמת העולם הראשונה דיכאה אותו, וב-1914 פרסם מאמר בשם "המלחמה ואחדות המלומדים".

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Samuel Loewinger, Joseph Somogyi (Eds.), Ignace Goldziher Memorial Volume, Budapest: Typ.Globus,‎ 1948-1958.‎ (Part 2: edited by Samuel Loewinger, Alexander Scheiber, Joseph Somogyi, and published Jerusalem: R. Maas))

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקדמת המתרגם יוסף יואל ריבלין ואחרית דבר מאת מאיר פלסנר, "יצחק יהודה גולדציהר, תולדות חייו ופעלו המדעי", בתוך הרצאות על האסלאם (תשי"א), עמ' 309-289.

ביבליוגרפיה של כתביו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]