יצחק צוקרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק צוקרמן

יצחק צוּקֶרְמןפולנית: Icchak Cukierman), המכונה "אַנְטֶק" (ח' בטבת תרע"ו, 13 בדצמבר 1915, וילנהט"ו בסיוון תשמ"א, 17 ביוני 1981, לוחמי הגטאות), ממייסדי ומנהיגי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי מרד גטו ורשה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווילנה בשנת 1915 למשפחה מסורתית, בן לרבקה ושמעון. לאחר שסיים גימנסיה עברית הצטרף לחלוץ ולתנועת הנוער הציונית 'החלוץ הצעיר'. בשנת 1936 נקרא לוורשה כחבר מרכז החלוץ, ובשנת 1938, עם ייסוד תנועת הנוער המאוחדת 'דרור החלוץ', מונה לאחד משני המזכירים הכללים שלה. צוקרמן התעניין בספרות יידיש ועברית ובחינוך נוער ברוח ציונית חלוצית וסוציאליסטית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פנה צוקרמן עם חבריו לאזור הכיבוש הסובייטי, שם עסק בארגון מסגרת תנועתית במחתרת. באפריל 1940 שב על פי בקשתו לוורשה, עסק בשיקום התנועה במחתרת, והפך לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת בוורשה ובפולין כולה. ארגן סמינרים וכנסים חשאיים וכך אירגן את הגימנסיה דרור - החלוץ. בין השאר אף ערך במשותף עם אליהו גוטקובסקי את האנתולוגיה "פיין און גבורה" שהודפסה במחתרת בגטו ורשה והופצה בין הגטאות השונות ושימשה צעירים רבים כהכשרה רעיונית לקראת המרד. ביקר באורח לא חוקי בגטאות בשטח הכיבוש הגרמני, היה פעיל בהתארגנות ובהכוונה של הסניפים והתאים של תנועתו בערי השדה ובארגון והכשרות בתנאי המחתרת. הוא היה קשר עם נציגי ארמייה קריובה במאצעות אירנה אדמוביץ'.

יצחק צוקרמן עם חווקה פולמן רבן, במרכז תנועת 'דרור' בלודז', 1946

ביום השני לשילוח הגדול מגטו ורשה בתאריך 23.7.1942 יזם צוקרמן כינוס של נציגי הכוחות הציבוריים המאורגנים במחתרת ותבע מהם לקרוא לציבור ולגלות את התנגדות פעילה לשילוח מהגטו. בתאריך 28.7.1942 השתתף בישיבה מצומצמת של ראשי תנועות חלוציות, והוחלט בה על הקמת ארגון היהודי הלוחם (אי"ל), צוקרמן נבחר לחבר המיפקדה של הארגון. בסוף חודש אוקטובר 1942 הוקם הארגון היהודי הלוחם שאיגד בתוכו את מרבית הכוחות הפועלים בגטו. צוקרמן מונה לסגנו של המפקד מרדכי אנילביץ'. אחראי לחימוש, חבר הנשיאות של הוועד היהודי הלאומי ומזכיר וועדת התיאום.

בדצמבר 1942, השתתף צוקרמן בתכנון מבצע "בוהמיה", מתקפה מתוכננת שבוצעה על בית הקפה "בוהמיה" בקרקוב (ומשם שם המבצע), שם ישבו כדרך קבע קצינים גרמנים‏[1].

לאחר נפילת מרדכי אנילביץ' בחודש מאי 1943, מונה צוקרמן למפקד אי"ל, עמד בראש כל הארגונים היהודיים הלוחמים בערי פולין ופיקד על יחידת לוחמים יהודית בימי המרד הפולני של שנת 1944.

במהלך המרד שהה מחוץ לגטו על מנת לספק נשק ללוחמים. הוא ארגן את חילוץ שרידי הלוחמים בגטו, ביניהם מי שתהיה אשתו, צִבְיָה לוּבֶּטְקִין, שאף היא הייתה ממנהיגות אי"ל. גם לאחר דיכוי המרד המשיך צוקרמן בלחימה, ואף עמד בראש אנשיו בפלוגה שלחמה לצד הארמייה לודובה במהלך מרד ורשה, באוגוסט 1944.

בינואר 1945 שוחררו צוקרמן ואשתו בידי הצבא הסובייטי והתרכזו בטיפול ב"שארית הפליטה" של יהדות פולין וביציאתם מפולין במסגרת ארגון "הבריחה". יצחק צוקרמן עלה לארץ ב-29 באפריל 1947 באוניית הנוסעים קורינתיה. משעלה לארץ היה פעיל בהנצחת פעולות הארגון היהודי הלוחם, ובשימור מורשת הגבורה של הפועלים במסגרתו.

היה ממקימי קיבוץ לוחמי הגיטאות והקים בו את מוזיאון בית לוחמי הגטאות להנצחת השואה, הגבורה והמרד. צוקרמן העיד במשפט אייכמן והקריא בו את המכתב האחרון שקיבל ממרדכי אנילביץ' מיום 23 באפריל 1943, בזמן הקרבות בגטו. כתביו על נושא הלחימה היהודית בגטאות יצאו בספרים לאחר מותו. המרכז הלימודי בבית לוחמי הגטאות הוקדש לזכר הזוג צביה ויצחק צוקרמן ונושא את שמם.

ב-1967 השתתפו הוא ואשתו צביה לובטקין בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

בשנת 1981 הלך צוקרמן לעולמו, בגיל 66, ונקבר בקיבוצו, לוחמי הגטאות. בבית לוחמי הגטאות בקיבוצו קרוי על שמו "המרכז הלימודי ע"ש צביה ויצחק צוקרמן", המקיים סדנאות לימודיות.

היה אב לשמעון (1947) ויעל (1949).

נכדתו, רוני צוקרמן, היא האישה הראשונה אשר סיימה את קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי במגמת קרב, בשנת 2001.‏[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאפיטלען פון עיזבון / יצחק צוקערמאן (אנטעק); (געבראכט צום דרוק שמואל באראנטשוק [=ברנצ'וק], ראובן יציב),‫ לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות והקבוץ המאוחד, תשמ"ב-1982. (ביידיש)
    • פרקים מן העזבון / מאת יצחק צוקרמן (אנטק); (תרגם מכתב-יד ביידיש: ק. א. ברתיני; התקין לדפוס: שלמה דרך), לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב-1982.
  • בגיטו ובמרד (ערך והביא לדפוס: שלמה דרך), לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות, תשמ"ה-1985.
  • יציאת פולין: על "הבריחה" ועל שיקום התנועה החלוצית (ערכו והביאו לדפוס: שלמה דרך, שלמה אבן שושן, יודקה הלמן), לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות, 1988.
  • שבע השנים ההן: 1939–1946 / יצחק צוקרמן (אנטק); (ערך והביא לדפוס: עמנואל ביחובסקי), לוחמי הגטאות: הקיבוץ המאוחד, 1990. (יצא לאור לאחר מותו.)

ערך אנציקלופדי:

בעריכתו:

  • פיין און גבורה - אין דעם יידישן עבר אין ליכט פון דער קעגנווארט (ענות וגבורה בעבר היהודי לאור המציאות של ימינו), / בעריכת יצחק צוקרמן ואליהו גוטקובסקי, הוצאת תנועת דרור בגטו ורשה תמוז ת"ש (יולי-אוגוסט 1940). (הוצאה מחודשת בתרגום לעברית - דרור לנפש 2011)
  • ספר מלחמות הגיטאות: בין החומות במחנות ביערות / ערוך בידי יצחק צוקרמן, משה בסוק, תל אביב – לוחמי הגטאות: הקיבוץ המאוחד – בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשי"ד-1954. (במהדורה הבאה יצא בשם "מלחמות הגיטאות".)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק צוקרמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הערך אודות יצחק צוקרמן בפורטל השטעטל הווירטואלי להיסטוריה של יהודי פולין
  2. ^ נאוה צוריאל, רוני סופר-קרב, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2005