ירון גולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ירון גולן, 2006

ירון גולן (26 באפריל 1949 - 23 בינואר 2007), מו"ל ישראלי.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולן נולד בתל אביב למשפחה אמידה. אביו אליעזר גולן היה בעל חברת "תרמויל" לחימום והסקה, אמו הייתה מדענית ועסקה במיקרוביולוגיה. השניים העניקו לבנם קצבה נדיבה, ממנה התפרנס. אחיו הוא אספן העתיקות והארכאולוג החובב עודד גולן.

גולן למד בגימנסיה הרצליה ושירת בצה"ל בארכיון צה"ל.

לאחר שיחרורו למד לתואר ראשון ותואר שני בספרות באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לתלמידו של פרופסור גרשון שקד. בהנחייתו הגיש עבודת גמר בהיקף של 770 עמודים על סיפוריו של נסים אלוני. על העבודה קיבל ציון 100 ואת התואר סיים בהצטיינות יתרה. עבודת גמר זו יצאה ב-2010 כספר מסחרי בשני כרכים בשם "תוגה ומחאה".‏[1]

בשנת 1982 פרסמו גולן ושקד במשותף את "חיים על קו הקץ", אנתולוגיה לספרות הישראלית המודרנית של בני דור הפלמ"ח (סופרי דור תש"ח). החוקר אלי אשד טוען שגולן ביצע למעשה את עבודת האיסוף והעריכה ושקד כתב רק את ההקדמה לאנתולוגיה.

באותה שנה התחיל גולן בכתיבת עבודת דוקטורט אודות יצירתו של יגאל מוסנזון, אך הוא לא סיים את כתיבתה. הוא עזב את האוניברסיטה והחל כותב טור בשם "ספרים הרבה" במוסף הארץ וטור עוקצני במקומון הירושלמי "כל העיר". הוא כתב בהזמנה ספרים על תאגידים הסתדרותיים ככור וטלרד. חלק ממאמרי הביקורת הספרותית שכתב באותה תקופה יצאו ב-2012 באנתולוגיה בעריכת אלמנתו בתיה גולן.‏[2] באותה תקופה היה ידידה של קבוצת המשוררים דוד אבידן, יונה וולך ויאיר הורביץ והשתתף בפגישותיהם. בהיותו אספן ספרים ומאמין בצורך להוציא לאור כל ספר, ובהיותו בעל הון משפחתי, החליט להקים הוצאת ספרים.

הוצאת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986 ייסד גולן הוצאת ספרים. המוטו של ההוצאה היה שהיא מוציאה כל דבר ("כל דבר אותנטי ראוי להתפרסם ורק הקורא הוא הצנזורה"). ההוצאה התקיימה ללא צוות שכיר, אלא גולן עצמו ובני משפחתו (אמו ואשתו בתיה בעיקר) והוציאה כ-1200 כותרים. גולן לא דרש תשלום מסופרים בהם האמין, ודרש סכומים נמוכים יחסית מסופרים שהגיעו אליו על מנת שיוציא לאור את ספרם, ואף זאת רק בשנים האחרונות. ההוצאה לא הייתה רווחית, אלא התקיימה מההון העצמי של המשפחה. הספרים לא זכו לפרסום, לא להפצה מסודרת ולא ליחצ"נות.

גולן תמך במשוררים, ובין ספרי שירה שלא נודעו בציבור הוציא לאור גם משוררים ידועים ומפורסמים כידידו הטוב דוד אבידן ("עלילות דני מחונני" ו"ראש לשועלים"), מנחם בן ("אין שירה בלתי מובנת"), דפנה שחורי, משה בן הראש, מתי שמואלוף ואחרים. כן הוציא לאור את הגיליון האחרון של כתב העת "עכשיו" בעריכתו של גבריאל מוקד וחוברות השירה "הנה" בעריכת נתן זך. הוא הוציא לאור ספרים רבים (כ-200, לפי אלי אשד) של זכרונות ניצולי השואה, בהם ראה ערך מיוחד. הוא הוציא לאור ספר שירה וספר פרוזה בכל שבוע ורומן היסטורי אחת לשלושה חודשים, כ-120 ספרים בשנה.בין סופרי הפרוזה שהוציא היו אהרון אמיר, צבי הרמן, אריה קרישק, משה גרנות, אילן עמית ואחרים. היה המו"ל של ההיסטוריון הצבאי השנוי במחלוקת אורי מילשטיין והוציא רומנים היסטוריים וספרי מדע פופולרי. ירון גולן הוציא תרגומים רבים של ספרות קלאסית ומודרנית ומבחינתו, אמר, לא הייתה לו כל בעיה להוציא לאור אף את "מיין קמפף" של אדולף היטלר.

גולן חילק שורה של "פרסים" (תעודות בלבד, לא פרס כספי) בין סופרי הוצאתו, למשל פרס עליזה ברקאי לספרי ילדים, פרס היינה לתרגום, פרס גרשום שופמן לסיפורים קצרים ופרס רחל לשירה.

ידידו, המשורר ישראל בר-כוכב‏‏, תיאר אותו "הוא היה אשף בעניין הסופרים העבריים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, לא היה דבר שלא ידע עליהם. הוא היה אדם מבריק, אקסצנטרי, לא תמיד מובן. הוא עזר לאנשים והוציא ספרים על חשבונו כשלא יכלו לשלם לו. העניין הכלכלי פחות העסיק אותו, אלא יותר העניין הספרותי והחברתי".‏[3]

על אף שהיה דמות מקובלת בקרב קבוצת אינטלקטואלים, רוב אנשי הספרות בישראל, ובמיוחד בממסד המו"לות, מתחו על גולן ביקורת קשה. הוא לא ערך הבחנה בין ספרים "חשובים" ו"בלתי חשובים", "ראויים" ו"בלתי ראויים" ואף על פי שהוציא כמות גדולה של ספרים חשובים לכל הדעות, רוב הספרים שהוציא היו בעלי איכות ירודה וכאלה שעורכי הוצאת ספרים ממסדית לא היו מוציאים לאור. לגולן לא הייתה כמעט מערכת והגהה לא נערכה כלל, עובדה שגרמה למראה מרושל, עם שגיאות רבות ובעיות הגהה. גם הפן האסתטי לא היה מפותח. גולן הצהיר שהתוכן חשוב מן הצורה ולא השקיע בצורה חיצונית. בשנים האחרונות של ההוצאה השתפרה האיכות האסתטית והחומרית של הספרים, נעשו עריכות והגהות, הספרים יצאו לאור בכריכה קשה, איורים, צילומים בגוף הטקסט ועוד.

גולן נודע במנהגו להופיע בפורומים שונים ולהטיח ביקורת קשה, בלשון לא מעודנת, בפני אנשי הממסד הספרותי. הוא כפר בתפיסה המקובלת שהוצאה לאור היא עסק כלכלי וראה במי שהפיק רווח מהוצאת ספרים שרלטן אנטי-תרבותי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירון גולן וגרשון שקד, חיים על קו הקץ : אנתולוגיה לסיפורת ישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982
  • ירון גולן, תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים, הוצאת ירון גולן, 2010
  • ירון גולן, ספרים הרבה - פרידות ופרידות סופיות, עורכת: בתיה גולן, הוצאת ירון גולן, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירון גולן, תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים (תל אביב, הוצאת ירון גולן, 2010)
  2. ^ ירון גולן, ספרים הרבה: פרידות ופרידות סופיות (תל אביב, הוצאת ירון גולן 2012)
  3. ^ שירי לב ארי, מת העורך והמו"ל ירון גולן, באתר הארץ, ינואר 2007