יצחק קצנלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק קצנלסון
יצחק קצנלסון

יצחק קצנלסוןיידיש: קאַצענעלסאָן; בפולנית: Icchak Kacenelson)‏ (נולד ב-1 ביולי 1885, נרצח ב-3 במאי 1944 באושוויץ) היה מחנך ומשורר יהודי-פולני, מחבר "הפואמה על העם היהודי שנהרג". זכה לכינוי "מקונן השואה". בין היתר כתב גם שירים בעברית, והידועים שבהם: "מה יפים הלילות בכנען" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל".

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק יחיאל קצנלסון נולד בשנת 1886 בעיירה קרֶליץ (Карэ́лічы) בפלך מינסק שבתחום המושב באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). כאשר היה בן 10 עבר עם הוריו ללודז' שבפולין הקונגרסאית. ב-1906 החל את עבודתו החינוכית בבית הספר העברי, ברשת חינוך עברית מיסודם של משפחתו. ב-1910 פרסם את ספר שיריו הראשון, "דמדומים". שנתיים לאחר מכן הקים את "הבמה העברית" - להקה תיאטרונית עברית שהציגה ממחזותיו. הוא ערך שני ביקורים בארץ ישראל: אחד ב-1925 ושני ב-1934. בין השנים 19351939 פעל בינות החלוצים אשר גרו בקיבוץ גרוכוב שבלודז'.

ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה לודז'. בנובמבר אותה שנה ברח קצנלסון לוורשה ובינואר 1940 הצטרפו אליו גם אשתו חנה וילדיו בנימין, בן-ציון וצבי. כל אותה תקופה הוא נמנע מכתיבה. ביוני 1940, עם הקמתה של רשת "דרור", ניעור קצנלסון לחיים מחדש, זאת הודות לבקשתם של החלוצים אשר ביקשו את עזרתו. כך השתלבה דרכו בדרכה של המחתרת החלוצית ושל תנועות הנוער. הוא פרסם משיריו בעיתוני "דרור", ייסד להקה דרמטית, הדריך צעירים לפעולות חינוך בקרב הילדים העזובים ובבתי יתומים, לימד עברית ותנ"ך בבית הספר ובגימנסיה של "דרור" אשר הוקמה במחתרת. וכך, כל עוד פעלה דזלנה 34 כקיבוץ, היה בה מקום לקצנלסון וליצירותיו. בין השנים 1940–1942 חיבר קצנלסון כ-30 יצירות.

ב-22 ביוני 1941, יום פתיחת "מבצע ברברוסה", יצא לאור בהוצאת מרכז "דרור" המחזה "איוב" כספר עטוף, מודפס ומצויר.

ביולי 1942, עם תחילת האקציה הגדולה בגטו ורשה, ארגנו אנשי המחתרת אישור עבודה לקצנלסון ובנו אצל תעשיינים גרמנים. ב-14 באוגוסט 1942 התייצבו חנה, בנימין ובן-ציון קצנלסון ביחד עם עוד 5,479 איש באומשלגפלץ והובלו ברכבות למחנה טרבלינקה. ב-17 בינואר 1943 התגנב קצנלסון אל תוך הגטו המרכזי ונפגש עם ידידיו החלוצים, חברי "דרור". למחרת נשא נאום בפני הלוחמים:

Cquote2.svg

נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור יניקה לדורות הבאים. ניקח לנו למופת את אחינו בארץ-ישראל – הם לא גילו מורך לב בשעת סכנה ועמדו מעטים נגד רבים, ובמותם חינכו דורות רבים של יהודים. הגרמנים הרגו מיליוני יהודים, אך הם לא יכלו לנו. העם היהודי חיה יחיה. עינינו לא תחזינה זאת, אך כגמולם ישולם להם ולאחר מותנו יעמדו מעשינו לעד... לא, לא, לעולם אין מאוחר! יהודי אחרון – בהמיתו רוצח את עמו גאל! גם עם הרוג אפשר עוד להציל – הצילו!

Cquote3.svg
– על פי עדויות צביה לובטקין ויצחק צוקרמן


א. שירה שיר

יב.
הה, הראה עמי, לי! קום, ידיים פשט ושלח
מני בורות העמוקים, מילין ארכם, מלאים הם וגדושים,
שכבה עלי שכבה, משרפות בסיד אשר שופך,
עלו! עלו! אשר ברובד התחתון, מתחת לעמוק שבגושים!
יג.
צאו כולכם מתוך טרבלינקי, מאושוונצ'ים, מסוביבור, הכל,
מבלז'יץ בואו, מפונרי, ומעוד, מעוד! פינות לרוב!
פעורי עינים, בזעקה קרושה, יללה ואין קול,
מני ביצות, שקועים עמוק, מטיט יוון, מרקב אזוב –
יד.
צאו-צאו, אשר יבשו ונטחנו ונשחקו, יתיצב כל הקהל,
בחוג סביבי, כמו במחול-מחנים, מעגל גדול אחד נכון, -
סבים, סבות פה, אמהות וילדיהן בחיק, יחד אם וגם עולל, -
עלו-נא עצמות יהודיות, מאבקות צאו ומגזרי-סבון.
טו.
הוי, שובו-נא והראו לי, הגלו-נא לי כולכם, קהל עולם,
לראות כלכם אתאו, להביט בכם, אביט ואתבונן,
אראה עמי שלי, שלי אשר נהרג, אתן מבט אלם בו, נאלם
ואז אשירה... כן... הנבל תנו – ואנגן!

השיר על העם היהודי שנהרג, 3-5/10/1943

לאחר נשיאת הנאום זכה לראות את חברי המחתרת מסתערים על הגרמנים המקיפים אותם במה שכונה יותר מאוחר "מרד ינואר". מעיד יצחק צוקרמן:‏[1]

Cquote2.svg

רבותי, אני מודיע שליצחק קצנלסון, באופן אישי, לא היה אקדח והוא לא ירה אפילו ירייה אחת, ולא הרג אף גרמני. אבל מה שהוא עשה זה מרד.

Cquote3.svg
– יצחק צוקרמן, "זכרונותיו ודבריו של י. צוקרמן", עדות י"א, 1994, עמ' 45‏‏

ב-22 במאי 1943, בהיותו בן 56, הגיע קצנלסון יחד עם בנו צבי למחנה ויטל, שם התחיל לכתוב את "פנקס ויטל". באותו היום הפסיק את כתיבת היומן בטענה כי "אני חדלתי מלרשום רשימות, משום שיראתי מפני השיגעון מתוך שלא לאבד את עצמי לדעת". לאחר חודשיים, ביום הולדתו ה-57, המשיך את כתיבת הפנקס וסיימו ב-16 בספטמבר 1943. ב-30 ביוני אותה שנה סיים את כתיבת המחזה "חניבעל". לאחר מכן החל את כתיבת "הפואמה על העם היהודי שנהרג" (ביידיש: "דאָס ליד פֿונעם אויסגעהרגעטן ײִדישן פֿאָלק"), וב-18 בינואר 1944 סיים קצנלסון את כתיבת הבית האחרון בפואמה.

ב-18 במרץ 1944 הקיפו הנאצים את המחנה, ומאה שבעים ושלושה היהודים האסורים בו הועברו למחנה סמוך. חודש לאחר מכן, ב-18 באפריל, במלאת שנה למרד גטו ורשה, שולחו יהודי ויטל ובהם קצנלסון ובנו למחנה הריכוז דראנסי. לאחר עשרה ימים נמצאו המשורר, בנו ועוד כשישים יהודים על רכבת לכיוון מחנה אושוויץ. ב-3 במאי 1944, לאחר שלושה ימי מסע בקרון להובלת בקר יחד עם בנו צבי, הגיע יצחק קצנלסון למחנה אושוויץ, שם נרצח.

על אף שקצנלסון ביקר בארץ ישראל רק פעמיים ולזמן קצר, הוא הרים תרומה חשובה לזמר העברי באמצעות שיריו הידועים: "מה יפים הלילות בכנען", "גילו הגלילים", "רוח עצוב", "נעולה היא דלתי" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל".

להנצחתו של קצנלסון, נקרא מוזיאון בית לוחמי הגטאות על שמו.

רקוויאם: "השיר על העם היהודי שנהרג"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הדיסק

המלחינה הישראלית זלטה רזדולינה הלחינה יצירה סימפונית, רקוויאם, על פי הפואמה של יצחק קצנלסון "השיר על העם היהודי שנהרג" בגרסתה האינסטרומנטלית באורך של כשעה, הוקלטה בצ'כיה בביצוע התזמורת הפילהרמונית של בירתה ההיסטורית של מוראביה אולומוץ בניצוחו של מאסטרו ויקטור פלדבריל מקנדה והופקה על גבי תקליטור. יצירה זו שודרה פעמים רבות בקול המוסיקה ובעוד כ -20 תחנות רדיו ברחבי העולם.

בשנת 2002 הזמין ארגון ICOR מניו יורק העורך קונצרטים לזכר השואה את זלטה רזדולינה לביצוע בכורה עולמי של הרקוויאם 'השיר על העם היהודי שנהרג'. הקונצרט בביצוע הפילהרמונית של ברוקלין עם זלטה בשירה בעברית והשחקן ההוליבודי פריץ וויבר בקריינות באנגלית התקיים בקתדרלת סנט ג'ון בפני קהל של 6000 מאזינים והתקבל בהתלהבות על ידי הקהל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ט. אל השחקים

ד.
בכם, שחקים, האמנתי, ובכל שירי וזמירותי לכם שוררתי שיר כבוד,
אהבתיכם כאהוב אישה, – זו נסתלקה כקצף נמוגה, –
עוד בשחר עלומי את שמשכם, השמש בשוקעה בלהבות,
אל תקותי דימיתי, אל אשרי: "כה חלומי ידעך, כה תקותי שוקעה!"
ה.
הוי סורו, סורו! רמיתונו, רימיתם עמי, גזעי עתיק ימים!
מאז ומעולם בכחש סבבתונו, ותכזבו גם לנביאי, עוד לנביאים ולאבות!
הם-הם מקדשיכם פה עלי ארץ, הנדלקים באור אשכם, הנאמנים,
אליכם, הה, אליכם נשאו עיניים, אליכם בגעגועים נשא את הלבבות.
[...]
יג.
אין אלוהים בכם עוד! שאו שעריכם, שמים ופתחום, הרחב-הרחב,
יבואו שם בני כולם, כל בני עמי שחוט, אשר עונה למות ומת בעינויים,
פתחו השערים לעליה רבה שמימה: עם שלם צלוב, כבד בכאב,
יבואו בכם... הוי, כל אחד מהם, בני אשר נספו, ראוי להיות להם לאלוהים!
יד.
אהה, שמים שוממים ומשוממים, רקיע כמדבר רחב וריק, דומם,
אני אלי אחד אבד בכם, והם – המעט להם אשר תכילו למו שלישייה:
לא ישפקו להם האל מישראל, רוחו והעברי מן הגליל, אשר צלבוהו הם,
ויעלו כולנו השמימה – עבודת אלים נקלה ומרשיעה!
טו.
שמחו שמים, שישו! עניים שהייתם, מה עושר רב כיום לכם ניתן,
לקציר ברכה זכיתם – לעם שלם, כליל לאשר רב כל כך!
שמחו בגרמנים, שחקים ממעל, וישמחו הגרמנים בכם למטה כאן,
ותצא ותעל אש מארץ עליכם, ואש מכם על פני הארץ תתלקח.

השיר על העם היהודי שנהרג, 23-26/11/1942
  • יש לי שיר, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1954.
  • בחלום ובהקיץ – סיפורים לילדים, הוצאת ההסתדרות הכללית והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956.
  • כתבים מאוחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1969.
  • שירים (מבחר), הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1975.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה אבן שושן, 'יצחק קצנלסון, חייו ויצירתו', בתוך: יצחק קצנלסון, שירים (מבחר), הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1975, עמ' 289–319.
  • שלמה אבן שושן, יצחק קצנלסון מקונן השואה, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 1974.
  • מרדכי טננבוים-תמרוף, 'רשימות יומן', דפים מן הדליקה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1984.
  • צביה לובטקין, 'עם יצחק קצנלסון', בימי כליון ומרד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1979, עמ' 45.
  • יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1990.
  • יצחק צוקרמן, 'זכרונותיו ודבריו של י. צוקרמן', עדות י"א, 1994.
  • חווקה רבן, 'המורה שלי, יצחק קצנלסון', לא נפרדתי מהם, בית לוחמי הגטאות, 1997.
  • יחיאל שיינטוך, יצחק קצנלסון: כתבים שניצלו מגיטו ורשה וממחנה ויטל, תל אביב: הוצאת מאגנס והוצאת בית לוחמי הגטאות, תש"ן.
  • מוקי צור (כתב וערך), רוח עצוב: בעקבות יצחק קצנלסון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2012.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מובא אצל: משה שנר, קצנלסון והתנועה החלוצית – טקסטים, מכללת אורנים, ינואר 2008‏