יצחק סמוקובליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק סָמוֹקוֹבְלִיָה
Isak Samokovlija
יצחק סמוקובליה
יצחק סמוקובליה
לידה 3 בספטמבר 1889
גוראז'דה, בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 15 בינואר 1955 (בגיל 65)
סרייבו, יוגוסלביהיוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
מדינה ממלכת יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
מקום קבורה בית הקברות היהודי הישן בסרייבו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, רופא
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לאדינו, סרבו-קרואטית
סוגה סיפורים קצרים, רומנים, דרמה
נושאי כתיבה יהדות בוסניה
תקופת הפעילות 19271954 (כ־27 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק (איסאק) סָמוֹקוֹבְלִיָהסרבו-קרואטית: Isak Samokovlija, בסרבית קירילית: Исак Самоковлија;‏ 3 בספטמבר 1889, גוראז'דה, בוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית15 בינואר 1955, סרייבו, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה) היה סופר ורופא יוגוסלבי ממוצא יהודי, אשר תיאר בספריו את הווי חייהם של יהודי בוסניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק סמוקובליה נולד בגוראז'דה שבבוסניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית למשפחה יהודית ספרדית שהיגרה מסמוקוב לבוסניה.[1] הוא רכש השכלה תיכונית בסרייבו ולמד רפואה באוניברסיטת וינה בסיוע מלגת לימודים שקיבל מאגודת לה בנוולנצייה (La Benvolencia) אשר פעלה לקידום ההשכלה בקרב יהודי סרייבו. ב-1917, עם סיום לימודיו, שב לסרייבו והועסק כרופא בבית חולים צבאי. במקביל החל לפרסם מאמרים ושירים בעיתונות הקהילתית. ב-1927 הוציא לאור את סיפורו הקצר הראשון. לאורך שנות ה-30 הוציא לאור מספר ספרים אשר חלקם הומחזו. סיפוריו הבליטו את רובד האוכלוסייה קשת היום בקרב יהדות בוסניה, פרנסתם והווי חייהם.[2]

במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה, סולק סמוקובליה ממשרתו ובהמשך נעצר. הוא הצליח לברוח ממעצרו ולחמוק ממעצר נוסף. ב-1946, הוציא לאור אסופת סיפורים קצרים ובהמשך כיהן כיושב ראש אגודת הסופרים של בוסניה והרצגובינה אשר תחת יוגוסלביה. בשנים 19481951 ערך את מזגין הספרות "בראזדה" (בסרבו-קרואטית: Brazda). ב-1953, ביקר סמוקובליה בישראל לרגל חגיגות יום העצמאות ונטיעת יער קדושי יוגוסלביה.[2]

יצחק סמוקובליה הלך לעולמו בסרייבו ב-1955 והוא בן 65. נקבר בבית העלמין הספרדי הישן. הוא היה נשוי להֶדָה לבית בְּרוּנֶר ואב ל-3 ילדים.

במהלך מלחמת בוסניה עלו חלק מבני משפחתו לישראל.

ספריו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עשרה סיפורים תרגם: יעקב מאסטרו; הקדים דברי מבוא: מיכאל לוי, תל אביב: התאחדות עולי יוגוסלביה, תשכ"ט.[3]
  • בין אביב לאביב: (סיפורים); תרגם והוסיף מבוא: יעקב מאסטרו; ערך: משה גיורא אלימלך, ירושלים: מורשת – ועד עדת הספרדים בירושלים והמרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח במשרד החינוך והתרבות, תשמ"ב 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק סמוקובליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 'הקהילה היהודית בסרייבו', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, ירושלים: יד ושם, 1988, עמ' 205.
  2. ^ 1 2 'הקהילה היהודית בסרייבו' (1988), עמ' 209.
  3. ^ ביקורת: גבריאל מוקד, יצרי מרגוע, דבר, 30 במאי 1969, המשך; מרדכי אבישי, סיפורים מחיי יהודי בוסניה, מעריב, 13 ביוני 1969.