ירג היידר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירג היידר (גרמנית: Jörg Haider, לרוב נכתבת בעברית הצורה: יורג היידר) (נולד ב-26 בינואר 1950) הוא פוליטיקאי אוסטרי ימני לאומני; מושל מדינת קרינתיה שבאוסטריה מאז שנת 2005 (בקדנציה שנייה), שנודע מחוץ לגבולות ארצו בשל עמדותיו הקיצונית ובשל התבטאויותיו המשתמעות בזכות הנאצים.
היידר היה במשך זמן רב מנהיג מפלגת החירות האוסטרית הימנית (FPÖ), הנחשבת לפופוליסטית ואף ללאומנית, וגם לאחר שפרש מכס ההנהגה בשנת 2000 נותר בעל השפעה רבה במפלגה. בשנת 2005 פרש היידר ממפלגת החרות והקים מפלגה חדשה, "הברית לעתיד אוסטריה" (BZÖ), וכתוצאה מכך הודח באופן אוטומטי ממפלגת החירות.
היידר נשוי ואב לשני ילדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעורים
[עריכה] הוריו של היידר
הוריו של היידר היו נאצים וראשוני חברי המפלגה הנאצית. אביו, רוברט היידר, היה סנדלר פשוט ואימו, דורותיאה רופ, הייתה הבת של הדוקטור לרפואה שניהל את בית החולים בעיר לינץ.
רוברט היידר הצטרף להיטלריוגנד ב-1929 כנער בן חמש-עשרה, הרבה לפני שאדולף היטלר עלה לשלטון בגרמניה. רוברט נשאר חבר במפלגה אף על פי שהיא הוחרמה באוסטריה לאחר שאנגלברט דולפוס פיזר את הפרלמנט וייסד את האוסטרופשיזם. רוברט עזב את אוסטריה ב-1933 ועבר לבוואריה, אך חזר כעבור שנה לאחר נסיון ההפיכה הנאצי באוסטריה. לאחר שנעצר ושוחרר חזר לגרמניה והצטרף ל"ליגה האוסטרית", חלק מן האס אה.
רוברט סיים שתי שנות שירות צבאי בגרמניה וחזר שוב לאוסטריה ב-1938, לאחר שאוסטריה סופחה לגרמניה (אנשלוס). מ-1940 לחם כקצין זוטר בוורמאכט בחזיתות המערבית והמזרחית. לאחר שנפצע מספר פעמים התפטר מהוורמאכט בדרגת סגן. ב-1945 נישא לדורותיאה רופ, שעבדה באותו הזמן כמנהיגה בברית הנערות הגרמניות (BDM).
בעקבות סיום המלחמה הוגשה תביעה נגד שני ההיידרים ונקבע בה אילו אמצעים יינקטו נגדם, בעקבות חברותם במפלגה הנאצית, ובה הוגרו כ"מינדרבלאסטט" (כלומר, בעלי דרגה נמוכה בלבד במפלגה הנאצית). רוברט היידר אולץ לעבוד בתפקיד נחות של ייצור נעליים, ועל דורותיאה היידר, שהייתה מורה, נאסר לעבוד במשך שנתיים.
[עריכה] נעוריו של ירג היידר
ירג היידר נולד בעיירה באד גויזרן שבאוסטריה עילית ב-1950, כשהמצב הפיננסי של הוריו היה סביר. לאחר שעבר את בית הספר היסודי הוא עבר ללמוד בבית ספר גבוה בבאד אישל. בעת לימודיו בבאד אישל הוא התחבר עם אגודת סטודנטים לאומנית (בורשנשאפט).
לאחר שסיים את חוק לימודיו ב-1986, עבר ללמוד משפטים באוניברסיטת וינה. לאחר שסיים את לימודיו האקדמאים כדוקטור למשפטים התגייס לצבא אוסטריה ושירת בהתנדבות זמן ממושך יותר משירות החובה בן תשעת חודשים. ב-1974 החל לעבוד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וינה במחלקה למשפט חוקתי.
[עריכה] קריירה פוליטית
[עריכה] עלייתו להנהגת מפלגת החירות
היידר עלה בהדרגה במעמדו במפלגת החירות האוסטרית (FPÖ), עד שב-1970, בגיל 20, היה לראש תנועת הנוער של המפלגה, תפקיד שבו החזיק עד עד 1974. ב-1979 הוא היה לחבר הצעיר ביותר מבין 183 חבריה בפרלמנט האוסטרי, בן 29. מ-1983 המדיניות שלו הפכה קיצונית יותר, כשהיה לראש המפלגה במדינת קרינתיה והחל למתוח ביקורת על מנהיגיה הארציים של המפלגה, שהייתה אז רק מפלגה קטנה ושולית, בעלת כ 5% - 6% אחוזי תמיכה מקרב אוכלוסיית אוסטריה.
אחד מהישגיו העיקריים של היידר בא ב-1986 כשהביס את סגן הקנצלר נורברט שטגר בבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה.
[עריכה] ירושת ברנטל
במשך הקריירה שלו, התמקד היידר בפוליטיקה המקומית של קרינתיה. בנוסף לכך, החיים האישיים שלו נקשרו קשר חזק עם מחוז אוסטרי זה: היידר ירש את אדמות דודו וילהלם ובהופר ב 1983, שהחזיק קבוצה גדולה של שטחים בקרינתיה, שנודעו כ "ברנטל" (בגרמנית, "עמק הדובים"). אחוזה זו הייתה שייכת בהתחלה ליהודי איטלקי, עד שאבי-דודו של היידר קנה את האחוזה והוריש אותה לדודו של היידר, והלה הוריש אותה להיידר. שווי האחוזה כיום עומד על כ 15 מיליון דולר.
[עריכה] מאבק פוליטי בקרינתיה
עד 1989 המפלגה הסוציאל דמוקרטית SPÖ החזיקה רוב מוחץ של תמיכה בקרינתיה. כשבאותה שנה מספר המושבים של המפלגה ירד לפחות מ 50% מהמושבים בהנהגת קרינתיה, מפלגת החירות האוסטרית ומפלגת העם האוסטרית הקימו יחד קואליציה ובחרו את היידר למושל קרינתיה.
ב-1991, בוויכוח שהתקיים בפרלמנט המקומי בקרינתיה, דובר אחד התקיף את היידר על תוכניתו להפחתת תשלום האבטלה של אנשים שנראים כ"חסרי משא", ולשבץ אותם בעבודה כלשהי בכוח, באופן שמזכיר את המדיניות הנאצית. היידר השיב "זה לא יהיה כמו הרייך השלישי, כי הוא פיתח מדיניות עבודה הולמת, שהממשלה בווינה לא פיתחה מעולם". התגובה הזאת עוררה מהומה, והיידר היה צריך לפנות את הקואליציה שלו ושל הסוציאל-דמוקרטים ולוותר על משרת המושל לטובת קואליציה של מפלגת העם והסוציאל-דמוקרטים.
ב-1999 נבחר היידר פעם נוספת למשרת מושל קרינתיה על ידי הפרלמנט של קרינתיה, בתמיכה של 42% אחוז. אף שלאחר שמפלגת החירות הפסידה 17% מהתמיכה והגיעה ל-10% בבחירות ב-2002, התמיכה בהיידר לא קרסה, ובבחירות 2004 התמיכה בו אפילו עלתה ב-0.5% מאשר ב-1999.
[עריכה] יושב ראש מפלגת החירות
[עריכה] יושב ראש האופוזיציה
בשנים שבהן היה היידר יושב ראש מפלגת החירות, המפלגה זזה עוד יותר לימין הקיצוני, דבר ששיקף את הלאומנות, שנאת הזרים וההתנגדות להשקפת העולם של האיחוד האירופי. היידר השתמש בפופוליזם בעיקר על מנת לקדם את האינטרסים שלו. עם תחילת כהונתו, התמיכה במפלגה בקרב הציבור הייתה רק 5%, ובשנת 1999 היא צמחה ל 27%.
חריג היה הפיצול של מפלגת הפורום הליברלי באמצע שנות ה-90 שהונהג בידי היידה שמידט, פוליטיקאי ותיק שתמך בהיידר והיה נציג מפלגת החירות לנשיאות ב-1992. התמיכה בליברלים הייתה בתחילה תמיכה של 6% מקרב אוכלוסיית אוסטריה, אך שמידט לא היה מסוגל לשמור על תמיכה זו ובסופו של דבר הליברלים הוצאו מהפרלמנט ב-1999.
הערבוב של המפלגה בין פופוליזם ולאומנות קיבלה תמיכה במשך השנים. בנוסף לכך, מלבד הבוחרים הימינים קיצונים, מפלגת החירות משכה גם בוחרים שמחו נגד מפלגת הדמוקרטים והמפלגות השמרניות בבחירות הלאומית והאזורית של שנות ה-90.
[עריכה] קואליציה עם ממשלת מפלגת העם של וולפגנג שיסל
בשנת 2000 מפלגת החירות של היידר ומפלגת העם האוסטרית הצטרפו יחד על מנת ליצור קואליציה חדשה. איחוד זה גרם למחאות רבות באוסטריה וברחבי אירופה, בגלל היותה של מפלגת החירות ימנית קיצונית. ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, כפי שהוחלט בהרבה מדינות אחרות ששיתפו בממשלתן מפלגות ימניות. לאחר כמה חודשים, גם שליטי מדינות אחרות סירבו ללחוץ יד עם אחד מחברי ממשלת שיסל והטילו עליה סנקציות. בעקבות זאת אוסטרים שתמכו בממשלה גנו לעתים קרובות את אנשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית, שהתנגדו לממשלה, והנשיא תומאס קלסטיל אף פקפק בנאמנותם למדינה.
מנהיגי אירופה ראו שאמצעי הפעולה שלהם לא הועילו, וחזרו לנירמול היחסים עם אוסטריה, על אף שהממשלה לא התחלפה. אף על פי כן לא קל למדוד את השפעותיהן של הסנקציות. לטווח הקצר הסנקציות אמנם לא הועילו, אך אפשר שלטווח הארוך הן הפחיתו את הפופולריות של מפלגת החירות ומנעו הקמת קואליציות דומות במדינות אירופאיות אחרות.
בסוף שנת 2000 פוטר היידר ממשרת מנהיג המפלגה והוחלף על ידי סוזאנה ריס-פאסר. זה נגרם המידה מרובה משימוש בציניות על מנת לשכך ביקורות ממדינות זרות, אך היידר המשיך בפועל לשלוט במפלגה מאחורי הקלעים.
[עריכה] קריסת הקואליציה והידרדרות מפלגת החירות
בספטמבר 2002, לאחר ועידת מפלגה מיוחדת ("זונדרפארטייטאג") בעיירה קניטלפלד שבשטיריה, שנודעה כ"פוטש קניטלפלד", ריס-פאסר איבדה את תמיכתם של רבים מחברי המפלגה. קריסה זו של ריס-פאסר כסגן הקנצלר וכראש המפלגה, ושל עוד כמה בעלי תפקידים חשובים במפלגה, הביאו לבחירות כלליות חדשות בנובמבר של אותה שנה. הבחירות הסתיימו בניצחון מוחץ (42.5%) למפלגת העם האוסטרית בראשותו של וולפגאנג שיסל. התמיכה במפלגת החירות של היידר, שב-1999 הייתה גבוהה יותר מאשר במפלגת העם, הגיעה רק ל-10.6% מהבוחרים.
בתגובה לתוצאות הצהיר היידר כי מנהיג המפלגה חייב להתפטר, וכאשר דחו את דרישתו הצהיר כי הוא יעזוב לצמיתות את הפוליטיקה הפדרלית. באוקטובר 2003. באוקטובר 2003, אירעו חילופים בקבינט בעידודו של היידר. מנהיג מפלגת החירות הרברט האופט אולץ להתפטר ממשרת סגן הקנצלר והוחלף בידי הוברט גורבך.
ב-7 במרץ 2004 זכתה מפלגת החירות ברוב הקולות (42.5%) בבחירות לפרלמנט של קרינתיה. ב-31 במרץ באותה שנה נבחר היידר שוב למשרת מושל קרינתיה בידי חברי הפרלמנט ממפלגת החירות וממפלגת העם.
למרות זאת, מחוץ לקרינתיה, הכריזמה של היידר ירדה מאוד. מפלגת החירות הפסידה בשתי מערכות בחירות, בבחירות לפרלמנט האירופאי ולבית המחוקקים למסחר, והתמיכה בה ירדה בין חצי לשני שלישים מהקולות בפעם שעברה.
[עריכה] הקמת מפלגה חדשה
כתוצאה מתוצאות הבחירות, מפלגת החירות בראשות אחותו של היידר, אורסולה האובנר, הייתה נתונה בעימות פנימי. ב-4 באפריל 2005 היידר, אחותו, סגן הקנצלר הוברט גורבאך ועוד כמה דמויות חשובות במפלגת החירות הקימו מפלגה חדשה שנקראה "מפלגת הברית לעתיד אוסטריה" (או בקיצור BZÖ) שמנהיגה היה היידר.
בחודשים הבאים המפלגה לעתיד אוסטריה ניסתה להיכנס לתוך הפוליטיקה האוסטרית, אולם בהצלחה מועטה. מכיוון שמעמדה של המפלגה לא היה ברור, במיוחד בגלל היידר ומפלגתו החדשה נשארו בקואליציה יחד עם מפלגת העם ומפלגת החירות, עימות פראי התפתח בין מפלגת החירות לבין הברית לעתיד אוסטריה. סקרים עוקבים הראו כי מפלגתו החדשה של היידר ומפלגת החירות נאבקים על מנת לזכות בהצבעת הבוחרים, ורק כ-4% מהמצביעים הרלוונטיים יצביעו לאחת המפלגות - יש להן תקווה של 4% להיכנס לפרלמנט בבחירות הלאומיות, הסקרים הראו שמפלגת החירות והברית לעתיד אוסטריה נאבקות לשרוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "ירג היידר, ידיד מרצ" - דעה בוואלה!
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירג היידר |
| הקודם: פטר אמברוצי |
מושל קרינתיה (קדנציה ראשונה) | הבא: כריסטוף צרנאטו |
| הקודם: כריסטוף צרנאטו |
מושל קרינתיה (קדנציה שנייה) | הבא: - |
| הקודם: נורברט שטגר |
ראש מפלגת החירות האוסטרית | הבא: סוזאנה ריס-פאסר |
