יצחק מנחם מנדל דנציגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה"עקידת יצחק"
רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר
לידה 1880
תר"ם
אלכסנדר לודז'
נרצח 1942 (בגיל 62 בערך)
כ"ג באלול תש"ב
מחנה ההשמדה טרבלינקה
מקום מגורים אלכסנדר לודז'
מקום פעילות אלכסנדר לודז'
תקופת הפעילות ?–1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק קבלה, חסידות, ש"ס, חינוך
רבותיו דודו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר (האדמו"ר השני) ואביו
חיבוריו "עקדת יצחק"
בת זוג חנה דנציגר לבית אוירבך
אב רבי שמואל-צבי
אם שרה-רבקה דנציגר לבית גורמן
צאצאים חמישה-עשר (שישה בנים ותשע בנות)
אדמו"ר אלכסנדר ה־רביעי
תרפ"דכ"ג באלול תש"ב
→ אביו, רבי שמואל צבי דנציגר
חתן דודו, רבי יהודה משה דנציגר

רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר (תר"םכ"ג באלול תש"ב, 1880-1942) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות אלכסנדר שהייתה החסידות הגדולה בפולין. נרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באלכסנדר בתר"ם לרבי שמואל צבי דנציגר, האדמו"ר השלישי של חסידות אלכסנדר ומחבר ספר "תפארת שמואל", ולשרה רבקה לבית גורמן. סבו מצד אביו היה רבי יחיאל דנציגר, מייסד החסידות.

למד אצל דודו, הישמח ישראל, הרבי מאלכסנדר השני, ולאחר פטירתו למד מאביו. הוכתר לאדמו"ר בתרפ"ד לאחר פטירת אביו. הדגיש את הענווה, אהבת ישראל וקירוב רחוקים. וכן הקפיד בייחוד על נתינת צדקה בכל יום ותפילה בציבור ודרש בקביעות דברים אלו מחסידיו.

הקים את רשת ישיבות אלכסנדר "בית ישראל" ברחבי פולין. בליל הסדר בחג הפסח היו באים אליו אלפי חסידים, וגם בימים הנוראים, ומאות מדי שבת.

הוא חי בצמצום ורוב היום עסק בלימוד תורה בנגלה ובנסתר.

אגודת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו אביו התפארת שמואל התנגד גם הוא בחריפות נגד אגודת ישראל[2]. לאורך כל השנים היה לחץ חזק מאוד מהרבה אישים חשובים וחזקים שרצו שאלכסנדר ייכנס לאגודה, אך עם כל זה דחה זאת מכל וכל ולא נכנסו לאגודה לעולם. אלכסנדר בפולין היתה הסמל של פרומקייט וקנאות, וניצבת הרחק מהפוליטיקה.

בשנת תרצ"ז נערכה הכנסייה הגדולה במארינבאד, והרבנים ביקשו אז את העקידת יצחק לבוא ולנאום, העקידת יצחק אז נשא נאומו המפורסמת[3], בה בכה בבכי מר על הצרות והגזירות שנשמעו אז, אך בניגוד למה שהיה נראה בתחילה[4], זה לא קירב את חסידות אלכסנדר אל האגודה, כאשר לאחר הכנסייה שוב סירב העקידת יצחק בחריפות לכל ניסיון להכניס את אלכסנדר לאגודת ישראל. בבחירות השתתפה כמפלגת חרדים בלתי-מפלגתית.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלול תרצ"ט (1939), מיד כשפרצה המלחמה, רמז כי סבל היהודים יהיה גדול בהרבה מאשר בפרעות ת"ח ות"ט. ביום הראשון של אמירת הסליחות באותה שנה בכ"ו באלול (10 בספטמבר 1939) נכנסו הנאצים לאלכסנדר והציתו את בית הכנסת. וכן החרימו את בית המדרש של הרבי ואת דירתו ודירות צאצאיו.

בטבת ת"ש (ינואר 1940) הרסו את בית המדרש, את ישיבתו של הרבי, דירתו ושרפו את ספרייתו וכתביו. בראשית ינואר הופיע גיליון מיוחד של הדר שטירמר, עיתון התעמולה של הנאצים, שהוקדש לרבי מאלכסנדר שהופיעו בו תמונתו, תמונת בית המדרש, המקווה והדירה, בצירוף סיפורים שקריים.[5]

זמן קצר הסתתר האדמו"ר מאלכסנדר בלודז', אך נאלץ לעזוב ועבר לגטו ורשה. במהלך נדודיו השיגו בעבורו אישור עלייה לארץ, אך הוא לא רצה לעזוב את חסידיו באמרו "בתוך עמי אנכי יושבת". בגטו עבד בשם בדוי בבית חרושת לנעליים של שולץ בהנהלתו של אברהם הנדל, כמו אדמו"רים אחרים.[6] בגטו המשיך לחזק את חסידיו, וגם שלח מכתבי חיזוק לחסידים ומקורבים בגטאות אחרים ועודדם ללמוד ולהתפלל. היה בגטו ורשה כשנתיים שבהן השתתף בחברה להלוויית המת כדי למנוע ביזיון לגופות המתים, דבר שהיה מצוי מאוד בתנאי הגטו.

באלול תש"ב (1942) נתגלתה זהותו האמיתית, והגרמנים העלו אותו לאחת מהרכבות לטרבלינקה שבה נרצח.

לאחר השואה הוכתר חתן דודו רבי יהודה משה דנציגר לאדמו"ר החמישי בשושלת אלכסנדר

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לחנה בת מיכאל אורבך, נולדו להם אחד עשר ילדים. רובה הגדול של המשפחה נרצח בשואה, כולל כל נכדיו. כולם נרצחו כנראה בטרבלינקה. ילדיו הידועים[7]:

  • רבי ירחמיאל ישראל יוסף - נישא לטובה חוה בת רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא שנפטרה באלכסנדר בתמוז תרצ"ט. ילדיהם: שרה רחל, רוזה אסתר, שמואל נתן דוד.
  • יעקב פנחס שרגא פייבל - בן הזקונים שנפטר כבחור בי"ג באדר תרצ"ח.
  • מרת רוזה מינדיל - נישאה לרב אלימלך שפירא, ראב"ד גלובנה, ובן הרב פישל שהיה ראב"ד בלוינה. ילדיהם: ירחמיאל יעקב שרגא, ומלכה. כולם נרצחו.
  • פייגה - נישאה לרב חיים אלתר באומגרטן. ילדיהם: חיה רוזה, מלכה ושמואל צבי. כולם נרצחו.
  • מרת הינדה פרל - נישאה לרב יוסף הלוי הורוביץ-שטרנפלד, בן רבי ברוך קלמיש, הרבי מפילץ-חנצ'ין. ילדיהם: יחיאל, שמואל צבי ואסתר ברכה. כולם נרצחו.
  • מרת אסתר מלכה - נישאה לרב יעקב יחזקאל הכהן רבינוביץ, בן רבי נתן נחום, הרבי מקרימילוב. ילדיהם: שמואל צבי ושרה יהודית. כולם נרצחו.
  • מרת רחל - נישאה לרב מנחם מנדל הלברשטאם, בן הרב נחום, ראב"ד אשציסק. ילדיהם: שמואל צבי, רוזה פייגה ושרה אסתר. רחל, בעלה וילדיהם נרצחו.
  • מרת לאה - נישאה לרבי חיים הלוי הולשטוק, בן רבי יחזקאל, הרבי מאוסטרובצה. בנם: שמואל צבי. כולם נרצחו.
  • מרת סימה - נישאה לרבי מסלונים שנרצח בשואה, רבי שלמה דוד יהושע וינברג, בן רבי אברהם וינברג השני, ה"בית אברהם", שהיה האדמו"ר מסלונים לפניו. בתם: שרה אסתר. כולם נרצחו.
  • מרת בריינדיל - נישאה לרב נפתלי צבי בורנשטיין, בן רבי שמואל בורנשטיין, הרבי מסוכטשוב. בנה: שמואל.
  • דבורה הדסה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורותיו של האדמו"ר רבי יצחק מנחם. ספרייתו של הרבי בפולין שבה היו כרכים רבים גדושים בשיחותיו, רשומים בכתב יד על התורה וכל הש"ס, אבדה בשואה. לאחר השואה, ליקט האדמו"ר האמונת משה מפי החסידים את דברי התורה ששמעו מפיו, והוציא לאור את הספר עקידת יצחק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יהודה מקובר (ראש ישיבת אלכסנדר בבני ברק), רועה נאמן - תולדות האדמו"ר בעל ה"עקידת יצחק" ותיאור של חצר אלכסנדר שבין שתי מלחמות העולם, "מכון זכר נפתלי", ירושלים תש"ן, עמ' 454, 464-463, 468 (ציטוט של חלק מהדברים בספר מופיע כאן).
  • יהודה מקובר, 'רבי יצחק מנחם דנציגר אדמו"ר מאלכסנדר הי"ד', בית יעקב : ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה, אלול תשכ"ו, עמ' 21-20.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' פה-קיא.
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות, ספריית מעריב, ירושלים תשל"ז
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ב - מדור ששי ועד לימינו, "מכון דעת יוסף", ירושלים תשנ"ח, עמ' 435.

כמו כן מופיעים אזכורים וביוגרפיות קצרות עליו בספרות על השואה וקהילות אירופה החריבות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף עד של הרב דנציגר באתר יד ושם
  2. ^ נח זבולוני,ראשי ישיבות מסרבים להביע תמיכה ב "אגודת ישראל", דבר 6.10.1988
  3. ^ מודפס בספרו עקידת יצחק עמוד קע"ד[1]
  4. ^ בציריך ובכנסיה הגדולה, הצופה, 20 באוגוסט 1937
  5. ^ כתבת הנאצה על חסידי אלכסנדר והאדמו"ר באתר זכור - אמונה בימי השואה
  6. ^ אודות אברהם הנדל ובית החרושת שלו ראו: אברהם הנדל, באתר יד ושם
    הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 9-6, באתר היברובוקס
  7. ^ בפורום היידי שבקישור החיצוני השלישי מופיעים אחד-עשר ילדים שמהם רק שני בנים: ר' ירחמיאל ישראל יוסף ויעקב פנחס שרגא פייבל. באתר GENI (הקישור החיצוני השני) מופיעים שלושה-עשר ילדים הכוללים ארבעה בנים שמהם השניים לעיל והנוספים הם ר' שמואל ור' אברהם חיים. בספר "רבנים שנספו בשואה" מופיעים ארבעה בנים שהם ר' אברהם חיים, הרב יחיאל, ר' יעקב בונם ור' שמואל.


הקודם:
שמואל צבי דנציגר
האדמו"ר מאלכסנדר הבא:
יהודה משה דנציגר