ירוחם כהן

ירוחם כהן
לידה	20 במאי 1916; י"ז באייר תרע"ו; תל אביב, ישראל
פטירה	12 באוגוסט 1991 (בגיל 75); ב' באלול תשנ"א; סביון
מקום קבורה	בית עלמין סביון
מדינה	ישראל
כינוי	איברהים, ירוחם הג'ינג'י
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"
השתייכות	ההגנה; הפלמ"ח; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1937–1951 (כ־14 שנים)
דרגה	סגן-אלוף
תפקידים בשירות
	נוטר; מסתערב ומפקד המחלקה הערבית; קצין מודיעין; קצין קישור
פעולות ומבצעים
	המרד הערבי הגדול; המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה; מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
	נציג ישראל בניגריה; שגריר ישראל בליבריה

ירוחם כהן (20 במאי 1916 - 12 באוגוסט 1991) היה מראשוני הפלמ"ח, המפקד הראשון של המחלקה הערבית, קצין מודיעין ודיפלומט ישראלי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירוחם כהן נולד בשנת תרע"ו (1916) בתל אביב לאהרון ואורה, יוצאי תימן, במשפחה בת חמישה ילדים. אביו, אהרון כהן, היה שמש הגימנסיה הרצליה; בית המשפחה עמד בחצר הבניין, וכהן למד בגימנסיה. בשנת 1932, בגיל 16, הצטרף לארגון ב' שפרש ב-1931 מן ההגנה, ולימים הפך לאצ"ל.

ב-"הגנה" ובפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המאורעות בשנת 1936 השתתף כהן בהגנת שכונת ברנר בתל אביב. בקיץ 1936 עבר קורס מפקדי קבוצות בקריית אריה, ואחריו עסק בהדרכה בכרם התימנים. עם הפילוג הראשון באצ"ל, ב-1937, חזרו להגנה כמחצית מאנשיו, ועימם כהן. בתחילת 1938 התגייס כהן לנוטרות. הוא שרת בכפר תבור, במושבה מגדל ובסג'רה, השתתף באבטחת צינור הנפט תחת פיקודו של וינגייט, והצטרף למשמר הנע שאבטח את הדרך מעפולה לטבריה. בתקופה זו הכיר את יגאל אלון.

באביב 1940 השתחרר כהן וחזר לתל אביב. באוגוסט 1940 יצא לקורס חבלה וצליפה, בהדרכת קצין בריטי, ביערות הכרמל. כהן הצטרף לפלמ"ח עם הקמתו בשנת 1941. הוא נמנה עם ראשוני המחלקה הסורית, פעל בסוריה ובלבנון, ועסק בגיוס אנשים נוספים להרחבת המחלקה. במאי 1943 הוטל על כהן להקים את המחלקה הערבית בפלמ"ח. הוא פיקד על המחלקה עד 1945. במהלך התארגנותה, יצא לקורס מפקדי מחלקות בפיקודו של משה כרמל. במאי 1945 יצא כהן להכין נוער יהודי בסוריה ובלבנון להגנה עצמית, ועסק גם בארגון עליה בלתי חוקית לארץ. במהלך שליחות זו נעצר בלבנון ונשפט לחודשיים מאסר, אך הוברח מן הכלא. באוקטובר 1946 חזר כהן לארץ, ופיקד על מחלקת המודיעין שהוקמה אז במטה הפלמ"ח. במסגרת זו ביצע סיורים רבים לאיסוף מודיעין ולהכנת תיקי כפרים.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1947 נשלח כהן לביירות כדי לבדוק אפשרויות לשתילת מסתערבים. באמצע ינואר התפרסמה ידיעה על נוכחותו בעיר בעיתון "אל יום". כהן הצליח לברוח לארץ.

עם הקמת חטיבת יפתח, שרת בה כהן כקצין מודיעין. במסגרת פעולות החטיבה בצפון, הפעיל מודיעים ומסתערבים, וערך סיורי אוויר יומיים במטוסי טייסת הגליל.

באוקטובר 1948 עבר כהן למפקדת חזית הדרום, כשלישו של מפקד החזית, אלוף יגאל אלון.

כהן היה קצין הקישור אל הכוחות המצריים הנצורים בכיס פלוג'ה, ונפגש מספר פעמים עם גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים, שנמנה עם הנצורים. במרץ 1949 יצא לשליחות הסברה בארצות הברית.

בשנות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1949 צורף כהן לוועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים^[1]. ב-1951, אחרי שסיים קורס מג"דים, השתחרר מצה"ל, ולמד בחוגים למדע המזרח ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. מדצמבר 1954 עד ספטמבר 1956 היה כתב לעניינים ערביים בעיתון "למרחב". בהמשך יצא ללימודים מתקדמים באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, ועם סיומם הצטרף למשרד החוץ.

בשנים 1958–1960 היה כהן נציג ישראל בניגריה, ובשנים 1960–1962, שגריר ישראל בליבריה. אחרי שחזר משליחות זו עסק בכתיבה ובמחקר, ופרסם שלושה ספרים. בשנותיו האחרונות התגורר בסביון.

בחודש פברואר 1991, בימי מלחמת המפרץ בה נורו טילים מעיראק על ישראל, לקה ירוחם באירוע מוחי בעת נפילת טיל ואושפז בבית חולים. הוא לא התאושש ואחרי כחצי שנה, בב' באלול תשנ"א, נפטר בבית החולים ע"ש שיבא תל השומר ונטמן בבית העלמין בסביון. הותיר אחריו את רעייתו, דינורה, שני ילדים רונית ואהרון צבי ונכדים.