יצחק רפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק רפאל
Yitzhak Refael.jpg
תאריך לידה 5 ביולי 1914
תאריך עלייה 1935
תאריך פטירה 3 באוגוסט 1999
ממשלות 16, 17
כנסות 2 - 8
סיעה חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל
תפקידים בולטים

ד"ר יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 - 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וכן ראש מחלקת ”ההכשרה” של ”החלוץ-המזרחי” בפולין.

עלה לארץ ישראל ב-1935, נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון).

בתקופת לימודיו בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית היה פעיל ב"הגנה", שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "מוסד הרב קוק" אשר ייסד חותנו ועורך כתב העת שלו, סיני, ממותו של הרב מימון ב-1962 ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית, סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".

בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.

כיהן ברציפות בכנסת מהכנסת השנייה - 30 ביולי 1951 ועד הכנסת השמינית 17 במאי 1977. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט.

היה סגן שר-הבריאות (1961 - 1965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים שבעקבותיה הוגש כנגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו וקיבל חנינה מלאה מאוחר יותר, סירב להעיד נגדו.

בעקבות הפרשה סרבה גולדה מאיר כי יכהן בממשלתה[1], והוא חזר לתפקיד ממשלתי רק בממשלת יצחק רבין בה כיהן כשר-הדתות בשנים 1974 - 1976. הוא פוטר על ידי רבין בדצמבר 1976 עקב הימנעות סיעת המפד"ל בהצבעת אי אמון שהגישה אגודת ישראל (במסגרת מה שנקרא התרגיל המבריק).

בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".

רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.‏[2] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".‏[3] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.‏[4]

בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קרית משה בירושלים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לא זכיתי באור מן ההפקר, פרשיות חיים, הוצאת ידיעות ספרים (עידנים) 1981
  • החסידות וארץ ישראל
  • ספר החסידות
  • ראשונים ואחרונים – פרקים בתולדות ישראל וספרותו, 1957
  • החסידות וארץ ישראל, הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, ה'ת"ש
  • כתבי הרב אלקלעי, ירושלים : מוסד הרב קוק, ה'תשל"ה, 1974
  • אנציקלופדיה של הציונות הדתית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת

נחום ניר-רפאלקסמשה אונאזרח ורהפטיגמשה אונאנחום ניר-רפאלקסזרח ורהפטיגמשה אונאיצחק רפאלזרח ורהפטיגדוד גלסאליעזר קולסאוריאל ליןדוד צוקרשאול יהלוםחנן פורתמיכאל איתןאופיר פינס-פזאמנון רובינשטייןמיכאל איתןמנחם בן-ששוןדוד רותם