יצחק שדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק שדה
Yitzhak Sadeh 1950.jpg
נולד 10 באוגוסט 1890
ג' באלול תר"ן
לובלין
עלה לישראל 1920
נפטר 20 באוגוסט 1952 (בגיל 62)
כ"ט באב תשי"ב
ישראל
השתייכות הצבא הרוסי
Hahagana.jpg ההגנה
Palmach.jpg פלמ"ח
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1921 - 1949
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים

מקים פלוגת הנודדת, מקים פלוגות השדה, ראש הפלמ"ח, ראש תנועת המרי העברי, מפקד חטיבה 8

מלחמות וקרבות

מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

תפקידים אזרחיים

ראש גדוד העבודה, מייסדי אגודת הספורט הפועל

הנצחה
יצחק שדה (1948)
יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה, 9/11/1948
יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו
אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון

יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 - 20 באוגוסט 1952) היה אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר יהודי שכונה "הזקן". שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי היסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בפולין) ב-10 באוגוסט 1890 בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. בצעירותו למד אצל ר' הלל צייטלין[1] וכשגדל לחם בצבא הרוסי. בזמן מלחמת העולם הראשונה, זכה לעיטור על אומץ לבו וקודם עד לרמת מפקד פלוגה.

בשנת 1917 פגש שדה את יוסף טרומפלדור. הוא הושפע רבות מדעותיו ומיסודות ארגון "החלוץ". לאחר המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת סימפרופול שבקרים והתפרנס מהוראת חינוך גופני ודוגמנות עירום לציירים‏[2]. ב-1920 נהרג טרומפלדור בתל חי, ושדה החליט לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.

בגדוד העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל חבר שדה להקים את גדוד העבודה. על אף שעמד בראשו, לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. גדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם. לאחר מכן עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.

בהגנה ובפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (1938-1936) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק וביסס שם בלב הסביבה הערבית העוינת את שליטת היישוב היהודי. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו‏[3]. בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).

בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ - הפלמ"ח ולהיות מפקדו הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל בפועל של "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים.

בקונגרס הציוני בבזל, בסוף 1946 קיבל בן-גוריון בנוסף לתפקידיו האחרים את תפקיד "הממונה על תיק הביטחון" ונכנס במהרה ללמוד אותו. הוא גילה להפתעתו כי לראש המפקדה הארצית של ההגנה, זאב פיינשטיין, אין את הסמכות והיכולת של קודמו משה סנה, וכי יצחק שדה מתעניין יותר במבצעים ובפעולות של יחידים בפלמ"ח ולא בנוי לדעתו לראייה אסטרטגית וארגונית. הוא גם נטר לשדה טינה לאחר ששדה התנגד להפסקת המאבק בבריטים והתמקדות בפתרון מדיני. ב-1946 כתב שדה בבטאון "עוז" של התנועה לאחדות העבודה כי ..."גם בשבילי יש גבולות. יש דברים שאפילו הקונגרס הציוני לא יוכל לחייב אותי עליהם. והדברים האלה הם שלושה: אי הגנה על ההגנה, אי הגנה על העלייה, אי הגנה על ההתיישבות. הנהגה ציונית שתצווה עלי דברים כאלה-אינה בשבילי לא הגנה ולא ציונית". בן-גוריון ראה בכך קריאת תיגר שאין להתעלם ממנה. הוא מינה את ישראל גלילי לרמ"א ולחץ על יעקב דורי לחזור משליחותו בארצות הברית ולקבל שוב את תפקיד הרמטכ"ל. ביוני 1947 נכנס דורי לתפקיד הרמטכ"ל ושדה נשאר ללא תפקיד.

עם הקמת חטיבות החי"ש היה שדה מועמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי אולם בן-גוריון התנגד לכך בחריפות. גלילי איים בהתפטרות אם שדה לא יקבל את התפקיד אולם המשבר הסתיים עם הודעת שדה על הסרת מועמדותו. במקומו מונה יהושע גלוברמן שנהרג כעבור שבוע ובמקומו מונה שמעון אבידן[4].

שדה מונה ל"יועץ צבאי לבן-גוריון" - תפקיד ללא סמכויות, ולתפקיד מפקד שמ"ש, שירות המשוריינים של ההגנה שעסק בשריון משאיות ואוטובוסים לצורכי השיירות‏[5].

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית מלחמת העצמאות נקרא שדה לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה‏[6].

ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.‏[7]

בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל - חטיבה 8 ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. לאחר מבצע יואב, ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות כושלים לכיבוש בלילה, שדה פקד על הניסיון השמיני והמוצלח, לכיבוש יום של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה המפלצת על הגבעה, ואיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם.

בנוסף להיותו איש צבא ומצביא דגול שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":

שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא ששנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק הצידה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה.

– עמ' 500 (סיום הערך "יצחק שדה")

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו התגורר שדה ב"בית יצחק שדה" ביפו, ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות.

כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.

יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952 ונקבר למחרת בקיבוץ גבעת ברנר. בהלוויתו שיצאה מתל אביב לגבעת ברנר השתתפו כל ראשי צה"ל וקהל של אלפים רבים‏[8]. הוא נקבר לצד אשתו השלישית - מרגוט, שנפטרה שנה לפניו ממחלת הסרטן. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. הניח שתי בנות ובן: איזה דפני, רבקה (ריבושה), ויורם שדה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של שדה נקראים שלושה יישובים בארץ - הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב והמושב שדה יצחק בשרון; מחלף אלוף שדה; ובערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השיר "בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.

ביתו, הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה וכלתו, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.

מדי שנה, החל מ-1952, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה.

הפרס לספרות צבאית על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרס יצחק שדה לספרות צבאית

לזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972‏[9]. זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:

  1. תאוריה, מחקר והגות צבאית.
  2. היסטוריה צבאית יהודית.
  3. תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
  4. זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
  5. יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946.
  • כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950.
  • יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
  • לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952.
  • מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950.
  • מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989.
  • הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב 1952.

לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19.9.1952), מפלגת הפועלים המאוחדת - המרכז
  • יצחק שדה: אלבום, עריכה - שלמה דרך, עיצוב - גלי הוס, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשל"ב 1972.
  • הזקן שהדליק מדורות, מאת יפרח חביב, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ג.
  • יצחק שדה : איש ותקופתו; חוברת לתלמיד, שמעון זקס, עדה ישי ורות לבנית, תל אביב : אוניברסיטת תל אביב - בית-הספר לחינוך, תשל"ה 1975.
  • מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, מאת צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996, תל אביב.
  • יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • איך נדלקו מדורות (יצחק שדה), ביוגרפיה של יצחק שדה לבני הנעורים, מאת פועה הרשלג, עם עובד, תל אביב, תשס"ג.
  • עופר רגב: להתאהב בארץ ישראל - פרשת אהבתם של יצחק ומרגוט שדה, הוצאת "כנרת", 2005.
  • איזה שדה דפני, והוא היה לאגדה - אבי יצחק שדה, זכרונות.
  • עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013.

מאמרים שנכתבו עליו

  • על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, תשנ"א 1991.
  • בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, תשל"ח 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתב ששלח צייטלין לשדה בשנת 1921 ומעיד על הקשר בניהם, מופיע בספרו של י' אחיטוב "על גבול התמורה".
  2. ^ יצחק שדה, באנציקלופדיה ynet
  3. ^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 36-39.
  4. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 154.
  5. ^ מרדכי נאור, הרמטכ"ל הראשון-יעקב דורי, הוצאת מודן, 2011
  6. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 218-236.
  7. ^ פעולות עיקריות במסגרת מבצע יבוסי, באתר "מרכז מידע פלמ"ח"
  8. ^ אלוף יצחק שדה הובא למנוחות בגבעת ברנר, דבר, 22 באוגוסט 1952
  9. ^ רשימת הזוכים ב"פרס יצחק שדה לספרות צבאית", באתר הפלמ"ח