ישיבת תורת החיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת תורת החיים
לוגו תורת החיים.png
סמל הישיבה
תאריך יסוד תשנ"ו (1996)
מיקום נווה דקלים (המיקום המקורי)
יד בנימין (כיום)
ראש הישיבה כיום הרב שמואל טל
מספר תלמידים 200
ספרים טל חיים
אתר אינטרנט http://www.thc.org.il

ישיבת תורת החיים היא ישיבה גבוהה בראשות הרב שמואל טל, ששכנה עד שנת תשס"ה (2005) בנווה דקלים שבגוש קטיף. בעקבות תוכנית ההתנתקות עברה הישיבה ליד בנימין. בישיבה לומדים כמאתיים אברכים ותלמידים.

בשנת תשנ"ה (1995) בערך הזמין הרב יגאל קמינצקי את הרב טל לעמוד בראשות "כולל מג"ל" בנווה דקלים. הכולל הפך בשנת תשנ"ו (1996) לישיבה. הרב טל הוביל את הישיבה למהפך אידאולוגי שהושלם בעקבות תוכנית ההתנתקות, אשר בעקבותיו עזבה למעשה הישיבה את השקפת העולם הציונית שאפיינה אותה בעבר, ועברה לקו של התנגדות למדינה החילונית ולמה שהיא מייצגת (בלי נטישת השקפת אתחלתא דגאולה).

דרכה של הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו רוב הישיבות, ישיבת תורת החיים שמה דגש על לימוד התלמוד הבבלי, ב"עיון" וב"בקיאות". הלימוד בבקיאות בישיבה כולל לימוד על סדר הדף היומי ומערכת חזרות שפיתח הרב טל.

הלימוד בעיון בישיבה מתנהל 'אליבא דהלכתא' - היינו, לימוד על מנת לפסוק הלכה. הגישה מתמקדת בדיון בגמרא ובראשונים, כשבמרכז הלימוד עומד שיעורו של ראש הישיבה הסובב לרוב סביב הבנה הלכתית בפסיקת הרמב"ם וראשונים נוספים. בשתי תקופות מדי שנה נדרשים התלמידים ללמוד בעיון סוגיה הלכתית ולכתוב עליה מאמר מקיף. המאמרים נבדקים ומוחזרים עם הערות, כדי לקדם את יכולת הכתיבה התורנית של התלמידים.

בלימודי מחשבת ישראל נלמד מצד אחד ספרו של ה"חזון איש", "אמונה וביטחון", המדגיש את חשיבות ההלכה באורחות החיים, כמו גם ספרי המחשבה של הרמב"ם וראשונים אחרים, ומצד שני מושם דגש בשנים האחרונות על לימודי חסידות, שבאו על חשבון לימוד כתבי הרב קוק שהיה מקובל בתחילת דרכה של הישיבה. תלמידים רבים לומדים את ספרי חסידות ברסלב, אך אין זה הקו הרשמי של הישיבה. הרב טל מתמקד בעיקר בבעל שם טוב ותלמידיו.

דגש מושם על "התבוננות", זמן קצוב בכל יום שבו מתמקד התלמיד בתיקון המידות, כמתואר בספר מסילת ישרים שבו רואה הרב טל ספר יסוד לעבודת ה'. עניין "עבודת ה'" הוא מוטיב מרכזי בשיחותיו של הרב טל.

הישיבה שואפת לקידום התרבות היהודית בכל הערוצים, והיא מעודדת את תלמידיה להכשרה מקצועית ולעבודה בתחומים שונים. לאור זאת הוקמו מוסדותיה של הישיבה, כמתואר להלן.

הישיבה מובילה קו חדשני יחסית בכל הנוגע ללימוד, לפסיקת הלכה ולהשקפה, בעקבות קביעתו של הרב טל כי דברי התלמוד הם המחייבים ואם פרשנותם עומדת בסתירה לפסקים מתקופת האחרונים, יש להתאים את הפסיקה לפרשנות זו. בישיבה משתמשים במחשבים אף בבית המדרש, מנהג שאינו מקובל בישיבות חרדיות ואף לא ברוב הישיבות הדתיות לאומיות (בפרט הגבוהות שבהן). מסממני ההיכר של הישיבה הוא הליכתם של תלמידיה במשך שעות היום כשהם מעוטרים בתפילין, לא רק במהלך הלימוד אלא גם בזמן עיסוקם היום-יומי, כפסיקת ראש הישיבה.

כיום מלמדים בישיבה בעיקר ר"מים שצמחו בה, אולם מלמדים בה גם רבנים נוספים, ובהם הרב אשר וייס והרב משה צוריאל. בשנת תש"ע (2010) לימד בישיבה הרב שמואל נדל מתורתו של אביו, הרב גדליה נדל.

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תוכנית ההתנתקות, חרף החששות מהמיליטנטיות של תלמידים רבים בישיבה, פונתה הישיבה ללא אלימות בעקבות הוראת הרב טל. לאחר שהות קצרה ברמות שפירא שבבית מאיר, עברה הישיבה למשכן החדש שלה, ביד בנימין.

תא"ל גרשון הכהן, ממפקדי ההתנתקות, תיאר את תחושת בני הישיבה ברגע לפני הפינוי בראיון לעיתון הארץ:

Cquote2.svg

הם שרו. הם בכו. הם בכו בכי נורא. היו ביניהם שנפלו והתעלפו ליד ארון הקודש. בחזרה אינסופית הם חזרו שוב ושוב על מלות התפילה: אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. ושוב. ושוב. בשיאים הולכים וגבהים... היה משהו מדהים בשירה הזאת. הייתה תחושה שהיא קורעת את תקרת הבטון של בית המדרש. אם המשיח צריך היה לבוא להציל את גוש קטיף, זה היה הרגע שבו היה צריך לבוא... זו הייתה תפילה קורעת לב. היא הייתה חזקה יותר מכל תפילת נעילה שבה השתתפתי אי פעם. הייתה בה זעקה נוראה. הייתה בה קריאה לישועה מתוך שבר. והיא יצרה תחושה של רגע נורא. של יום דין.

Cquote3.svg

בעקבות תוכנית ההתנתקות, שינה הרב טל את יחסו למדינת ישראל. לדבריו, המדינה החילונית על כל מוסדותיה היא תקווה שהכזיבה, ועל כן אין לחגוג ביום העצמאות, "המסמל באופן מובהק את הממלכתיות המתכחשת, מורדת ומתנגדת למלכותו יתברך".‏[1] תחת זאת חוגגים תלמידי את יום ירושלים (המכונה בפיהם "יום אתחלתא דגאולה").

המשא ומתן עם המדינה בתקופת ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח מבקר המדינה בנושא תוכנית ההתנתקות נאמר כי הישיבה לא שיתפה פעולה באופן מלא עם מנהלת סל"ע והעבירה לה מספר רשימות שונות באשר למספר התלמידים והאברכים שהיו בישיבה.‏[2]

לפי הדו"ח הוחלט באסיפה הכללית של הישיבה (מ-19.7.05) "כי הישיבה לא תחפש מקום חלופי להמשך פעילותה אם חס וחלילה יהיה גירוש", וכי הישיבה מסרה למשרד מבקר המדינה כי עמדתה הרשמית היא כי אין לנהל משא ומתן באשר ליום שאחרי ההתנתקות, בעוד שבאותו זמן ניהל נציג מטעם הישיבה, הרב צבי שינובר, בחודשים מאי - יולי 2005, משא ומתן חשאי עם מנהלת סל"ע על קרקעות שתוקצנה לישיבה ביד בנימין.‏[3] הרב טל הכחיש את קיומו של משא ומתן מוקדם בינו לבין המנהלת, ולטענתו הנציג עשה זאת על דעת עצמו. עם זאת, הישיבה קיבלה לבסוף את הסיכום ועברה ליד בנימין כפי שסיכם הנציג. לדברי המבקר, הישיבה קיבלה שטח ומבנים גדולים ויקרים יותר מאלו שהיו לה בנווה דקלים.‏[2][3] בראיון לעלון של המועצה האזורית נחל שורק, חודשים אחדים אחרי ההתנתקות, אמר הרב טל כי "אנו הקפדנו מצדנו שלא יהיה לנו שום קשר עם המעבר ליד בנימין עד שנתקבלה החלטה בהנהגת גוש קטיף שאם חס ושלום נגורש זה יהיה המקום שיקלוט אותנו".‏[4]

מוסדות הקשורים בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הקימה מוסדות נוספים:

על יד הישיבה פועלים בתי ספר הפתוחים לציבור הרחב, תוך שמירה על הפרדה מלאה בין המינים:

  • בית ספר לקולנוע[5] - בית הספר הוציא עד כה שני סרטים עלילתיים באורך מלא: זוהר הרקיע וקשר חופשי
  • בית ספר למשחק
  • ביה"ס להעצמה אישית ולהכשרת מטפלים

עד שנת תשע"ב הפעילה הישיבה תנועת נוער לבנים בשם "בני דוד", ביישובים יד בנימין ובני ראם, ותנועה מקבילה לבנות, "בנות ציון", ביד בנימין בלבד. בשנת תשע"ב הצטרפו הסניפים לתנועת הנוער אריאל.

בשנת תשע"א הוקם על ידי בוגרי הישיבה ובתמיכתה גרעין תורני בנצרת עילית. הגרעין מונה כעשרים משפחות והוא מפעיל מדרשה לבנות, מועדון נוער וכולל אברכים. אנשי הגרעין פעילים בתחומי הרווחה והיהדות בעיר.

בשנת תשע"ג הקימה הישיבה שלוחה ליד קבר דוד המלך בהר ציון, בשם "ישיבת דוד המלך". בראש השלוחה עומד הרב דביר טל, בנו של הרב טל. השלוחה מצורפת מבחינה מנהלתית לישיבת התפוצות[דרושה הבהרה].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב שמואל טל, מדינת היהודים אינה יהודית, באתר ynet‏, 31 במאי 2007
  2. ^ 2.0 2.1 דו"ח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לשנת 2007, פרק רביעי תוכנית ההתנתקות, עמ' 383-446.
  3. ^ 3.0 3.1 הרב שחצה את הקווים, תחקיר "המקור", באתר נענע 10.
  4. ^ דפי שורק, גיליון 19.
  5. ^ דינה אברמסון, ‏קולנוע בטוהר, באתר בשבע - ערוץ 7, 20 ביולי 2006