יציאה בשאלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יציאה בשאלה היא תהליך חברתי ונפשי שבו אדם שומר מצוות משנה את אורח חייו ואמונותיו והופך להיות חילוני. המונח מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות.
המונח יציאה בשאלה מיוחס לרוב לתהליך בו אדם שהשתייך לציבור החרדי או הדתי מפסיק באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הקהילה הדתית לה השתייך. לרוב המונח אינו משמש לציון הפסקת שמירת מצוות של אנשים מסורתיים, ירידה ברמת שמירת מצוות והפסקת שמירת מצוות הנעשית בסתר ללא יציאה מהחברה הדתית/חרדית.
- חזרה בשאלה: היפוך לא-מדויק למונח חזרה בתשובה, אשר מתייחס לחילוני שנעשה דתי. המונח "חזרה בתשובה" נגזר מביטוי רחב יותר המופיע בתפילה: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". בהקשר הזה, המילה "תשובה" היא מילה נרדפת ל"חזרה" (המתפלל מבקש לחזור/לשוב אל האל). בתוך הביטוי המקוצר "חזרה בתשובה", הובנה המלה "תשובה" בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה). בספרות ההלכתית מקובל גם המונח לעשות תשובה. אדם חילוני שמשנה את אורחות חייו ונהייה דתי, הרי הוא שב לכאורה למקורותיו או למצבו הטבעי.
- יציאה לשאלה: היפוך כביכול של הביטוי "חזרה בתשובה". יש בו הד להשקפה שעל פיה הדת מספקת תשובות לשאלות קיומיות, בעוד החילוני תוהה תמיד ושואל על קיומו.
- התפקרות: ביטוי שנגזר מן המילה "הפקרות" (כלומר, חופש מוגזם, היעדר פיקוח), ואולי גם מן השם אפיקורס (פילוסוף יווני שתורתו הפכה סמל לחילוניות). מונח זה יוצר קונוטציה שלילית של אדם המבקש לצאת ממסגרת החוק והנורמות החברתיות. מילה זו מופיעה בשפה העברית כבר בספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי.
- התחלנות: מונח מודרני שנגזר מהמילה "חילוני" במשמעותה המודרנית.
- דתל"ש - ראשי תיבות של "דתי לשעבר" - ביטוי שנפוץ כיום, לרוב בקרב החברה הדתית-לאומית והמסורתית ולא לגבי החברה החרדית. לעתים הדתל"שים רואים עצמם כתת קבוצה עצמאית, מפני שהם מרגישים נטע זר בשני העולמות - החילוני והדתי.
לרוב המונח "יציאה בשאלה" לא משמש לציון המרת דת ו/או התבוללות אשר במידה מסוימת נחשבים כגילויים קיצוניים של "יציאה בשאלה".
תוכן עניינים |
[עריכה] היקף התופעה
קשה מאוד להעריך את אחוז היוצאים בשאלה בעת העתיקה ובימי הביניים, במקום ובזמן מסוים. עם זאת, במקומות בהם הייתה קהילה יהודית גדולה אשר נעלמה או התדלדלה ביותר בלא שידוע על אסונות או הגירה גדולה, סביר להניח שהיקפי נטישת הדת היו גבוהים ביותר. בספרות השו"ת ישנן שאלות רבות לגבי התמודדות עם אנשים שהמירו את דתם או הפסיקו לשמור חלק מהמצוות או את כולן, אולם קשה להעריך מה היה האחוז של אנשים אלו. במאה ה-18 וה-19 במערב אירופה הייתה תופעה של נטישה המונית של הדת ורק מעטים נשארו שומרי מצוות. במזרח אירופה, לעומת זאת, היו היקפי היציאה בשאלה קטנים יותר, למרות שהיו גם הם משמעותיים מאוד. הרב קוק למשל כתב לאב שילדיו נטשו את מצוות הדת שהתופעה נובעת מרוח הזמן אשר מושך רבים מהבנים.
בארץ ישראל בימי העליות הראשונות והמנדט הבריטי היו אחוזי נטישה גבוהים של הדת דבר שגרם לחלק מהרבנים במזרח אירופה לייעץ לאנשים שלא לעלות לארץ ישראל. האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר, ביקר בארץ ישראל בשנת 1921 כדי לבדוק את המצב בארץ ודיווח לחסידיו שניתן לעלות לארץ ולקיים בה חיים יהודיים וסביר להניח שכיוון בין השאר לכך שאחוז היוצאים בשאלה אינו שונה משמעותית מזה שבפולין.
בימינו נוהגים להבדיל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי בהערכת היקף התופעה. הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב, העריך שכחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי יוצאים בשאלה, אך ישנן הערכות שהמספרים גבוהים אף יותר ומגיעים ל 25-30%. מספרים אלו מתייחסים רק למשפחות המשתייכות לציבור הדתי לאומי ולא לציבורים מסורתיים. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לעשור האחרון הייתה חזקה בציבור הישראלי מגמת ההתרחקות מהדת ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה - הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה.
לגבי הציבור החרדי קשה יותר להשיג הערכות מכיוון שהעוסקים בעניין אינם מפרסמים נתונים. יחיאל יעקובסון, העוסק במניעת יציאה בשאלה בקרב הציבור החרדי, מסרב למסור נתונים של מספרי הנוטשים את הדת אולם מציין שמדובר על מספרים גדולים בהרבה ממה שנוטים אנשים בחברה החרדית לחשוב.
רובם המוחלט של היוצאים בשאלה הם בני נוער מגיל 15-25 שעדיין לא התחתנו. בעלי משפחה שיצאו בשאלה הם נדירים בהרבה למרות שקיימים מקרים של יציאה בשאלה בכל הגילאים. הערכה נוספת היא שאחוז היוצאים בשאלה בקרב הבנים גדול יותר מאשר אצל הבנות.
[עריכה] סיבות ליציאה בשאלה
בתולדות עם ישראל אירע שבתקופה מסוימת של משבר דתי היסטורי נדמה היה לרבים שהדת והאמונה אינם רלוונטיים עוד לחייהם, והם נטשו אותם. כך אירע בתקופת האמנציפציה ליהודים ועליית תנועת ההשכלה; וכך אירע גם כאשר השואה כילתה את רוב יהדות אירופה. אז בא החורבן הקהילתי יד ביד עם שאלות האמונה הנוקבות שעורר אסונם חסר התקדים של היהודים. בשתי הדוגמאות האלה, היה מדובר גם בהיחלשות (או בהימחקות) של המבנה הקהילתי והתרבותי ששימר את הדתיות של הקהילה. בקהילות היהודיות באירופה התרבו היוצאים בשאלה בד בבד עם תהליך החילון שעבר על היבשת כולה בין המאה ה-17 למאה ה-20. תהליך זה הביא להתפתחות ההומניזם והלאומיות כאידאולוגיות חלופיות לדת. יהודים רבים קיבלו על עצמם את האידאולוגיות האלה ונעשו חילוניים, תוך שמירת זיקה כזו או אחרת לקהילות היהודיות שמהן באו.
הסיבות שמתוארות להלן יפות להסביר גם את יציאתם בשאלה של יחידים כשהנסיבות ההיסטוריות שגרתיות יותר.
קיימים חילוקי דעות בשאלה אלו מהסיבות הן המרכזיות.
האם האמונה היא גורם מרכזי?
שרית ברזילאי בספרה "לפרוץ מאה שערים" טוענת על סמך ראיונות עם כחמישים יוצאים, שלמעט בודדים, אובדן האמונה אינו הסיבה ליציאה אלא מגיע עם התהליך, אשר מונע בדרך כלל מסיבות אישיות יותר. יוצאים בשאלה אחרים טוענים שיש אחוז משמעותי יחסית שיוצאים מסיבות של אובדן האמונה.
ההבדל בין יציאה מהעולם החרדי לעולם הדתי-לאומי. בעוד שהמרחק מהעולם החרדי לחילוני הוא עצום, ויציאה בשאלה לחרדי פירושה מהפך קיצוני ביותר, שלא קורה אלא בנסיבות קיצוניות יחסית. הרי שבציבור הדתי לאומי, ובפרט בחוגים היותר מתונים מבחינה דתית, יציאה בשאלה קורה לא פעם באופן די הדרגתי ו"טבעי" בגיל ההתבגרות ואחריו. תהליכי יציאה איטיים וכעין טבעיים כנ"ל תוארו גם בציבור החרדי מעדות המזרח.
הבדל זה גורם לכך שהיציאה מהעולם החרדי דורשת מניעים חזקים בהרבה, ולפעמים אף צירוף של מספר סיבות בו זמנית.
[עריכה] כפירה
קיימת אפשרות שפרט או קבוצה יפסיקו להאמין. לאובדן האמונה יש פנים רבות. יש שחדלו להאמין בקיום האלוהים והפכו לאתיאיסטים, יש שחדלו להאמין שהתורה מגיעה מאלוהים, יש שעדיין מאמינים שהתורה אלוהית, אבל אינם מאמינים במכלול האמונות הדתיות (למשל, לא מאמינים במשמעות הקיום הפרטני של המצוות או לא מאמינם שיש חיים לאחר המוות).
כאשר האמונה אינה קיימת, ברירת המחדל של רבים היא לחדול להיות דתי, לעזוב את החברה הדתית ולקיים אורח חיים חילוני מלא.
לא כולם משנים את דתיותם עקב שינוי האמונה, שכן עזיבת העולם הדתי (ובפרט החרדי) כרוכה במחיר יקר במובנים רבים. התופעה של ניהול אורח חיים דתי למרות אי-אמונה מצוי בעיקר אצל בעלי משפחות שפרנסתם תלויה בחברה הדתית ולמשפחתם קשר הדוק לדת, אלו יאלצו לחיות בחברה הדתית למרות אי רצונם ולעתים אף יהיו חילוניים בסתר אך בגלוי ינהלו אורח חיים דתי, אלו מכונים לעתים "אנוסים". ראו טרנס-יוצאים
[עריכה] מצוקה חברתית
המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות המתקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות. בקהילות הדתיות, ובפרט החרדיות, יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבידואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות מסובכות לאדם הדתי. כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו יכול עוד לעמוד בסבל הציפיות, הוא עוזב את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. בקרב החילוניים הוא עשוי להתערות כליל ולאבד את מנהגי הדת, אך לעתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו נעשות חופשיות, קרי אינן מוכתבות עוד על ידי אחרים באופן מהותי.
[עריכה] בן זוג חילוני
אהבה עשויה לקרוע פרט מקהילתו הדתית ומדתיותו, שכן חיים משותפים ואהבה עם בן זוג לא דתי עשויים להפוך את הצד הדתי בזוג לחילוני. השפעת בן הזוג החילוני גדולה יותר כאשר בן הזוג החילוני מסרב להקפיד על שמירת מצוות אצלו ואצל ילדיו, ולא רוצה להתחשב בדתיות של בן הזוג הדתי.
בדרך כלל, אהבה בין דתי לחילוני מצויה במקרים בהם הדתי בזוג הוא קרוב יחסית לעולם החילוני מבחינה תרבותית וחברתית. אם כי לעתים רחוקות מתפתחת אהבה בין אנשים שרחוקים מאוד במובן הדתי.
[עריכה] הומוסקסואליות
החברה הדתית והחרדית מגנה לרוב נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית. הדחייה החברתית, האיסורים ההלכתיים, ובמובנים מסוימים אף הכחשת קיום התופעה דוחפים הומוסקסואלים ולסביות חרדים או דתיים לנטוש את החברה הדתית לטובת העולם החילוני, הפתוח יותר כלפי נטייתם המינית.
לעתים קרובות, מלווה הנטישה בתחושה של כעס על האל שגרם למצב זה מלכתחילה, או ליחס של שניות, בין תחושה של קרבה רגשית לדת ותחושה מקבילה של דחייה בפועל של החברה הדתית.
בהלכה מספר איסורים אשר לא מאפשרים לאדם הדתי לקיים קשר עם בן מינו במסגרת ההלכה. איסורים אלו, מעבר למגבלות שהם מטילים, גורמים למשבר אמוני, מכיוון שהם גוזרים חיי פרישות על הגבר ההומוסקסואל ועל האישה הלסבית, מעצם היותם כאלה.
יחס הרבנים והחברה, האיסורים ההלכתיים עצמם, והמשבר האמוני שהם גורמים, מובילים הומואים ולסביות רבים לעזוב את החברה הדתית ואף את האמונה.
לאחרונה קמו רבנים אורתודוקסים שנמנעים מלטעון באופן גורף כי נטייה מינית ניתנת לשינוי. קיימות כיום קבוצות של לסביות דתיות ושל הומואים דתיים, המשלבים בין הנטייה המינית ואורח החיים הדתי.
[עריכה] שוביניזם בהלכה
מעמד האישה בהלכה היהודית נתפס בעיני רבים כנחות, מה גם שאנשים מסוימים בחברה הדתית משקפים בהתנהגותם יחס של זלזול וביטול כלפי נשים. נוסף על–כך, בהלכה, אישה פסולה לעדות, לדון וכן לשמש בכל תפקיד קהילתי, נוסף על טומאתה בעת המחזור החודשי ואחריו. דחיקתן לשוליים של נשים בחברה הדתית מעוררת תרעומת אצל חלק מהנשים והגברים, ובמקרים מסוימים מהווה תמריץ ליציאה בשאלה.
[עריכה] סקרנות מינית
הרצון לקיים יחסי מין הוא יצר ביולוגי שקשה לכובשו, ולבטח שקשה הדבר עד מאוד בחברה הדתית התובעת מבני זוג לא לקיים כל מגע לפני ליל הכלולות. לעתים קורה שישנם ביטויים למיניות גם אם הבן/ת נמצאים במסגרת הקהילה הדתית. לעתים, עזיבת הדת מתרחשת על מנת לבדוק בנוחות גדולה יותר את ההיבטים השונים של המיניות.
פריצת הגדרים הדתיים בנושא המין, יכול להוביל לפריצה פסיכולוגית של המחסומים הדתיים בכל התחומים. כמו כן, המיניות עשויה לגרום להכרת אורח חיים חילוני במובנים רבים, מה שלעתים מוביל ליציאה בשאלה. לעתים, התהליך אף מוביל למעבר לחילוניות גמורה.
במקרים אחרים, האמונה לא תתערער, והאדם לא יוותר על אורח החיים הדתי, גם אם ינטוש כמה ממאפייניו השמרניים. במקרים אחרים, הפרט חוזר לדתיותו אחרי תקופת מה של "הוללות נעורים". חזרה לדת מסוג זה מצויה בעיקר אחרי הנישואין.
[עריכה] קנאה באורח החיים החילוני
אורח החיים החילוני מצטיין בחדשנות, במתירנות ובחופשיות, ולכן גם מהווה מוקד משיכה ועניין בקרב פרטים וקבוצות בחברה הדתית. ישנן שתי גישות באימוץ עקרונות החילוניות: האחת, יצירת חברה דתית חדשה שהיא חופשית, חדשנית ומתירנית, אך מבוססת על אמונה, החל מ"נוער הגבעות" וכלה בקהילות שפתוחות אחרות בציבור הדתי לאומי. השנייה, היא אימוץ החילוניות בשלבים עד תום.
[עריכה] התערות בחברה הכללית
החברה הדתית היא מיעוט בתוך החברה החילונית ולעתים אין לה ברירה או יכולת להתנגד לסממנים זרים לה. כל מיעוט מבסס את המשך קיומו על הסתגרות מפני הרוב, אך יש שהחיים המודרניים גורמים לדתיות של קהילה שלמה לדעוך אט אט במשך כמה דורות, עד שהיא מתמזגת לחלוטין ברוב החילוני.
[עריכה] אכזבה מהחברה הדתית
אף שהדבר אינו אחד מעיקרי האמונה, מקובל בקרב הדתיים להניח שבכוחה של האמונה לשפר את התנהלותו המוסרית האישית של הפרט הדתי ולהפוך את החברה הדתית לחברה המקיימת את חובות ההלכה ולצידן כללים של דרך ארץ. אכזבה מאי התגשמותה של ציפיה זו יכולה להוליך לנטישת החברה הדתית או אף לנטישת הדת עצמה מתוך הנחה שכשל במאמינים הוא כשל באמונה.
דוגמה לכך נותנת עדותו של חייל יוצא בשאלה שתועדה באחד המחקרים. הוא סיפר כי מה שגרם לו לפרוק את עול הדת כחייל היה אופן התנהגותו של קצין דתי מפורסם, מקור השראה לצעירים שומרי מצוות, אשר הכריז על קיום תרגיל צבאי חשוב עם צאת השבת, אף שיידע שידרשו לו הכנות מקדימות רבות.
הקצין יצא לביתו והותיר את החייל נבוך וחסר אונים, כאשר אין הוא מסוגל לשבת באפס מעשה כפי שדורשת ממנו הדת, בעוד חבריו עורכים את ההכנות לתרגיל שהטיל עליהם הקצין הבכיר.
גם השופט העליון חיים כהן ציין את היתקלותו בהתנהגות לא ראויה אצל דתיים כדבר שזירז את עזיבתו את הדת. פן אחר של אותה מטבע הוא התרשמות לטובה מהחברה החילונית, באופן שסותר את ההנחה המוקדמת של מאמינים, המקשרת בין העדר דתיות להיעדר מוסריות.
[עריכה] סיבות אישיות וחברתיות
במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, שאינן קשורות באופן ספציפי לאופיה או טיבה של החברה הדתית או החרדית. לעתים, חשים יוצאים בשאלה כי שינוי יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות, או יאפשר התערות קלה יותר. במקרים כאלו, אין העדפה לחברה החילונית בגלל ערכיה או העדפה לאורח החיים החילוני, אלא דחיה של החברה הקיימת או נסיון להתגבר על בעיות ומכשולים פנימיים של היוצא בשאלה.
[עריכה] קשיי היציאה בשאלה
בתהליך היציאה בשאלה, עומד היוצא בשאלה באתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שהוא חווה באורח חייו. הקשר עם המשפחה הדתית או החרדית כבר אינו מובן מאליו, ולעתים אף ניתק. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים, או מסתיר מהחברה ממנה יצא וממשפחתו את דעותיו והתנהגותו החדשה. השינוי בהרגלי החיים יכול להביא עימו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, ריק נפשי, יסורי מצפון, חיבוטי נפש ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול למצוא את עצמו בקשיי הסתגלות והשתלבות בחברה החדשה, בעלת תרבות שאליה לא הורגל ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו ואז ישנם גירושים. יכול להיווצר נתק בין ילדים לבין הוריהם והתנגשות בין הרצונות השונים בחינוכם. רבים מהיוצאים בשאלה פונים לרכישת השכלה כללית שאינה נגישה לחברתם הקודמת. ישנם כמה קוי דמיון בין התופעה של היציאה לשאלה לתופעה של החזרה בתשובה. סוציולוגים, שהתייחסו לתופעה, דימו את היציאה בשאלה להגירה, בשל קווי הדמיון בין שתי התופעות.
החברה הדתית המסורתית היא בדרך כלל חברה סגורה המצטופפת בתוך קהילתה, לרוב יישוב, שכונה או כמה רחובות בעיר גדולה. למונח חברה דתית יש אם כן, שני פירושים, האחד גאוגרפי והשני חברתי. החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי יוצאים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות.
למעשה, ככל שהחברה קיצונית יותר באמונתה, כך היא פחות סובלנית כלפי פרטים שאינם הולכים בדרכה ולכן גם יותר הומוגנית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה גאוגרפית. נטישת החברה הדתית כרוכה על–כן גם בהעתקה גאוגרפית ולא רק התרחקות מציבור המאמינים. אדם יכול לאבד את אמונתו ולהפסיק לשמור מצוות אך להראות כחרדי או דתי כלפי חוץ. המנהלים אורח חיים כזה קרויים מאמינים בעל כורחם.
[עריכה] גופים התומכים ביוצאים בשאלה
רובם המכריע של היוצאים בשאלה עושים זאת כתהליך איטי והדרגתי של שאלת שאלות והעלאת פקפוקים. בתהליך זה קשה ליוצאים בשאלה למצוא בסביבתם החברתית והתרבותית אנשים אחרים איתם יוכלו לדבר ולהתייעץ בקשר לתהליך העובר עליהם.
רק מיעוט מהיוצאים בשאלה מגיע בשלב הזה לגופים חיצוניים שנועדו לתמוך באנשים העוברים תהליך קשה זה.
בשלב הבא, חלק ניכר היוצאים בשאלה מנתקים את קשריהם עם המסגרות (לרוב ישיבות) בהם הם נמצאים וחלק נכבד מגיע לקרע עם המשפחה עד כדי מצבים בהם המשפחה יושבת שבעה על הצעיר.
כאשר צעירים אלו יוצאים לרחוב החילוני, אין להם לרוב מושג איך מתנהלים החיים החילוניים, ואין להם לרוב כישורים להשתכר למחייתם.
נוסדו מספר ארגונים ועמותות המנסים ללוות את הצעיר/ה בדרכם החילונית, למצוא מקומות לינה, תעסוקה, סיוע בהכשרה מקצועית והשלמת השכלה ואף מציאת משפחה מאמצת שתעזור לצעיר/ה להתמודד עם החיים החדשים.
כחלק ממנגנון התמיכה מפעילות עמותות אלו פורומים באינטרנט שנועדו לבנות סביבה תומכת ולהפגיש אנשים במצב דומה, בנוסף לפונקציית מתן התשובות המתנהלת בקבוצות הדיון, לעתים בסגנון "שאל את הרב".
[עריכה] אישים שיצאו בשאלה
ההיסטוריה מלאה באישים ידועים שיצאו לשאלה, החל מתקופת התנאים שבה נודע אלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", תנא שנטש את דרך הדת ומוזכר הרבה במקורות.
את מקרהו של הפילוסוף ברוך שפינוזה אפשר לראות כמעין יציאה בשאלה. בתקופת ההשכלה וההמשכה בתקופת תחילת הציונות, היה הגל הראשון הגדול של עזיבת העולם החרדי אל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. על גל זה נמנים רופאים רבים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחיה העברית כמו יל"ג, אחד העם, אליעזר בן יהודה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, חיים ברנר, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן, ועוד רבים אחרים.
לרבים מהם יציאתם לשאלה הייתה יציאה יחסית, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, ובהחזקה בדעות חריגות למסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים שלא שם במרכזו את הדת היהודית, כי אם את המדע והרעיונות האוניברסליים או אידאות אחרות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה לשאלה המתונה קיימת תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (החרד"לי) לעבר דתיות לאומית מתונה. לפעמים ישנה חלוקה של הקפדה רק על חלק מהמצוות, כמו למשל א.ד. גורדון שהקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו, בזמן שוויתר על קיום מצוות עשה. לעתים החלוקה היא חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, והקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. ואף יש כאלו שמקפידים על מצוות שמקורן בתורה (מצוות דאורייתא) בשעה שהם לא מקפידים על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות דרבנן).
במדינת ישראל נודעים יוצאים בשאלה כמו איש התקשורת ישראל סגל, העיתונאי ואיש הטלוויזיה אדם שוב, שופט בית המשפט העליון חיים כהן, בוגר של ישיבת מרכז הרב, חבר הכנסת דני נוה, בוגר ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, איש התקשורת שלמה ניצן, העיתונאי דב אלבוים, המחזאי חנוך לוין, הסופר יהושע בר יוסף הסופר חיים באר, ופרופ' יוסף בן שלמה.
[עריכה] ראו גם
- חזרה בתשובה
- תנועת ההשכלה
- הידברות (ארגון)
- תשובה
- חופש (עמותה)
- דעת אמת
- הל"ל
- דרור (עמותה)
- ערכים (ארגון)
- זרמים ביהדות
- רקונסטרוקטיבים
- חרדים מודרניים
- יהדות חרדית
- ציונות דתית
- שופר (ארגון)
- חילונים
- אתאיזם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] מאמרים
- סיפור יציאתו בשאלה של שבתאי קור, יוצא בשאלה מישיבת פוניבז'
- סיבות לעזיבת העולם החרדי באתר של עמותת דרור
- מי בכלל רצה להיות חילוני? - שבתאי קור בראיון ב"הארץ"
- המדריך ליוצא בשאלה - שבתאי קור, מחבר הספר "נהג חדש".
- ביקורת חריפה ישראל הכט על העולם אותו עזב.
[עריכה] דיונים
- החוזרים בשאלה ומניעיהם דיון ארוך מאוד בפורום עצור כאן חושבים עם דעות מגוונות מנקודות מבט חרדיות דתיות וחילוניות.
- החוזר בתשובה והיוצא לשאלה בדיון אינטימי החיים בכוכב שבתאי - שבתאי קור
[עריכה] וידאו
- כנגד כל הסיכויים - יעל דן מראיינת את אסף פיליפ.
- חזרתי בתשובה, חזרתי בשאלה - אפי שלום ynet.
[עריכה] עמותות
- הל"ל - האגודה ליוצאים בשאלה - אתר הבית.
- דרור - מרכז ליוצאים בשאלה - אתר הבית.
- Footsteps organzation - ארגון ליוצאים בשאלה בניו יורק.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים - מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, ידיעות אחרונות, 2004.
- ישראל סגל, "וכי נחש ממית" (הוצאת כתר), "נעילה" ו"אחד משנינו", 2004
- פרופ' מוטי בר לב, דור הכיפות הזרוקות
- שמעון לב, ושיודע לשאול, חרגול, תשנ"ח
- שבתאי קור, נהג חדש - ספר אוטוביוגרפי, הוצאת כרמל, ינואר 2007.
