ישיבת ניר קריית ארבע

ישיבת ניר קריית ארבע־חברון
ישיבת ניר בצילום מבית השלום
ישיבת ניר בצילום מבית השלום
ישיבה
השתייכות ישיבות הסדר
ציונות דתית
תקופת הפעילות ה'תשל"ב–הווה
מייסדים הרב אליעזר ולדמן, הרב יהושע רוזן, הרב משה לוינגר
בעלי תפקידים
ראש ישיבת ההסדר הרב נעם ולדמן
שונות
ספרים ספר חג"י, טעמה של הגדה, עלוני ממרא, וישלחהו מעמק חברון
מיקום
מיקום קריית ארבע
מדינה יהודה ושומרוןיהודה ושומרון יהודה ושומרון
קואורדינטות 31°31′39″N 35°06′58″E / 31.527555555556°N 35.116166666667°E / 31.527555555556; 35.116166666667
http://yeshivatnir.org.il/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישיבת ניר קריית ארבע היא ישיבת הסדר דתית־לאומית הממוקמת בקריית ארבע. בניין הישיבה תוכנן על ידי האדריכל דוד קאסוטו.

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת ה'תשכ"ח, בידי הרב אליעזר ולדמן והרב משה לוינגר ומקום מושבה המקורי היה בבית הממשל הצבאי בחברון. היא היוותה את המוסד התורני הראשון שקם בהר חברון בדור זה. לאחר מכן, עם תחילתה של ההתיישבות בקריית ארבע בראשית שנות ה־70, ייסדו את הישיבה במתכונתה הנוכחית. בדצמבר 1979 נחנך בניין הישיבה בנוכחות ראש הממשלה, מנחם בגין[1].

בשנתה הראשונה עמד הרב יהושע רוזן בראשות הישיבה ולאחר מכן החליפו הרב ולדמן[2]. ב-1976 מונה הרב דוב ליאור לכהן כרבה של קריית ארבע, והחל במקביל להעביר שיעורים בישיבה. מאז ועד 2012, שימשו הרב דוב ליאור והרב ולדמן יחד כראשי ישיבה; הרב ליאור העביר את השיעורים המרכזיים בגמרא והלכה, והרב ולדמן התמקד בהוראת לימודי האמונה על פי דרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בשנת ה'תשע"ב החליט הרב אליעזר ולדמן לפרוש מראשות הישיבה ומינה במקומו לתפקיד את בנו, הרב נעם ולדמן. אך המשיך במסירת שיעוריו וכיהן מאז כנשיא הישיבה, עד לפטירתו בשנת ה'תשפ"ב. בעקבות עזיבתו של הרב דוב ליאור, בשנת תשע"ה, את מגוריו בקריית ארבע, הפסיק גם הוא לשמש בפועל בראשות הישיבה.

ראש הישיבה לשעבר, הרב דוב ליאור
נשיא הישיבה הרב אליעזר ולדמן
ראש הישיבה כיום הרב נעם ולדמן, בהקפות שניות בבית הרב קוק
ראשי ישיבת ניר הרב ולדמן (יושב מימין), הרב ליאור (יושב במרכז) והרב נועם ולדמן (עומד משמאל)

במשך השנים איבדה הישיבה 22 מתלמידיה, ביניהם נרצחי הפיגוע ליד "בית הדסה" ב־1980 (שלזכרם הוקם היישוב בית חגי ויצא ספר־זיכרון בשם "ספר חגי"), וכן תלמידים שנהרגו במלחמת שלום הגליל.

בעת פינוי ימית, העתיקה הישיבה את מושבה לישיבה שפעלה בימית, לאות מחאה על הפינוי. בשנת תשס"ה עברו רוב תלמידי הישיבה עם הרב אליעזר ולדמן ליישוב שא נור שבצפון השומרון, על מנת לחזק את ההתנחלות ובמטרה למנוע את תוכנית ההתנתקות. רבני הישיבה פסקו שעל החיילים לסרב פקודה להוראה לפינוי היישובים.

בעשור השלישי של המאה ה-21, בראש הישיבה עומד הרב נעם ולדמן ולומדים בה כ-100 בחורים ואברכים.

רבני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הר"מים ומלמדי האמונה בישיבה הם:

הרב דב ליאור והרב אליעזר ולדמן כיהנו במשרת ראש הישיבה.

בעבר לימדו בישיבה הרב ניסן זק"ש, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יועזר אריאל, הרב משה בוימל, הרב יעקב שרעבי (בנו של הרב סעדיה שרעבי), הרב שלום ליטוב, הרב מרדכי שטרנברג, הרב הלל הורוביץ, הרב דוד סמסון, הרב חננאל אתרוג והרב יוסף כרמל.

המסלולים הלימודיים בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה נחשבת קרובה באופייה לזרם "מרכז הרב". ראשי הישיבה ורבים מרבניה הם בוגרי ישיבת מרכז הרב ותלמידים של ראשיה הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם אלקנה שפירא אשר באתר הישיבה ניתן להם התואר "מו"ר" (מורנו ורבנו). הישיבה מנחה במיוחד ללימודי תורת הראי"ה קוק על פי דרכו של בנו הרצי"ה והוכנס אליה גם פן חסידי מסוים, אותו מוביל הרב דוד פוטש.

רוב תלמידי הישיבה משרתים בצה"ל במסגרת מסלול ה"הסדר". בישיבה קיים גם מסלול של ישיבה גבוהה. קיים בה גם "כולל הלכה" המכין את תלמידיו למבחני ההסמכה של הרבנות הראשית לישראל, בראשות הרב שלום אילוז, מחבר ספר "הלכה שלמה".

במסגרת הישיבה פועלת שלוחה של מכללת הרצוג ללימודי הוראה.

לישיבה ספרייה תורנית בניהול המכילה בין השאר את אוסף הספרים התורניים של הרב ישראל פורת, תלמיד הרב קוק.

גרעיני התיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה מתאפיינת בשימת דגש משמעותי על העשייה בפועל למען ארץ ישראל, ובמידה רבה היא נעשתה הנושאת הבולטת ביותר של דגל הפעילות המעשית בנושא מבין כל הישיבות שיצאו מבית מדרשה של מרכז הרב. מתוכה קמו גרעיני התיישבות רבים, חלק ניכר מהיישובים בדרום הר חברון הוקמו על ידי תלמידי הישיבה - מעון, סוסיא בית חגי ועוד יישובים בהרי יהודה, מה שהיווה בסיס ליישוב השומרון, הרווי גם הוא במייסדים בוגרי הישיבה.

הישיבה פועלת באופן בולט למען ההתיישבות בארץ ישראל. בין היתר לקחה חלק בגאולת הבתים בחברון: "בית השלום" "בית המכפלה" "בית רחל ובית לאה" ו"בית התקומה" .

"עלוני ממרא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשל"ד החלה הישיבה להוציא ביטאון בשם "עלוני ממרא", המכיל מאמרים תורניים מאת רבני הישיבה, תלמידיה ובוגריה, וכן כותבים אורחים. הערוך והיוזם הראשון היה שמואל לומפ (מאור) מהמחזור השני של הישיבה יחד עם ישי ליזרוביץ' (אביעזר) מהמחזור הראשון. את השם "עלוני ממרא הציע אליעזר שוחט מהמחזור הראשון. רוב המאמרים עוסקים בנושאי תלמוד והלכה, ולצידם מאמרים בתנ"ך, מחשבת ישראל ועוד. בפרט מופיעים בביטאון מאמרים הגותיים של הרב אליעזר ולדמן ותשובות ומאמרי הלכה של הרב דוב ליאור. בין מפרסמי המאמרים בביטאון לאורך השנים: הרב שלמה גורן, הרב שלמה פישר ועוד.

לאחר הפסקה של מספר שנים, בשנת תשס"ז חידש הביטאון את פניו, ולמן הגיליון ה־120 הפך לשנתון תורני המכיל גם מחקרים וביקורת ספרים, בעריכת שמריה גרשוני והרב איתם הנקין, אך לאחר כמה שנים הם עזבו את הישיבה והעלון נסגר. לאחר רצח איתם ונעמה הנקין, נעשה ניסיון להחיות את העלון מחדש.

מבוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיון מקוון בגליונות "עלוני ממרא" האחרונים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]