יקה
יֶקֶה הוא כינוי שמקורו ביידיש, אשר התייחס במקור ליהודי גרמניה, וכן גם ליהודים מן המרחב דובר השפה הגרמנית, שאימצו לכאורה את השפה, את אורח החשיבה, הרגלי החיים והמזג של דוברי גרמנית במרכז אירופה. מאוחר יותר בארץ ישראל, הפכה המילה מכינוי כללי לכינוי לאדם בעל נימוסים, דייקנות, נוקשות והיעדר חוש הומור, שתואמות את הסטראוטיפ של היקה.
תוכן עניינים |
אטימולוגיה [עריכה]
קיימות תאוריות שונות לגבי מקור הכינוי. אחת המפורסמות שבהן גורסת כי מקור הכינוי הוא מהמילה Jacke (ז'קט בגרמנית) אשר ככל הנראה נוצר במהלך המאה ה-19 בשל ההבדלים התרבותיים בלבוש שהתפתחו בקרב יהודי מערב אירופה, אשר החליפו את המעילים הארוכים המסורתיים בז'קטים קצרים, בעוד שיהודי מזרח אירופה נהגו ללבוש בגדים ארוכים יותר.
לפי תאוריה נוספת מקור המילה במילה Jeck בדיאלקט של דרום גרמניה (וכן בכמה ניבים של יידיש), שפירושה "משוגע" או "מוזר"[1].
הכינוי השתרש בארץ ישראל במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות גל העלייה מגרמניה ולא אחת שימש כמילת גנאי, והיו אף שטענו בהלצה כי פירוש הכינוי הוא למעשה ראשי תיבות של יהודי קשה-הבנה (או יהודי קשה-הומור), כשלמעשה יקה פירושו "מעיל קצר" בגרמנית. עם השנים נוסף גם הכינוי "יקה פוץ", כשהמילה "פוץ" משמשת לתיאור אדם טיפש ואידיוט.
היקה בתרבות [עריכה]
- העלייה החמישית נקראה לעתים גם "עליית היקים", משום שיהודי גרמניה היו מרכיב חשוב בגל עלייה זה.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- מרים גטר, העלייה מגרמניה בשנים 1933-1939, קתדרה, 12, 1979, עמ' 125-147.
