ירושלים של זהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
ירושלים של זהב
Jeru gold.jpg
סינגל מאת שולי נתן
מתוך האלבום "ירושלים של זהב - שולי נתן בשירי נעמי שמר" ו-"הדרך פתוחה"
תאריך יציאה 15 במאי 1967
תאריך הקלטה בבנייני האומה בירושלים
סוגה זמר עברי
אורך 4:48
חברת תקליטים הד ארצי
כתיבה נעמי שמר

ירושלים של זהב הוא שיר על ירושלים שחובר והולחן על ידי נעמי שמר, ובוצע במקור בידי שולי נתן. השיר היה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר בקרב הציבור הישראלי והיהודי העולמי. השיר הוא גם אחד מהפזמונים הישראליים המפורסמים בעולם כולו, לצד "הללויה" ו"הבה נגילה".

כתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיוטה של השיר "ירושלים של זהב" בכתב-ידה ובפנקסה של נעמי שמר

השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי 1967, בבנייני האומה בירושלים. קולק פנה לגיל אלדמע, מעורכי הפסטיבל, ודרכו הגיע לשמר, אך זו הייתה המומה מגודל המעמד ואמרה לאלדמע שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע נזכר לאחר שנים: "אמרתי לה: 'את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי' - ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב".

שם השיר מבוסס על תכשיט לראש המכונה ירושלים של זהב שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל ונודעה כ-הקו העירוני אשר תואר בשיר "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה". המקומות הקדושים ליהדות במזרח העיר - הר הבית, הכותל המערבי ובית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים, לא היו נגישים ליהודים. במשפט זה השיר רומז למשפט ממגילת איכה ("איכה ישבה בדד העיר", מגילת איכה, פרק א', פסוק א'). גם המשפט "איכה יבשו בורות המים" מתייחס למגילת איכה. זיקה זו מקנה לשיר משמעות של קינה.

לחן השיר מבוסס על לחן טעמי המקרא ויש בו השפעה של שיר עם באסקי. במילותיו יש השפעה של שירת "תור הזהב של יהדות ספרד", כגון: "לכל שירייך אני כינור", בעקבות "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" בשירו של רבי יהודה הלוי, "ציון הלא תשאלי", וגם במשפט "איך אשכחך ירושלים". בתחילה כתבה שמר שני בתים בלבד - הבית הראשון הפותח ב"אוויר הרים צלול כיין" והבית השלישי הפותח ב"אך בבואי היום לשיר לך". כשהראתה שמר את השיר לרבקה מיכאלי, העירה האחרונה כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה. בעקבות ההערה הוסיפה שמר את הבית השני, המתחיל ב"איכה יבשו בורות המים".

לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה אלמונית בשם שולי נתן. בתה של שמר, ללי, שמעה את נתן בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ב"קול ישראל" ודיווחה לאמהּ ששמעה זמרת בעלת קול גבוה כמו שאמהּ אוהבת. שמר ביקשה מבתה לרשום את השם ולשים במגירתה, שם נשאר עד לקראת הפסטיבל, אז הוציאה אותו שמר וביקשה שישיגו לה את נתן. מארגני הפסטיבל התנגדו לביצוע השיר על ידי זמרת לא מוכרת, אך שמר התנתה את ביצוע השיר בבחירתה של נתן.

השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. עד היום זהו אחד השירים הזכורים ביותר מהפסטיבל, אף על פי שלא השתתף בתחרות אלא הושמע בזמן ספירת הקולות.

בשנת 1998, ערך "קול ישראל" את מצעד שירי היובל, שהקיף את 50 השירים החשובים ביותר בזמר העברי לרגל חגיגות העצמאות ה-50 לישראל. השיר "ירושלים של זהב" נבחר על ידי המאזינים למקום הראשון במצעד זה.

כעבור עשור, במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל שב ונבחר השיר ל"שיר השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל, ולמקום השני ב"מצעד חיילי צה"ל לשנת השישים" בגלי צה"ל וב"מצעד של המדינה" שערכה זכיינית ערוץ 2 קשת.

רקע ומשמעות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדו שני חלקי ירושלים. לאחר ששמעה ברדיו את הצנחנים השרים את שירה ליד הכותל, הוסיפה שמר, שהייתה באותו הזמן בסיני עם להקה צבאית, בית חדש לשיר ובו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" בבית השני, הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש. חבר הכנסת אורי אבנרי אף הגיש הצעת חוק ברוח זו.‏[1]

מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.

ביקורת על השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד התגובות החיוביות לשיר, היו שהגיבו בציניות לקול הפטריוטי שבו. אחד מהם היה מאיר אריאל, אשר היה לוחם בצנחנים והשתתף בקרבות על שחרור הכותל, שחיבר בתגובה את השיר "ירושלים של ברזל" ובו מחאה על חללי המלחמה ועל התגובות הפטריוטיות המוגזמות לטענתו שהופיעו לאחר איחוד שני חלקי ירושלים‏‏‏[2]. השיר היווה ומהווה עד היום בעיני רבים אנטי-תזה לשירה של שמר. בפזמון מופיע השיא לרגשותיו של המשורר, שכותב:

ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך קראנו דרור.

"כיכר השוק ריקה"

יש שראו בשיר ביטוי לראייה חד צדדית, של המשוררת, המתעלמת מן המורכבות של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולמעשה אינה רואה בערבים משום אדם. פסקאות כ"כיכר השוק ריקה", היו לצנינים בעיני אלו הסבורים כי זוהי התעלמות מכך שגם הערבים שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967 הינם בני אדם. דברים ברוח זו ביטא עמוס עוז ואף שאל, האם הייתה המשוררת כותבת גם לגבי כיכר פיקדילי שהיא ריקה.

שמר אישרה שהערבים שקופים בעיניה כשהגיבה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה". [דרוש מקור]

דמיון לחן השיר ללחן שיר העם הבאסקי "Pello Joxepe"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, זמן קצר לפני מותה, כי שמעה שיר עם באסקי ישן בשם "Pello Joxepe"‏‏[3], והושפעה ממנו באופן לא מודע בעת כתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על גניבה ספרותית. היא תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת" ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה. בצר לה, ביררה נעמי שמר את החוק הבינלאומי לגבי גניבות שירים. חוק זה קובע כי שמונה תווים ברצף המועתקים משיר אחר הם בבחינת גניבה. שמר ספרה את מספר התווים ש"הועתקו" מהשיר המקורי, בשורה שהייתה הדומה ביותר לשיר הבאסקי- "אוויר הרים צלול כיין"- שמר ספרה שבעה תווים מועתקים בלבד (תו החוזר מספר פעמים ברצף נספר כאחד); כשגלתה זאת הרגישה בת מזל עד מאוד.

חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, מציין שהזיקה בין השיר "ירושלים של זהב" לשיר העם הבאסקי ידועה לו משנת 1969, ואף הציג אותה בהרצאות שנתן ברחבי הארץ בתחילת שנות השבעים. כך הוא מתאר את המסר שהעביר בהרצאות אלה:

"דיברתי בזכותה של נעמי שמר ששירה "ירושלים של זהב" אינו שיר גנוב אלא לכל היותר פתיחתו הושפעה מלחן ששמעה נעמי שמר, אך בכל מקרה השיר המקורי היה שיר קצבי – שלא כמו "ירושלים של זהב", וגם את החלק הראשון הזה נעמי שמר שידרגה יפה מאוד, ואולי הבאסקים עוד יודו לה יום אחד על כך שבהשפעת שיר עם די זניח ולא מוכר בעולם יצרה שיר נפלא המוכר בכל רחבי העולם ונכנס בקהילות רבות לסידור התפילה."

נעמי שמר הסבירה כי גם הפיתולים והעיקולים במעלה הדרך לירושלים שימשו כהשראה למילות השיר וללחן שלו.

כאשר נודע לאליהו הכהן על מכתבה של נעמי שמר לגיל אלדמע הגיב:

לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היום לפני 43 שנים: "ירושלים של זהב" הושמע לראשונה, באתר הארץ, 16 במאי 2010
  2. ^ משה נתן, המלחמה על ירושלים, הוצאת אותפז, 1968, עמוד 345‏
  3. ^ ניתן לשמוע באתר של Amazon קטע משיר העם הבאסקי Pello Joxepe בביצוע פאקו איבנייז (מקושר מכאן)