ישי בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישי בֱּר
אין תמונה חופשית
נולד 1956
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1974 - 2012
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מבצע אנטבה
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע עופרת יצוקה

תפקידים אזרחיים

פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, דיקאן בית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה

ישי בֱּר (נולד בשנת 1956) הוא אלוף לשעבר בצה"ל. היה פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום הוא פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

תוכן עניינים

ביוגרפיה [עריכה]

ישי בר נולד בשנת 1956 בירושלים כבן זקונים לפרופסור משה בֱּר, ניצול השואה יליד סלובקיה שהפך לימים לראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. סיים את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים (ב"כיתת האלופים" - כינוי לכיתה שממנה יצאו שלושה אלופים בצה"ל: אלעזר שטרן, יאיר נוה וישי בר, וכן הרב הצבאי תא"ל רפי פרץ).

התגייס לצה"ל באוגוסט 1974, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. שימש מפקד כיתה ויצא לקורס קציני חי"ר, אותו סיים בהצטיינות. שב לצנחנים ושימש כמפקד מחלקה בגדוד 890. בשנת 1976 השתתף במבצע אנטבה[1]. בשנת 1978 השתתף במבצע ליטני כמפקד פלוגה[2] ובאותה שנה השתחרר מצה"ל.

בשנת 1983 קיבל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה אצל השופט דב לוין בבית המשפט העליון, והוא חבר בלשכת עורכי הדין בישראל משנת 1985. בשנת 1986 קיבל תואר שני מבית הספר לכלכלה של לונדון ובשנת 1990 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1992 מונה למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ולימד דיני מסים. בשנת 1994 מונה למרצה בכיר, ובשנת 1999 מונה לפרופסור חבר. בשנת 2010 פרש מהאוניברסיטה העברית. היה חוקר אורח באוניברסיטת הרווארד בשנת 1990–1992 ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק בין השנים 2009–2010.

מילא מגוון תפקידים כקצין מילואים. משנת 1979 שירת כקצין בעוצבת שועלי מרום, חטיבת הצנחנים במילואים של פיקוד הדרום, מתפקיד מפקד פלוגה עד לתפקיד מפקד החטיבה. במלחמת לבנון בשנת 1982 לחם כמפקד פלוגת מילואים.

בפברואר 2000 מונה למפקד עוצבת אדום, בדרגת תת אלוף, וביוני 2001 מונה במקביל כמפקד קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים. במאי 2002 חזר לשירות קבע, ומונה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף. בשנים 2002 - 2004 פיקד במקביל על קורס מפקדי חטיבות. בכינוס של פורום המטה הכללי ב-11 ביולי 2006, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נמנה בר עם האלופים המעטים שטענו שצה"ל אינו מתאמן ושומר על כשירות כנדרש, ושיהיה לדבר ביטוי בולט במלחמה הבאה[3]. בתום המלחמה עמד בראש הצוות שבחן את ההמלצות לצל"שים ועיטורים ללוחמי צה"ל[4]. באוגוסט 2007 סיים את תפקידו כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים לאחר 5 שנים בתפקיד. במקביל לתפקידו כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, המשיך בעבודתו כפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית.

מונה למפקד הגיס המטכ"לי[5], וכמפקד על ההכשרות והקורסים הבכירים בצה"ל. ב-2009 השתחרר משירות הקבע אך המשיך למלא את תפקידו במילואים‏[6].

בחודש אוגוסט 2010 החל לכהן כדיקן בית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה[7]. כיהן בתפקיד זה עד אפריל 2012, והוא ממשיך להיות חבר סגל בית הספר.‏[8]

ביוני 2011 מונה על ידי הרמטכ"ל בני גנץ לעמוד בראש ועדה לבחינת ה"יזכור" לחללי צה"ל [9]. באוגוסט 2011 המליצה הוועדה כי יש לשנות את פקודת המטכ"ל ולפתוח את נוסח התפילה בקריאה הממלכתית: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו." הרמטכ"ל גנץ אימץ את החלטת הוועדה[10].בראיון שהעניק ל"הארץ" הביע את הסתייגותו מתקיפה באיראן והתערבות רבנים בצה"ל.

פרש משירות המילואים בינואר 2012.

בר נשוי ואב לשישה.

לקריאה נוספת [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]


נשיאי בית הדין הצבאי לערעורים

איתן אבישרנחום שדמימיכאל בן-גליעקב פרישמואל גודריהודה גבישדני מטחיים נדלדוד מימוןבן ציון פרחיאילן שיףישי ברשי יניב