ישיבת פוניבז'
| ישיבת פוניבז' | |
|---|---|
 |
|
| תאריך יסוד | 1943 |
| מיקום | בני ברק |
| השתייכות (זרם) | זרם ליטאי |
| מייסדים | הרב יוסף שלמה כהנמן |
| ראש הישיבה כיום | הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי, הרב שמואל מרקוביץ |
| מספר תלמידים | 1000 |
| אתר אינטרנט | http://www.ponevez.co.il |
ישיבת פּוֹנִיבֶז' (נקראת בפי כל פּוֹנוֹבִיץ') היא ישיבה ליטאית בבני ברק הנחשבת לאחת הישיבות החשובות בעולם החרדי. בעבר נחשבה הישיבה ל"ספינת הדגל" של עולם הישיבות הליטאי. בשנים האחרונות מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים. כיום הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות נפרדות הפועלות באותו מבנה תחת שם זהה, ובשתיהן יחד לומדים למעלה מאלף תלמידים.
ישיבות רבות נפתחו על ידי בוגרי ישיבת פוניבז', כגון ישיבת מאור התלמוד, ישיבת בית מתתיהו, ישיבת אור ישראל וישיבת אורחות תורה, ובהן מחזור הלימודים מותאם בדרך כלל למחזור הלימודים בפוניבז'.
תוכן עניינים |
תולדות הישיבה [עריכה]
ישיבת פוניבז' שכנה לפני השואה בעיר פוניבז' שבליטא, ומנתה כ400 בחורים[1] מהם שרדו את השואה בודדים. הרב יוסף שלמה כהנמן, רב העיר פוניבז' בליטא וראש הישיבה שם, ייסד אותה מחדש בארץ ישראל. החשיבות המיוחדת שראה לשיקומה של התורה ולומדיה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה כמוטו: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ" (עובדיה א', י"ז), וכן בפסוק שבראש בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיהו ד', ג').
הישיבה נוסדה בה' כסלו תש"ד (2 בדצמבר 1943) ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, וכר"מ כיהן הרב שמואל רוזובסקי. באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר.
לאחר הקמת מדינת ישראל הרב כהנמן היה תולה את דגל ישראל בראש בניין הישיבה ביום העצמאות. נוהג זה, שאינו נפוץ בעולם החרדי, נשמר עד היום לאחר שאלמנתו של הרב כהנמן התנגדה לניסיונותיו של הרב שך להסיר את הדגל לאחר פטירת הרב כהנמן[2].
בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי זמן פוניבז' שעוקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.
נושאי תפקידים [עריכה]
בשנותיה הראשונות של הישיבה, התמנו לר"מים בישיבה לצד הרב שמואל רוזובסקי, הרב יהושע דוד פוברסקי ומי שהיה לימים מנהיג הציבור החרדי הליטאי, הרב אלעזר מנחם מן שך. שלושתם שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם.
במשך השנים התמנו הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב מרדכי שלמה ברמן הרב ברוך דב פוברסקי והרב שמואל מרקוביץ לראשי הישיבה.
המנהלים הרוחניים שכיהנו בישיבה הם הרב אבא גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר הרב יחזקאל לוינשטיין והרב חיים פרידלנדר.
חלק מהמינויים בישיבה הינם של בני משפחה, כדוגמת הרב ברוך דב פוברסקי שהוא בנו של הרב דוד פוברסקי, הרב שמואל מרקוביץ שהוא חתנו של הרב אברהם כהנמן. גם בתפקידי המשגיחים ישנם בני משפחה של המשגיחים מהדורות הקודמים.
בעקבות מחלוקת התפצל פלג אחד והקים ישיבה נפרדת באותם מבנים. בישיבה זו משמשים כראשי הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי וכן הרב חיים שלמה לייבוביץ שהצטרף לצוות הישיבה לאחר פיצולה. כר"מים משמשים הרבנים דוד לוי, דוד מילר, חיים פרץ ברמן ושמואל יהודה מלר. המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג ולצדו הרב אליהו אליעזר קלרמן. בראשות הישיבה השנייה עומד הרב שמואל מרקוביץ, והר"מים הם הרבנים אשר דויטש, יונה זלושינסקי, יחיאל דז'ימטרובסקי וחנוך הבלין. המשגיחים הרב חיים ירוחם גינזבורג, הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר והרב אהרן זלזניק.
לאחר פטירתו של הרב יוסף שלמה כהנמן, נתמנה כנשיא הישיבה בנו הרב אברהם כהנמן, ולאחר פטירתו הוא הוריש את הישיבה לידי רעייתו רבקה.
שיטת וסדרי הלימוד בישיבה [עריכה]
דרך הלימוד בישיבה דומה ביסודה לצורת הלימוד בישיבות ליטא. מבין ראשיה בעבר ובהווה השפיע בעיקר הרב שמואל רוזובסקי. דרכו התבססה על הקפת הנתונים בכל סוגיה תלמודית, עימותם ההדדי ומסקנות חדשניות. גם לאחר פטירתו בשנת תשל"ט (1979) הייתה דרכו הפופולרית ביותר בישיבה, עד למחצית השנייה של שנות ה-90, אז התרופפה השפעתו של הרב רוזובסקי ופינתה את מקומה לדרכים אחרות. סדרי הלימוד בישיבה הם כמקובל בשאר הישיבות הליטאיות. בפועל מתקיים הלימוד בבית המדרש לכל אורך שעות היממה.
ארון הקודש מאיטליה [עריכה]
באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש, הבנוי מעץ ומצופה זהב, היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scuola Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. הארון נבנה בשנת ה'שצ"ה (1635) ולפי הכתובת שבמרכז הארון, שופץ מחדש (כחלק משיפוצו מחדש של בית הכנסת[3]) בשנת שיר, דהיינו שנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה שהרים איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.
מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז' [עריכה]
- כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים.
- ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמדו הרבנים מיכל יהודה ליפקוביץ ואהרן יהודה לייב שטיינמן. ישיבה זו היא כיום מוסד נפרד ולומדים בה כ-200 תלמידים.
- בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
- ישיבת גרודנא, נוסדה בשנת ה'תשכ"ו על ידי הרב כהנמן באשדוד. בהמשך התפצלה ישיבה זו.
- בית המוסר הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' במבנה עצמאי, במתכונת שהייתה נהוגה בעבר בישיבות ליטא לפני השואה. כיום עומד תחת פיקוחו של משגיח הישיבה הרב חיים ירוחם גינזבורג, והוא מדריך בו קבוצות של תלמידים בתחום המוסר ובלימוד סדר קדשים.
מאבק השליטה על הישיבה [עריכה]
בשנים האחרונות נוצרה מתיחות בין תומכי מנהל הישיבה, אליעזר כהנמן, וראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי, לבין תומכי הרב שמואל מרקוביץ. בין שני המחנות פרצו סכסוכים שלעתים גלשו לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של כל אנשי הצוות החדשים משני המחנות.
בעבר התנהל דיון בוררות בפני הרכב דיינים בראשות הרב חיים צימבליסט. הבוררות קבעה כי הבעלות הממונית על נכסי הישיבה תהיה של בנו של אברהם כהנמן, אליעזר כהנמן. ראשות הישיבה אמורה הייתה להתחלק בין הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ. פסיקה זו לא כובדה במלואה עקב מחלוקת בין הצדדים הקשורה לפרשנות המעשית של ביצוע פסק הדין. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי[4].
לאחר פטירתו של הרב אברהם כהנמן נשיא הישיבה ובנו של המייסד, בשנת תשס"ט (2009), התברר כי בצוואתו הוריש את הישיבה לרעייתו רבקה. הוא הוסיף כי במקרה שהיא לא תהיה בין החיים בשעת פתיחת הצוואה, תחולק יתרת העזבון בין הבן אליעזר (60%) לבד מחלקו שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת צפורה הנשואה לרב שמואל מרקוביץ' (40%). לאחר שלושים יום מפטירת הרב אברהם כהנמן ייפתה אשתו, רבקה, את כוחו של בנה לנהל בשמה את הישיבה. עם זאת, הצוואה עוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה ולסמכויות הנגזרות ממנה. כל אחד מהצדדים טען כי הוברר ממנה כי דעתו של המנוח הייתה לטובתו.
מבוגרי הישיבה [עריכה]
|
|
לקריאה נוספת [עריכה]
- אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת שמואל קול, תש"ל
- הרב מפוניבז’: תולדות חייו של ר’ יוסף שלמה כהנמן רבה של ווידז ורבה האחרון של פוניבז’ שבליטא מאת הרב יואל שוורץ, תשנ"ז
- הרב מפוניבז’: פרקי חיים ויצירה של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת אהרן סורסקי, תשנ"ט
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר הישיבה
- שלמה טיקוצ'ינסקי, העתקת הישיבה הליטאית לארץ ישראל: סיפורן של שתי ישיבות בישראל 'חברון' ו'פוניבז", בתוך ישיבות ובתי מדרשות, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006
- פוניבז' באתר עולם התורה
הערות שוליים [עריכה]
- ^ http://www.jerusalem-lita.co.il/BlogPost/53/%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%96
- ^ אמנון לוי, החרדים, עמוד 94, [www.thmrsite.com/?p=2032 מובא כאן]
- ^ http://it.wikipedia.org/wiki/Sinagoghe_del_ghetto_di_Mantova
- ^ פסיקת בית המשפט העליון
