יצחק יעקב

יצחק יעקב ("יצה") (נולד ב-24 במרץ 1926), תת-אלוף בצה"ל, ממייסדי היחידה למחקר ופיתוח של משרד הביטחון, שכשלושים שנה לאחר פרישתו הועמד לדין לאחר שמסר לגורמים אחדים ידיעות סודיות הקשורות לשירותו הצבאי, ונדון לעונש של שתי שנות מאסר על תנאי על כך. כיהן כמדען הראשי הראשון במשרד המסחר והתעשייה והקים קרן הון סיכון.

תולדות חייו

נולד כיצחק יעקובסון בתל אביב בשנת 1926. בשנת 1944 התגייס לפלמ"ח. השתתף בפיצוץ גשר עזה. נמנה עם אנשיה של שיירת העשרה, שהובילה אספקה מירושלים ליישובי גוש עציון ב-11 בדצמבר 1947 ונפגעה ממארב. ב-1948 היה למפקד מחלקה בקריית ענבים, ולאחר מכן קצין מבצעים של הגדוד השישי בחטיבת הראל. בסוף 1948 היה ממלא מקום מפקד הגדוד השישי.

לאחר מלחמת העצמאות, עבר את קורס המג"דים הראשון בצה"ל. למד ארבע שנים בטכניון הנדסת מכונות ולאחר שנתיים בתעשייה האזרחית, שב בשנת 1955 לשרת בצה"ל במחלקת אמצעי לחימה, תחת פיקודו של עמוס חורב. ב-1956 הפך למפקד סדנה שעסקה בהסבת טנקים ישנים לטנקי מערכה. בתחילת שנות ה-60, יצא ללימודים ב-MIT, וב-1963 התמנה לראש מחלקת אמל"ח (אמצעי לחימה) באג"ם, בדרגת אלוף משנה. ב-5 בספטמבר 1968 החליף את עמוס חורב בתפקיד סגן המדען הראשי של מערכת הביטחון . ב-1972 מונה לראש יחידת המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון, בדרגת תת-אלוף. סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1973. בגזר הדין במשפטו (ראו להלן) תואר: "הנאשם שירת בצבא בתפקידים רגישים וייחודיים, והיה אחד משותפי הסוד הבודדים בעניינים מסוימים, הקשורים לידיעות הסודיות שהורשע במסירתן. הנאשם היה המדען הבכיר ביותר בצבא, והאחראי על פיתוח מערכות נשק, עד לשחרורו מצה"ל בשנת 1973. לפי הסאנדיי טיימס הוא מילא תפקיד חשוב בשלבים המוקדמים של פיתוח תוכנית הגרעין הישראלית‏‏..

בשנים 1974–1978 כיהן כמדען הראשי הראשון במשרד המסחר והתעשייה. עבר למגזר הפרטי והקים קרן הון סיכון, במסגרתה גייס כ-40 מיליון דולרים להשקעה במפעלי היי טק ישראליים, בהם "קומברס" ו"אלביט". לאחר שבמסגרת עסקיו הרבה לנסוע לארצות הברית, עבר להתגורר במנהטן, שם פגש את טניה מנדוזה, שהפכה לבת זוגו.

מעצרו ומשפטו

בחודש מרץ 2001 נעצר יעקב, לאחר שהגיע לישראל למסיבה לרגל יום הולדתו ה-75. בכתב האישום שהוגש בעקבות המעצר יוחסו ליעקב עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. על פי כתב האישום פעל יעקב בארבע דרכים שבהן מסר ידיעות סודיות בשלושה תחומים שונים:

• בשנת 1997 החל בכתיבת ספר עלילתי ובו כלולות הידיעות הסודיות. טיוטות אחדות של הספר העביר ל-18 אנשים וגורמים שונים בארצות הברית. במכתב שנלווה לטיוטות ציין כי הספר מבוסס על אירועים אמיתיים, ונכתב כספר עלילתי על-מנת להימנע מהצורך בקבלת אישור של השלטונות בישראל לפרסומו.
• בשנת 1998 החל בכתיבת ספר זכרונות שנכללו בו הידיעות הסודיות. גם טיוטות של ספר זה הועברו ל-6 אנשים בארצות הברית. בסוף 1999 הוזהר יעקב על ידי מערכת הביטחון כי המידע שכלל בספר אסור בפרסום.
• בסוף שנת 2000 ובתחילת שנת 2001, העניק הנאשם ראיון לעיתונאי רונן ברגמן. כחצי שנה לאחר מכן הוסרט הראיון לתוכנית טלוויזיה. גם בראיונות אלה נכללו הידיעות הסודיות.
• בשנת 1999 מסר יעקב את הידיעות הסודיות לאזרח ישראלי המתגורר בארצות הברית.

יעקב טען להגנתו ש"הידיעות הסודיות" שאליהן מתייחס כתב האישום אינן סודיות. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש "קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים על ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו"‏‏.

בית המשפט ציין כי יעקב חשף את הידיעות הסודיות כאשר חש כי זו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפרסם את חלקו בנושא, וכדבריו: "עכשיו זה הסיבוב האחרון שלי, ואני לא אחכה עד שהשטן יסיים לספור עד עשר".

בית המשפט קבע כי יעקב לא פעל מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה לא רק במובן זה שהוא לא חפץ להשיג תוצאה זו, אלא שהוא גם לא צפה אפשרות שכזו בדרגת הסתברות של ודאות קרובה, וציין:

אין ספק בעיניי כי הנאשם, אשר הקדיש את מרבית שנותיו לחיזוק ביטחון המדינה, לא היה פועל כפי שפעל לו סבר כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לביטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לביטחון המדינה מחשיפת הסודות. אמנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בביטחון המדינה.

יעקב זוכה בשתי העבירות החמורות יותר שיוחסו לו, והורשע בעבירה הקלה מבין אלה שיוחסו לו, של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי, לאחר ששהה במשך כשנה במעין מעצר בית במלונית "אפרופו" שבתל השומר, עד למתן גזר הדין. בגזר הדין הובאה בחשבון תרומתו העצומה של יעקב למדינה, ובין השאר כתבה בו השופטת שרה סירוטה: "כה רב השפע שהשפיע הנאשם בנתיבים שסלל, רעיונות שהגה, תלמידים שהקים בשמשו כפרופסור אורח באוניברסיטת באר-שבע - כל אלה קידמו את המדינה מבחינה טכנולוגית למקום שרק מעצמות גדולות עומדות". עוד ציינה השופטת: "להבדיל מקרבן עבירה שיכול לזעוק זעקתו ולהגיש תלונה, המדינה איננה יכולה להקים קול זעקה כשפוגעים באינטרסים שלה, והיא זקוקה להגנה, ועל כן מחמירים בתי המשפט בעבירות שפוגעות בציבור. אך בנסיבות עניננו אותה מדינה שלמענה היה מוכן הנאשם למסור את נפשו ואף הגיש לה מגש כסף בהבאת משקיעים לפיתוח הטכנולוגיות בארץ, אילו יכלה לומר דבר לעניין העונש הייתה בוודאי אומרת: הניחוהו!"

משפטו של יעקב נערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים מפסק הדין הותרו לפרסום.

בתביעה אזרחית שהגיש משרד הביטחון נגד יעקב, דרש המשרד מיעקב סכום של 1,661,406 ש"ח שהוציא על אבטחתו בעת ששהה במעצר בית במלונית "אפרופו". תביעה זו נדחתה, תוך שהשופט טל שחר מציין: "טוב היה לה שלא תוגש, משתוגש"‏‏.

לאחר המשפט

יעקב הביע דעתו על גורמי הצנזורה בישראל במכתב למערכת "הארץ"‏‏, בו כתב, בין השאר:

מלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) קובע מהו סוד ומה פוגע בביטחון המדינה, ומלמ"ב ממונה על הבולשת שמתפקידה לתפוס עבריינים הפוגעים בביטחון המדינה. החתול לא רק שומר על החלב. הוא גם קובע מה זה חלב."

בשנת 2009 יצר הבמאי ניר טויב, במימון ערוץ 8, רשת והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, סרט תיעודי על הפרשה בשם "ממלכת הסוד". הסרט מציג את התגייסות המערכת הביטחונית להגן על הסוד אותו חשף יעקב ועל כשלים במערכת המשפט כאשר הנושא הוא ביטחוני. הסרט הוקרן בערוץ 2 ב-12 בספטמבר 2010.

בשנת 2011 ראה אור, בהוצאת ידיעות ספרים, ספרו האוטוביוגרפי "אדון כלום בריבוע".

לקריאה נוספת

• יצחק יעקב, אדון כלום בריבוע, ידיעות ספרים, 2011.
• עמוס שביט, יצה סוד, מוסף 7 ימים - ידיעות אחרונות, 20.8.2010
• ניר טויב, ממלכת הסוד, ערוץ 8, רשת והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, 2010

קישורים חיצוניים

• יצחק יעקב, באתר הפלמ"ח
• פליקס פריש, ידידתו של תא"ל יעקב: "נאמנותו אינה מוטלת בספק", באתר ynet‏, 23.4.2001
• תפח (ת"א) 1055/01 מדינת ישראל נגד יצחק יעקב, גזר הדין, ניתן ב-20.6.2002
• ‏תא (ת"א) 185953/02 מדינת ישראל – משרד הביטחון נגד יצחק יעקב, ניתן ב-21.12.05‏
• יוסי מלמן, הוא רצה להותיר את רישומו בהיסטוריה, באתר הארץ, 4.5.2001
• רונית ורדי, ‏כישלון אשת הברזל, באתר גלובס, 23.6.02
• ניר טויב, הצצה לסרט שנגנז על ידי משרד הביטחון, חדשות ערוץ 2, 20/08/10
• בן כספית, פרשת "יצה" חוזרת: יחיאל חורב מדבר, nrg,‏ 16/7/2010

* Aluf Benn, Israel: Censoring the past, Bulletin of the Atomic Scientists Vol. 57, No. 4, July/August 2001, pp. 17-19