ישעיהו קורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישעיהו קורן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1940 (בן 84 בערך)
כְּפַר סָבָא, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר, רומן
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישעיהו קורן (נולד ב-1940) הוא סופר ישראלי, חתן פרס ביאליק לספרות יפה (2008) על מפעל חייו ופרס ברנר לפרוזה (2013).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורן נולד בכפר סבא ולמד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת 19 שנה במערכת הביטחון הישראלית, והוא גמלאי של שירות הביטחון הכללי.[1] עסק גם בהוראה, ייעוץ חינוכי ועסקי אבטחה.[2]

את כתיבתו החל בשנות ה-60 המוקדמות בכתב העת "קשת". נמנה עם סופרי הגל החדש - סופרי שנות השישים של המאה ה-20, שכונו על ידי מבקרי הספרות דן מירון וגבריאל מוקד בשם דור המדינה אשר נוטה אחרי השינויים שחלו בספרות המערב, תוך העדפת סגנונות כתיבה אוונגרדיים בסיפורת. יש העדפה של התרכזות בפרט על פני המצב האנושי והגיבור עוטה דמות חדשה, דמות האנטי גיבור. יוצרי התקופה מושפעים מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מבחוץ ומבצע סיני ומלחמת ששת הימים מבית. בתחילת שנות השבעים, עם היווסדו של כתב-העת סימן קריאה, אימצו עורכיו את קורן, שהשתייך לפרוזה החדשה שביקשו לטפח. בגיליון השני של כתב-העת פורסמו לראשונה פרקים מתוך 'לוויה בצהריים', ספר שכתב קורן ב-1967 ולא מצא לו מו"ל, ובהמשך היה הספר לאחד הראשונים של הוצאת ספרי סימן קריאה.

כתיבתו של קורן מושפעת מהקשר אל האדמה. הוא מרבה להתייחס בסיפוריו לאבנים, אבק ואדמה. משנות ה-90 מפרסם סיפורים בעיתוני "הארץ" וב"קשת החדשה".

קורן מושפע בספריו מארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר ושרווד אנדרסון. הוא אינו משתמש במונולוגים פנימיים, בהם קיים מספר כל יודע. דמויותיו שתקניות, מדברות במשפטים קצרים ואינן דנות במשמעות החיים. הן עמומות ולתחושותיהן אין ניסוח מפורש.[3]

קורן מתגורר בזכרון יעקב.

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשס"ח 2008 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה ”על מכלול יצירתו בסיפורת, על כתיבתו הריאליסטית, הצלולה והמדויקת מאז שנות ה-60”.[4] בשנת 2013 זכה בפרס ברנר לפרוזה.[5]

מבקר הספרות בני ציפר כתב עליו: ”"כתיבתו של קורן צלולה כבדולח. אתה לא מרגיש שאתה קורא טקסט אלא רואה מבעדו תמונה חיה שבה מתנועעים אנשים ומדברים ומרגישים, כמו יצורים זעירים בעדשת המיקרוסקופ”.[6]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Funérailles à midi: roman / traduit de l'hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles: Actes Sud, 1994)
  • Funeral at noon / translated by Dalya Bilu (South Royalton, VT: Steerforth Press, 1996)
  • Beerdigung am Mittag: Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Gerlingen: Bleicher, 1996)
  • יונים לא עפות בלילה: סיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשמ"ט 1989
  • העומדים בלילות: נובלה וסיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשנ"ג 1992
  • שתי כפות ידיים ומלה: רומאן קצר וסיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשע"ג 2013

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עוזיאל וקסלר,[7] ירושלמים של זהב: הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים - חוברת זיכרון, ירושלים: הקרן להנצחת חללי הסיירת הירושלמית, 1968.
  • סיפורים - שנה ב - 1994 / בהנחייתו, תל אביב, קמרה אובסקורה, 1995

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עודד בורלא, ישראל אלירז

2008
הבא:
לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן