ישיבת פוניבז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת פוניבז'
Logopon.gif
תאריך יסוד 1943
מיקום בני ברק
השתייכות (זרם) זרם ליטאי
מייסדים הרב יוסף שלמה כהנמן
ראש הישיבה כיום הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי, הרב שמואל מרקוביץ
מספר תלמידים 1000
אתר אינטרנט http://www.ponevez.co.il

ישיבת פּוֹנִיבֶז' (נקראת בדרך כלל פּוֹנוֹבִיץ') היא ישיבה גבוהה ליטאית בבני ברק הנחשבת לאחת הישיבות החשובות בעולם החרדי. הישיבה נחשבת[דרוש מקור] ל"ספינת הדגל" של עולם הישיבות הליטאי. בישיבה מתקיימים מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מהם הישיבה מפוצלת כיום לשתי ישיבות נפרדות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. נכון ל־2014, בשתי הישיבות לומדים למעלה מאלף תלמידים[דרוש מקור].

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, מוסד בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי‏[1]. לצד העמותה פועלת גם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ, שהינה חברה לתועלת הציבור[2]. הישיבה הנוספת בקרית הישיבה פועלת תחת עמותת 'הרבצת תורה על טהרת הקודש'.

תולדות הישיבה

החזית המערבית של הישיבה
מראה כללי, 2007

הרב יוסף שלמה כהנמן הקים בשנת 1919 ישיבה גבוהה בעיר פוניבז' שבליטא, שהפכה להיות אחת הישיבות החשובות של יהדות ליטא בתקופה שבין מלחמות העולם. בשיאה מנתה הישיבה כ־400 בחורים‏[3]. מרבית תלמידי הישיבה נרצחו במהלך השואה. הרב כהנמן, שעלה ארצה ב־1940, החליט לייסד אותה מחדש בארץ ישראל. החשיבות המיוחדת שראה לשיקומה של התורה ולומדיה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה כמוטו: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ"‏[4]. בראש בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה נכתב פסוק ברוח דומה: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"‏[5].

הישיבה נוסדה בה' בכסלו תש"ד (2 בדצמבר 1943) ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, בהם האחים הרב גרשון אדלשטיין והרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים פרידלנדר והרב אורי שרגא קלרמן. כר"מ כיהן הרב שמואל רוזובסקי, שעד אז היה ר"מ בישיבת לומז'ה. כעבור שנה מנתה הישיבה כ־70 בחורים. באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר. בתקופה זו הובא ר"מ נוסף, הרב דוד פוברסקי, שכיהן עד אז כראש ישיבת תומכי תמימים בתל אביב. כעבור כמה שנים הובא ר"מ שלישי - הרב אלעזר מנחם מן שך, לימים מנהיג הציבור החרדי הליטאי.

מאז הקמת מדינת ישראל תולים דגל ישראל בראש בניין הישיבה ביום העצמאות. נוהג זה שהינו חריג לעולם החרדי שאינו מציין את יום העצמאות הוא בעקבות הוראתו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן. , והוא נשמר גם כיום, חרף התנגדויות פנימיות שונות שעלו במהלך השנים‏[6].

עד שנות ה-90 השיעורים בישיבה היו נמסרים בשפת היידיש. בשנות ה-90 החלו הר"מים למסור שיעורים בעברית, למעט הרב דוד פוברסקי שהמשיך למסור שיעורים ביידיש, עד לפטירתו.

בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי זמן פוניבז' שעוקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.

נושאי תפקידים

שלט הסבר על ישיבת פוניבז' בבני ברק
בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה

שלושת הר"מים הראשונים - הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי והרב שך, שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם. בשנותיה הראשונות של הישיבה מונו כר"מים נוספים שלושה מבוגרי הישיבה: הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב שלמה ברמן והרב ברוך דב פוברסקי, בנו של הרב דוד פוברסקי. בשנת תשמ"ח מונו לר"מ הרב שמואל מרקוביץ והרב אשר דויטש, ובהמשך מונו גם הרב דוד מילר והרב יונה זלושינסקי.

המנהלים הרוחניים והמשגיחים הבכירים שכיהנו בישיבה הם הרב אבא גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר והרב יחזקאל לוינשטיין. כמו כן כיהנו כמשגיחים הרב בן ציון במברגר, הרב חיים פרידלנדר, הרב דוד זינגרביץ והרב ראובן יהושע גינזבורג (חתנו של הרב לוינשטיין).

בנוסף לבעלי התפקידים הרשמיים, הביא הרב יוסף שלמה כהנמן לישיבה מספר תלמידי חכמים יוצאי ישיבות ליטא שילמדו בישיבה ויהוו דוגמה לבחורים. גם כיום לומדים בישיבה מספר אישים כאלו, בהם הרב חיים ברמן (אחיו של הרב שלמה, המוסר ועדים לבחורים) והרב אהרן יהושע צוקר.

חלק מבעלי התפקידים בישיבה הם בני משפחה ממשיכים, כדוגמת הרב ברוך דב פוברסקי שהוא בנו של הרב דוד פוברסקי, והרב שמואל מרקוביץ שהוא חתנו של הרב אברהם כהנמן. גם בתפקידי המשגיחים ישנם בני משפחה של המשגיחים מהדורות הקודמים.

לאחר פטירתו של הרב יוסף שלמה כהנמן התמנה כנשיא הישיבה בנו אברהם, ולאחר פטירתו הוא הוריש את הישיבה לידי רעייתו רבקה. בעקבות מחלוקת ממושכת בישיבה, בסוף שנת תשס"ה התפצלה הישיבה, כך שלמעשה פועלות באותו מבנה שתי ישיבות. בישיבה האחת, בנשיאות הרב אליעזר כהנמן (בנו של הרב אברהם כהנמן וחתנו של הרב שלמה ברמן), משמשים כראשי הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי, וכן הרב חיים שלמה לייבוביץ שהצטרף לצוות הישיבה כשנה לאחר פיצולה. לישיבה הצטרפו כר"מים הרב דוד מילר, הרב חיים פרץ ברמן (בנו של הרב שלמה ברמן, שמונה לר"מ לאחר פטירת אביו, כחצי שנה לפני הפילוג), ובהמשך מונו לר"מים נוספים הרבנים שמואל יהודה מלר (מתש"ע) ודוד לוי (חתנו של הרב אדלשטיין, מונה בשנת תשע"א). המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג (בנו של המשגיח הקודם הרב ראובן וחתנו של הרב שלמה ברמן) ולצדו מונה בהמשך הרב אליהו אליעזר קלרמן.

בראשות הישיבה השנייה עומד הרב שמואל מרקוביץ, ולישיבתו הצטרפו כר"מים הרבנים אשר דויטש ויונה זלושינסקי, ובשנת תשס"ט מונו לר"מים נוספים הרב יחיאל דז'ימטרובסקי והרב חנוך הבלין. המשגיחים שהצטרפו לישיבה זו הם הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר, ובהמשך מונה הרב אהרן זלזניק.

שיטת וסדרי הלימוד בישיבה

דרך הלימוד בישיבה דומה ביסודה לצורת הלימוד בישיבות ליטא. מבין ראשיה בעבר ובהווה השפיע בעיקר הרב שמואל רוזובסקי. דרכו התבססה על הקפת הנתונים בכל סוגיה תלמודית, עימותם ההדדי ומסקנות חדשניות. גם לאחר פטירתו, בשנת תשל"ט (1979), הייתה דרכו הפופולרית ביותר בישיבה, עד למחצית השנייה של שנות ה-90, אז התרופפה השפעתו של הרב רוזובסקי ופינתה את מקומה לדרכים אחרות. סדרי הלימוד בישיבה הם כמקובל בשאר הישיבות הליטאיות. בפועל מתקיים הלימוד בבית המדרש לכל אורך שעות היממה.

בישיבה נהוג שגם ראשי הישיבות מוסרים שיעור יומי (להבדיל למשל מישיבת חברון), וכן נהוג שבכל שנה מתחלפים לכל שיעור שלושה רבנים (אחד בזמן אלול וחצי זמן חורף, אחד בחצי זמן חורף ואחד בזמן קיץ), וכל רב מוסר שיעורים רק בשני שלישים של שנת הלימודים.

ארון הקודש מאיטליה

ארון הקודש

באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש, הבנוי מעץ ומצופה זהב, היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scuola Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. הארון נבנה בשנת ה'שצ"ה (1635) ולפי הכתובת שבמרכז הארון, שופץ מחדש (כחלק משיפוצו מחדש של בית הכנסת‏[7]) בשנת שיר, דהיינו שנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה שהרים איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.

מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'

  • כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים. בראש הכולל עומד הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. בנוסף לכולל, יש מאות אברכים הלומדים בישיבה עצמה.
  • ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמדו הרבנים מיכל יהודה ליפקוביץ ואהרן יהודה לייב שטיינמן. ישיבה זו היא מוסד נפרד ולומדים בה כ-200 תלמידים.
  • בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
  • ישיבת גרודנא, נוסדה בשנת תשכ"ו על ידי הרב כהנמן באשדוד. בהמשך התפצלה ישיבה זו.
  • בית המוסר הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' במבנה עצמאי, במתכונת שהייתה נהוגה בעבר בישיבות ליטא לפני השואה. כיום עומד תחת פיקוחו של משגיח הישיבה הרב חיים ירוחם גינזבורג, והוא מדריך בו קבוצות של תלמידים בתחום המוסר ובלימוד סדר קדשים.

ישיבות רבות נפתחו על ידי בוגרי ישיבת פוניבז', כגון ישיבת מאור התלמוד, ישיבת בית מתתיהו, ישיבת אור ישראל וישיבת אורחות תורה, ובהן מחזור הלימודים ושיטת הלימוד (בעיקר של הרב שמואל רוזובסקי) הם כבישיבת פוניבז'. ברובן של ישיבות אלה (כמו גם בתי כנסת שנפתחו על ידי בוגרי הישיבה) גם ניגוני התפילות בימים הנוראים הם כמקובל בישיבת פוניבז', מיסודם של משה פורטמן (על בסיס נוסח ישיבת טלז) והרב צבי אייזנשטיין (ראש ישיבת תפארת ציון).

מאבק השליטה על הישיבה

בישיבה קיימת מתיחות בין תומכי נשיא הישיבה, אליעזר כהנמן, וראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי, לבין תומכי ראש הישיבה הרב שמואל מרקוביץ. בין שני המחנות פרצו סכסוכים שלעתים גלשו לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של כל אנשי הצוות החדשים משני המחנות.

בעבר התנהל דיון בוררות בפני הרכב דיינים בראשות הרב חיים צימבליסט. הבוררות קבעה כי הבעלות הממונית על נכסי הישיבה תהיה של בנו של אברהם כהנמן, אליעזר כהנמן. ראשות הישיבה אמורה הייתה להתחלק בין הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ. פסיקה זו לא כובדה במלואה עקב מחלוקת בין הצדדים הקשורה לפרשנות המעשית של ביצוע פסק הדין. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי‏[8]. בשנת 2013 פנה כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הבוררים בטענה שפעלו שלא כהוגן ועשו יד אחת עם הרב מרקוביץ, אולם בית המשפט דחה את הבקשה‏[9]. כהנמן ערער לבית המשפט העליון‏[10], אך בית המשפט העליון דחה את ערעורו‏[11].

לאחר פטירתו של אברהם כהנמן נשיא הישיבה ובנו של המייסד, בשנת תשס"ט (2009), התברר כי בצוואתו הוריש את הישיבה לרעייתו רבקה. הוא הוסיף כי במקרה שהיא לא תהיה בין החיים בשעת פתיחת הצוואה, תחולק יתרת העזבון בין הבן אליעזר (60%) לבד מחלקו שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת צפורה הנשואה לרב שמואל מרקוביץ' (40%). לאחר שלושים יום מפטירת אברהם כהנמן ייפתה אשתו, רבקה, את כוחו של בנה לנהל בשמה את הישיבה. עם זאת, הצוואה עוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה ולסמכויות הנגזרות ממנה. כל אחד מהצדדים טען כי הוברר ממנה כי דעתו של המנוח הייתה לטובתו.

לצדו של אליעזר כהנמן עומדים הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי ובעבר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', ולצדו של הרב מרקוביץ עמד הרב יוסף שלום אלישיב וכיום הרב שמואל אוירבך.

הסכסוך הארוך על הנהגת הישיבה היה הביטוי הראשון לפיצול המחנה החרדי-ליטאי לשני פלגים, פיצול שבא לידי ביטוי באופן רחב החל מ־2012, לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב.

מבוגרי הישיבה

לקריאה נוספת

הדגל שמתנוסס על מבנה הישיבה ביום העצמאות
  • אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת שמואל קול, תש"ל
  • הרב מפוניבז’: תולדות חייו של ר’ יוסף שלמה כהנמן רבה של ווידז ורבה האחרון של פוניבז’ שבליטא מאת הרב יואל שוורץ, תשנ"ז
  • הרב מפוניבז’: פרקי חיים ויצירה של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת אהרן סורסקי, תשנ"ט

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת פוניבז' בוויקישיתוף

הערות שוליים