יצחק מאיר וייסנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יצחק (אִיצֶ'ה) מאיר וַיְיסֶנְברגכתיב יידי: יצחק (איטשע) מאיר װײַסענבערג; בכתיב לועזי: Itshe Meyer Vaysenberg; נכתב גם Isaac Meir Weissenberg; בכתיב פולני: Icchak Majer Weisenberg, גם Wajsenberg;‏ 1878/1881, ז'ליחוב, פולין13 באוגוסט 1938, ורשה) היה סופר יידיש יהודי פולני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייסנברג נולד בז'ליחוב (Żelechow) ב-1878 או ב-1881 (במקורות הרשמיים מופיעה השנה 1881, אך בתו כותבת בביוגרפיה שלה על אביה שהוא מסר לה שנולד ב-1878). אביו היה בורסקאי.

ב-1904 פרסם את הנובלה הראשונה שלו: "א שטעדטיל" ("עיירה"), בכתב עת שהוציא הסופר י"ל פרץ. יצירה זו הביאה לו פרסום רב, והיא נחשבת עד היום כיצירתו החשובה ביותר. היא נכתבה כמענה לסיפור "די שטעטל" ("העיירה") מאת שלום אש. ב-1905, לאחר שי"ל פרץ עודד אותו וקירב אותו לחוגו, עזב וייסנברג את עבודתו כעושה קופסאות והתמסר לכתיבה. הוא פרסם בכתבי עת ומאספים שונים ביידיש שיצאו בפולין. כך למשל, פרסם את הסיפור "א טאטע מיט בנים" ("אב עם בנים") בכתב העת "ליטערארישע בלעטער" ב-1908. לאחר מותו של י"ל פרץ ב-1915, שהיווה עבורו מכה קשה, נעשה וייסנברג אחת מהדמויות החשובות בספרות יידיש, כשהוא תופס את מקומו של פרץ כמקדם ומעודד כישרונות צעירים. הוא התנגד, במיוחד, לשליטה של הליטוואקעס (הליטאים) – האליטה הספרותית והחברתית – בחיי הספרות ובחיים הקהילתיים. באותו זמן החל להוציא את המאסף "יודישע זאצעלביכער". הוא אסף סביבו סופרים צעירים ומבטיחים כמו שמעון הורונצ'יק, עוזר ורשבסקי, יוסף פפירניקוב ואחרים.

וייסנברג נפטר ב-13 באוגוסט 1938 בוורשה, ונקבר בשדרת הסופרים בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה, ליד הירש דוד נומברג.

איפיונו כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של יצחק מאיר וייסנברג בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה

בניגוד לראייתו הסנטימנטלית של שלום אש את העיירה היהודית במזרח אירופה, וייסנברג נקט גישה נטורליסטית על מנת לחקור את המחלוקות בין היהודים, בדרך כלל, על פי המעמדות בחברה. הוא "הדגיש את השפעת הדוקטרינות המהפכניות החדשות בקרב תושבי העיירות שמעירות אותם מאדישותם ומפצות את יסודותיהן".‏[1] בכתביו, ובמיוחד בכתבי העת שהוציא, התנגד וייסנברג לאליטה הליטאית, ששלטה, לדעתו, בעולם הספרות ביידיש. התנגדותו באה לידי ביטוי בין השאר בשימוש במילים אופייניות ליידיש המקומית של עיירת הולדתו ז'ליחוב, כמו גם בכתיב ייחודי המבוסס על המבטא של היידיש הפולנית (הנבדל מזה של היידיש הליטאית). כמו כן, במסגרת מאבק זה ניסה וייסנברג להכריח את הסופרים שגילה לכתוב בכתיב יידיש ייחודי שהוא פיתח במקום בכתיב המקובל.‏[2]. מלחמתו זו הייתה מלחמת סרק ועוררה גיחוך בקרב הממסד הספרותי בן זמנו.‏[3]‏.

כתביו ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאספער [קַסְפֶּר], ורשה:, 1910
  • א שטעדטיל [עיירה], ורשה: 1910
  • שריפטען [כתבים], ורשה: 1910
  • קנאה און תאוה און אנדערע ערצהלונגען [קנאה ותאוה וסיפורים אחרים], ורשה: 1911
  • ערצעהלונגען און בילדער [סיפורים ותמונות], ורשה: 1912
  • יודישע זאמעלביכער, ורשה: ווייסענבערג, 1918–1920
  • דור הולך ודור בא: ערציילונג, ליבוי: 1920
  • א שלעכטע פרוי און אנדערע ערצעהלונגען [אישה רעה וסיפורים אחרים], ורשה: 1921
  • ווירקליכקייט [מציאות], ורשה: ווייסענבערג, 1925
  • רעאלע קראפטן [כוחות ריאליים], ורשה: ווייסענבערג, 1925
  • אינזער האפענונג : א צוויי וועכנטליכער זשורנאל [תקוותנו: דו שבועון] / רעדאגירט: י"מ ווייסענבערג, ורשה: 1926
  • דער איבערגאנג: ראמאן פון קינדער לעבן [המעבר: רומן על חיי ילדים], ורשה: 1927
  • די וועלט ווי א טרוים [העולם כחלום], ורשה: 1932
  • קונסט און סוביעקטיוויטעט [אמנות וסובייקטיביות], ורשה: 1932
  • שרייבער און זייערע ווערק [סופרים ויצירותיהם], ורשה: 1933
  • אין דער טיעפער אייביקייט [בַּנצח העמוק], ורשה: 1937
  • פאר יוגנט [לִילדים], ורשה: 1938

יצירתו שתורגמה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבים נבחרים (עברית: ש' מנדל), תל אביב: אופק, תש"ד
  • המשגעת בכפר: סיפורים מאת י"מ ויסנברג (תרגם מיידיש: אברהם לוינסון), תל אביב, ידיעות אחרונות, תש"ז?

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Solomon Liptzin, A History of Yiddish Literature, Middle Village, NY: J. David, 1972. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Liptzin, p. 257.
  2. ^ לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, כרך ג'.
  3. ^ ח. שמרוק. בהקדמה לספר די גאס מאת ישראל רבון