יצחק שפירא (מנהיג פועלים)
 | |
| לידה |
2 באוגוסט 1905 הורודנקה, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוגוסט 1976 (בגיל 71) |
| מדינה |
ישראל |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
יצחק שפירא (2 באוגוסט 1905 – 2 באוגוסט 1976) היה חלוץ איש העלייה הרביעית, פעיל ציוני ומנהיג פועלים, חבר מזכירות מפא"י, מזכיר המרכז החקלאי במשך כעשרים שנים, וממייסדי מושב צופית שבשרון.
שורשים משפחתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה הורודנקה שבמזרח גליציה (אז חלק מהאימפריה האוסטרית, כיום באוקראינה) למנחם-מנדל שפירא ואסתר לבית רוזן.
אביו עקר להורודנקה בשנת 1903 לשמש כדיין העיירה. המעבר סגר פרק של כ-120 שנים בהן הנהיגו אבותיו - שרשרת רבנים מבית שפירא, את יהודי העיירה יאגלניצה (אז חלק מהאימפריה האוסטרית, כיום באוקראינה)[1].
מצד אמו, היה דור חמישי לרבי נחמן מברסלב ודור תשיעי לבעל-שם טוב. בן דודו מצד אימו היה הרב דוד משה רוזן, שכיהן במשך כמה עשורים כרב הראשי של יהודי רומניה.
תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו למד בחדר ובבית המדרש, אולם החל להמשך לרעיון הציוני, ובגיל 15 הקים בעיירה את תנועת "החלוץ" שהפכה בהמשך ל"גורדוניה".
המשיך בלימודי ישיבה במקביל לפעילות הציונית, אולם בגיל 19, בשנת 1924, פנה להכשרה חקלאית בפולין, ועלה לארץ באוגוסט 1926. לימים סיפר כי רק עם עלייתו ארצה העז לגזור את פאות לחייו מפאת כבודו של אביו.
התיישב בפתח-תקוה בקיבוץ "הכשרה", ששכן על השטח עליו בנוי בית החולים בילינסון כיום, והחל לעבוד בפרדסים ולהילחם על העבודה העברית. תוך זמן לא ארוך הפך לאחד ממנהיגי הפועל הצעיר בעיר ולחבר מועצת פועלי פתח-תקוה.
בדחיפתם של אליהו גולומב ויעקב אורי, קיבל על עצמו בהמשך את תפקיד מזכיר מועצת פועלי פתח-תקוה במקומו של מאיר ארגוב (גרבובסקי) עם יציאתו של ארגוב לשליחות בחו"ל. שותפיו לדרך היו פנחס ספיר וישראל גלילי. דוד בן-גוריון היה פוקד את ישיבות המועצה מדי פעם.
בשנת 1933 נמנה עם אשתו לוטי לבית פרידלר, על הגרעין המייסד של מושב צופית שבשרון, במסגרת התיישבות האלף.
בתחילת שנות השלושים, עלה בסולם מנהיגות הפועלים האזורית – החל משנת 1936 התמנה למנהל יכין-חק"ל באזור כפר סבא והשרון, מזכיר מועצת פועלי רעננה (1940), ובהמשך החל מ-1944 מזכיר מועצת פועלי כפר סבא.
בתקופה זו סייע בכפר סבא להקמת מפעל לליטוש יהלומים, בית הספר "כצנלסון", קולנוע "רון" ובית הנוער העובד והלומד בעיר. כן היה פעיל בהקמת "שיכון עליה" לעולי תימן. את תקופה זאת החשיב כמזהירה בחייו.
בשנת 1948 מונה למזכיר מחלקת ההתיישבות במרכז החקלאי תחת אברהם הרצפלד.
היה מראשי הפעילים הנאמנים לבן-גוריון במפא"י תחת "הגוש", ביחד עם שרגא נצר, יהושע רבינוביץ, ישראל ישעיהו ומרדכי סורקיס[2]. קבוצה דומיננטית זאת שלטה בפוליטיקה הפנימית של מפא"י ומפלגת העבודה במשך שנים ארוכות והובילה את המינויים השונים במוסדות המפלגה והרשימות לכנסת.
בשנת 1956 החליף את אברהם הרצפלד בראשות המרכז החקלאי, וכיהן בראשו עד 1975. יזם והוביל את בניית בית המרכז החקלאי[3][4] הקרוי על שמו בשדרות שאול המלך. בניין זה שימש למשרדים המפורסמים של קונצרן כור בשיא הצלחתו, וכיום קרוי בית אמות משפט.
בכנסת הרביעית, בשנת 1959 היה מועמד במקום ה-51 ברשימת מפלגת מפא"י שזכתה ב-47 מנדטים.[5]
כיהן בין היתר כחבר הוועדה המרכזת[6][7] של ההסתדרות/הועד הפועל, חבר לשכת מפלגת העבודה, מרכז ועדת המינויים של מפא"י למוסדות המפלגה ולכנסת, וחבר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל.
לשפירא שלושה ילדים: רות צמודי (1929), יורם שפירא (1936) והדסה (דסי) אפרתי (1945).
הלך לעולמו בגיל 71 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשבילי הפרדס ובשערי הציבור-יצחק שפירא האיש ופעלו, הוצאת המרכז החקלאי, 1980
- יצחק שפירא ופועלו במפלגת העבודה - ריאיון עם ההיסטוריון שלמה נקדימון (דקות 18:00–29:00)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק שפירא, באתר מושב צופית
- רפאל בש, יצחק שפירא, דבר, 1 בספטמבר 1976
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר אוהל שם ושושלת רבני שפירא ביאגלניצה
- ^ הגוש במפא"י, באתר תנועת העבודה
- ^ תנועת המושבים חוזרת הביתה, באתר תנועת המושבים
- ^ בית המרכז החקלאי, באתר תפוז
- ^ רשימת מפלגת מפא"י בכנסת הרביעית
- ^ יצחק שפירא התפטר מחברותו בוועדה המרכזת, דבר, 30 בדצמבר 1970
- ^ "העבודה מכחישה התפטרות י. שפירא מהוועדה המרכזת, דבר, 31 בדצמבר 1970
| בקרת זהויות |
|
|---|