יצחק נתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו

יצחק נתןאנגלית: Isaac Nathan) ‏(1864 - 1790) היה מלחין יהודי ממוצא אנגלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק נתן נולד בקנטרברי לאב ממוצא פולני ולאם יהודיה-אנגליה. אביו של יצחק היה ככל הנראה החזן של הקהילה היהודית של קנטרברי בעת הולדת בנו. פרטים אחרים על מוצאו אינם ידועים. הוא קבור בלונדון בבית הקברות היהודי תחת השם "מנחם בן רבי יהודה פולק". יצחק, שנועד תחילה להמשיך בדרכו של אביו, למד בין השנים 1805-1807 בקיימברידג' בבית הספר היהודי-האנגלי הראשון עם פנימיה (שנוסד בידי סולומון ליאון). כיון שגילה נטייה מובהקת למוזיקה, נסע ללונדון לעבוד כשוליה אצל מו"ל המוזיקה דומניקו קורי. לדבריו, גם למד במשך חמש שנים פיתוח קול ושירה אצל קורי, שהיה בשעתו תלמידו של ניקולא פורפורה.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורי עסק גם בפרסום שירים לאומיים מן הסוג שהיה פופולארי אז, דבר שוודאי המריץ את נתן לחפש טקסט מתאים לנעימות יהודיות שאסף ועיבד. ואמנם, כשמעיינים בתווים שהתפרסמו אפשר להבחין בנושאים מוכרים. כך למשל לשיר "על גדות ירדן" התאים נתן את הנעימה המוכרת של "מעוז צור ישועתי". אף כי רוב הלחנים ב"מנגינות עבריות" היה ניגונים מסדר התפילות היהודי, הרי מעטים מהן, אם בכלל, היו במקורם בשימוש בטקס התפילה העתיק בבית המקדש בירושלים, כטענתו של נתן. רבים מהם היו לחנים אירופאים עממיים, שחלחלו במשך מאות שנים אל תוך סדר תפילות בבתי הכנסת, עם טקסטים חדשים (קונטרפקטה).

בשנת 1813 פנה נתן אל המשורר לורד ביירון בבקשה לכתוב מילים לנעימות אלה. התוצאה הייתה מנגינות עבריות, אסופת השירים המפורסמת של המשורר, שנתן הוציא לאור בשנת 1815. אסופת השירים עם המוזיקה של נתן נשארה בדפוס במשך רוב המאה ה-19, אם כי עיון בה מלמד, שהתלהבותו של נתן הייתה גדולה מכשרונותיו בפועל.

היה זה הנסיון הראשון להציג את המוזיקה המסורתית של בית הכנסת, שנתן היה בקי בה הודות לחינוכו מבית, לפני הציבור הרחב. כדי לקדם את המכירות, פנה נתן אל זמר הטנור היהודי המפורסם ג'ון בראהאם וביקש את רשותו לפרסם את שמו על דף השער, בתמורה לחלק ברווחים, אף כי לבראהאם לא היה למעשה שום חלק ביצירת "מנגינות עבריות".

הצלחת ה"מנגינות" פרסמה את שמו של נתן ברבים והקנתה לו מוניטין מסוימים. לאחר זמן התיימר למינוי כמורה לזמרה לנסיכה הבכורה שרלוט וכאחראי על ספריית המוזיקה של יורש העצר, מי שיהיה בהמשך למלך ג'ורג' הרביעי. לדברים אלה אין ראיה, אם כי הוצאת מנגינות עבריות הוקדשה לנסיכה בהיתר מלכותי.

דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1816 עזב ביירון את אנגליה שלא על מנת לחזור וניתק את קשריו עם נתן. תלמידתו המלכותית של נתן מתה בשנת 1817 ועל תהילתו הקצרה בא הקץ.

צבירת חובות ופזיזות הכשילו אותו בדרכו. פעמיים התחתן עם נשים נוצריות, אם כי בשני המקרים הקפיד על חתונה יהודית לאחר הטקס הכנסייתי. מזגו החם ונטייתו ללכת שולל אחר מחשבות שוא סיבכו אותו בדו-קרב ובתקיפה. לא ברור כיצד התפרנס בין 1820 להגירתו ב-1841, וקיימת סברה, שכמה חודשים מתקופה זו ישב בבתי כלא לחייבים. הוא הרבה לכתוב לעיתונות הפופולרית בלונדון, בעיקר בנושאי אגרוף. המוזיקה תפסה תמיד מקום חשוב בחייו. הוא חיבר אופרות קומיות לבימות לונדון וארבע מהן הופקו בין 1823 ל-1833. זכויות היוצרים שלו ל"מנגינות עבריות" היו אמורות לשאת תמלוגים - במהלך אותן שנים מכר אותן לאחותו הנשואה, כנראה כדי למנוע את עיקולן בפשיטת רגל - אבל הן נקלעו לסבך מחלוקות משפטיות. הוא ניסה את כוחו בעסקי הוצאה לאור עם אחיו ופרסם ספר מעניין על תולדות המוזיקה, מוקדש בהיתר למלך ג'ורג' הרביעי, המציג באופן טיפולו בנושא המוזיקה היהודית הבנה רבה בתנ"ך ובמסורת היהודית. כמו כן הוציא לאור את זכרונותיו על לורד ביירון.

נתן זכה למוניטין מסוימים גם כמורה לשירה. בין תלמידיו היה עוד משורר אנגלי חשוב, רוברט בראונינג הצעיר, שציין אותו כעבור שנים רבות כמורה הטוב ביותר לשירה מבין הארבעה שאימנו אותו, משום ששימר משהו מן השיטות המסורתיות של היהדות לפיתוח הקול.[1]

מעבר לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן טען לביצוע אי-אילו שירותים מסתוריים למשפחה המלכותית, שהממשלה בראשות המפלגה הליברלית סירבה לשלם תמורתם. כתוצאה מכך, נקלע נתן לקשיים כספיים ובשנת 1841 היגר לאוסטרליה, שם הנהיג את חיי המוזיקה המקומיים, כיועץ מוזיקלי הן לבית הכנסת והן לקתדרלה הקתולית בסידני. כמו כן הופיע בביצועים ראשונים או מוקדמים של רבות מיצירותיהם של מוצרט ובטהובן. ב-3 במאי 1847 הוצגה האופרה שלו "דון ג'ון מאוסטריה", האופרה הראשונה שנכתבה, הולחנה והופקה באוסטרליה, בתיאטרון ויקטוריה בסידני.[2]יצחק נתן גם היה הראשון חקר והעלה על הכתב את המוזיקה של הילידים האוסטרליים.

מותו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו יוצאי הדופן של נתן באו אל קצם במוות יוצא דופן. "ג'ואיש כרוניקל" הלונדוני מודיע בגיליון ה-25 במרץ 1964 מסידני:

Cquote2.svg

מר נתן היה בין הנוסעים בקרון הציבורי בקו מס' 2 [...] [הוא] ירד מן הקרון בקצה הקו הדרומי, אבל לפני שהספיק להתרחק מן הפסים, המשיך הקרון בדרכו [...] התנועה הפתאומית של הקרון סובבה את נתן על עמדו והשליכה אותו אל מתחת לגלגל הקדמי.

Cquote3.svg

קרון הסוסים הציבורי היה הראשון בסידני. יצחק נתן היה הקורבן הראשון באוסטרליה (ובעצם בחצי הכדור הדרומי) של תאונת רכב ציבורי.

נתן נקבר בסידני; [2] בבית הקברות קמפרדאון בניו סאות' ולס.

המנצח צ'ארלס מקקראס הוא מצאצאיו של יצחק נתן.

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור ההפרזות והזרויות באופיו של נתן, יחד עם יכולתו המוזיקלית המוגבלת, קל לפטור אותו כחריג תמהוני וחסר עניין. אין ספק, שאלמלא קשריו עם ביירון, היה נשכח כליל. אבל את מנגינות עבריות אפשר לראות רק כהישג ממשי; המוזיקה של נתן לאסופת השירים יצאה לאור באנגליה שוב ושוב, לפחות עד שנות ה-50 של המאה ה-19 ונודעה ברחבי אירופה.

יתרה מזו, נתן יכול לטעון, במידה מסוימת, לזכות ראשונים כ"מוליד" הטקסטים של ביירון. לא זו בלבד, שטסקטים אלה הפיצו רוח פילושמית בחוגים תרבותיים (למעשה, אפשר שלהם נודעה הפופולריות האמיתית הרבה ביותר במכלול יצירתו של ביירון), אלא שהם שימשו גם בסיס ליצירותיהם של מלחינים רבים אחרים במאה ה-19, הן יהודים (פליקס מנדלסון, פאני מנדלסון, יואכים והן נוצרים (שומאן, לווה, מוסורגסקי, באלאקירב ועוד).

לכתבים של נתן על מוזיקה לא הייתה השפעה ישירה של ממש, היקף מכירותיהם היה קטן והם לא זכו לביקורת רצינית בעיתונות. סגנונו ויהירותו מעוררים צחוק ועל התובנות שלו, המרשימות לעתים, בנושאי מוזיקה יהודית מעיבים מקרים רבים פי כמה של שגיאות וגילויי בערות. ועם זאת, כמקרה בודד, הצליח למקד את תשומת הלב בנושא, שהיה אותו זמן במרכז העניין של תנועת האינטלקטואלים בגרמניה: תיחום וקידום של תרבות יהודית אמיתית, שיוכלו להציג את היהודים כ"עם" (Volk) - לפי יוהאן גוטפריד הרדר - בזכותם הם. נראה שאותה רוח עצמה הניעה את עבודתו החלוצית במוזיקה של הילידים האוסטרליים.

לבסוף, סירובו הבלתי-מתפשר של נתן להודות בתבוסה בחייו בנכר - ללא ספק השווה את עצמו אל ביירון גיבורו - והעבודה שעשה בהבאת המוזיקה הילידית אל אולמות הקונצרטים ואל דפי המחקר, מצדיקים את הצגתו בחוגי המוזיקולוגים של חצי הכדור הדרומי כ"אבי המוזיקה האוסטרלית".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Catherine Mackerras, 'Nathan, Isaac (1790 - 1864)', Australian Dictionary of Biography, Volume 2, Melbourne University Press, 1967, pp 279-280.
  • Burwick, Frederick; Douglass, Paul (1988), A Selection of Hebrew melodies, ancient and modern, by Isaac Nathan and Lord Byron, University of Alabama Press, ISBN 0-8173-0373-1 
  • A review of Burwick & Douglass by Percy M. Young in Music & Letters, Vol. 71, No. 1 (Feb., 1990), pp. 148-150
  • Isaac Nathan. Musurgia vocalis : an essay on the history and theory of music and on the qualities, capabilities, and management of the human voice. London: Fentum, 1836.
  • Baker's Biographical Dictionary of Musicians, (Nicolas Slonimsky, Ed.) New York: G. Schirmer, 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ See: 1) Herbert Everith Greene, "Browning's Knowledge of Music", PLMA, 62 (1947), 1098. Also: 'How Robert Browning found his Feet'
  2. ^ Isaac Nathan, Byron, and Don John of Austria, p.14. Longer version of programme note for the Sydney Symphony performances October 2007, at [1]