ירידה מארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ירידה, או ירידה מישראל, היא הגירתם של יהודים מארץ ישראל. מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 משמש המונח "ירידה" לציון הגירתם של יהודים מישראל בין אם בקבוצות (קטנות או גדולות) ובין אם כיחידים. הפעולה המנוגדת, הגירה של יהודים לישראל, נקראת עלייה. על פי הערכות, כמיליון ישראלים ובני משפחותיהם מתגוררים מחוץ לישראל, מרביתם בצפון אמריקה.‏[1]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהגרים מרצון מישראל מכונים "יורדים", כמשקל נגד לכינוי "עולים". השימוש בשם העצם "יורד" הוא חידוש של העת החדשה‏[2]. עם זאת, השימוש במושג ״יורדים״ נמצא טעון ורבים מעדיפים את המונח הנייטרלי ״מהגרים״‏[3].

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יציאה מארץ ישראל (הלכה)

ההלכה קובעת סייגים על ירידה מארץ ישראל. על פי הרמב"ם מותר לצאת להשתקע בחוץ לארץ רק במקרים של רעב כבד[4]. המהרי"ט קובע שמותר לרדת מישראל גם כדי להתחתן, ללמוד תורה או להתפרנס, גם אם אין רעב. בכל מקרה. הירידה מן הארץ ואפילו היציאה ממנה אינה נחשבת ביהדות לראויה לאיש המעלה‏[5].

הרמב"ם שולל את הירידה מכל וכל, באומרו:

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם - אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ, אסור - אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.

משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', י"א

ומוסיף

לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים; ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל: שכל היוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה.

משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', ט"ו

היקף הירידה לפי תקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ימי ממלכת ישראל וממלכת יהודה, מסופר על גירוש יהודים מארץ ישראל, אך לא על ירידה מרצון - לאחר חורבן בית המקדש הראשון גורשו היהודים לבבל. לעומת זאת, לאחר חורבן בית המקדש השני יהודים נטשו את ארץ ישראל מרצון בשל קשיי המחיה בישראל והירידה הייתה בהיקף הרבה יותר גדול מהעלייה‏[6][דרוש מקור].

עד להקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לאמוד את מספר היורדים מארץ ישראל מראשית התנועה הציונית ועד הקמת מדינת ישראל, או את משקלם ביחס לכמות העולים לארץ ישראל. ההערכות הנוגעות לממדי הירידה בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה נעות בין כ-40% (הערכתו של יהושע קניאל)‏[7] מכלל העולים ועד כ-80% - 90%. בחצי השני של ימי העלייה הרביעית, בשנים 1926 - 1928, הייתה ירידה גדולה מן הארץ ועזבו כ-14,000 עולים לעומת 19,000 עולים בשנים אלו. אולם יחסית לכלל העולים בעלייה הרביעית, כ-67,000 נפש, הירידה לא הייתה חריגה בהיקפה‏[8]. מאיר מרגלית כתב בשנת 2004 דוקטורט באוניברסיטת חיפה על "הירידה מהארץ בתקופת המנדט הבריטי" שטרם פורסם, ומצא שהמספר הכולל של היורדים באותה תקופה נע בין 60 אלף ל-80 אלף, בהתאם לשיטת החישוב.

מאז קום מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, ומספר המהגרים אליה רב במידה ניכרת ממספר המהגרים ממנה. ישנם אומדנים שונים בנוגע למספר הישראלים שעזבו את ישראל ומתגוררים בחו"ל בשנים האחרונות:

נתונים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ב-2012 מאזן ההגירה מישראל לחו"ל הולך ומשתפר מאז 2001 ושיעור ההגירה הוא הנמוך ביותר מזה 40 שנה. מספר היורדים נטו, בניכוי חוזרים, היה כ-5,400 איש ב-2010 לעומת כ-8,500 ב-2008. מספר היורדים הכולל מאז קום המדינה נאמד אז ב-684 אלף איש, שמהם נפטרו כ-120 אלף.‏[9]

משרד הקליטה פרסם בנובמבר 2003, הערכה על פיה כ-750 אלף ישראלים חיים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית ובקנדה - כ-12.5% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל.‏[10] באפריל 2008 העריך המשרד כי כ-700 אלף ישראלים חיים בחו"ל, כאשר ההערכה היא כי מתוכם 450 אלף חיים בארצות הברית ובקנדה.‏[11]

הערכות דמוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ממדי ההגירה מישראל בין השנים 1948 ו-1994 מצביעים על כך שכמות העלייה לאורך השנים הייתה גדולה בהרבה מאשר כמות היורדים, מצב שטוב בהרבה ממדינות אחרות בעולם אשר קולטת מסות גדולות של הגירה אליהם כמו ארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל, אוסטרליה וניו זילנד. פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה (Sergio DellaPergola), יו"ר המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, מייחס את האחוזים הגבוהים יחסית של המהגרים הנשארים בישראל לעומת אלו שעוזבים לשתי גורמים עיקריים: הראשון הוא האופי ההגירה - מרבית העולים לישראל עלו יחד עם משפחתם הרחבה, כולל הנשים, הילדים והסבים. הגורם השני הוא שחלק גדול מהעולים אין אפשרות לחזור לארצות המוצא בהם הייתה הפליה נגדם ורדיפות ממשיות אשר היו הגורמים העיקריים אשר הובילו לעזיבתם של המהגרים מלכתחילה.‏[12]
  • מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 1990 מראה כי באותה השנה מספר התושבים בארצות הברית אשר הגדירו עצמם כילידי ישראל/פלסטין היה 94,718. מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 2000 מראה שמספר התושבים בארצות הברית אשר הגדירו עצמם כילידי ישראל/פלסטין לאותה שנה עלה ל-125,325.‏[13]
  • סקר האוכלוסייה היהודית (NJPS -National Jewish Population Survey), שבוצע בשנת 1990 על ידי איגוד הקהילות היהודיות בארצות הברית אשר ניסה להעריך את כמות הישראלים שחיו בארצות הברית, הגדיר את ה"ישראלים" כיהודים אשר נולדו בישראל, ולפי כך העריך כי בסך הכל חיו כ-63,000 מבוגרים יהודים ילידי ישראל בארצות הברית בשנת 1990. בנוסף, בסך הכל 30,000 ילדים חיו בבתיהם של המבוגרים ה"ישראלים". הערכה המרבית לכמות האוכלוסייה הישראלית-יהודית אשר חיה בארצות הברית בשנת 1990 הייתה 93,000 איש. אף על פי כן, רק 7,000 מתוך הילדים שלהם דווחו שנולדו לפני שהמבוגרים היגרו לארצות הברית, דבר אשר מציע כי האוכלוסייה הישראלית הגרה בארצות הברית עומדת על 70,000 עם 23,000 ילדים אשר נולדו למהגרים הישראלים לאחר שכבר חיו בארצות הברית ולכן הדור הראשון באופן טכני הוא אמריקאי.‏[14]
  • מספר היהודים האמריקנים אשר היגרו לישראל, חיו בה במשך תקופה מסוימת וחזרו לארצות הברית, קשה יותר לאמידה, והוא נע בין 30,000 ל-60,000 בשנת 1990, ובין 53,000 ל-75,000 בשנת 2000. כך שבסך הכל בשנה זו מספר הישראלים היהודים (אלה שנולדו בישראל ואלה שרק התגוררו בה לתקופה מסוימת) בארצות הברית עמד על בין 153,000 ל-175,000. בהנחה שארצות הברית היא ארץ יעד משמעותית ביותר עבור הישראלים, מעריך הסוציולוג ינון כהן כי מספרם הכולל של הישראלים-היהודים המתגוררים בחו"ל בשנת 2000 נע בין 300 ל-350 אלף.‏[15]
  • לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 שיעור היורדים מישראל עומד על כ-2.9 איש על כל 1000. נתון זה שם את ישראל בשיעור נמוך יחסית לעומת 175 המדינות האחרות אותם בחן הארגון.‏[16]
  • ההערכה האחרונה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא שעד 2010 יעזבו כל שנה 6,600 יהודים-ישראלים את ישראל.‏[17] ארצות הברית נכון להיום מקבלת קרוב ל-4,000 מהגרים מישראל כל שנה מתוכם קרוב ל-3000 - 3500 הם יהודים.
  • מעל שליש מהתושבים בארצות הברית אשר מגדירים עצמם כישראלים הם ילדים של ישראלים שהיגרו בעבר מישראל, כאשר רבים מהם מעולם לא חיו או אפילו ביקרו בישראל. מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 2000 מראה כי 107,000 איש דיווחו כי הוריהם או הסבים שלהם הם ישראלים, מתוכם 51 אחוז דיווחו כי ארץ הלידה שלהם היא ישראל/פלסטין, 39 אחוז דיווחו כי נולדו בארצות הברית ו-3 אחוזים דיווחו כי נולדו ברוסיה או באחת ממדינות מזרח אירופה כאשר 7 האחוזים הנותרים נולדו במדינות הנוספות.‏[13]
  • מפקד האוכלוסין הקנדי לשנת 2006 מראה כי באותה השנה מספר התושבים בקנדה אשר דיווחו כי הם בעלי אזרחות ישראלית היה 26,215 - כאשר שני שליש מתוכם (67 אחוז) חיו באזור אונטריו.‏[18]
  • אומדן היורדים מקרב העולים מברית המועצות לשעבר עומד על כ-8% מכלל העולים שהגיעו מ-1989 ועד סוף 2005. [דרוש מקור]

תופעת הירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המניעים העיקריים להגירה מישראל קשורים לרוב ברצון לשיפור רמת החיים, בחיפוש עבודה וקידום מקצועי, בלימודים גבוהים, וברצון בן הזוג. סקרים בקרב יורדים מצביעים על כך שהמצב הפוליטי, כלכלי והביטחוני בישראל אינו בין הגורמים העיקריים לירידה.‏[19] ממדי הירידה שכיחים יותר בקרב עולים חדשים אשר לא נקלטו בישראל או שכבר עשו שינוי אחד ולכן שינוי נוסף פחות קשה להם. חלק מן העולים מהגרים למדינה שלישית, כמעט תמיד במערב, וחלקם חוזרים לארץ מוצאם, תופעה שמתרחבת כאשר התנאים בארץ המוצא משתפרים, כפי שאירע ברוסיה בעשור הראשון של המאה ה-21.

לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 כמות היורדים המשכילים אשר יורדים מישראל הוערכה על 5.3 מהגרים משכילים על כל אלף ישראלים משכילים. הערכה זו למעשה ממקמת את ישראל בשליש התחתון מתוך השוואה של 103 מדינות אותם השווה ארגון ה-OECD בהם הממוצע היה 14 מהגרים משכילים על כל אלף איש משכילים. בישראל בה קיימת תשתית חינוכית וטכנולוגית מפותחת ובסיס איתן של אזרחים משכילים, המדינה מצליחה לשמור בתוכה כמות גדולה יחסית של משכילים לעומת מדינות כמו בלגיה, הולנד, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד ואוסטרליה.‏[20]

בשנת 2007 הוצגה תוכנית של משרד הקליטה לעודד חזרת יורדים לישראל והוחלט כי בשנת 2008 המשרד ישקיע 19 מיליון שקלים בגיבוש מסלולי קליטה ייחודיים ליורדים השבים.‏[21]

לפי סקר שנערך בשנת 2007 קרוב ל-42 אחוזים מן הישראלים זכאים לאזרחות באחת ממדינות האיחוד האירופי וכן מארצות הברית וקנדה על סמך הלאום אותו מחזיקים או החזיקו הוריהם או סביהם.‏[22] , למרות שבפועל ימשיכו לחיות בישראל, פועלים רבים מהם להוצאת אזרחות זרה לעת צרה להם ולמשפחותיהם.‏[23] הגשת הבקשה, קבלת האזרחות וההחזקה של אזרחויות כפולות על ידי אזרחי ישראל מאושרת על פי החוק הישראלי בעוד שישנן מדינות בעולם כדוגמת גרמניה, שבהן נדרשים האזרחים לוותר על האזרחות הזרה וההשגה של האזרחות הזרה יכולה להוביל לביטול האזרחות שלהם.

סקרים אחדים, ביניהם סקר גאלופ העולמי לשנת 2007 גילה שקיים מספר משמעותי של ישראלים, קרוב ל-20 אחוזים, אשר אם רק הייתה ניתנת להם ההזדמנות היו מהגרים לצמיתות למדינה אחרת.‏[24] הגורם המניע אשר מביא לבסוף את התושבים להגר לעתים קרובות קשור ישירות לאיכות החיים של התושבים. לפי הסקר אשר נערך בשנת 2007 הציון הממוצע בו דירגו הישראלים את איכות חייהם בסולם מאפס עד עשר, עמד על 6.84‏[25], תוצאה אשר גבוהה בהרבה מהממוצע העולמי וקרובה יחסית לדנמרק אשר נמצאת בראש הטבלה עם ציון ממוצע של 8.‏[26]

בקרב קבוצות הגילאים הצעירות יותר של הישראלים קיימת נטייה גבוהה יותר לרצות לחיות מחוץ לישראל, מאשר בקרב האוכלוסייה הישראלית הבוגרת. במהלך סקר שנערך בשנת 2007 בו השתתפו נוער ישראלי בגילאים 14- 18, כמעט חצי מהמשתתפים ציינו כי היו מעדיפים לחיות מחוץ לישראל. בנוסף מעל לשני שליש מהנוער אשר השתתפו בסקר (68 אחוז) האמינו שהמצב הכללי של ישראל "לא טוב".‏[27]

"Territorial Therapy" (תרפיה טריטוריאלית)‏[28] הוא הרעיון כי הגירה או ירידה מהוות לעתים קרובות מוצא פסיכולוגי או מנגנון אשר משמש ישראלים רבים כדי להתמודד עם סתירות וקונפליקטים פנימיים (דיסוננס) והלחץ של חיים תחת סיטואציות מסוכנות עימם הם מתמודדים על בסיס יומי בישראל, הן בצבא והן בחיים האזרחיים. סקרים רבים אשר התבצעו לאורך השנים הראו שמרבית הישראלים אשר שוקלים ברצינות לרדת מישראל או שמעוניינים שילדיהם יעזבו את ישראל לחיות במדינה אחרת, בעיקר מעוניינים להגר לארצות הברית ולקנדה. אף על פי כן, מספר הישראלים המעוניינים להגר גדול באופן רב מהמספר הממשי של הישראלים אשר מצליחים להוציא את תוכניותיהם אל הפועל בהצלחה.

היחס ליורדים מצד החברה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחיית הירידה מארץ ישראל וההעדפה של יהודים לחיות בגלות הייתה הנחה מרכזית של כל הזרמים בציונות כאשר "שלילת הגלות" הייתה אמונה מרכזית של החינוך הציוני הישראלי עד לשנות השבעים כאשר מדינת ישראל הייתה חייבת לקבל את האוכלוסייה היהודית הגדולה אשר חיה מחוץ לישראל, בעיקר לנוכח התמיכה הענקית לה זכתה ישראל מאוכלוסייה זו בעקבות במלחמת ששת הימים.

בימי העליות הראשונות הייתה הירידה גורם לפסימיות לגבי הצלחת המפעל הציוני. על הירידה כתב נח שפירא את השיר "עת לבכות", בשנת 1902[29]. בראיון עיתונאי ב-1976 כינה יצחק רבין את היורדים "נפולת של נמושות". יחס זה השתנה באופן ניכר לאורך השנים וכיום יש בישראל פחות אנטגוניזם כלפי היורדים. יותר מכל, הפריעה אז להנהגה הציונית במדינת ישראל העובדה שילידי הארץ שנולדו בה, הפנו עורף לחלום הציוני וירדו מישראל. זאת לעומת עולים חדשים שלא נקלטו וירדו, תופעה שתמיד הייתה קיימת באחוזים ניכרים.‏[30] בראיון עיתונאי אשר נערך עם שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בשנת 2008, ברק ציין כי "היהודים יודעים שהם יכולים להסתדר בכל פינה בעולם. המבחן האמיתי בשבילנו הוא להפוך את מדינת ישראל למקום כל כך אטרקטיבי בתחומי המדע, החינוך, התרבות ואיכות החיים שאפילו בני הנוער היהודיים האמריקנים ירצו להגר לישראל. אם אנחנו לא נצליח לעשות זאת, אפילו מי שנולד כאן יחליט לבסוף להגר למקומות אחרים, זוהי בעיה אמיתית".‏[31]

נושא הירידה עולה לעתים רבות במהלך הקמפיינים הפוליטיים בישראל כאשר המפלגות הפוליטיות השונות והמועמדים מתווכחים על כך שהתנהלויות מסוימות עלולות להגביר או מסוגלות להפחית את כמות ההגירה מישראל. לעתים רבות הצעות חוק רבות אשר עולות בכנסת גורמות לחילוקי דעות רבים על הבסיס האם הם יצליחו למנוע או שמא יגרמו להגירה מישראל.‏[32]

תנועות מחאה ישראליות, אשר זכו לסיקור תקשורתי רב בתקשורת הישראלית במיוחד לאחר המלחמות, סביב סוגיות כלכליות וסביב סוגיות של צדק חברתי, לעתים קרובות היו מלווים באיומים מצד הפעילים שלהם אשר כי הם מתכוונים להצביע ברגליהם על ידי כך שייהגרו מישראל במידה ודרישותיהם לא ייענו, ולעתים אף שרפו את תעודות הזהות הישראליות שלהם ואיימו כי המהלך הבא שלהם יהיה להגר במידה ודרישותיהם לא ייענו.[דרוש מקור]

בשנת 2008 בשל המשברים האידאולוגיים בחברה הישראלית ובשל הכמות הקטנה והמצטמצמת של העולים המגיעים לישראל, משרד הקליטה הישראלי החל במשימה חדשה אשר מכוונת לאוכלוסיית היורדים הישראליים בנוסף לקהילות היהודיות הלא-ישראליות תחת הכותרת "חוזרים הביתה ב-60 לישראל".‏[33]

אנשים בעלי דעות אנטי-ציוניות אשר מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל טוענים כי תופעת הירידה מישראל מדגישה את החסרונות בקיומה של מדינה ריבונית-לאומית יהודית בארץ ישראל ומעלה שאלות לגבי יכולת הקיום של מדינת ישראל במזרח התיכון. מספרם של הישראלים אשר ירדו לארצות הברית עד היום עומד על 1.2 מיליון - נתון אשר אנטי-ציוניים עושים בו שימוש על מנת לחזק את טענותיהם.‏[34] ברם, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שההערכות של המקור האנטי-ציוני מוגזמות בהרבה.‏[35]

ארגוני יורדים ותרבות יורדים ישראליים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישראלים היורדים נוטים להיות פעילים באופן רב יותר מהקהילות היהודיות אליהן הם נקלטים, יוצרים ומשתתפים בארגונים פורמליים ולא פורמליים, משתתפים במוסדות הדתיים של הקהילות היהודיות ושולחים את ילדיהם למוסדות החינוך היהודיים בשיעור רב יותר מהאוכלוסיות היהודיות המקומיות.

בלוס אנג'לס הוקמה במיוחד מועצה של הקהילה הישראלית בשנת 2001. בלוס אנג'לס הוקם גם ארגון מנהיגות ישראלי אשר פעיל במיוחד בפעילויות התמיכה במדינת ישראל.

מגוון רב של אתרי אינטרנט, עיתונים ומגזינים בשפה העברית מתפרסמים בניו יורק[36][37][38][39], לוס אנג'לס[40][41] ובאזורים רבים נוספים בארצות הברית[42]. הערוץ הישראלי ביחד עם שני ערוצים נוספים דוברי עברית ניתנים לצפייה ברחבי ארצות הברית באמצעות שידורי לווין. לפני כניסת הלוויין לשוק נהגו תחנות טלוויזיה מקומיות שונות בניו יורק ולוס-אנג'לס לשדר תכנים בעברית במהלך שנות התשעים. לעתים רבות מתקיימות הופעות אשר מבוצעות על ידי אומנים ישראליים מובילים במרכזי היורדים הישראליים הגדולים בארצות הברית וקנדה. פסטיבל יום העצמאות הישראלי מתקיים בלוס אנג'לס מדי שנה מאז שנת 1990 בו נוכחים אלפי יורדים ישראליים ויהודים אמריקנים.‏[43]

היורד הישראלי בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הפופולרית הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של היורד הישראלי בתרבות הפופולרית הישראלית בדרך כלל שלילית. הישראלי היורד מתואר כמי שבא לחפש חלומות בארץ ניכר (בייחוד בארצות הברית) וסופו להתאכזב ולהבין שאת האושר האמיתי ימצא רק בישראל. סרטו של דודו טופז "תל אביב - לוס אנג'לס" הוא דוגמה מובהקת לאותה נטייה. בסרט מתואר כוכבן טלוויזיה שבשיא עלייתו לגדולה בישראל מחליט לנסות את מזלו בעיר הסרטים הוליווד ולאחר אכזבות מרות מגיע להבנה בסופו של דבר שאין לו כל כיסוי להבטחות לסדר לו תפקיד בסרט חדש של סטיבן ספילברג. מיואש ומבויש מעצם היותו בהמתנה לשום דבר כאשר הוא משמש הלכה למעשה ג'יגולו לישראלית עשירה וזקנה ומעצם הגילוי שהישראלי "המפיק" שאמור להפגיש בינו ובין ספילברג אינו אלא פועל ניקיון ללא קשר לתעשיית הבידור (רמז למה ישראלים עושים באמת בארצות הברית) הוא מגיע להכרה שהוא חייב לעלות על מטוס ולחזור לארץ ישראל - לא לפני שהוא פוגש במספר בריונים בסמטה חשוכה ואלו מפליאים בו את מכותיהם כשהם מגלים שהוא יהודי - אזהרה לכאורה מפני סכנת האנטישמיות מחוץ לישראל.

בתרבות הפופולרית האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התסריטאי רוברט סמייגל הגה ב-1990 את המערכון "Sabra Shopping Network" אשר שודר בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית הקומית Saturday Night Live. שנתיים לאחר מכן, סמייגל יצר מערכון נוסף אשר בשם "Sabra Price is Right"‏[44] בו כיכב טום הנקס בתפקיד סוחר האלקטרוניקה הישראלי הרמאי והאגרסיבי "אורי שולמסון". במערכון השתתפו גם אדם סנדלר ורוב שניידר בתפקידי משנה.
  • סרט הקולנוע הקומי "אל תתעסקו עם הזוהן" משנת 2008, התבסס על המערכונים "Sabra Shopping Network" ו-"Sabra Price is Right" ב-Saturday Night Live, הציג את דמותו של זוהן דביר (מגולם על ידי אדם סנדלר), חייל ביחידת קומנדו בצה"ל, המביים את מותו על מנת להגשים את חלומו - לרדת לניו יורק ולהפוך למעצב שיער.
  • בסופו של סרט הקולנוע האמריקני "מינכן" משנת 2005, אשר עלילתו התמקדה בסוכן המוסד הישראלי, אבנר (מגולם על ידי אריק באנה), אבנר מחליט להגר מישראל לברוקלין שבניו יורק על מנת לחיות שם יחד עם אשתו ובנם המשותף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמדר שמואלי, ישראל 2002: כמיליון ישראלים חיים בחו"ל, ynet,‏ 5 במרץ 2002.
  2. ^ מילון אבן שושן, ערך יורד
  3. ^ http://dugrinet.co.il/node/14972
  4. ^ משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ה' הלכה ט'
  5. ^ הרב חיים נבון, יציאה מארץ ישראל, אתר ישיבות בני עקיבא
  6. ^ החברה היהודית : עולים מתפוצות הגולה, אתר מט"ח
  7. ^ ממדי הירידה מן הארץ בעלייה הראשונה והשנייה, קתדרה 73, ספטמבר 1994
  8. ^ העלייה ההמונית הראשונה: העלייה הרביעית, אתר מט"ח
  9. ^ יוסי גרינשטיין, כמות היורדים מהארץ קטנה אשתקד ל-15.6 אלף איש בלבד, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2012
  10. ^ אריק גולד ועומר מואב, בריחת המוחות מישראל, באתר הכנסת, מאי 2006
  11. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 5.4.2011)
  12. ^ Sergio DellaPergola [2000]. Still Moving: Recent Jewish Migration in Comparative Perspective, Daniel J. Elazar and Morton Weinfeld eds.: ‘The Global Context of Migration to Israel’ (English). New Brunswick, New Jersey: Transaction Publishers, 13 – 60. ISBN 1-56000-428-2. 
  13. ^ 13.0 13.1 Integrated Public Use Microdata Series: Version 3.0 [Machine-readable database. Minneapolis, MN: Minnesota Population Center [producer and distributor], 2004.]. אוחזר ב־2008-04-11.
  14. ^ Israelis in the United States: Reconciling Estimates with NJPS, באתר The Jewish Federations of of North America
  15. ^ כהן, ינון. 2007. ההצלחה הדמוגרפית של הציונות. סוציולוגיה ישראלית, ח 2: 355-362.
  16. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, 5.4.2011)
  17. ^ Table 13.- Assumptions Regarding Immigration, Emigration and Migration Balance, by Variant - Jews and Others. Israel Central Bureau of Statistics. Jerusalem, December 2004. אוחזר ב־2008-04-11.
  18. ^ Detailed Country of Citizenship , Single and Multiple Citizenship Responses , Immigrant Status and Sex for the Population of Canada, Provinces, Territories, Census Metropolitan Areas and Census Agglomerations, 2006 Census - 20% Sample Data.. אוחזר ב־2008-04-11.
  19. ^ נעמי מי-עמי, ‏‫נתונים על הירידה מן הארץ, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 27 ביולי 2006
  20. ^ Database on immigrants and expatriates: Emigration rates for highly educated persons by country of birth. Organisation for Economic Co-ordination and Development, Statistics Portal. אוחזר ב־April 15, 2008.
  21. ^ יעל ברנובסקי, מספר העולים לישראל בשפל של 18 שנה, באתר ynet‏, 23 בדצמבר 2007
  22. ^ Mitchell Barak; Lars Hänsel (22-02-2007). Measuring the Attitudes of Israelis Towards the European Union and its Member States (pdf) pgs. 29-30. Konrad Adenauer Stiftung / KEEVOON Research. אוחזר ב־27-04-2008.
  23. ^ Mitchell Barak; Lars Hänsel (22-02-2007). Measuring the Attitudes of Israelis Towards the European Union and its Member States (pdf) pg. 14. Konrad Adenauer Stiftung / KEEVOON Research. אוחזר ב־27-04-2008.
  24. ^ Torres, Gerver (2007), "Gallup World Poll and Migration", Sixth Coordination Meeting on International Migration - Population Division - Department of Economic and Social Affairs - United Nations Secretariat - New York, 26-27 November 2007, New York, p. 18, http://www.un.org/esa/population/meetings/sixthcoord2007/Gallup_World_Poll.pdf 
  25. ^ Crabtree, Steve (January 9, 2008). "‘Satisfaction Gap’ Divides Israelis, Palestinians" (English), Gallup.com. אוחזר ב־ 2008-04-30. 
  26. ^ Wolfers, Justin (2008-4-17), "The Economics of Happiness, Part 2: Are Rich Countries Happier than Poor Countries?", New York Times, http://freakonomics.blogs.nytimes.com/2008/04/17/the-economics-of-happiness-part-2-are-rich-countries-happier-than-poor-countries/ 
  27. ^ Tamar Trabelsi-Hadad,‏ Half of Israeli teens want to live abroad, באתר ynet,‏ 20 ביולי 2007
  28. ^ Eaton, Joseph W. (1971), Migration and Social Welfare, New York: National Association of Social Workers, pp. pg. x, תבנית:Citation/identifier 
  29. ^ יהושע קניאל, קתדרה 73
  30. ^ יחסי הגומלין בין מדינת ישראל והתפוצות, סקירה חודשית מרץ אפריל 1978, ראיון עם משה ריבלין יו"ר דירקטוריון הקק"ל
  31. ^ Unforgiven / ג'פרי גולדברג, The Atlantic, מאי 2008
  32. ^ Lahav, Gallya; Arian, Asher (2005), 'Israelis in a Jewish diaspora: The multiple dilemmas of a globalized group' in International Migration and the Globalization of Domestic Politics ed. Rey Koslowski, London: Routledge, pp. p. 89, תבנית:Citation/identifier, http://books.google.com/books?id=SG3ZXGZ_VvUC&pg=RA1-PA83&dq=Gallya+Lahav+and+Asher+Arian+Diaspora&ei=ISUUSI7YA4vMsQOrm9CaCA&sig=H7bbgZAJ9C0bDCabnc2yhpDfIGU#PRA1-PA89,M1 
  33. ^ Rettig, Haviv (04-06-2008). "Analysis: Aliya policy lacking imagination" (English), Jerusalem Post, Jerusalem Post. אוחזר ב־ 04-29-2008. 
  34. ^ Washington Report on Middle East Affairs | Telling the truth for more than 30 years - Facts on the Ground: A Jewish Exodus From Israel
  35. ^ אהוד פרלסמן, הירידה מהארץ: על נתונים ושקרנים, מחלקה ראשונה, 11.10.2014
  36. ^ Oren Meyers (Fall 2001). "A Home Away from Home? Israel Shelanu and the Self-Perceptions of Israeli Migrants". Israel Studies 6 (3): 71 - 90. Indiana University Press. אוחזר ב־2008-05-05. 
  37. ^ My Israel.com (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-29.
  38. ^ Yisraelim.com (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-29.
  39. ^ Localista.com (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-29.
  40. ^ Shavua Israeli - The Israeli Weekly Magazine (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-28.
  41. ^ We Are in America - The Israeli Magazine (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-18.
  42. ^ PhillyIsraelim.com (Hebrew). אוחזר ב־2008-04-29.
  43. ^ Israeli Independence Day Festival. אוחזר ב־2008-04-17.
  44. ^ המערכון "סברה פרייס" גוגל וידאו‏