יציאה בשאלה

יציאה בשאלה (נקראת גם יציאה לשאלה וחזרה בשאלה) היא תהליך שבו אדם דתי משנה את אורח חייו או את אמונותיו, והופך להיות חילוני. הכוונה למהלך אינדיווידואלי, להבדיל מתהליך חילון שבמסגרתו חברה נהיית יותר חילונית. הביטוי מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות, והוא אינו משמש לציון המרת דת או התבוללות.

רקע

אורח חיים דתי, ובמקרה שלפנינו, מסגרת כללי האמונה היהודית, מחייבים את היהודי המאמין בשמירת מגוון רחב של מצוות, המקיפות במובן מסוים את כל האספקטים של חייו. בין השאר, חוקי התורה מגבילים את סדר היום שלו בזמני תפילה, מגבילים את הפעילות היומיומית שלו בשבת ובחגי ישראל, ומגבילים את הקשרים שלו עם בני המין השני באיסורי נגיעה והרהור. בימינו נהוג לכנות יהודי המקבל על עצמו לשמור את חוקי התורה - "יהודי דתי", בעוד יהודי שאינו רואה עצמו מחויב לחוקי התורה מכונה "חילוני". עם זאת, יש הבדלים רבים בין היהודים הדתיים במידת שמירת החוקים הדתיים אליהם הם מרגישים מחויבים. בנוסף, יש חילוניים רבים המקפידים על שמירת חלק מהמצוות.

הביטוי "יציאה בשאלה" מיוחס לרוב לתהליך בו אדם שהשתייך לציבור החרדי או הדתי מפסיק באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הקהילה הדתית. לרוב הביטוי אינו משמש לציון מקרים פחות קיצוניים, כגון הפסקת שמירת מצוות אצל אנשים מסורתיים, ירידה ברמת שמירת המצוות ללא הפסקה מוחלטת, או הפסקת שמירת מצוות הנעשית בסתר כאשר האדם נשאר עדיין חלק מהקהילה.

"טרנס-יוצא"

"טרנס-יוצא" הוא מונח שטבעה החוקרת שרית ברזילאי, ומתייחס ליוצאים בשאלה מסוג ייחודי - אלו אשר איבדו את אמונתם הדתית האורתודוקסית ואינם מקפידים עוד על שמירת המצוות, אך עדיין חיים בתוך חברה חרדית ומציגים כלפי חוץ חזות חרדית. כבר משנות השלושים תיאר הסופר יהושע בר יוסף מקרה ייחודי זה בספריו. פתח לעולמם של הטרנס-יוצאים נותנת רשת האינטרנט. אלו יכולים למצוא בה בימה חופשית ומוגנת יחסית באמצעות כתיבה בבלוגים ובפורומים. טרנס-יוצאים משתמשים בכינויים כמו "חסיד מורד", "כופר עם שטריימל" ו"מאמין בעל כורחו". היהודים בארצות הברית קוראים לזה "אורתופרקס" (ORTHOPRAX), שפירושו בלטינית "נוהג דת", בניגוד "לאורתודוקס" (דהיינו "אורתודוקסי"), שפירושו בלטינית שהוא מאמין בדת.

הסיבות לכך הן החשש לפגוע במשפחה, תחושה שהשהות בקהילה הדתית נוחה על אף הדיסוננס באמונה ובקיום המצוות, תלות כלכלית, תחושה שאין בידי הפרט הכישורים הנדרשים או המוטיבציה להתערות בחברה החילונית, או השתייכות רגשית לחברה הדתית או החרדית.

בציבור הדתי לאומי טרנס-יוצא נקרא לעתים קרובות "דתל"פ" (דתי לפעמים), על משקל "דתל"ש" (דתי לשעבר) וכיום מוכר יותר במונח החרוזי "דתי לפי דעתי".

היקף התופעה

ברוך שפינוזה, הפילוסוף היהודי שניסח כמה מיסודות החילון בראשית העת החדשה

אשר צבי גינצברג (המכונה אַחַד הָעָם) מייסד הזרם של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית - היה בן למשפחה חסידית שנטש את אורח החיים הדתי

קשה מאוד להעריך את אחוז העוזבים את הדת בעת העתיקה ובימי הביניים, במקום ובזמן מסוים. עם זאת, מניחים כי במקומות בהם הייתה קהילה יהודית גדולה אשר נעלמה באופן חלקי או מלא, כאשר לא ידוע על אסונות או הגירה רחבת-היקף באותה תקופה, הגורם להתדלדלות הקהילה היה נטישת הדת. בספרות השו"ת ישנן שאלות רבות לגבי התמודדות עם אנשים שהמירו את דתם או הפסיקו לשמור חלק מהמצוות או את כולן, אולם קשה להעריך מה היה האחוז של אנשים אלו.

במאה ה-18 וה-19 הייתה במערב אירופה תופעה של נטישה המונית של הדת, ורק מעטים נשארו שומרי מצוות. לעומת זאת, במזרח אירופה היו היקפי היציאה בשאלה קטנים יותר, למרות שעדיין משמעותיים מאוד, כפי שניתן לראות בדבריו של הרב קוק, שכתב לאב שילדיו נטשו את מצוות הדת, שהתופעה נובעת מרוח הזמן אשר מושך רבים מהצעירים.

בארץ ישראל בימי העליות הראשונות והמנדט הבריטי היו אחוזי נטישה גבוהים של הדת, דבר שגרם לחלק מהרבנים במזרח אירופה לייעץ לאנשים שלא לעלות לארץ ישראל. תופעה דומה התחוללה בארצות הברית, דבר שהוליך להתנגדות להגירה לארצות הברית ממזרח אירופה.

לאחר קום המדינה, העליות הגדולות ויצירת המעברות, התחוללה תופעת התחלנות אצל ילדי המעברות שנקלטו בחברות נוער בקיבוצים עקב המצוקה הכלכלית של הוריהם. לעתים רבות האטרקטיביות של חברה חילונית שוויונית וחקלאית גברה על האופציה של חיים מסורתיים במעברה עלובה ונטולת תקווה. מה גם שמדריכי הנוער מתוך אידאולוגיה חילונית סוציאליסטית עשו רבות כדי לנתק את הנערים והנערות מאמונתם ואורח חייהם הדתי^{[דרוש מקור]}.

בימינו נוהגים להבדיל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי בהערכת היקף התופעה. הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב העריך שכחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי יוצאים בשאלה, ואילו אחרים מעריכים שמדובר על רבע מהבוגרים. מספרים אלו מתייחסים רק למשפחות המשתייכות לציבור הדתי לאומי ולא לציבור המסורתי. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לאחרונה הייתה מגמת ההתרחקות מהדת חזקה בקרב הציבור הישראלי ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה - הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה. לגבי הציבור החרדי, קשה יותר לקבל הערכות על היקף בתופעה מכיוון שהעוסקים בעניין אינם מפרסמים נתונים. יחיאל יעקובסון, העוסק במניעת יציאה בשאלה בקרב הציבור החרדי, מסרב למסור נתונים של מספרי הנוטשים את הדת אולם מציין שמדובר על מספרים גדולים בהרבה ממה שנוטים אנשים בחברה החרדית לחשוב^{[דרוש מקור]}.

רובם המוחלט של היוצאים בשאלה הם בגילאי 15-25 שעדיין לא התחתנו. בעלי משפחה שיצאו בשאלה הם נדירים בהרבה, למרות שקיימים מקרים של יציאה בשאלה בכל הגילאים, כולל של משפחות שלמות, אשר בהן שני ההורים מחליטים לצאת בשאלה יחד עם הילדים. מקובל לומר שאחוז היוצאים בשאלה בקרב הבנים גדול יותר מאשר אצל הבנות. מחקר שנערך בשנת 2011 במכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" העריך כי כ-30 אחוז מבני הנוער הדתי לאומי נושרים מהדת, אך 75 אחוז מהם חוזרים לדת בסופו של תליך גיבוש זהות עצמית, שנמשך לרוב עד גיל 28.

מקור השם

"יציאה בשאלה" הוא ביטוי מודרני, המהווה פרפרזה היפוכית עגתית של המושג חזרה בתשובה. הסופר אשר רייך מיחס לעצמו את טביעת הביטוי "חזרה בשאלה",‏ אך חלקו הראשון של הביטוי, המילה 'חזרה', מוחלפת פעמים רבות במילה 'יציאה'. על הביטוי "יציאה בשאלה" כתב רוביק רוזנטל ש"הוא יוזמה לשונית מאוחרת ונכונה".‏

רבנים רבים מתנגדים מושג הזה משתי סיבות: א. "חזרה בתשובה" אין היפוכו= חזרה בשאלה, שכן ה"תשובה" איננה תשובה לשאלה (ANSWER) אלא "מקור", "שורש" (אדם שמתחזק במצוות וחוזר להיות מאמין- הוא חוזר לשורשיו היהודיים). ב. מן ההיפוך הזה משתמע כאילו שלאדם מאמין יש את כל התשובות ואסור לו לשאול שאלות- ואדם שמתרחק מהדת כאילו שהחל לשאול שאלות. הדבר לא נכון, שכן לאדם מאמין אין את כל התשובות והיהדות מעודדת לשאול שאלות ולברר את האמונה כמו שעשה איוב וכמו שרואים בכוזרי. על כן, אין היפוך המושג= חזרה בשאלה, אלא- "התרחקות" (וכדומה).

ביטויים נוספים, נרדפים או דומים במשמעותם לביטוי "יציאה בשאלה", הם:

• פריקת עול תורה ומצוות: ביטוי שמקורו במסכת אבות (ג ה).
• חזרה בשאלה: היפוך חלקי של הביטוי "חזרה בתשובה", אשר מתייחס לחילוני שנעשה דתי. המילה "תשובה" אמורה אמנם להתפרש בתור מילה נרדפת ל"חזרה" (אל האל), אך כשנטבע המונח "חזרה בשאלה" כהיפוך של "חזרה בתשובה" - הובנה המלה "תשובה" בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה).
• יציאה לשאלה: היפוך מלא של הביטוי "חזרה בתשובה".
• התפקרות: ביטוי שנגזר מן המילה "הפקרות" (כלומר, חופש מוגזם, היעדר פיקוח), וככל הנראה גם מן השם אפיקורס‏‏ (פילוסוף יווני שתורתו הפכה סמל לחילוניות). ביטוי זה יוצר הקשר שלילי של אדם המבקש לצאת ממסגרת החוק והנורמות החברתיות. מילה זו מופיעה בשפה העברית כבר בספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי.
• התחלנות: ביטוי חדש יחסית שנגזר מהמילה "חילוני" במשמעותה המודרנית.
• דתל"ש - ראשי תיבות של "דתי לשעבר" - ביטוי שנפוץ כיום, ומתייחס לרוב לחברה הדתית-לאומית והמסורתית ולא לחברה החרדית.
• חזרה בתשוקה - פרפראזה על "חזרה בתשובה". בכינוי זה משתמשים בעיקר פובליציסטים חרדים, והוא מתייחס ליציאה בשאלה שסיבתה אינה קושיות על הדת אלא קושי בקיום מצוות הדת ורצון "לפרוק עול".

סיבות ליציאה בשאלה

הפסקת האמונה

פרופסור חיים כהן, חוזר בשאלה מפורסם. שימש משנה לנשיא בית המשפט העליון, ובצעירותו למד בישיבת מרכז הרב. כהן קישר את נסיבות חזרתו בשאלה לשואה, לעיון בספרי פילוסופיה, להתבוננות בתנ"ך שמצא בו צדדים לא מוסריים, וכן לחשיפתו לחיי החרדים בירושלים

הפסקת האמונה הוא אחת הסיבות המועלות כהסבר להפסקת שמירת המצוות. כאשר אדם מגיע למסקנה שאין אלוהים או שהוא אינו מחייב את שמירת המצוות, הוא עשוי להפסיק לשמור את המצוות.

היציאה בשאלה ותופעת החילון

ערך מורחב – חילון

החל מהמאה ה-17 החל באירופה תהליך של הצגת סימני שאלה לדת, שהשפיע גם על היהודים. תהליך זה נבע ממספר רב של גורמים כלליים (בין היתר: אידאולוגיות חברתיות, התפתחות המדע והמודרניזציה, ביקורת המקרא), וספציפית אצל היהודים (אמנציפציה, עליית הציונות, השואה, התפצלות היהדות לזרמים שונים), והוא היווה את האטמוספירה הכללית שבתוכה יצאו בשאלה אנשים כפרטים.

סיבות אישיות

יוצאים בשאלה רבים מדווחים שהספק באמונתם התעורר כאשר הם נתקלו בדבר מה שלא תאם את אמונתם הדתית, כגון הלכה שנתפסה בעינייהם כבלתי מוסרית או טקסט בתורה או בתלמוד שנתפס בעינייהם כנוגד את ההגיון. הדבר פגע באמונתם בנכונות הדת והתורה ושימש טריגר לבחינה מחודשת של אספקטים אחרים בדת.

לעתים, אדם הסובר שהדתיים פחות מוסריים מהחילוניים יכול לנטוש את הדת מתוך הנחה שכשל במאמינים הוא כשל באמונה. השופט העליון חיים כהן ציין את היתקלותו בהתנהגות לא ראויה אצל דתיים כדבר שזירז את עזיבתו את הדת. פן אחר של אותו מטבע הוא התרשמות לטובה מהחברה החילונית, באופן שסותר את ההנחה המוקדמת של מאמינים, המקשרת בין חילוניות להיעדר מוסריות.

דתיים אשר הפסיקו להאמין מפתחים תחושת דיסוננס קוגניטיבי בין תודעתם להתנהגותם, והיא זו המובילה אותם לזנוח את הדת. במילים אחרות, כאשר בתודעתם הם מפסיקים להאמין באמונות הדת הבסיסיות, ציות לדת נתפס בעיניהם כצביעות ומסב להם סבל רב.

אולם הפסקת האמונה אינו תנאי הכרחי וראשוני ליציאה בשאלה. שרית ברזילאי, בספרה "לפרוץ מאה שערים", טוענת - על סמך ראיונות עם כחמישים יוצאים בשאלה - שלמעט בודדים, הפסקת האמונה אינו הסיבה הראשונית ליציאה אלא מהווה חלק מתהליך, אשר מונע בדרך כלל מסיבות אישיות אחרות. בנוסף ניתן למצוא כאלו שיצאו בשאלה אך נותרו באמונתם בצורה כזו או אחרת.

משיכה לאורח החיים החילוני והכמיהה לעצמאות

האדם הדתי מוקף באיסורים ובחובות המחייבים אותו בכל אשר יפנה, עשוי לראות באורח החיים החילוני אלטרנטיבה אשר אינה כובלת אותו לחובות ולאיסורים. לא מעט יוצאים בשאלה מדווחים^{[דרוש מקור]} שהם עזבו את הדת כי חשו שהיא פוגעת בעצמאותם ובחירותם הבסיסית. לתפיסתם, הדת דורשת ציות מוחלט, שוללת את ה"אני" והרצון האישי, ואינה מאפשרת חקירה חופשית וביטוי האישיות. בהקשר זה מוזכרים גם האיסורים וההגבלות בנוגע למין ולמיניות, אשר לעתים אינם עומדים בקנה אחד עם צרכיו ורצונותיו הטבעיים והבסיסיים של הפרט.

כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו יכול עוד לעמוד בציפיות, הוא לעתים עוזב את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. הוא עשוי להתערות בקרב החילוניים ולאבד את מנהגי הדת, אך לעתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו נעשות חופשיות, קרי אינן מוכתבות עוד על ידי אחרים באופן מהותי.

ישנם הטוענים שבקרב אנשים המצהירים על נטייה מינית שונה, דוגמת הומוסקסואלים ולסביות, יש אחוזי יציאה בשאלה גדולים יותר מאשר בקרב הטרוסקסואלים^{[דרוש מקור]}, בגלל האיסור המוחלט בתורה על משכב זכור. עם זאת, קיימות כיום קבוצות של הומוסקסואלים ולסביות דתיים המשלבים בין הנטייה המינית ואורח החיים הדתי, דוגמת חברי ההתארגנויות "בת קול", חברותא והו"ד.

מרד נעורים

צעירים בגיל ההתבגרות לעתים מתמרדים נגד הוריהם ונגד המוסכמות החברתיות בהם הם גדלים. תופעה זו איננה פוסחת על בני החברה הדתית והחרדית. לעתים, כתוצאה ממרד זה, המתבגר הדתי או החרדי עוזב את הדת לגמרי.

טראומה

טראומה הינה כל חוויה קשה ועמוקה, כגון אלימות קשה, התעללות מינית, אונס, התעללות פסיכולוגית והתעללות של המערכת נגד הפרט. כאשר אדם דתי עובר טראומה מידי אנשים דתיים ו/או מידי החברה הדתית, הוא יכול לפתח שנאה לדת ולדתיים וכתוצאה מכך יזנח את אורח החיים הדתי. יוצאים בשאלה הזונחים את הדת עקב טראומה, נושאים עמם כאב עצום ולעתים מתקשים להשתקם ולהשתלב בחברה החילונית. לעתים, לאחר שנים, הכעס כלפי המערכת הדתית שוכך, ומאחר שהיציאה לא נבעה מסיבות תאולוגיות/אינטלקטואליות, הם מתרככים כלפי הדת אך עדיין אינם חפצים להיות חלק מהקהילה הדתית.

העדר קהילה תומכת

במהלך העת העתיקה וימי הביניים, אחד החסמים העיקריים ליציאה בשאלה היה מבנה הקהילה היהודית והעדר אופציה חברתית חלופית ליהודי המפסיק לקיים מצוות. יהודי שהפסיק לקיים מצוות היה זוכה ליחס של בוז או התעלמות בתוך קהילתו, ולרוב לא יכל להסתפח לחברה הלא יהודית אלא במחיר המרת דת.

בתקופת האמנציפציה ועליית תנועת ההשכלה נטשו יהודים רבים את עול המצוות, חלקם הצליחו להתערות בחברה הגויית בלא להמיר את דתם, ואחרים יצרו קהילות יהודיות של יהודים אשר לא הרגישו מחויבים לשמירת המצוות. מצב זה הקל מאוד על היציאה בשאלה.

כאשר קהילה יהודית התפרקה, בגלל הגירה, השמדה או יציאה בשאלה המונית, הנשארים נותרו ללא משענת קהילתית והיו חשופים יותר לנטישת הדת. כך קרה גם למהגרים לארצות חדשות בהן לא היו קהילות יהודיות מסודרות.

מצוקה חברתית

המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות הקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות יותר ויותר עם השנים, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות^{[דרוש מקור]}. בקהילות אלו יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבידואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות אצל האדם הדתי.

לחץ חברתי

אדם הנמצא בחברה מושפע במקרים רבים מהסובבים אותו. דתי הנמצא בחברה חילונית עשוי לרצות להדמות לרוב. כך גם, אנשים היוצרים קשר משמעותי עם אדם נערץ חילוני, מורה דגול או בן זוג, עשויים להיות מושפעים מהם ולסגל את אורח חייהם החילוני.

סיבות אישיות וחברתיות

במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, ולא בגלל אופיה של החברה עצמה. לעתים חשים יוצאים בשאלה כי שינוי באורח החיים יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות. במקרים כאלו, ההעדפה לחברה החילונית אינה בגלל ערכיה או אורח החיים הנהוג בה, אלא פשוט בגלל שהיא שונה.

היציאה בשאלה בראי החברה הדתית והחברה החרדית

לאור מספרם הנמוך יחסית של היוצאים בשאלה מקרב החברה החרדית^{[דרוש מקור]}, קשה לומר שהיציאה בשאלה מהווה איום על חברה זו. למרות זאת, אולי כדי שלא להעניק לתופעה לגיטימציה, רווחות מספר גישות שליליות בקרב הציבור החרדי ביחס ליוצאים בשאלה, ונדיר מאד לשמוע הכרה בכך שייתכן שהמניע לעזיבת הדת הינו מושכל ונעשה מסיבות לגיטימיות.

• תקווה שזהו שינוי זמני ושהיוצא עוד ישוב לחיק הדת. לעתים קרובות בני משפחת היוצא מנסים להיתלות בתקווה שהשינוי שחל בבנם או ביתם הוא זמני, ומנסים להפעיל לחצים שונים על מנת להחזירם אל הדת והמשפחה.
• זלזול. יוצאים בשאלה מתוארים כאנשים חלשים, משולי החברה החרדית, שיצאו בשאלה עקב בעיות פסיכולוגיות או משפחתיות, עקב העדר חום ואהבה בחייהם, או כתוצאה של כניעה לפיתויי העולם החילוני.
• הכפשה. לעתים מומצאים^{[דרוש מקור]} סיפורים על יוצאים בשאלה שמטרתם להציגם באור נלעג. מטרת ההכפשה היא לשמר את התפיסה שהבעיה היא בעוזב ולא בעולם שאותו הוא עזב , לאותת לאלה שעדיין "בפנים" וחוככים בדעתם לעזוב שהם ישלמו מחיר כבד אם יעשו זאת, וגם לבודד את היוצא כדי שלא ישפיע על חבריו לעזוב גם כן.
• פגיעה בבני משפחת היוצאים. יציאה בשאלה פוגעת בסיכויי בני המשפחה שנשארו חרדים למצוא שידוך טוב.

בחברה הדתית לעתים ישנם קווי אופי מקבילים להתייחסות ליוצא בשאלה, ולעתים התגובות יותר חיוביות. ככלל, במשפחות וחברות שהדבר נפוץ יותר בקרבן התגובות לרוב קשות פחות.

קשיי היציאה בשאלה

בתהליך היציאה בשאלה עומד היוצא בפני אתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שהוא חווה באורח חייו. לעתים הקשר עם המשפחה נפגע או אף מתנתק לחלוטין. אם כי בעבר‏‏, ‏בתקופת ההשכלה ובין מלחמות העולם, היו משפחות שישבו שבעה על היוצא בשאלה, בעיקר כאשר היציאה הייתה מעורבת בנישואי תערובת, או מעורבות בפעילות אנטי דתית, כיום נוהג זה אינו מקובל. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים ומסתיר את השינוי שהוא עבר מהמשפחה ומהחברה ממנה הוא יצא. השינוי באורח החיים עשוי להביא עימו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, יסורי מצפון, התחבטויות ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול להתקשות להסתגל ולהשתלב בחברה החדשה, השונה ממה שהוא הכיר עד עכשיו, ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו, מה שמוביל למחלוקות ולגירושין. רבים מהיוצאים בשאלה מבקשים לרכוש השכלה כללית שאינה מקובלת בחברה ממנה הם יצאו.

החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי יוצאים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות. למעשה, ככל שהחברה קיצונית יותר באמונתה, כך היא פחות סובלנית כלפי פרטים שאינם הולכים בדרכה ולכן גם יותר הומוגנית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה גאוגרפית. מסיבה זו, נטישת החברה הדתית כרוכה פעמים רבות גם בשינוי מקום המגורים.

המרחק מהעולם החרדי לחילוני הוא עצום במובנים רבים, ולכן יציאה בשאלה פירושה עבור חרדי מהפך קיצוני ביותר, והיא דורשת סיבות חזקות מאוד. תהליכי יציאה בשאלה דומים קיימים גם בציבור החרדי מעדות המזרח. מנגד, בציבור הדתי-לאומי, ובפרט בחוגים המתונים יותר מבחינה דתית, יציאה בשאלה מתרחשת לא פעם באופן הדרגתי וטבעי בגיל ההתבגרות ואחריו.

ישנם מספר קוי דמיון בין יציאה לשאלה לחזרה בתשובה. סוציולוגים שהתייחסו לתופעה דימו את היציאה בשאלה להגירה, בשל קווי הדמיון בין שתי התופעות.

גופים התומכים ביוצאים בשאלה

רובם המכריע של היוצאים בשאלה עושים זאת כתהליך איטי והדרגתי. במהלך התהליך, הכולל לרוב שאלות ותהיות לגבי דת ואמונה, קשה ליוצאים בשאלה למצוא בסביבתם הקרובה אנשים אחרים איתם יוכלו לדבר ולהתייעץ. רק מעטים מהיוצאים בשאלה מגיעים בשלב הזה לגופים חיצוניים שנועדו לתמוך בהם, ורבים נעזרים בפורומים באינטרנט המיועדים לקהל יעד זה.‏

בשלב הבא, חלק ניכר מן היוצאים בשאלה מנתקים קשר עם המסגרות (לרוב ישיבות) בהם הם נמצאים, וממשפחותיהם. כאשר צעירים אלו יוצאים לרחוב החילוני, אין להם לרוב מושג איך מתנהלים החיים החילוניים, או כישורים שיאפשרו להם למצוא עבודה. מסיבות אלו, נוסדו מספר ארגונים ועמותות אשר נועדו לעזור ליוצאים בשאלה להשתלב בחברה החילונית: למצוא מקומות לינה, תעסוקה, סיוע בהכשרה מקצועית והשלמת השכלה ואף מציאת משפחה מאמצת שתעזור לצעיר להתמודד עם החיים החדשים. כחלק ממנגנון התמיכה מפעילות עמותות אלו פורומים באינטרנט שנועדו להפגיש אנשים במצב דומה, לענות על שאלותיהם ולבנות סביבה תומכת. העמותות הפועלות בתחום זה בישראל הן הל"ל ודרור, כשבארצות הברית פועלת עמותה בשם Footsteps.

אישים שיצאו בשאלה

ההיסטוריה מלאה באישים ידועים שעזבו את הדת. מאלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", שהיה תנא חשוב מתקופת התנאים ונטש את דרך הדת (המאה ה-1 וה-2 לספירה) ועד לפילוסופים אוריאל אקוסטה וברוך שפינוזה, במאה ה-17.

בתקופת ההשכלה ובתקופת תחילת הציונות, החל הגל הגדול הראשון של עזיבת העולם החרדי בשל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. עם גל זה נמנים רופאים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחייה העברית כמו יל"ג, אחד העם, אליעזר בן יהודה, בוריס שץ, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, חיים ברנר, יהושע חנא רבניצקי, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן ורבים אחרים. יציאתם בשאלה של רבים מהם הייתה מתונה, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, החזקה בדעות חריגות על המסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים אשר במרכזו לא הייתה הדת היהודית, אלא המדע ורעיונות אוניברסליים או אידאות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה בשאלה המתונה הייתה תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (חרדי לאומי) לעבר דתיות מתונה יותר. לעתים הקפידו היוצאים בשאלה רק על חלק מהמצוות: למשל, א.ד. גורדון הקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו, בזמן שוויתר לחלוטין על קיום מצוות עשה. לעתים היה חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, אך הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. בנוסף, יש שהקפידו על מצוות שמקורן בתורה (מצוות דאורייתא) אך לא על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות דרבנן).

במדינת ישראל ניתן למנות בין היוצאים בשאלה הידועים את איש התקשורת ישראל סגל, העיתונאי עזריאל קרליבך, המו"ל יהודה מוזס, הפילוסוף יוסף אגסי, המתמטיקאי פסח חברוני, האלוף שמואל גונן, פרופסור יוסף יואל ריבלין, והפרופסור שמשון רובין, העיתונאי ואיש הטלוויזיה אדם שוב, שופט בית המשפט העליון חיים כהן (בוגר ישיבת מרכז הרב), חבר הכנסת והשר דני נוה (בוגר ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר), איש התקשורת שלמה ניצן, העיתונאי דב אלבוים, חבר הכנסת איתן כבל, המחזאי חנוך לוין, הסופר יהושע בר יוסף, הסופר חיים באר, המשורר אשר רייך, פרופ' יוסף בן שלמה ואחרים.

ראו גם

• תנועת ההשכלה
• יהדות רקונסטרוקטיבית
• חילונים
• חילון
• ספקנות
• חזרה בתשובה

לקריאה נוספת

• ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים - מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, ידיעות אחרונות, 2004
• ישראל סגל, "וכי נחש ממית" (הוצאת כתר), "נעילה" ו"אחד משנינו", 2004
• ד"ר נחמה נאמן (2002), עזיבת אורח חיים דתי בקרב צעירים מן החברה הדתית-לאומית בישראל, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, בית הספר לחינוך.
• ד"ר שרגא פישרמן, דתלש"ים: דור הכיפות הזרוקות אלקנה: אורות ישראל, 1998
• ד"ר שרגא פישרמן, על מה אבדה: זהותן האמונית של דתלשי"ות אלקנה: אורות ישראל, 2000
• שמעון לב, ושיודע לשאול, חרגול, תשנ"ח
• שבתאי קור, נהג חדש - ספר אוטוביוגרפי, הוצאת כרמל, ינואר 2007
• פוריה גל גץ, הדתל"שים: מסע אל עולמם של דתיים לשעבר, הוצאת עם עובד.
• משה מאיר, "קריאות שואלות: על תורתם של היוצאים לשאלה", אקדמות, כ"א (תשס"ח), עמ' 223-215
• ריצ'רד דוקינס, "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, 2008

וידאו לצפיה

• מנחם פיליפ, ויהי חושך ויהי אור, סרט תיעודי
• יכין בועז, אשת חיל מי ימצא, האוזן השלישית
• שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים, ידיעות אחרונות, 2004

קישורים חיצוניים

מאמרים

• הסיבות לעזיבת העולם החרדי באתר של עמותת דרור.
• תמר רותם, כל טוב וביי, באתר הארץ, 6.9.2002 - ישראל הכט על העולם אותו עזב.
• רון פרסלר, רגל פה, רגל שם, מסע בין התלבטויות, בחורות וסיגריות גנובות בשבת של יוצאים בשאלה, באתר הארץ, 28.05.2009
• תמר רותם, קבוצת הדתיים לשעבר, שאינם רואים בחילוניות חלופה הולמת, עדיין מחפשת זהות החדשה, באתר הארץ, 27.09.2009
• אלון הדר, מי בכלל רצה להיות חילוני?, באתר הארץ, 22.12.2006 - ראיון עם שבתאי קור.
• עפרה לקס, ‏דתל"ש לשעבר, באתר בשבע - ערוץ 7
• יואל יעקובי, ‏הולכים בין הכיפות, באתר בשבע - ערוץ 7, 30 במרץ 2006
• שלמה ליבר, תמיד התביישנו בכם, 'מקור ראשון', כ'ח בחשון תשע"ב, 25.11.2011

וידאו

• כנגד כל הסיכויים - יעל דן מראיינת את אסף פיליפ.
• איל בן, חזרתי בתשובה, חזרתי בשאלה, באתר ynet‏, 1.10.2006
• לצאת בשאלה (Leaving the Fold) - סרט תיעודי קנדי, באתר Yes.
• חיים בשאלה, ערוץ 2