כלי שיט
כלי שיט הוא כל כלי תחבורה המסוגל לנוע בים הפתוח, בנהרות ובאגמים, בנמלים ובמעגנים או בנתיבי מים פנים-יבשתיים. כלי שיט יכול להיות מגודל של סירת קיאק ועד נושאת מטוסים, עם כל הגדלים שביניהם, והוא כולל כלים שיכולים לנוע הן מעל למים והן מתחתיו כצוללת, כמו גם כלים בעלי יכולת הנעה או בלעדיו.
בישראל תקנות משרד התחבורה (רשות הספנות והנמלים) מבחינות בארבעה סוגים עיקריים של כלי שיט, על פי ממדיהם:
- אונייה: כלי שיט המונע בכוח מנוע או מפרשים, שאורכו עולה על 24 מטרים או שהתפוסה ברוטו שלו עולה על 100 טון.
- ספינה: כלי שיט המונע בכוח מנוע או מפרשים, שאורכו בין 7 ל-24 מטרים ותפוסתו אינה עולה על 100 טון.
- סירה: כלי שיט שאורכו אינו עולה על 7 מטרים, והוא מונע במשוטים, במפרשים או על ידי מנוע.
- ארבה: כלי שיט המסוגל לשוט אך אין לו אמצעי הנעה (כגון דוברה).
התקנות הבינלאומיות למניעת התנגשויות בים (International Regulations for Preventing Collisions at Sea) כוללות בהגדרת כלי-שיט: "כלי-שיט מכל סוג שהוא, לרבות כלי-שיט חסרי-הדחק (רחפות וסנפיריות) ומטוסי ים, המשמשים או מסוגלים לשמש כאמצעי תובלה על פני המים". על כלי השיט הקטנים נמנים, מלבד סירות המנוע, המפרש והמשוט המוכרות, גם אופנועי ים.
חלקי כלי השיט[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלי-שיט בנויים באופנים שונים, בהתאם לתפקיד הנדרש מהם. הם בנויים מחומרים מגוונים: עץ, חומרים מרוכבים, מתכת או חומרים אחרים, וגודלם נע בין סירות באורך מטרים בודדים ועד אוניות ענק באורך מאות מטרים ובהדחק של מאות אלפי טונות. רוב כלי-השיט בנויים מגוף ציפה אחד, מלבד כלי שיט מסוג קטמרן, הבנוי משני גופי ציפה מחוברים ביניהם, וטרימרן הבנוי משלושה.
עם זאת, ישנם כמה מאפיינים המשותפים כמעט לכל כלי-השיט.
חלקו הקדמי של כלי-השיט נקרא חרטום. בדרך כלל מחובר אליו העוגן ובית העוגן. החרטום בדרך כלל מחוזק והוא מסוגל לספוג מכות חזקות, בעיקר מגלי הים. בעת עגינה של אוניות יוצאים מן החרטום שלושה חבלים לצורך רתיקה של כלי השיט. בכלי-שיט מלחמתיים עתיקים היה בחרטום איל ניגוח אשר תפקידו היה להטביע את ספינת האויב.
החלק האחורי בכל כלי-שיט נקרא ירכתיים. ברוב כלי-השיט המודרניים, לוח ההגה ממוקם מתחת הירכתיים. בכלי-שיט ממונעים המונעים במדחף, המדחף ממוקם לפני לוח ההגה.
בתחתית של כלי-השיט ממוקם קיל (או חרב קבועה). הקיל מורכב ממשקולת כבדה, ותפקידו לאזן את כלי-השיט במקרה של רוח צדדית או גלים גבוהים. במפרשיות מותקנת חרב ניידת, שתפקידה להקטין את סטיית הסירה, ולהוות ציר סיבוב במים.
באנגלית keel מציין גם את שדרית כלי-השיט. בעבר הייתה שדרית עשויה גזע עץ אחד אליו היו מחוברות הקורות השונות. כיום שדרית אוניות עשויה ברזל ואליה מולחמות פלטות הברזל השונות.
זיפוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיפוד הוא מדחף משולב הגה כיוון. זהו למעשה ההגה המודרני בכל האוניות שנבנו החל מ-2005. כושר התמרון ויכולת התגובה המהירה שלהן גבוה בהרבה מאוניות הדור הקודם בהן הגה הכיוון היה ממוקם במרכז חלקה האחורי של האוניה מאחורי המדחף או בין המדחפים. הזיפוד בא לידי ביטוי במיוחד כאשר נדרשת יכולת תמרון גבוהה בנמלים צרים בעת עגינה או הפלגה מהרציף ללא עזרת גוררות כפי שהיה נהוג עד כה. הזיפוד מופעל מחדר הבקרה של האוניה באמצעות ידית הדומה לג'ויסטיק. ידית זו מחליפה את גלגל ההגה המסורתי.
