ישיבת עתניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית ועד לתורה
בשקיעה ישיבת עתניאל.jpg
ישיבת עתניאל בשעת שקיעה
תאריך יסוד ה'תשמ"ו
מיקום עתניאל
השתייכות (זרם) ציונות דתית, ישיבות הסדר
ראש הישיבה כיום הרב רא"ם הכהן
והרב בנימין קלמנזון
מספר תלמידים כ-350
ספרים הרב רא"ם הכהן: בדי הארון, העלם וגילוי, ראיה ויראה, קול דממה, דרך שער העליון, פסח לה'
הרב בנימין קלמנזון: על מה אבדה הארץ
ספריו של הרב יעקב נגן וספרים נוספים

ישיבת עתניאל, הנקראת באופן רשמי בית ועד לתורה הר חברון, היא ישיבת הסדר ביישוב עתניאל, מהישיבות הגדולות בציונות הדתית. הישיבה, שבראשה עומדים הרבנים רא"ם הכהן ובנימין קלמנזון, מאופיינת בקו חינוכי חסידי ופתוח.

רקע רעיוני והיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתה של ישיבת עתניאל ככולל להכשרת רבנים שנפתח בשנת 1987 על ידי תלמידיו של הרב שג"ר, הרב בנימין קלמנזון והרב עמי עולמי, והתבססה בעיקרה על פורשי הישיבה הגבוהה מקור חיים. בתחילת שנות התשעים התפתח הכולל לישיבה גבוהה וישיבת הסדר.

ישיבת עתניאל הייתה בשנותיה הראשונות חממת גידול לתפיסות רוחניות רדיקליות והתאפיינה בקו חסידי - אמנותי בולט (המושפע מגישתו של הרב שג"ר), והייתה מראשי החץ של המהפכה החסידית בציבור הדתי. נוסו בה שיטות לימוד חדשניות בגמרא, תנ"ך, מחשבת ישראל, חסידות וקבלה. בנוסף הישיבה עודדה ומעודדת את תלמידה לעסוק בתחומי תרבות, כתיבה (חלקם קשורים היום לחבורת השירה הדתית משיב הרוח) ומוזיקה (דיסק המרכז את היצירה המוזיקלית יצא בשם 'אנסמבל עתניאל'). עקב כך, בהיווסדה ספגה הישיבה ביקורת קשה מגורמים שמרנים יותר בעולם הישיבות, (בעיקר מחוגי ישיבות הקו) שראו בה מקום פתוח מדי.

פנים בית המדרש
ישיבת עתניאל בלילה

ב-1993 הוזמן הרב רא"ם הכהן לכהן כראש ישיבה עם הרב קלמנזון. ב-1994 נרצח הרב עולמי והישיבה ספגה מכה קשה עד כדי סכנת סגירה. במהלך תחילת שנות ה-2000 רבות מהמגמות, שנחשבו לרדיקליות בישיבה, הפכו לקונצנזוס בציבור הדתי לאומי, כגון לימוד חסידות, פתיחות לתרבות כללית, ושילוב של מגמות אקדמאיות בלימודי הקודש. כיום, על אף שהוויכוח הרעיוני לא הסתיים, נחשבת ישיבת עתניאל לישיבה לגיטימית גם במקומות שהתנגדו לה בעבר. ישיבת עתניאל הפכה לאחת מישיבות ההסדר הגדולות (כ-350 תלמידים ביניהם כ-80 אברכים) והמשפיעות והיא התרחבה למוסדות נוספים: ישיבה תיכונית - "ישיבת עתניאל לצעירים", שלוחה של מכללת יעקב הרצוג, והוצאת הספרים "גילוי".

באופן כללי מתאפיינת הישיבה בגישה דתית־לאומית הפתוחה למודרניזציה ולתרבות הכללית, לשיטות לימוד חדשות המשתלבות עם הלימוד המסורתי ולדעות שונות בתוכה, כך למשל ניתן למצוא בבית המדרש של הישיבה לצד ספרי קודש מסורתיים גם ספרי פילוספיה והגות וספרי שירה. פתיחות זו של הישיבה מתבטאת גם בסגל הרבנים המלמדים בישיבת עתניאל הבאים מכל קצוות הקשת המחשבתית. בין השאר לימדו ומלמדים בה: הרב ד"ר יעקב נגן, הרב מנחם פרומן, הרב שמואל אריאל, הרב חיים כפרי, הרב יהושע אנגלמן, הרב שג"ר, הרב אמנון בזק, הרב יואל בן נון, הרב פדיה נגר, פרופסור אלחנן מאיר, פרופסור אוריאל סימון, הרב מאיר ליכטנשטיין, הרב נריה מנצור, המשורר יונדב קפלון והמוזיקאי גבריאל חסון.

מדי שנה, מאות אנשים (בעיקר בוגרי הישיבה ורווקות) נוהגים להגיע לעתניאל לתפילות יום הכיפורים בישיבה‏[1].

פולמוסים מעוררי מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים עוררה ישיבת עתניאל לא מעט מחלוקת: היא ספגה ביקורת על כך שבישיבה נלמדה גמרא בשיטת הרבדים באופן חלקי, בפתיחות יתר כלפי העולם האקדמי, הן בלימודי תנ"ך והן בלימודי גמרא, וכלפי מגמות רוחניות ניו אייג'יות. כמו כן, התקיים פולמוס רחב ביחס ללימודי התנ"ך בישיבה.

חללי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינת הנצחה לחללי הישיבה

במהלך השנים נרצחו על ידי מחבלים מספר תלמידים, בוגרים ורבנים מהישיבה‏[2] והם מונצחים בה בלוח זיכרון בחדר האוכל בישיבה. בכל שנה, בכ"ד בכסלו - יום הירצחו של עמירם עולמי, ממייסדי הישיבה, הישיבה מקיימת אזכרה לחלליה בהשתתפות משפחות החללים. חלק מחללי הישיבה היו אזרחים כשנרצחו וחלק מהם, כמו נועם בהגון, נהרגו במהלך שירותם הצבאי.

הפיגוע בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפיגוע בישיבת עתניאל

בעיצומה של סעודת ליל שבת, ב-27 בדצמבר 2002, חדרו שני מחבלים מהג'יהאד האיסלמי לחדר האוכל של הישיבה, רצחו ארבעה תלמידים ופצעו שבעה תלמידים נוספים. סמ"ר נעם אפטר הצליח, לפני שנרצח, לנעול את עצמו עם המחבלים בתוך המטבח ובכך מנע טבח גדול יותר‏[3]. בעקבות הפיגוע נערך פולמוס מתוקשר על דרך השמירה בישיבה‏[4]. על מסכת חייהם הקצרה, אך גדושת העשייה, של ארבעת הבחורים שנרצחו בפיגוע נעשה סרט תיעודי בשם 'על ארבעה בנים' (במאי: אשר בן-שושן, בהפקת הערוץ הראשון).

ישיבת עתניאל לצעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 הוקמה בעתניאל ישיבה תיכונית על ידי אברכים מישיבת ההסדר. ראש הישיבה התיכונית כיום הוא הרב חברון שילה, אחיו של עמנואל שילה. בישיבה לומדים כ-80 תלמידים. הישיבה מאופיינת באמון רב בתלמידים. התלמידים מחונכים לקבלת אחריות וחשיבה עצמית, ולקיום מצוות מתוך הזדהות ולא מתוך כפייה. בשנת 2010 הפכה הישיבה התיכונית לעמותה עצמאית‏[5].

הישיבה מעודדת את תלמידיה לפעילות גם מחוץ לישיבה, כגון בהדרכה בסניפים תנועת הנוער, בהתנדבות למד"א ולכיבוי-אש, ובפעילות התנדבותית בעיר ערד.

הוצאת הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו ההוצאה

במשך השנים הוציאה הישיבה כמה ספרים, ועם הגידול בכמותם ובגיוונם הוקמה בשנת תשס"ז (2007) הוצאת הספרים "גילוי". ההוצאה, המאגדת תחתיה את הפצת תורות הישיבה, מתמקדת בספרים המנסים לחבר בין הטקסטים העתיקים (מקרא, משנה ותפילות) לבין נפש הקורא המודרני.

בשנת 2013 חתמה הישיבה הסכם עם הוצאת קורן להפצת ספרי הישיבה, מאז ההסכם מודפסים ספרי הישיבה עם הסמלילים של שתי ההוצאות.

בין השאר הוציאה הישיבה: שנתון בשם גֻּלֹּת, הכולל מאמרים הלכתיים והגותיים ויצירות ספרותיות. ספריו של הרב רא"ם הכהן: "העלם וגילוי", "דרך שער העליון", "בדי הארון", ו"קול דממה". ספריו של הרב ד"ר יעקב נגן: "נשמת המשנה" ו"מים בריאה והתגלות". ספרים נוספים: "אדם מן האדמה" - מסע רוחני הלכתי של תלמידי הישיבה בהנחיית הרב פדיה נגר; "על מה אבדה הארץ" מאת הרב בני קלמנזון; "שבת וינפש" על פרשות השבוע מאת פרופסור אלחנן מאיר ועוד.

מבוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה התיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ‏הרב רא"ם הכניס לביתו ספר תורה שכתב, באתר ערוץ 7, 19 בספטמבר 2010
  2. ^ דף יזכור לחללי הישיבה באתר ישיבת עתניאל
  3. ^ אפרת וייס, נעל את עצמו עם המחבלים - ומנע טבח, באתר ynet‏, 29 בדצמבר 2002
  4. ^ אורי בינדר ויהודה לחיאני, הם לא אשמים, באתר nrg‏, 2 בינואר 2003
  5. ^ אור עתניאל (ע"ר), באתר גיידסטאר