ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינת ישראל
Flag of Israel.svg Emblem of Israel.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: התקווה
מיקום מדינת ישראל
יבשת אסיה, המזרח התיכון
שפה רשמית עברית, ערבית, אנגלית[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ירושלים
31°47′N 35°13′E / 31.783°N 35.217°E / 31.783; 35.217
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא[2]
ראובן ריבלין
בנימין נתניהו
הקמה
- עצמאות
- תאריך
הכרזת העצמאות
מהמנדט הבריטי
ה' באייר ה'תש"ח

(14 במאי 1948)

שטח[3]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
22,072 קמ"ר‏[4]
153 בעולם
2.1%
אוכלוסייה[5]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
7,821,850 נפש‏[4][6]
98 בעולם
354.38 נפש לקמ"ר
33 בעולם
תמ"ג[7]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
274,500 מיליון $ 
48 בעולם
35,094 $
40 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[8]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.888 
19 בעולם
מטבע שקל חדש ‏ (ILS)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .‎il
קידומת בינלאומית 972+
P Israel Fauna.png

לשער נושא בעלי החיים והצמחים בארץ ישראל, המידע עליהם, תמונותיהם, קטעי הידעת ועוד ראו פורטל:החי והצומח בארץ ישראל

מְדִינַת יִשׂרָאֵלערבית: دولة إسرائيل; תעתיק: דַ‏וְלַת‏ אִסְרַאאִיל; באנגלית: State of Israel; בקיצור ישראל) היא מדינה במזרח התיכון, השוכנת לחוף הים התיכון, שהכריזה על עצמאותה ב-1948. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. רוב תושבי המדינה הם יהודים, אך יש בה מיעוט ערבי גדול (כ-20%, מרביתו מוסלמי), לצד קבוצות מיעוט אחרות.

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון-מזרח נמצאת רמת הגולן בשליטת ישראל, והוחלו עליה חוקי מדינת ישראל (באמצעות חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליה ריבונות.

בירת ישראל והעיר הגדולה בה היא ירושלים, אך למדינות רבות יש הסתייגויות לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל.

המדינה, ערכיה וסמליה

שם המדינה

מגילת העצמאות קובעת כי שמה של המדינה הוא "ישראל" או "מדינת ישראל". שם זה מופיע בעברית על סמל המדינה. ישראל מופיע בתנ"ך בלמעלה מאלפיים מופעים. על מסמכים רשמיים של המדינה מופיע שם המדינה גם בערבית, שפה שיש לה מעמד רשמי. שם המדינה בערבית, إسرائيل (תעתיק: אִסְרָאאִיל), נלקח מהאופן שבו מופיע השם "ישראל" בקוראן ובמקורות המוסלמיים,‏[9] ומהאופן שבו מתועתק השם "ישראל" בתרגומי התנ"ך לערבית. על שטרות כסף, מטבעות ובולים מופיע שם המדינה בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות: Israel.

שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על-פי הצעתו של דוד בן-גוריון.‏[10] שמות שנדחו היו "ציון", "ארץ ישראל", "יהודה" ו"עֵבֶר". השם מייצג את אופיה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא-יהודים, ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.

השם "יהודה" נפסל כדי לשמר הבחנה בין "יהודי" שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. כמו כן, השם "יהודה" הוא שמו של חבל ארץ בארץ ישראל שרובו לא היה בשלטון ישראלי עם הקמת המדינה.

השם "ציון" נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין "ציוני" – מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית – לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. השם "ארץ ישראל" נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל. אף על פי כן, גם בשם "ישראל" ישנה אפשרות של ערבוב מושגים; באשר "עם ישראל" הוא כינוי מקובל לעם היהודי בעברית וגם בכמה שפות אחרות. ישראל, על-פי התנ"ך (בראשית ל"ב, כט), הוא שמו האחר של יעקב, ששנים עשר בניו הם אבות כל שבטי ישראל. השם ישראל מופיע על אסטלה מצרית מימי פרעה מרנפתח (1230 לפנה"ס בקירוב), ושם הוא מתייחס לעם כלשהו שישב בארץ כנען. השם "עֵבֶר" הוצע על פי ספר בראשית (י', כד-כה), שם הוא מוזכר כשמו של אחד מצאצאיו של שם בן נח, וכיוון שממנו אפשר לגזור את התואר "עברי". כמו כן, השפה העברית מכונה לפעמים "שפת עֵבֶר". השם "עבר" נדחה מחשש שהוא אינו די ברור, וכיוון שהוא היה מזוהה במידה מסוימת עם תנועת הכנעניות, שהייתה תנועה חילונית רדיקלית (חברי התנועה הזאת העדיפו לכנות את עצמם "עברים" ולא "יהודים").

המונח "מדינה" הועדף על פני מונחים אחרים כגון "רפובליקה", כדי לדבוק במונח עברי, וכדי להימנע ככל האפשר מהתחייבות לשיטה פוליטית מסוימת. כמו כן השימוש במונח "מדינת ישראל" רומז לספרו של הרצל "מדינת היהודים" שנחשב במידה רבה לחיבור המבשר את הקמת מדינת ישראל.

סמלי המדינה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל
תבליט בשער טיטוס המתאר את הגולים ברומא לאחר חורבן ירושלים וביזת בית המקדש, ובידיהם מנורת שבעת הקנים.

דגל המדינה שנקבע בחוק הוא גם דגל התנועה הציונית. מסיבה זו התלבטה הוועדה שדנה בסמלי המדינה עם הקמתה אם לאמץ אותו, כיוון שהדבר היה עלול ליצור בעיה ליהודים ציונים שהם אזרחי מדינות אחרות. אחת ההצעות שעמדו על הפרק הייתה דגל על בסיס רעיונו של הרצל בספרו "מדינת היהודים". בספר זה תיאר הרצל דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה כלשונו, הייתה אמורה לסמל את החיים החדשים והטהורים ואילו שבעת הכוכבים נועדו לסמל שבע שעות עבודה ביום.‏[11] פרט להרצל מספר הצעות לדגל הוגשו לוועדה, רובן מבוססות על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים, אולם לבסוף הוחלט לאמץ את הדגל הנוכחי, כיוון שהיה פופולרי מאוד ביישוב העברי בארץ ובקרב יהודים בעולם, וכיוון שראשי הסניפים הגדולים של התנועה הציונית בחוץ לארץ עודדו זאת.

לצורך עיצוב סמל המדינה פרסמה הוועדה מכרז. במכרז נכתב כי מומלץ שימוש בסמל מנורת שבעת הקנים, שהוא סמל יהודי ותיק, אולם נשקלו הצעות שונות. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של האחים שמיר בשינויים קלים. הסמל כולל את מנורת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא כמוקד הסמל, ומשני עבריה ענפי זית, ותחתיה המילה ישראל בעברית. שימוש בענפי הזית כסמל השלום הועדף על פני שימוש במוטו "שלום על ישראל". תיאור הדומה למראה סמל המדינה מופיע בספר זכריה (פרק ד), אולם לא ברור אם הדמיון מקרי או שהאחים שמיר אכן השתמשו בספר זכריה כהשראה לעיצוב הסמל.

חגי המדינה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חגי ישראל ומועדיו

החגים של מדינת ישראל מבוססים במידה רבה על החגים היהודיים, כאשר המרכזיים שבהם הם ראש השנה ויום הכיפורים, חג סוכות, חנוכה וחג הפסח. בחגים אלה ישנן חופשות מרוכזות בבתי הספר ובחלק ניכר ממקומות העבודה ולכן ישראלים רבים מנצלים אותם לחופשה, טיולים, בילויים בחיק הטבע ומפגשים משפחתיים מורחבים.

לצד חגים אלה נקבעו מספר מועדים לאומיים: המרכזי שבהם הוא יום העצמאות שנחגג בדרך כלל ב-ה' באייר, ובו נחגגת הקמת מדינת ישראל. יום לפני מציינת ישראל את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בו מתייחד עם ישראל עם זכר חיילי צה"ל שנפלו בעת מלחמות ישראל ובעת שירותם בכוחות הביטחון. יום הזיכרון השני החשוב שקבעה ישראל הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה בו מתייחד עם ישראל עם זכר היהודים שניספו בשואה. ישנם מועדים רשמיים חשובים פחות, בהם יום ירושלים, יום הרצל ויום הזיכרון ליצחק רבין.

לצד החגים הלאומיים והחגים היהודיים, נחגגים גם חגים של דתות ועדות אחרות, כגון צום הרמדאן של המוסלמים וחג המולד של הנוצרים.

שפת המדינה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדיניות לשונית בישראל
שילוט תלת-לשוני בירושלים

הגיוון הרב באוכלוסיית ישראל מתבטא במספר השפות המדוברות בה. בישראל מדוברות כ-30 שפות, רובן בקהילות עולים ומהגרי עבודה. השפה הראשית המשמשת הן לתקשורת רשמית והן לתקשורת יומיומית בין תושבי ישראל היא עברית מודרנית. זוהי שפה חדשה יחסית, שהתפתחה בקרב יהודים בארץ ישראל ובמזרח אירופה בסוף המאה ה-19. היא מתבססת על רבדים שונים של העברית העתיקה, בעיקר על העברית המקראית, אבל גם על העברית המשנאית, ועל הספרות העברית של ימי הביניים.

רבים ממחדשי השפה העברית היו אשכנזים דוברי יידיש או שפות סלאביות, ולפיכך ניכרת בה השפעה חזקה של שפות הללו. המאמץ להפוך את העברית לשפה העיקרית של היישוב היהודי בארץ לפני הקמת המדינה ואחריה, כלל מגבלות שהוטלו על שימוש בשפות זרות, או שפות יהודיות אחרות, ובעיקר יידיש וגרמנית. בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה הפך המאבק בשפה הגרמנית לחרם של ממש. המגבלות הוסרו בהדרגה לאחר שהתבררו ממדי השואה והנזק העצום שנגרם לתרבות היידיש באירופה, וכמו כן עקב מחאות נמרצות מצד עולים חדשים ממזרח אירופה ומארצות ערב, שדרשו לשמר את תרבותם הייחודית. במקביל התפשט השימוש בעברית כשפה עיקרית, הן מסיבות אידאולוגיות, והן מסיבות של נוחות - בהיותה שפה משותפת לכל הקהילות הלשוניות בישראל, תהליך שנמשך גם היום ומביא לכך שמספר השפות המדוברות בישראל הולך ופוחת.

עם הקמת המנדט הבריטי בשנות ה-20 הוכרזו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, ערבית ועברית. המדיניות של שלטונות המנדט הייתה לפרסם כל הודעה ומסמך רשמיים בשלוש השפות, אך הנוסח האנגלי הוא זה שנחשב מחייב. עם הקמת מדינת ישראל הוכנס תיקון בחוק המבטל את החובה להשתמש בשפה האנגלית ואת העדיפות המשפטית שלה. מבחינה מעשית הפכה העברית לשפה הרשמית העיקרית, בעוד הערבית משמשת כשפה נוספת בחלק מהפרסומים הרשמיים, וכמו כן מותר להשתמש בה בנאומים בכנסת או בפניות לרשויות. בראשית ימי המדינה הוחלט כי לצורכי קשרים דיפלומטיים ייעשה שימוש בשפה הצרפתית. מצב זה השתנה עם התערערות הברית בין ישראל לצרפת, והתחזקות הקשרים עם ארצות הברית.

העלייה הגדולה מארצות ברית המועצות לשעבר והעלייה מאתיופיה, הביאו לשימוש נרחב גם בשפה הרוסית ובאמהרית. המדיניות החדשה (בשונה מהמדיניות שנהגה בשנותיה הראשונות של המדינה) מעמידה לרשות העולים שירותים שונים בשפת ארץ מוצאם. מצד שני נעשה מאמץ להקנות לעולים את השפה העברית, בעיקר באמצעות אולפנים מיוחדים ללימוד עברית.

מערכת החינוך הישראלית הממלכתית כוללת בתי ספר המלמדים בעברית ובתי ספר המלמדים בערבית. בבתי הספר העבריים נלמדת השפה האנגלית החל מכיתות ג'-ד', והשפה הערבית נלמדת החל מכיתה ה'. בבתי ספר ערביים נלמדת השפה העברית מכיתה ג', והשפה האנגלית מכיתה ד'.

היסטוריה

היסטוריה של ארץ ישראל

ישראל המנדט הבריטי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל התקופה הממלוכית בארץ ישראל התקופה הצלבנית בארץ ישראל התקופה הערבית בארץ ישראל התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל ממלכת החשמונאים התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הפרסית בארץ ישראל ממלכת יהודה ממלכת יהודה ממלכת ישראל המאוחדת ארץ ישראל בעת העתיקה

לוח התקופות בארץ ישראל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של מדינת ישראל

שורשים היסטוריים

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היסטוריה של ארץ ישראל, היסטוריה של עם ישראל

מדינת ישראל קמה על שטח שהיה חלק מארץ ישראל, מקום מושבן ההיסטורי של ממלכות ישראל (המכונה גם: אפרים, התקיימה עד המאה ה-8 לפנה"ס) ויהודה (התקיימה לסירוגין, עד המאה ה-1 לספירה). על-פי התנ"ך, זוהי הארץ שהובטחה לשבטי ישראל לאחר יציאת מצרים, ואשר בה שכנה ממלכת ישראל המאוחדת בימי ממלכת שאול, דוד ושלמה.

מ-63 לפנה"ס החלה יהודה לאבד את עצמאותה, כאשר ירושלים נכבשה בידי פומפיוס והפכה למדינת חסות רומית. המרד הגדול, שפרץ ב-66 לספירה, דוכא בידי הרומאים, ובסיומו החריב טיטוס את בית המקדש השני. בעקבות מרד בר כוכבא, שפרץ ב-135, הפכו היהודים למיעוט בארץ. יישוב יהודי משמעותי בארץ ישראל התקיים עד המאה ה-9, אך מאוחר יותר, ובמשך כאלף שנים היו בארץ קהילות יהודיות קטנות מאוד.

מהמאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-20 החליפה ארץ ישראל, שהייתה ידועה בלעז כפלשׂתינה, ידיים רבות בין כובשים מלאומים ודתות שונות. עלייה יהודית מן התפוצות לארץ ישראל, בתקופות שבהן הדבר התאפשר, הגדילה את מספר היהודים שחיו בארץ מסוף ימי הביניים ואילך. העליות הגדולות ביותר החלו במאה ה-19, ערב הקמת התנועה הציונית.

תמונתו האיקונית של בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני החמישי בבזל, 1901

התנועה הציונית והמדינה שבדרך

במאה ה-19 הוקמה התנועה הציונית ובשלהי המאה הוקמו מוסדותיה. ההסתדרות הציונית הגדירה בתוכנית בזל את מטרתה של התנועה הציונית להקים "מולדת לעם היהודי בארץ ישראל במשפחת העמים". בנימין זאב הרצל היה מייסד ההסתדרות הציונית ומנהיגה מהיווסדה ב-1897 ועד מותו ב-1904. לצד הרצל פעל המנהיג הציוני והמדען חיים ויצמן, שתרם לפרסום הצהרת בלפור בידי ממשלת בריטניה ב-1917. במקביל להקמת התנועה הציונית התחוללה פעילות ציונית מעשית, שבאה לידי ביטוי בעלייה גדולה יחסית לארץ. לאחר הקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל על-בסיס הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל היישוב העברי בארץ להתפתח ולשגשג, למרות התנגדות ערביי ארץ ישראל, ולמרות ניסיונות מאוחרים של ממשלת בריטניה להתנער מהצהרת בלפור, כגון קביעת תקנות (הספר הלבן של 1939).

דוד בן-גוריון היה מראשי תנועת העבודה ביישוב, ובשנים 1935-1948 שימש כיושב ראש הסוכנות היהודית, שהייתה "הממשלה" של היישוב היהודי בארץ, או ממשלת "המדינה שבדרך" (ממשלת מדינת ישראל שטרם הוקמה ואף טרם נקראה בשם).

בן-גוריון הוביל את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אף במחיר חלוקת הארץ בין היהודים לערבים. התנועה הציונית קיבלה את תוכניתו של בן-גוריון בוועידת בילטמור ב-1942. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה ובעיית הפליטים שלא הצליחו להגיע ארצה, זכה העניין היהודי לאהדה כלל-עולמית, וגברה ההכרה בצורך להעניק ליהודים בית לאומי וריבונות בחלקים מארץ ישראל, לאחר התפרקות בריטניה מארצות החסות שלה.

הקמת המדינה ואחריה

בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית – פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (יום שישי, ה' באייר תש"ח, ערב סיום המנדט הבריטי 15 במאי), קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.

אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, עבר-הירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש ("ההפוגה הראשונה") למשך חודש ימים. בסוף מאי הוקם צבא ההגנה לישראל, ולאחר ההפוגה הייתה ידו על העליונה והוא עבר להתקפה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק – הקו הירוק. "הקו הירוק" לא הוגדר מעולם כגבול קבע (ראו גבולות מדינת ישראל), אולם במשך הזמן החלו רבים להתייחס אליו ככזה.

על התושבים הערביים שנשארו בתוך תחומי המדינה או שהיו בשטחים והועברו אליה בעקבות הסכמי שביתת הנשק הוטל ממשל צבאי, שבוטל רק ב-1966.

ב-11 במאי 1949 הצטרפה מדינת ישראל לאומות המאוחדות.

ראש הממשלה בן-גוריון ביקש לבסס את הממלכתיות כעקרון מנחה בהנהגת המדינה. בשנה הראשונה להקמתה, הוא פירק את הפלמ"ח ופעל כנגד המחתרות היהודיות אצ"ל ולח"י, בפעולות שהעיקרית והידועה שבהן הייתה הטבעת אוניית הנשק אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט, שבעקבותיו הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור. לח"י וארגון בשם "חזית המולדת", שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור. מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה החלו גלי עלייה מארצות רבות, ותוך מספר שנים הוכפל מספר היהודים במדינה. גל העלייה הגדול ביותר היה ב-1949, בתום מלחמת העצמאות, ונקרא העלייה ההמונית. מבצעים מיוחדים נעשו להעלאת יהודים, במיוחד מארצות ערב, שאחד המפורסמים בהם היה מרבד הקסמים, להעלאת יהודי תימן.

שנות ה-50

בשנים 1955-1954 התחוללה בארץ פרשת לבון, שעוררה בפעם הראשונה פקפוק בממשל ובמוסדות הביטחון. ב-1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ ושורה של פעולות טרור מצד הפדאיון, פתחה ישראל, בשיתוף פעולה סודי עם בריטניה וצרפת, במבצע קדש – לכיבוש חצי האי סיני והשגת שליטה על תעלת סואץ. במלחמה הציג צה"ל תמרונים מזהירים של חיל השריון שהביסו את הצבא המצרי, וכבש את סיני. לאחר שהושגו התוצאות הרצויות נסוגה ישראל מחצי האי סיני ומרצועת עזה, בלחץ המעצמות.

שנות ה-60

ב-1961 לכד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים את פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, והובא למשפט בישראל. במהלך משפטו נחשפו בציבוריות הישראלית פרטים רבים וקשים על השואה, והחברה החלה לגלות יותר עניין בנושא זה. אייכמן נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג ב-1962.

במהלך חודש מאי 1967 התחדש המתח בין ישראל לשכנותיה. בעקבות איומים של מצרים, סוריה וירדן, גירוש כוחות האו"ם מרצועת עזה וסגירת מיצרי טיראן לשיט ישראלי, שהיוותה "עילת מלחמה" (Casus Belli), פתחה ישראל ב-5 ביוני במתקפת מנע כנגד צבאות מדינות ערב, שהתפתחה למלחמת ששת הימים. המלחמה הסתיימה בניצחון כביר למדינת ישראל, שהביסה שלוש צבאות ערביים גדולים והשמידה את חילות האוויר שלהם. במלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את רצועת עזה, את יהודה ושומרון, שחררה את ירושלים ובפרט את העיר העתיקה. קו הפסקת האש החדש כונה "הקו הסגול". בעקבות המלחמה הפך "הקו הירוק" לגבול מנהלי בין שטחים הנתונים למרות ישראל. החוק הישראלי חל על השטחים שבתוך הקו הירוק, וכן על החלק המזרחי של ירושלים (שאוחד עם החלק המערבי) ועל רמת הגולן (מאז 1981). רוב השטחים שמחוץ ל"קו הירוק" כפופים לממשל מיוחד. כעבור שנים, לאחר הסכמי אוסלו (בשנות ה-90), נמסרו עזה וחלקים מהשטחים בגדה המערבית לרשות הפלסטינית, סיני הוחזרה למצרים בהסכם השלום בין המדינות.

שנות ה-70

בין השנים 19681972 התחוללו קרבות בין ישראל לבין סוריה ומצרים לאורך "הקו הסגול". תקופה זו מכונה "מלחמת ההתשה". בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני הטרור הפלסטיניים, בראשות אש"ף והחזית העממית, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל ונגד מטרות יהודיות בחו"ל. שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים במינכן בזמן אולימפיאדת מינכן 1972.

מימין לשמאל: בגין, קרטר, וסאדאת בהסכמי קמפ דייויד.

ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה, שהתפתחה למלחמת יום הכיפורים, במטרה להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים או לפחות חלק מהם. למרות ההפתעה והמכה שספג צה"ל בתחילת המלחמה, הוא יצא ממנה כשידו על העליונה, וב-24 באוקטובר 1973, עם הכרזת האו"ם על הפסקת האש, הייתה דמשק בטווח הארטילריה הישראלית. מלחמה זו נחשבת לאירוע קשה בתולדות המדינה, עקב המספר הגבוה של ההרוגים במערכה.

ב-4 ביולי 1976 חילצה ישראל בני ערובה נוסעי מטוס "אייר פראנס", שנחטף בידי מחבלים לאנטבה שבאוגנדה, במבצע יונתן. המבצע נקרא על שמו של סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, שנהרג במהלך מבצע החילוץ.‏[12]

הבחירות שנערכו במאי 1977, שהתנהלו ערב גילוי פרשיות שחיתות רבות תחת שלטונו הראשון של יצחק רבין, הביאו למהפך בישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה חדלה מפא"י (על נגזרותיה: המערך הראשון, מפלגת העבודה, המערך השני) להיות מפלגת השלטון. מפלגת הליכוד ובראשה מנחם בגין, השיגה רוב בכנסת יחד עם המפד"ל, והרכיבה ממשלה (שהצטרפה אליה גם מפלגת ד"ש).

בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, ונאם בפני הכנסת. זו הייתה ההכרה הראשונה שישראל זכתה לה מצד אחת משכנותיה. בעקבות הביקור החל משא ומתן בין ישראל למצרים שהסתיים בחתימת הסכמי קמפ דייוויד. במרץ 1979 חתמו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכם שלום בין שתי המדינות, שבמסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני, ופינתה מספר יישובים ישראלים שהוקמו בו במהלך שנות ה-70. כמו כן, הסכימה לתת אוטונומיה לפלסטינים בשטחים שמעבר לקו הירוק.

שנות ה-80

ב-7 ביוני 1981 תקפה ישראל את הכור הגרעיני העיראקי, במבצע אופרה ובכך סיכלה את מאמציה של עיראק להשיג נשק גרעיני.

ב-1982 תקפה ישראל את לבנון ופתחה במבצע שלום הגליל (ומאוחר יותר: "מלחמת לבנון"). מטרתה המוצהרת של ההתקפה הייתה הגנה על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים, בעיקר מטעם ארגונים פלסטינים שהתרכזו בדרום לבנון, באזור שכונה בישראל "פתחלנד". המטרה שקבעה הממשלה בתחילת המלחמה הייתה כיבוש רצועה באורך 40 ק"מ, אך צה"ל הגיע בסופו של דבר עד לצפון לבנון וכבש את בירת לבנון, ביירות. צה"ל גירש את אנשי אש"ף מלבנון, ומרכז הארגון עבר לתוניס. המלחמה גבתה צה"ל מחיר דמים גבוה. ב-1986 נסוג הצבא מרוב שטחי לבנון, והקים רצועת-חיץ בדרום לבנון במטרה להגן על יישובי הצפון.

ב-1983 התפטר ראש הממשלה מנחם בגין מראשות הממשלה.

שנות ה-80 של המאה ה-20 התאפיינו בתיקו פוליטי בין גוש מפלגות הימין בהנהגת מנחם בגין ויצחק שמיר לגוש מפלגות השמאל בהנהגת שמעון פרס. מלחמת לבנון הראשונה, האינפלציה התלת-ספרתית והתיקו הפוליטי הכריחו ב-1984 הקמת ממשלת אחדות לאומית שכללה רוטציה בראשות הממשלה. בבחירות 1988 ניצח הליכוד בהפרש של רבבות קולות. שמיר, ראש הליכוד, הקים ממשלת אחדות לאומית בלי רוטציה. ב-15 במרץ 1990 הפילו ש"ס והמערך את ממשלת האחדות, בניסיון להקים ממשלת שמאל-דתיים, במהלך שנודע לימים בשם "התרגיל המסריח". הניסיון כשל, ושמיר הרכיב ממשלת ימין-דתיים צרה.

ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, שהתבטאה בעיקר במהומות, הפרות סדר, יידוי אבנים, פיגועי סכינאות ופיגועי ירי.

שנות ה-90

במלחמת המפרץ (ינואר-פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים, במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר נמנעה מלהגיב.

בבחירות שנערכו במאי 1992 הצליחו מפלגות השמאל להשיג רוב מוצק בכנסת, לראשונה מאז 1977, ויצחק רבין מונה בשנית לראשות הממשלה. הממשלה בראשותו של רבין הובילה מספר מהלכים מדיניים לשלום עם שכנותיה. במסגרת מאמצים אלו נחתם הסכם השלום עם ירדן, נחתמו הסכמי אוסלו, שבמהלכם ניתנה אוטונומיה לפלסטינים בשטחים, והתבצעו מגעים לשלום עם סוריה.

הסכמי אוסלו, וגל הטרור הפלסטיני שבא בעקבותם, גרמו למחלוקת קשה בעם, שגררה הפגנות רבות אך לעתים גם גלשה לאלימות. ב-25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין 29 ערבים בטבח מערת המכפלה. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר שהתנגד לפשרות עם הפלסטינים שאותן הוביל רבין. לאחר מותו החליף אותו שמעון פרס לזמן קצר, עד שהפסיד לבנימין נתניהו בבחירות 1996, בעקבות גל פיגועי התאבדות של חמאס ב-1996. בבחירות אלה לראשונה התנהלה הצבעה נפרדת ואישית על ראשות הממשלה, לצד הבחירות לכנסת.

בתקופת נתניהו קטן היקף הטרור, אחרי שהתנה התקדמות מדינית במאבק מצד הרשות הפלסטינית בטרור ובפרט בתנועת חמאס. בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל על רקע פתיחת מנהרת הכותל בירושלים. ב-1997 מסר נתניהו את רוב חברון לפלסטינים, בעקבות החתימה על הסכם ואי. במקביל לתהליך המדיני, דחף נתניהו לכלכלה קפיטליסטית והחל בהפרטת חברות וגופים ממשלתיים.

ב-1999 הפסיד נתניהו לאהוד ברק בבחירות 1999, שהתנהלו רובן על הרקע החברתי-כלכלי והדמויות האישיות של שני המתמודדים, על רקע השקט הביטחוני-כלכלי ששרר באותה תקופה. נתניהו פרש אחרי הפסדו ובליכוד החליף אותו אריאל שרון.

העשור הראשון והשני של המאה ה-21

בבחירות שהתקיימו במאי 1999 נבחר לראשות הממשלה אהוד ברק. במהלך כהונתו התבצעה נסיגה חד-צדדית מלבנון, בתמיכת הציבור בישראל, וב-24 במאי 2000 יצא אחרון חיילי צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון. בניגוד לתקוות ודרישות ישראל, לא התפרס צבא לבנון באזור, וכוחות החזבאללה שלטו בו.

גדר ההפרדה, נובמבר 2004.

בשנת 2000, בסמוך לעליית מנהיג האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית, החל גל טרור פלסטיני ומאבק אלים ומתמשך בין ישראל לפלסטינים במסגרת האינתיפאדה השנייה. באוקטובר 2000 פרצו מהומות אוקטובר 2000, שבהן נהרגו 13 אזרחים ערביים ואזרח יהודי אחד, אחרי מהומות קשות ואלימות מצד ערביי ישראל. בעקבות המהומות הוקמה ועדת אור, וחלה הרעה ביחסי יהודים-ערבים בישראל.

חיילים מפנים מתנחלים מבתיהם כחלק מתוכנית ההתנתקות.

ב-2001 נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, בעקבות התפטרות ראש הממשלה ברק, שבהן ניצח שרון. השנים 20012004 היו קשות מבחינת פיגועים, שיא הפיגועים היה ב"מרץ השחור" (2002), אשר הוביל למבצע חומת מגן. הפעילות הצבאית הניבה תוצאות וגל הטרור דעך. בעקבות האינתיפאדה הוחלט לבנות את גדר ההפרדה לאורכה של מדינת ישראל, ברובה סמוך לקו הירוק. בבחירות לכנסת ה-16, כשלוש שנים לאחר מכן, שב שרון, יו"ר הליכוד, וניצח באופן ניכר. המהלך המשמעותי ביותר של ממשלת ישראל בראשותו של שרון הייתה תוכנית ההתנתקות ב-2005, שבמהלכה, באורח חד-צדדי וללא הסכם, פונו ההתנחלויות הישראליות ברצועת עזה ובצפון השומרון. לקראת בחירות 2006, עזב שרון את הליכוד והקים את מפלגת המרכז קדימה. עוד לפני הבחירות, אושפז שרון והוחלף בידי אהוד אולמרט, שגם הרכיב את הממשלה לאחר הבחירות.

בנוסף לאירועים הביטחוניים-מדיניים חלו שינויים בישראל גם בתחומי הכלכלה והחברה. שרי האוצר בתקופה זו היו סילבן שלום (עד 2003) ובנימין נתניהו (עד אוגוסט 2005). בעקבות האינתיפאדה המשק נכנס למיתון בשנים 20022004 אך לאחר מכן התאושש ושב לצמוח, תוך כדי העמקת הפערים בין העשירונים ופגיעה בקצבאות הסעד. כמו כן הופרטו מספר חברות ממשלתיות גדולות, בהן אל על, מפעל הנשק הקל של תע"ש, בזק ובנק דיסקונט.

בגזרת רצועת עזה שאחרי ההתנתקות המשיכה הלחימה בין ישראל לארגוני הטרור, ובראשם חמאס שאף השתלט צבאית על הרצועה אחרי שזכה בבחירות הפלסטיניות. ב-25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט, דבר שהביא לפתיחת מבצע גשמי קיץ. השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשנים שמאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ביולי 2006 עם חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים. בתגובה לכך פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה על כלל שטח לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה, ושהובילה לפריסת כוחות בינלאומיים רחבים (יוניפי"ל) ושל צבא לבנון בדרום לבנון.

ב-27 בדצמבר 2008, כתגובה לירי הגובר של רקטות מרצועת עזה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה. המבצע נמשך 3 שבועות ונהרגו בו בין 1,166 ל-1,300 פלסטינים, מהם כ-700 פעילי חמאס, ונזק כבד נגרם לתשתיות חמאס ברצועה. לאחר שבמהלך כהונתו של אולמרט רבו הביקורות על שחיתויות לכאורה שהיה מעורב בהן, זה התפטר מתפקידו ב-2008. בעקבות מבצע עופרת יצוקה נמתחה ביקורת קשה על ישראל והיא הואשמה בפשעי מלחמה, בין השאר על ידי צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה בראשות ריצ'רד גולדסטון. ב-1 באפריל 2011 חזר בו גולדסטון מהאשמותיו כלפי ישראל, ופרסם זאת באמצעות מאמר בוושינגטון פוסט.

בעקבות הבחירות שנערכו ב-2013 הרכיב בנימין נתניהו בשלישית ממשלה בראשותו.

ב-8 ביולי 2014, כתגובה לירי הגובר של רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה, יצאה מדינת ישראל למבצע צוק איתן. המבצע נמשך חמישים ימים ובו נהרגו כ-2,000 פלסטינים, כאשר מתוכם לפחות 1,300 חמושים או מחבלים, ונזק כבד נגרם לתשתית מנהרות התקיפות ותשתיות הטרור של חמאס ברצועת עזה. בעקבות המבצע נמתחה ביקורת קשה על ישראל וזו הואשמה בפשעי מלחמה, ומועצת זכויות האדם של האו"ם החליטה למנות ועדת חקירה לבדיקת הנושא. המבצע נגמר בהפסקת אש ל-30 יום, כאשר לאחר מכן צפויות להתחיל שיחות לא-ישירות לגבי תנאים להפסקת אש ארוכת טווח. בסופו של דבר, לא החלו השיחות כמתוכנן וכן החמאס הפר את הפסקת האש, אם כי ישראל התחמקה מתגובה והחליטה שלהתעלם מכך.

גבולות ישראל וחלוקה מינהלית

גבולות ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גבולות מדינת ישראל

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון-מזרח נמצאת רמת הגולן בשליטת ישראל, והוחלו עליה חוקי מדינת ישראל (באמצעות חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליה ריבונות.

חלוקה מינהלית

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מחוזות ישראל, רשות מקומית בישראל

מדינת ישראל מחולקת לשבעה מחוזות מנהליים, בכל אחד מהם משרדי ממשלה מחוזיים, בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי - "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקבוע מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948. שבעת המחוזות הם מחוז ירושלים, מחוז הצפון, מחוז חיפה, מחוז המרכז, מחוז תל אביב, מחוז הדרום ומחוז יהודה ושומרון.

השלטון המקומי בישראל מנוהל דרך חלוקתה לרשויות מקומיות, כשרשות מקומית בישראל היא היחידה הגאוגרפית-מנהלית הקטנה ביותר הנהוגה בה. נכון ל-2012, קיימות 256 רשויות מקומיות בישראל‏[13].

פוליטיקה וממשל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אך הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות, ותפקידו הוא למעשה סמלי. בין תפקידיו של הנשיא, הטלת משימת הרכבת הממשלה על ראש הממשלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הכנסת, בתהליך דו-שלבי: תחילה מזמין נשיא המדינה את ראשי המפלגות להתייעצויות, אז הוא מטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר לעמוד במשימה, ולאחר משא ומתן בין המועמד לראשי המפלגות מאשרת הכנסת או דוחה את הרכב הממשלה החדשה. חבר הכנסת שהרכיב את הממשלה ממונה לראש הממשלה והוא הנושא במרב האחריות הכרוכה בפעולותיה. החלטות הממשלה מתקבלות בישיבותיה בכל יום א' בשבוע. לאחר שאישרה הממשלה הצעת אחד השרים כהחלטה, היא הופכת להחלטת ממשלה ועל השרים לבצעה.‏[14] רוב פעולות הממשלה חייבות אישור של הכנסת.

משכן הכנסת - הפרלמנט הישראלי
Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
ראובן ריבלין
ממשלת ישראל - הממשלה ה-33
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון
אשר גרוניס
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

הרשות המחוקקתפרלמנט) היא הכנסת. היא מורכבת ממאה ועשרים חברי כנסת ונבחרת בבחירות כלליות ויחסיות, לקדנציה של ארבע שנים או עד שהכנסת מחליטה לפזר את עצמה לפני המועד, או אחריו במקרים מסוימים. כל אזרח (או אזרחית) שהוא גם תושב קבע וגילו מעל 18 שנים רשאי להצביע. ההצבעה בבחירות לכנסת היא לרשימות מועמדים, שאותן מרכיבות המפלגות הרשומות כחוק (כל מפלגה יכולה להציג רשימה אחת, אבל כמה מפלגות יכולות להציג רשימה משותפת). המועמדים ברשימה מדורגים - ככל שמעמדם ברשימה גבוה יותר, כך יש להם סיכוי רב יותר להיבחר לכנסת. כל אזרח מצביע עבור הרשימה שבה הוא תומך. רשימה שזכתה בפחות מאחוז החסימה אינה רשאית לשלוח נציג לכנסת הנבחרת. כל רשימה שזכתה בקולות מעבר לשיעור הנ"ל תשלח לכנסת נציגים בשיעור יחסי לשיעור הקולות בו זכתה. לדוגמה, אם רשימה פלונית זכתה ב-10% מהקולות, היא תשלח כ-12 נציגים לכנסת, ואלה יהיו מועמדים 1-12 ברשימה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונתה שיטת הבחירות, ונערכה הפרדה בין בחירת ראש הממשלה לבחירות לכנסת, אך החוק הושב לקדמותו לאחר מספר שנים של חוסר יציבות (ראו: חוק הבחירה הישירה).

אף על פי שבהכרזת העצמאות התחייבו החותמים לכתיבת חוקה בתוך מספר חודשים, עד היום לא נכתבה חוקה למדינת ישראל, וזאת בשל חילוקי דעות פנימיים בנוגע לאופיה של המדינה. את תפקיד החוקה ממלאים חוקי יסוד שנחקקים על ידי הכנסת ויש להם מעמד מיוחד, ופסיקותיו של בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ).

בניגוד למדינות אירופה שבהן החלוקה בין מחנות הימין והשמאל מתבססת בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי, השיח הפוליטי בישראל נע רובו סביב הסוגיה הביטחונית-מדינית. הגושים הפוליטיים בכנסת הם השמאל, ימין, החרדים, המרכז והערבים.

עד 1977 שלטה בישראל מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) וגלגוליה. בדרך כלל בקואליציה היו שותפות מפלגות השמאל הציוניות כגון מפ"ם, המפד"ל ומפלגת המרכז הציונים הכלליים (שהפכה לליברלים ומאוחר יותר התמזגה עם הליכוד). ב-1977 התרחש המהפך, והליכוד, בראשותו של מנחם בגין, עלה לשלטון. מאז הפכה הליכוד למפלגת השלטון המרכזית, עם הפסקות לא ארוכות שבהן מפלגת העבודה חזרה לשלטון. כ-29 שנה לאחר המהפך, בבחירות 2006, לראשונה המפלגה השלטת שנבחרה, לא הייתה מהימין או מהשמאל, אלא מפלגה שזיהתה עצמה כמרכז - מפלגת קדימה בראשותו של אהוד אולמרט. אך לאחר שלוש שנים חזר השלטון לידי הליכוד.

דמוגרפיה

התפלגות האוכלוסייה בישראל. מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ישנה ירידה באחוז היהודים ועליה באחוז הערבים.
יהודים מהווים את רוב אוכלוסיית ישראל
חיילי צה"ל וערבים בגליל
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דמוגרפיה של ישראל, ישראלים, עיור בישראל

ערב הקמת המדינה היו בישראל 716,000 יהודים, שהיו כ-7% מן העם היהודי באותה עת. מספר מדויק של ערבים אינו ידוע. הערכה שכ-700,000‏[15] ערבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב וכ-156,000 נשארו במדינה.‏[16]

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏‏, מדינת ישראל מנתה נכון למאי 2014‏[17], 8,180,000 תושבים. מספר זה כולל את תושבי הקבע במדינה, ולאו דווקא את האזרחים. במניין נכללים התושבים הערבים במזרח ירושלים (שנחשבים כתושבי קבע), תושבי רמת הגולן, וכן הישראלים הגרים ביהודה ושומרון. מדינת ישראל (בשיתוף עם הרשות הפלסטינית) אחראית גם לתושבים הפלסטינים של יהודה ושומרון, אולם אלה אינם נחשבים כאזרחי המדינה או כתושבי קבע בישראל, והם בעלי מעמד אזרחי רק בתחומי הגדה המערבית ורצועת עזה.

כ-75% מתושבי הקבע בישראל הם יהודים (כ-6,135,000 תושבים), כ-20.7% הם ערבים (כ-1,694,000 תושבים), וכ-3.7% אחרים (כ-351,000 תושבים) רבים מהם הם עולים ובני משפחותיהם שאינם יהודים, על פי רוב נוצרים פרבוסלבים ותושבים ללא סיווג דת. נכון ל-2009, 72% מהאוכלוסייה היהודית נולדה בארץ, 20% ילידי אירופה ואמריקה ו10% ילידי אסיה ואפריקה.

מגילת העצמאות של ישראל וחוקי היסוד שלה קובעים מדיניות של שוויון זכויות מלא בלא הבדלי דת, גזע ומין. אף על-פי-כן, המוצא האתני הוא בעל משמעות רבה בישראל. כל ראשי הממשלות עד כה היו ממוצא מזרח-אירופי. שילובם של יהודים מזרחים בתפקידים בכירים, כגון שרים בכירים ובעלי עמדות בכירות בצבא, החל בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. סקרים מראים שהמשכורות הממוצעות של יהודים ממוצא אשכנזי גבוהות משל אלה שממוצא מזרחי, ונמוכות מהן משכורות הערבים. כמו כן, המשכורת הממוצעת לגברים גבוהה מהמשכורת הממוצעת לנשים.

ב-2001 הושבע השר הלא-יהודי הראשון סאלח טריף, בן המיעוט הדרוזי, לממשלה ה-29, וב-2007 מונה השר הערבי המוסלמי הראשון, ראלב מג'אדלה לממשלה ה-31.

על פי נתוני האו"ם ל-2011, ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם עם 343.91 נפש לקמ"ר. בפועל הצפיפות גבוהה יותר, שכן רק 50% משטח ישראל בגבולות הקו הירוק מיושב או מעובד. חלק הארי של השטח הבלתי מיושב הוא מדבר הנגב. רוב הקרקעות הבלתי מיושבות או הבלתי מעובדות משמשות שטחי אימונים לצה"ל. בין המדינות הצפופות יותר מישראל: הודו, לבנון, יפן, בלגיה והולנד. 6% אחוז משטח מדינת ישראל מיוער, ו-27% משטחה הוא חקלאי. מאז שנות ה-70 העיר הגדולה ביותר היא ירושלים שבה מתגוררים כעשירית מאוכלוסיית המדינה. בארבע הערים הגדולות במדינה - ירושלים, תל אביב, חיפה וראשון לציון - מתגוררים למעלה ממיליון וחצי תושבים. לפי סקר של האקונומיסט מ-2008 ישראל ממוקמת בפסגת הטבלה העולמית במחשוב, עם 122.1 מחשבים לכל 100 תושבים.‏[18] אזרח ישראלי מייצר בממוצע 1.5 ק"ג של אשפה ביום.‏[19]

הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 28.3, ושיעור המבוגרים מעל גיל 65 הוא כ-10% מהאוכלוסייה. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. שיעור הילודה בישראל עומד על 19 לידות לשנה לכל אלף נפשות, השיעור הגבוה ביותר מבין כל המדינות המפותחות.‏[20] האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי-מוסלמי והציבור הדתי ובעיקר החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9. תוחלת החיים בלידה היא 78.9 שנים לגברים ו- 83.4 לנשים.‏[20]

הערים הגדולות ביותר בישראל מבחינת אוכלוסייה להן יותר מ-200 אלף תושבים הן: ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, אשדוד ופתח תקווה.

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – הפער העדתי בישראל, ערים בישראל, קטגוריה:ישראל: יישובים

דתות

העיר העתיקה בירושלים, מוקד הדתות האברהמיות.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דת בישראל

75.3% מתושבי מדינת ישראל, כ-5,970,000 תושבים הם יהודים. בישראל, שיועדה להיות מדינת העם היהודי, ומגדירה את עצמה כמדינה יהודית דמוקרטית, אין הפרדה ממשית בין דת למדינה, והיחסים בין הממסד הדתי לשלטונות נגזרים במידה רבה ממכתב הסטטוס קוו שנשלח בעת הקמת המדינה ועיגן את ההסכמות בין דוד בן-גוריון לממסד הרבני (ובו הוסכם בין השאר על כך שמוסדות המדינה ישמרו שבת וכשרות, ודיני האישות יתנהלו על פי ההלכה). הדת השלטת בישראל היא היהדות, ודתות המיעוטים הגדולות הן האסלאם והנצרות.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2009 (בסוגריים: 2007),‏[21][22] על פי הגדרתם העצמית של בני 20 ומעלה, חלוקת האמונה בקרב האוכלוסייה היהודית היא כדלהלן:

20.6% מתושבי הקבע בישראל, כ-1,623,000 תושבים, (כולל תושבי מזרח ירושלים) הם ערבים, הנקראים ומחשיבים עצמם כערביי ישראל או כ"פלסטינים אזרחי ישראל". שיעור הערבים הנוצרים בקרב הערבים בישראל הוא כ-9% ומהווה כ-2% מכלל האוכלוסייה. בנוסף ישנם דרוזים (כ-120 אלף איש, או 1.7%) וצ'רקסים, שגם הם נספרים כערבים.‏[24] כ-4.1% מתושבי מדינת ישראל מוגדרים כ"אחרים" (כ-327,000 תושבים). רובם המכריע הם עולים ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים, למשל כאלה שאמם איננה יהודיה.

צבא וביטחון

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ביטחון ישראל, מערכת הביטחון בישראל
כוח חי"ר של גדוד נצח יהודה (הנח"ל החרדי)
הימ"מ - היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור.
שוטרי משמר הגבול בירושלים. משמר הגבול היא הזרוע הקרבית של משטרת ישראל ומשלבת בין הכשרה צבאית לתפישת פעולה משטרתית.

בשלושה העשורים הראשונים לקיומה, הייתה ישראל מוקפת מכל עבריה במדינות עוינות שלא הכירו בה. מצב זה החל להשתנות בהדרגה ב-1977 עם ביקורו של נשיא מצרים בישראל ונכון ל-2014 יש לישראל חוזי שלום ויחסים דיפלומטיים עם שתיים משכנותיה, מצרים וירדן, והכרה דה-פקטו מצד יתר שכנותיה. כיום שורר מצב מלחמה עם סוריה ולבנון. מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 התנגשויות צבאיות קורות מפעם לפעם בגבול ישראל-סוריה, וכן תקריות מעטות בגבול עם לבנון.

האסטרטגיה הביטחונית הרשמית של ישראל היא "קונספציה הגנתית-הגבית". ישראל ממתינה שתהיה מצד האויב תקיפה או פעילות מאיימת ורק אז פועלת בתגובה. לעתים כמו בתקיפת הכור העיראקי, היא יוזמת מכת מנע צבאית, כדי למנוע התפתחות איום חריף יותר. ישראל נחשבת לגורם צבאי חזק באזור המזרח התיכון ויש התולים בעוצמה צבאית זו את נכונותן של ארצות ערב השכנות להכיר בה ולהיכנס למשא ומתן מדיני איתה מאז סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20 צברה ישראל ניסיון רב בלוחמה בשטח בנוי ומלחמה מול טרור, שהתבטא בפעולות שחרור בני ערובה נועזות (כגון פעולת סבנה ומבצע אנטבה), פעולות קומנדו וחבלה, מבצעים צבאיים נרחבים כנגד בסיסי טרור וסיכולים ממוקדים שבהם נהרגו טרוריסטים בכירים. לצה"ל הישגים רבים בלוחמה בטרור: דיכוי הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70, גירוש אש"ף לתוניס במלחמת לבנון ודיכוי הטרור ביהודה ושומרון בעקבות האינתיפאדה השנייה. יחידות העילית והלוט"ר של ישראל - בהן הימ"מ, סיירת מטכ"ל, השב"כ (המפעיל סוכנים ומספק מודיעין נגד טרור), המסתערבים, שייטת 13, חבלני משמר הגבול וחיל ההנדסה הקרבית שמפעיל את יהל"ם - זכו למוניטין בינלאומי.

האיומים החדשים העיקריים שנוצרו באחרונה עבור ישראל הם מצד איראן שמתקדמת בתוכניתה לפיתוח יכולת גרעינית, ומארגוני טרור פלסטינים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור בינלאומיים כמו אל-קאעידה וחזבאללה. כמו כן, קיים חשש שארגוני טרור פלסטינים ישפרו את יכולתם לשגר טילים מרצועת עזה ואף יפתחו יכולת שיגור טילים מיהודה ושומרון - לרבות טילים נגד מטוסים ורקטות ארוכות-טווח. החשש מליבוי מחודש של האלימות בין ישראל לפלסטינים נחשב כיום לאיום החמור ביותר על אזרחי ישראל לצד תוכנית הגרעין האיראנית.

הביטחון הוא הנושא המרכזי בפוליטיקה הישראלית, ונחשב למהותי יותר מנושאי חברה וכלכלה. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היחידות בעולם שבה רוב המנהיגים הפוליטיים וראשי הממשלה הם אנשי צבא בכירים לשעבר או בעלי קשר חזק לביטחון.

שירותי הביטחון

מערכת הביטחון בישראל מורכבת ממספר ארגונים:

ישראל הסתמכה ועדיין מסתמכת על צבא גדול יחסית לגודל אוכלוסייתה, זאת בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי. עד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 היו חיילי המילואים כוח מרכזי בעיקר בשעות חירום. כיום הצבא מסתמך בעיקר על הכוחות הסדירים שכוללים חיילים בשירות חובה וחיילים בשירות קבע. צה"ל מתאפיין ברמת תחכום טכנולוגי גבוהה, ובציוד מתקדם, שחלקו מיוצר בישראל, אולם רובו נקנה מארצות הברית, באמצעות כספי הסיוע הביטחוני. הברית הבינלאומית המרכזית שעליה מסתמכת ישראל היא הברית עם ארצות הברית. במסגרת זו ישראל נאלצת (באופן לא-רשמי) לקבל את הסכמתה של ארצות הברית למכירת פיתוחי נשק ישראלים למדינות שנמצאות בהתנגשות אינטרסים עם ארצות הברית, למשל סין. אף על פי כן, ישראל היא יצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, למדינות מתפתחות, אחרי ארצות הברית, רוסיה וצרפת, על פי מספר הערכות.‏[25]

חלק ניכר מהתקציב הלאומי מופנה לצורכי הביטחון, כ-50 מיליארד ש"ח בשנה, המהווים כ-20% מהתקציב הלאומי העומד על כ-400 מיליארד ש"ח בשנה. חוק גיוס חובה שנחקק ב-1949 קובע שכל תושב קבע בישראל, גבר או אישה, חייבים לשרת בצה"ל החל מגיל 18 לתקופה של 3 שנים לגברים ושנתיים לנשים (תקופות השירות משתנות מעת לעת לפי הצורך). עם זאת, פטור גורף ניתן לכל התושבים שמוגדרים כ"בני הלאום הערבי" (כלומר לכל ערביי ישראל, למעט הדרוזים), וכן ניתן פטור פרטני לתלמידי ישיבות, בעיקר ישיבות חרדיות ולנשים אשר מצהירות שאמונתן הדתית מונעת מהן לשרת בצבא. מספר העילות הרפואיות או הסוציואקונומיות לפטור משירות צבאי עלה עם השנים ועם הגידול באוכלוסייה.

בהתבסס על נתוני צה"ל, 30% מקרקעות המדינה מיועדים לשטחי אימונים וניסויים; ב-11% מקרקע המדינה יש מגבלות בנייה מטעמי ביטחון; על 4% קרקע נוספים מוקמים מתקנים של צה"ל; ועל עוד 1% מהאדמות יש מתקנים של מערכת הביטחון. על-פי המחקר "ההשלכות הכלכליות של האחזקה והשימוש בקרקע על ידי מערכת הביטחון", נתונים אלה אינם משקפים את ההיקף האמיתי של שיעור שימושי הקרקע לצורכי ביטחון, שכן גם בשטחים נוספים נמצאה זיקה ושימוש ביטחוני עקיף.‏[26]

שירותי ביטחון נוספים הנמצאים בפיקוח משרד ראש הממשלה הם המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים האחראי על פעולות ביון ואיסוף מודיעין מחוץ לגבולות המדינה, לצד דיפלומטיה חשאית ופעולות מיוחדות בארצות זרות; והשירות הביטחון הכללי (שב"כ) שאחראי על ביון ואיסוף מודיעין וכן על העברתו לצה"ל ולמשטרה בתוך גבולות המדינה ומעבר לקו הירוק.

על ביטחון הפנים ואכיפת החוק במדינת ישראל אחראית משטרת ישראל. משמר הגבול הוא הזרוע הקרבית של המשטרה ומשמש הן לפעולות בשטחים והן כעתודות באזורי הספר והפריפריה. ישראל מפעילה מספר יחידות עילית ללוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה, הבכירה שבהן היא הימ"מ - "היחידה ללוחמה בטרור" - שנחשבת לאחת מיחידות העילית הטובות והמקצועיות בארץ ובעולם.‏[27][28]

נשק

עם הקמתה, הייתה ישראל נתונה בבידוד, אולם היא הצליחה לבסוף לרכוש נשק מצ'כוסלובקיה. נשק זה מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות, אולם הקשרים עם מדינות הגוש הקומוניסטי התערערו לאור העדפתה של ישראל לכרות בריתות עם מדינות במערב. ברית מרכזית הייתה בין ישראל לצרפת בין 1956-1963. צרפת סיפקה לישראל נשק, מטוסי קרב וציוד צבאי מתקדם, וכמו כן כורים גרעיניים שהוקמו ליד דימונה ובאזור נחל שורק (על יד העיר יבנה). על אף הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, והערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים לפיהם ישראל היא אחת מהמעצמות הגרעיניות הגדולות בעולם, ישראל שומרת על עמימות ואינה מודה ביכולת הגרעינית באופן רשמי. הברית עם צרפת התערערה באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, ומאמציה של ישראל הופנו לכריתת ברית עם ארצות הברית.

מ-1964 בקירוב, מסתמכת ישראל בעיקר על קשריה הצבאיים והכלכליים עם ארצות הברית. נקודת שיא בתמיכה זו הייתה הפעלת "הרכבת האווירית" להעברת ציוד צבאי מארצות הברית לישראל במלחמת יום הכיפורים (1973). לצד רכישת נשק מארצות הברית, בעיקר נשק קל (סדרת רובי ה-M16 וה-M4), מטוסי קרב (כגון ה-F-4 פנטום, ה-F-15 וה-F-16 פייטינג פלקון) ומסוקי קרב (כגון AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י) ישראל מתבססת על תעשיות ביטחוניות מקומיות בהן התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית, רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה ואלביט המפתחות ומייצרות אמצעי לחימה, רכב קרבי משוריין, תחמושת, טכנולוגיה צבאית והיי-טק (כגון אמצעי מודיעין צבאי, תקשוב, שליטה ובקרה ואלקטרואופטיקה).

לישראל יש ניסיון רכב בתכנון רכב קרבי משוריין ומיגון לכלי רכב. היא הסבה טנקי T-55 וצנטוריון לנגמ"שים כבדים בצה"ל ופיתחה שריון מרוכב לרכבי שטח, דוגמת הזאב. היא חלוצה בפיתוח מיגון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי. בנוסף, ישראל היא המדינה המובילה כיום בעולם במיגון לציוד מכני הנדסי וערכת המיגון שפיתחה לדחפורי D9 זכתה להצלחה מבצעית ואף נמכר לכוחות המזוינים של ארצות הברית. בולטת במיוחד היא סדרת טנקי המרכבה הנחשבים לטנקי המערכה הטובים והממוגנים בעולם.

ישראל מפתחת מערכות אוויוניקה מתקדמות המשפרות את ביצועי כלי הטיס עליהם הן מותקנות. היא גם פיתחה את מטוסי הקרב נשר, כפיר ולביא (האחרון לא נכנס לשירות מבצעי). ישראל היא מעצמה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים, המשרתים בהצלחה בצה"ל ונמכרים בהצלחה רבה ברחבי העולם, כולל לארצות הברית. ישראל היא גם מבין המדינות הבודדות המסוגלות לבנות ולשגר לווייני תצפית וריגול (סדרת אופק וטכסאר). ישראל גם בונה ומתכננת ספינות קרב כגון סירות סיור מהירות (שלדג וסופר דבורה סימן 3) ומתכננת ספינות טילים. עוד ראוי לציין את תעשיית הנשק הקל שפיתחה וייצרה כלי ירייה בהם העוזי, גליל, אקדח יריחו 941, מקלע נגב ותבור TAR-21 - שהקנו לישראל מוניטין בינלאומי בתחום ונמכרו בהצלחה רבה למדינות רבות.

לצד הנשק, ישראל היא יצרנית בולטת של תחמושת כוללת תחמושת נק"ל הנחשבת לאיכותית, פגזי טנקים (כגון הכלנית 120 מ"מ, עליו זכתה התעשייה הצבאית בפרס ביטחון ישראל) וארטילריה, רקטות (כגון הרמ"מ למנתץ ומפצח האגוזים MATADOR נגד מבנים) וטילים (כגון משפחת טילי הספייק נגד טנקים, פיתון 5 נגד מטוסים, טיל השיוט דלילה ולפי פרסומים זרים גם הטיל הבליסטי "יריחו").

ישראל חלוצה גם בפיתוח מערכות הגנה - חלקן ייחודיות והן הראשונות מסוגן שנמצאות בשירות מבצעי - בהן: טיל החץ כנגד טילים בליסטיים, מערכת כיפת ברזל כנגד רקטות קלות ובינוניות, טילי הברק כנגד טילים נגד ספינות ומערכת מעיל רוח - מערכת הגנה אקטיבית לרק"מ כנגד טילי נ"ט.

יחסי חוץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל

בבסיס מדיניות החוץ של ישראל מאז ראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 עומדים קשריה עם המערב המהווה מקור תמיכה וסיוע מרכזיים למדינה במישור הבינלאומי והצבאי. עד אמצע שנות ה-60 נשענה ישראל במידה רבה על תמיכתה של צרפת והחל מאמצע שנות ה-60 ובייחוד אחרי 1967 הפכה ארצות-הברית למעצמה העיקרית המעניקה תמיכה וסיוע בהיקף רחב לישראל. הסיוע של ארצות הברית מתבטא בתמיכה בישראל בארגונים בינלאומיים ובסיוע כלכלי וצבאי רחב היקף של מיליארדי דולרים בשנה.

יחסי החוץ של ישראל הושפעו מהחרם הערבי שהוטל עליה ועל חברות הסוחרות איתה מצד מדינות ערב. בעקבות הסכמי השלום בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, צומצם היקף החרם הערבי ומצב יחסי החוץ של ישראל השתפר.

באו"ם לא נהנתה ישראל מתמיכה רחבה. באופן מסורתי, האו"ם תמך בישראל כשהחליטה לוותר על שטחים, אך ביקר את ישראל על פעולות צבאיות שלה שמלוות בנפגעים לצד השני. החריג הבולט באו"ם הוא ארצות הברית, המפגינה יחס ידידותי ונחשבת ל"ידידה הגדולה" של ישראל. ארצות הברית מצהירה מפעם לפעם כי היא ערבה לקיומה וביטחונה של המדינה ואף משתמשת פעמים רבות בזכות הוטו שלה כנציגה קבועה במועצת הביטחון, כדי למנוע החלטות הפוגעות בישראל. בין ידידותיה המסורתיות של ישראל נמצאת גרמניה, שלאחר תהליך ארוך שכלל את הסכם השילומים ב-1952 וכינון יחסים דיפלומטיים ב-1965 נמצאת כיום ביחסים טובים עם מדינת ישראל,‏[29] ואף מעניקה לה סיוע צבאי.

ברית המועצות התייצבה בראש מדינות ערב במשך עשורים ארוכים במסגרת המלחמה הקרה בארצות הברית. נקודת שבר גדולה הייתה ב-10 בנובמבר 1975, כאשר התקבלה באו"ם החלטה 3379, הקובעת כי "הציונות היא גזענות". הצהרה זו בוטלה ב-1991. לאחר תום המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות, הטונים הצורמים שהגיעו מרוסיה התמתנו, וכיום יש לישראל יחסים ענפים עם רוסיה.

עד מלחמת יום הכיפורים, ישראל עשתה ניסיונות להיחלץ מהבידוד העולמי ביצירת קשרים עם מדינות עולם שלישי מתפתחות. היחסים עם מדינות אפריקה נפסקו בין השאר בגלל לחץ ערבי וטענות מדינות אפריקה השחורה שהשליטה הישראלית בסיני משמעה כיבוש אדמה אפריקאית. כדי למצוא מדינות ידידות, ישראל קיימה יחסים מיוחדים עם מדינות שהפרו זכויות אדם או מדינות מבודדות, כמו דרום אפריקה וטייוואן.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ירדן, והחתימה על הסכמי אוסלו, חל שיפור מסוים ביחסי ישראל עם חלק ממדינות ערב. קשר חשוב נוצר בין ישראל לטורקיה. לאחר יישום תוכנית ההתנתקות מדינות מוסלמיות נוספות כמו פקיסטן הודיעו על חימום יחסים. יחסי ישראל וטורקיה התקררו באופן משמעותי בעקבות אירועי המשט הטורקי ב-2010.

עד למהפכה האיסלאמית, לאיראן היו יחסים טובים עם ישראל, אולם הם נותקו והפכו לעוינות עזה לאחריה.

פעולות צבאיות של ישראל בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, גרמו לשפל בתדמיתה של ישראל ולעלייה באנטישמיות בקרב מדינות מערביות רבות, במיוחד באירופה. בישראל קיים ציבור רב הטוען כי באופן מסורתי, "כל העולם נגדנו" ומשייכים לביקורת על מדיניות ישראל אספקטים אנטישמיים. מדינאים, אקדמאים, דיפלומטים ועיתונאים אפיינו את האנטישמיות החדשה: הסתה וגל תקיפות אנטישמיות כנגד יהודים המסווה את עצמו כאנטי-ציונות והתנגדות למדינת ישראל. כמו כן נטען כי בטווח הארוך, מסירת שטחים לפלסטינים גורמת למתקפות טרור רבות יותר מצד הפלסטינים שמחייבות את ישראל למתקפת נגד חזקה יותר שגורמת לפגיעה בתדמית ישראל. על פי טענה זו, מסירת שטחים גורמת לנזק לתדמית ישראל ולא לתועלת. מתוך כך בעקבות האינתיפאדה, מספר סמלי של חברות מסחריות החליטו להחרים את ישראל, אך הייצוא הישראלי לא נפגע.

כלכלה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – כלכלת ישראל, תעשייה בישראל, גז טבעי בישראל, דיג בארץ ישראל
מטבע של שקל חדש ישראלי מודרני המבוסס על מטבע השקל הקדום
גורדי השחקים של גוש דן מסמלים בעיני רבים כלכלה מודרנית בישראל (2006)
מרכז מחקר ופיתוח של מיקרוסופט בחיפה. ישראל נחשבת למעצמת היי-טק וחברות הזנק (Start-Up).
הפנים של קניון הזהב. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו בישראל עשרות קניונים - מרכזים מסחריים מקורים עם חנויות, מסעדות, בתי קפה וחניונים.

מדינת ישראל הצליחה ליצור כלכלה יציבה וחזקה תוך עשורים בודדים, בתנאי אי ודאות ביטחונית תוך ניהול מספר מלחמות שדרשו גיוס מילואים כללי, ובעוד אוכלוסייתה גדלה בקצב מהיר. כלכלת ישראל בולטת בעוצמתה למול שכנותיה: התוצר הלאומי הגולמי של ישראל עמד ב-2011 על 235 מיליארד דולרים והתמ"ג לנפש עמד על 30,972 דולר בשנה, מקום 42 בעולם. כמו כן ממוקמת ישראל במקום 16 במדד הפיתוח האנושי. על פי סקר הכנסות של הלמ"ס ל-2010, הכנסה ממוצעת ברוטו לחודש, עמדה על 14,385 ש"ח למשק בית, ועל 4,323 ש"ח לנפש.‏[30] במדד הגלובליזציה של כתב העת האמריקני Foreign Policy ישראל דורגה ב-2006 במקום ה-15 בעולם.‏[31]

למדינת ישראל מחצבים מועטים המהווים מקור חשוב ובסיס לתעשייה הישראלית. ישראל מפיקה מאדמתה ברום, אשלגן, גופרית, פוספט וגז טבעי שהתגלה בכמויות גדולות ב-2009 למול חופי חיפה וחדרה, והפך את ישראל לספקית גז טבעי. מחצבים אלה מספקים תשתית לפעילותם של מפעלים רבים, המהווים את עמוד השדרה של התעשייה בישראל, ועם זאת ישראל עדיין תלויה באופן רב במדינות זרות שיספקו לה מתכות ומשאבי אנרגיה - כגון נפט ופחם.‏[32] בשל המחצבים המועטים ושטחה הקטן, כלכלתה של מדינת ישראל שמה דגש על הגורם האנושי: תעשיות עתירות ידע כגון היי טק, טכנולוגיה רפואית וטכנולוגיה צבאית שאחראיות לחלק נכבד מהיצוא התעשייתי. ישראל היא מרכז הסחר הגדול בעולם ליהלומי גלם, וענף זה אחראי לכ-28% מהיצוא הישראלי הכללי. הענף השני בגודלו הוא יצוא ויצור כימיקלים ומוצרים כימיים הכולל תזקיקי נפט ותרופות (24% מהיצוא הישראלי).‏[33]

חריגה בנוף היא התעשייה הצבאית (תע"ש, תע"א, רפאל ואלביט), שמשגשגת למרות תלותה בחומרי גלם מיובאים. מדינת ישראל השקיעה בתעשייה זו לצרכיה הפנימיים. בשל האיכות והטכנולוגיה המתקדמת של מוצריה הצבאיים, מדינות רבות קונות מישראל את תוצרתה. המכירות מכניסות רווחים ומטבע זר למדינה, ומשפיעות על המשך המחקר הפיתוח. ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם. ב-2007 רביעית,‏[34] וב-2009 עלתה להיות שלישית, אחרי ארצות הברית ורוסיה.‏[35]

בנוסף, כלכלת ישראל הצליחה לצמוח הודות למקורות כספיים שבאו מבחוץ. הסיוע האמריקני הכולל מאז הקמת המדינה מסתכם כבר ביותר ממאה מיליארד דולרים. יהודים מהתפוצות תרמו גם הם סכומי עתק למדינה ולמוסדותיה הודות להם הוקמו בתי ספר, ארגונים ומוסדות אשר תרמו להתפתחות הכלכלית המואצת של המדינה. נוסף לכך מדינת ישראל מכרה אגרות חוב ליהודים בתפוצות באמצעות ארגון הבונדס ובכך פיתחה עוד יותר את כלכלתה. עם זאת, ישראל הוציאה יותר כספים משהיו לה - על כן היא לוותה הלוואות עתק. בעשורים האחרונים, כשמדינת ישראל הפכה חזקה יותר מבחינה כלכלית, היא מחזירה בהדרגה את חובותיה. כשליש מתקציב המדינה היום מוקדש להחזר חובות ותשלום ריביות על חובות אלו.

כלכלת ישראל מאופיינת בהוצאה ציבורית גדולה יחסית העומדת על כ-54%. זאת בעיקר בשל תקציבי הביטחון והרווחה הגדולים. בעבר, המדינה הייתה סוציאליסטית יותר - כלומר ההוצאה הציבורית הייתה גדולה יותר, והכלכלה הייתה ריכוזית יותר. אך בעשורים האחרונים הכלכלה הישראלית מתאפיינת בליברליזציה,‏[36] כלומר הפחתה בשיעור המס - מס על החברות ומס על יחידים, המשק נעשה פחות ריכוזי - יותר ויותר מפעלי ממשלה מופרטים, וכן ההוצאה הציבורית מופחתת - כדוגמת ביטחון ורווחה.

ההוצאה לבריאות בישראל נמצאת במקום בינוני יחסית למדינות העולם ועומדת על 8.7% מהתמ"ג. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נרשמת עלייה מתמדת בהוצאות הפרטיות על בריאות ובמקביל ירידה בהשתתפות המדינה בהוצאות האלה. כמו כן ישראל נודעת בשל הוצאה נרחבת על צורכי ביטחון, בשל סכסוכיה עם המדינות הסובבות אותה. במהלך העשור השני של המאה ה-21, מדינת ישראל השקיעה כל שנה בביטחון כ-62 מיליארד שקל (כ-16 מיליארד דולר), ו-6.9% מהתמ"ג של המדינה.

ב-2002 ישראל הגיעה למשבר כלכלי חמור בעקבות האינתיפאדה השנייה, השפעת התפוצצות בועת הדוט-קום העולמית בשנת 2000 המיתון העולמי שפרץ בשל פיגועי 11 בספטמבר. בעקבות המצב הונהגה מדיניות חומת מגן כלכלית שנועדה להוציא את המשק מהקיפאון הכלכלי ולאושש את הכלכלה, והחל מפנה בכלכלה הישראלית. הלוחמה בפלסטינים ומיתון עולמי כמעט הביאו את המשק הישראלי לקריסה, אך פעולות הממשלה הביאו להתאושש המשק והתחזקותו. זאת בעיקר הודות להורדת ההוצאות הציבוריות והפחתה בריכוזיות המשק.

בסוף 2005 היו בישראל 379,503 חברות רשומות,‏[37] כאשר החברה הישראלית הגדולה ביותר היא חברת התרופות הגנריות טבע תעשיות פרמצבטיות, שהכנסותיה בשנה זו היו כ-5 מיליארד דולר ונשאו רווח של מעל מיליארד דולר. חברות ענק אחרות בישראל עוסקות בתחום ההיי-טק, כגון צ'קפוינט, אמדוקס וקומברס.

ישראל מכונה "אומת הסטארטאפ" וקיימת בה תופעה של הקמת חברות הזנק ומכירתן לגורמי חוץ. בכל שנה מבוצעת מכירות של חברות כאלו, בעיקר לחברות בינלאומיות בסכום מצטבר של מיליארדי דולרים לשנה. עסקאות גדולות נעשו החל ממכירת ICQ, אנוביט ומרקורי ועד מכירת NDS וWaze. יוצאת דופן היא חברת ישקר, שאיננה חברת היי-טק, שנרכשה על ידי ברקשייר האת'וויי, המנוהלת על ידי וורן באפט, בשתי פעימות תמורת 6 מיליארד דולר.

מאז שנת 2000 קיימת מגמה של חברות ישראליות לרכוש עסקים בעולם או לפתוח סניפים של רשתות ישראליות מחוץ לגבולות המדינה. נכון ל-2013, חלק ניכר מהקניונים במזרח אירופה נמצא בבעלות אנשי עסקים ישראליים.

במהלך 2010 עברה ישראל, חרף המשבר הכלכלי העולמי, ממעמד של כלכלה מתפתחת למדינה מפותחת. שינוי הסיווג הערים קשיים על שוק ההון הישראלי, אך הדבר היווה קפיצת מדרגה למדינת ישראל מבחינה כלכלית.‏[38] ב-2011 ישראל התקבלה כחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי OECD. בספטמבר 2011 העלתה חברת S&P את דירוג האשראי של ישראל ל-"A+".‏[39]


תנאים פיזיים וטבע

צילום לוויין של ישראל וסביבתה מ-2003.

גאוגרפיה וגאולוגיה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גאוגרפיה של ארץ ישראל, גאולוגיה של ישראל, אקלים ארץ ישראל

ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון. מצפון היא גובלת עם לבנון; במזרח עם ירדן; בצפון-מזרח עם סוריה; בדרום נמצא ים סוף; במערב: מצרים והים התיכון. בישראל אקלים ים תיכוני, כלומר - הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. חרף שטחה המצומצם יחסית, במדינת ישראל קיים מגוון של תצורות גאוגרפיות שונות: החל בחרמון, המתנשא לגובה של מעל 2,000 מטרים ואף מתפקד כאתר סקי במשך שבועות ספורים בשנה, דרך רמת הגולן הבזלתית והמוריקה, הגליל ההררי והשופע מים, מישור החוף החם והלח, בקעת הירדן הצחיחה וים המלח - המקום הנמוך בעולם, הרי ירושלים הקרירים, הנגב הצפוני הפורח ועד מדבר יהודה, הנגב המדברי - שבו תופעות גאולוגיות ייחודיות כגון המכתשים, הערבה וחבל אילת החמים ברוב עונות השנה. גיוון גאוגרפי וגאולוגי זה נובע ממיקומה הייחודי של ישראל על קו הבקע הסורי-אפריקני ועל היותו למעשה גשר בין המדבר לאקלים הממוזג של דרום אירופה והאקלים הים-תיכוני.

הגאולוגיה של ישראל עשירה ומורכבת מאירועים גאולוגיים רבי עצמה שהשאירו את חותמם בסלעים ובגאומורפולוגיה המקומית, בין היתר בקמטי הקשת הסורית המצויים לכל אורכה של ישראל. אירועים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה - מיקומה בנקודת המפגש בין שלושה לוחות טקטוניים מותיר אותה חשופה להשפעתם של תהליכים המתקיימים גם כעת, אשר מתבטאים בעיקר ברעידות אדמה.

ארץ ישראל, ומדינת ישראל בתוכה, נמצאת במזרח החבל הים תיכוני המקיף את אגן הים התיכון. באזור זה ישנן שתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ויבש. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית מחלקה הצפוני של ארץ-ישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר - עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה - באזורים אלה מתחלף החבל הים תיכוני בשוליו המערביים של האזור האירנו-טורני. גם רצועות רחבות בחרמון ובנגב התיכון נחשבות כחלק מהאזור האירנו-טורני. ברוב חלקי האזור הזה שורר אקלים יבשתי וקיצוני ביותר: החורף קר ומושלג, אביב וסתיו גשומים וקיץ חם ויבש, אך בישראל התנאים האלה כמעט שאינם מורגשים כיוון שהיא נמצאת בשולי האזור ונתונה להשפעה הממתנת של הים התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים, וכן צומח ים תיכוני.

מדרום לחבל האירנו-טורני וממזרח לו משתרע החבל הסהרו-ערבי. בישראל הוא כולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו-עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ומאפשרת חקלאות בסיסית בלבד. ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה, ומספר מיניה נאמד ב-1,400 בלבד. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו-ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בישראל, אך מס' המינים בו קטן.

קו החוף

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חופי ישראל

קו החוף הים תיכוני בישראל משתרע לאורך כ-190 ק"מ, מצפון לדרום. מלבד מפרץ חיפה, קו החוף ישר ומתעקל בהדרגה: בדרום כיוונו צפון-מזרח - דרום-מערב, ובצפון - כמעט צפון-דרום. קו החוף ברובו חלק וחולי, ובמקומות מסוימים יש רכסים סמוך לחוף.

קו החוף הקעור של ישראל חותך מערכת זו של רכסים ושקעים בזווית קלה. אי לכך בקו החוף בצפון הארץ יש רצועות רכסי חוף לא שחוקים, ואילו רכסי החוף במרכז קו החוף שחוקים ויוצרים צוקי חוף בולטים. אורכה של רצועה זו חמישים ק"מ, והיא ידועה בשם "מדרון השרון". הצוקים והרכסים בה הם הגבוהים ביותר. ככל שמדרימים, הרכסים מיושרים פחות בבירור ויוצרים קטעי צוקים לא-אחידים, וביניהם רווחים גדולים. קווי החוף במרכז ובצפון, בפרט באזורי הגליל המערבי והכרמל, הם אתרים חשובים לקינון צבים, בעיקר צב הים (Caretta caretta), אך מלבד אלה מבחר המינים בהם הוא דל. מאידך, דיונות החול הנודדות והיציבות למחצה משמשות בית גידול למינים מגוונים, ובהם מספר גדול של מיני זוחלים.

מקורות מים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מים בישראל

ישראל גובלת בשני ימים: הים התיכון במערב וים סוף בדרום. בערים חיפה, אשדוד ואילת ישנם נמלים המהווים חלק חשוב בכלכלת ישראל. מקווי המים העיקריים בישראל נמצאים בבקעת הירדן: ים כנרת, ימת מים מתוקים בצפון הארץ, וים המלח, ימת מים מלוחים במיוחד במזרח מדבר יהודה. לימות אלה חשיבות רבה בכלכלת ישראל ובמשק המים הלאומי. בעבר הייתה מצפון לכנרת ימת החולה וסביבה ביצות נרחבות אך הן יובשו וממנו נותרו רק שני מקווי מים (שמורת החולה ואגמון החולה) המהוות שמורות טבע ואתרי צפרות חשובים. הנהרות הגדולים בארץ הם נהר הירדן ונהר הירקון, הזורמים איתן כל ימות השנה. בישראל נחלים רבים שהם נחלי אכזב, הזורמים רק בימי בגשמים בחורף ויבשים בשאר ימות השנה.

החי והצומח בישראל

אירוס הגלבוע, מין אנדמי לגלבוע
מרבדי כלניות אדומות ביער שוקדה, פסטיבל דרום אדום, פברואר 2012.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – צמחיית ארץ ישראל, החי של ארץ ישראל

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופיינים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏,‏[40] רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס ושושן צחור - כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי וטיונית החולות.

ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי וארבע קו מובהק; מבין מיני השדות ניתן למנות את העגור האפור, אנפית הבקר ואדום החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את ירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את העורב האפור, הדרור והעורבני. כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006.

ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון החולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.‏‏‏[41] הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת. בשנים האחרונות התרבו בארץ מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.

מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנכחדה בעת ייבוש החולה.

העץ הלאומי של ישראל הוא עץ הזית, הפרח הלאומי הוא הכלנית והציפור הלאומית היא הדוכיפת.

תרבות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרבות ישראלית
היכל הספר, משכנן של מגילות מדבר יהודה ("המגילות הגנוזות") וכתר ארם צובא
זובין מהטה מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט לכבוד 70 שנה להיווסדה

התרבות הישראלית היא שילוב בין מסורות תרבותיות רבות, כאשר הבולטות שבהן הן התרבות היהודית והתרבות המערבית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית וחגיה הרשמיים הם חגי ישראל בנוסף ל-5 מועדים שקבעה המדינה לציון אירועים חשובים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום הזיכרון ליצחק רבין ויום ירושלים.

חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית מוצגת באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ-100 מדינות ויותר, ובשל תרבויות אוטונומיות כמו הפלסטינית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש ומחזיקה עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.

בסיסה של התרבות הישראלית בעליות הראשונות ממזרח אירופה. העליות שבאו לאחר מכן נאלצו לוותר על חלק מזהותן לטובת "כור היתוך" בעל תרבות משותפת. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, "כור ההיתוך" התחלף בזירה תרבותית פתוחה ומגוונת, שהתבטאה במוזיקה הישראלית שגוונה בצלילי רוק, מוזיקה מזרחית וסגנונות נוספים, בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי, שהחלו לעסוק בזהות הישראלית המגוונת ובהבדלי התרבויות של האוכלוסייה (למשל דרך "סרטי הבורקס"). באותן שנים התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות הפיכת הטלוויזיה לרב-ערוצית עם כניסת הכבלים, ערוץ 2 והאינטרנט, התפוררה "מדורת השבט" לטובת גיוון הסגנונות ותחומי העניין התרבותיים.

עם השנים, ממשלת ישראל תומכת פחות ופחות באמנויות. אחוז התמיכה נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע להרבה פחות מחצי אחוז מהתקציב.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. ישראל נחשבת למעצמה בתחום המחול המודרני, עם להקות כמו בת שבע ובת דור.

הוותיק בתיאטרוני ישראל הוא הבימה, אשר נוסד ב-1917. תיאטראות חשובים נוספים הם התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר (בעברית וברוסית), התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון באר שבע.

בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות. מוזיאון ישראל בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות ים המלח, כמו גם אוסף מקיף של אמנות יהודית דתית ואמנות עממית.

תקשורת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקשורת בישראל

בישראל יש תקשורת המונים חופשית וענפה. העיתונים הגדולים הם ישראל היום, ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. לצידם ישנם עיתונות מגזרית המיועדת לדתיים לאומיים, חרדים, העולים מרוסיה, ערביי ישראל ועוד. הטלוויזיה בישראל נוסדה באופן ממשי רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 עם הקמת הערוץ הראשון של רשות השידור שהוא ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתחה באופן ניכר הטלוויזיה המסחרית עם עלייתו של ערוץ 2 לאוויר, שנשאר עד היום הערוץ הפופולרי ביותר בישראל. בהמשך נוסדו ערוצים נוספים במסגרת חברות הכבלים, yes הטלוויזיה בלוויין וערוץ 10. הרדיו בישראל ותיק מאוד, כאשר תחנות הרדיו הגדולות והפופולריות ביותר הן רשת ב' של קול ישראל וגלי צה"ל. בעשורים האחרונים נפתחו מספר רב של תחנות רדיו אזוריות. בשנות ה-2000 התחזקה התקשורת באינטרנט והרבה כלי תקשורת מסורתיים פתחו אתרי אינטרנט, בהם בין השאר מוצגים מבזקי חדשות עדכניים.

העיתונים היומיים הגדולים יוצאים בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, הונגרית וגרמנית. כמו כן קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.

ספורט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספורט בישראל
גל פרידמן, הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב במשחקים האולימפיים

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב. עם זאת, החל משנות ה-90 חלה התפתחות גדולה בספורט התחרותי בישראל, בעיקר עקב העלייה מברית המועצות וכניסתם של משקיעים פרטיים. ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל מ-1952, אך זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה רק באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). ישראל זכתה לפחות במדליה אחת בכל אחד ממשחקי הקיץ האולימפיים מאולימפיאדת ברצלונה עד אולימפיאדת בייג'ינג.

ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל הוא הכדורגל. הישג השיא של נבחרת ישראל בכדורגל היה זכייה בגביע אסיה בכדורגל 1964. מלבד זאת, הנבחרת העפילה פעם אחת לטורניר המונדיאל (מקסיקו 1970), אך מאז כשלה בהעפלה לטורניר זה ולאליפות אירופה בכדורגל.‏[42] בין ההצלחות הבולטות של הכדורגל הישראלי ניתן למנות את העפלתה הסנסציונית של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002‏.‏[43] והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות[44] חיפה העפילה פעם נוספת בעונת 2010. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב (19 אליפויות ו-22 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות אחרות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (12 אליפויות ו-5 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה) ובית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-7 גביעים).

בכדורסל זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל, שהישג השיא שלה, היה זכייה במקום השני באליפות אירופה ב-1979, ומכבי תל אביב, שנחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה וזכתה ב-5 אליפויות אירופה, הראשונה ב-1977 והאחרונה ב-2014. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004).

ההישג הגדול ביותר של ישראל באתלטיקה שייך לאלכסנדר אברבוך, קופץ המוט שזכה פעמיים בתואר אלוף אירופה (בשנים 2002 ו-2006). אתלטים ישראלים נוספים שזכו בהישגים בינלאומיים בולטים: אסתר רוט שחמורוב (ריצות קצרות), רוגל נחום (קפיצה משולשת), קונסטנטין מטוסביץ' וניקי פאלי (קפיצה לגובה).

ענף בולט נוסף הוא הטניס. שחר פאר, הטניסאית המובילה בישראל כיום, דורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם, כאשר אנה סמאשנובה הייתה גם היא במקום ה-15 בשיאה. דודי סלע, הטניסאי הגבר המוביל בישראל כיום, דורג בשיאו במקום ה-29 בעולם. בשנות ה-80 בלטו עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין, שמוקמו בשיאם בעשירייה השנייה והשלישית בדירוג העולמי. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך מדורגים במקומות הראשונים בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2008. כנבחרת הגיעה ישראל לשיאה עת העפילה לחצי גמר גביע דיוויס לנבחרות ב-2009.

הצלחות נוספות בזירה הבינלאומית היו לישראל בשחייה, ג'ודו וספורט ימי. בישראל בולט גם תחום הספורט אתגרי. ענף השחמט בישראל מצליח מאוד למרות התקציבים הזעומים יחסית להם הוא זוכה. ב-2008 זכתה נבחרת ישראל במדליית כסף באולימפיאדת השחמט, ובוריס גלפנד ניצח ב-2011 בטורניר המועמדים. כיום גלפנד הוא סגן אלוף העולם בשח-מט. גם תחום ספורט הנכים הוא תחום מפותח בישראל, ונציגיה זוכים במדליות רבות באולימפיאדות הנכים.

מדע וטכנולוגיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדע וטכנולוגיה בישראל

הישגיהם של מדענים ישראלים בתחומי המדע והטכנולוגיה משמעותיים ובעלי חשיבות כלל עולמית. בתקופת המנדט ומאז קום המדינה עסקו ישראלים במדע, הן בתאוריה והן במעש. תרומותיה של ישראל בולטות במיוחד בגנטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה, אופטיקה, מדעי החקלאות והנדסה. בתחום הטכנולוגיה ישראל ידועה בפיתוח אמצעי לחימה וציוד צבאי, ותחום מדעי הטבע, בפיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות; והחל משנות ה-90 של המאה ה-20 ישראל עודדה תעשיות היי-טק וחברות הזנק (סטארט אפ); כמו כן, מחקר הרפואה בישראל הוא מהמתקדמות בעולם.

תעשיות עתירות טכנולוגיה לקחו מרכיב חשוב בכלכלת ישראל, בייחוד בשני העשורים האחרונים. המשאבים הטבעיים המוגבלים ודגש על חינוך והשכלה טכנולוגיים היוו גורם מרכזי בהכוונת התעשייה לתחומי היי-טק. כתוצאה מהצלחתה של ישראל בפיתוח חומרה, תוכנה, תקשורת ובמדעי הטבע וכתוצאה מריבוי חברות הסטארט-אפ רבים מתייחסים לישראל כעמק הסיליקון השני (שמכונה לעתים "סיליקון ואדי").‏[45][46] חברת אינטל פתחה מספר מפעלים בישראל בהשקעות של מיליארדי דולרים וחברות אחרות כמו מוטורולה מחזיקות בישראל גם מרכזי פיתוח.

ב-2004 השקעות הון הסיכון בישראל היו גדולות מבכל מדינה באירופה.‏[47] ויחס ה-VC/GDP הגדול בעולם אחרי ארצות הברית. למעט ארצות הברית וקנדה לישראל יש הכי הרבה חברות הרשומות בנסדאק[48] כמו כן, ישראל היא בעלת האחוז הגבוה ביותר של מחשבים אישיים לנפש.

מספר המאמרים המדעיים לנפש שנכתבו על ידי ישראלים הוא מהגבוהים בעולם,‏[49] כמו כן, ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם (יחד עם שווייץ) ביחס הפטנטים הרשומים לנפש.‏[50]

החל מהמאה ה-21, זכו שישה מדענים ישראלים בפרס נובל בתחומי המדעים. הביוכימאים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהטכניון חלקו בפרס לכימיה ב-2004. דניאל כהנמן זכה בפרס לכלכלה ב-2002 וב-2005 זכה בפרס זה המתמטיקאי ישראל אומן (שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים). ב-2009 זכתה בפרס נובל לכימיה הביוכימאית עדה יונת ממכון ויצמן למדע. ב-2011 זכה פרופסור דן שכטמן מהטכניון בפרס נובל לכימיה על גילוי קווזי-גבישים. כמו כן זכה ב-2010 פרופסור אילון לינדנשטראוס במדליית פילדס למתמטיקה.

ישראל דורגה שלישית בהוצאות על מחקר ופיתוח (מו"פ), שמינית באוריינות טכנולוגית (הוצאות על מחקר ופיתוח, יצירתיות הקהילה המדעית, כמות מחשבים אישיים וחיבורי אינטרנט לנפש), מדורגת במקום ה-16 בייצוא טכנולוגי, ובמקום ה-17 בהישגים טכנולוגיים ברשימה של Nation Master המדרגת מדינות לפי כלכלתן. מחקר שערך הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ב-2012 דירג את ישראל במקום השני בעולם מבחינת אחוז התושבים בעלי השכלה על-תיכונית, כאשר 45% מהישראלים הם בעלי השכלה על תיכונית.‏[51]

חינוך והשכלה

מערכת החינוך

ילד בכיתה א', 1954.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חינוך בישראל

חוק לימוד חובה הוא אחד החוקים הראשונים שנחקקו בכנסת הראשונה ב-1949. החוק קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך (גן ילדים או בית ספר) החל מגיל 5 ועד גיל 14 ומטיל חובה על הורי הילד לרשמו למוסד החינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים עד לסיום גיל חינוך חובה. החוק לא נגע להעמדת אמצעים נלווים לחינוך: ספרים, כלי כתיבה, מחברות. מאוחר יותר הורחבה תחולת החוק בשלבים, וכיום לימוד חינם/חובה הוא עד סוף כיתה י"ב. בישראל קיימים בתי ספר ממלכתיים, שהם בתי ספר ממשלתיים המיועדים לציבור האזרחים הכללי, בתי ספר ממלכתיים-דתיים המיועדים לציבור הדתי, מערכת חינוך חרדית, וכן רשתות חינוך פרטיות נוספות.

מערכת החינוך הממלכתית מורכבת מגן חובה, בית ספר יסודי (כיתות א'-ו'), חטיבת ביניים (כיתות ז'-ט') וחטיבה עליונה (כיתות י'-י"ב) שנקראת גם בית ספר תיכון. ישנם בתי ספר שש-שנתיים שמשלבים את לימודי חטיבת הביניים עם לימודי החטיבה העליונה.

מערכת החינוך החרדית כוללת תלמוד תורה, בתי ספר חרדיים וישיבות, שבדרך כלל מתנהלות בנפרד מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, ובדרך כלל לא כוללות לימודי ליבה של מקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית ואזרחות. היעדר לימודי ליבה מבתי הספר החרדיים הביא לביקורת ציבורית חריפה על התבדלותו של החינוך החרדי והשפעתו על אחוזי התעסוקה הנמוכים בקרב הציבור החרדי.

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם - (7.3%).‏[52] אף על פי כן, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר רוב מדינות ה-OECD. ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל עומדת על 15,696 דולר.‏[53]

השכלה גבוהה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השכלה גבוהה בישראל
סטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הקמת אוניברסיטה בישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר ב-1884 בוועידת קטוביץ. חזון זה התממש לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהקמת שני מוסדות השכלה: האוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה.

ההכרה במוסד כמוסד להשכלה גבוהה היא בסמכותה של המועצה להשכלה גבוהה, ופתיחתו של מוסד כזה מצריכה היתר של המועצה. מוסדות להשכלה גבוהה בישראל פועלים ברבדים אחדים:

בישראל פועלות שמונה אוניברסיטאות:

בריאות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת הבריאות בישראל

מערכת הבריאות בישראל מורכבת ממספר קטן יחסית של ארגונים גדולים המפעילים שירותי בריאות, והיא, בעיקרה, מערכת בריאות ציבורית, המבוססת על כספי מסים ותקצוב ממשלתי. מערכת הבריאות בישראל צברה ברבות השנים הישגים רבים בתחומי הרפואה והמחקר הרפואי, בריאות הציבור ונגישות הציבור לשירותי הבריאות. הרופאים הישראליים זוכים להערכה רבה בעולם ולמוניטין רב.

התשתית של מערכת הבריאות בנויה על קופות החולים, כאשר הגדולות שבהן הן שירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות. הללו מפעילות מאות מרפאות ומרכזים רפואיים ברחבי הארץ. בישראל נמצא גם מספר רב של בתי חולים, הנמצאים ברובם או תחת בעלות המדינה (בתי חולים ממשלתיים) או תחת בעלות קופות החולים. הגדולים והידועים שבהם הם בית החולים הדסה (ירושלים), בית החולים שיבא (תל השומר), בית החולים איכילוב (תל אביב) ובית החולים רמב"ם (חיפה).

שירותי החירום של ישראל מורכבים בעיקר ממגן דוד אדום (ארגון ההצלה הלאומי של ישראל), אך כוללים גם ארגונים התנדבותיים אחרים כמו זק"א והצלה איו"ש לצד מספר חברות פרטיות המפעילות אמבולנסים כגון שח"ל ונטלי.

בעשור השני של המאה ה-21 חלה ירידה באיכות השירותים שמספקת מערכת הבריאות‏[54] עקב גידול העומס בחולים לעומת הקטנת תקציב הבריאות ומחסור בתקנים. 2011 ראתה שביתה של הרופאים והמתמחים בעקבות שחיקה בשכר ובתנאי העבודה, ובעומס הגובר על קופות החולים ובתי החולים. מבחינת המשאבים המוקצים לבריאות, מצבה של ישראל ירוד יחסית ליתר מדינות ה-OECD.‏[55]

תוחלת החיים במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם. על פי נתוני ה-OECD ל-2010 ישראל עומדת במקום ה-5 במדד תוחלת החיים הכללית. תוחלת החיים הממוצעת בישראל לגברים היא - 79.7 שנים ולנשים - 83.5 שנים. תוחלת החיים הכללית בישראל לשני המינים היא 81.6 שנים, המעמידה את ישראל במקום החמישי בעולם, שנתיים יותר מהממוצע של שאר חברות הארגון‏[55]. כמו כן, ע"פ נתוני משרד הבריאות הישראלי, תוחלת החיים בארץ עלתה בעשור האחרון ב-3 שנים.‏[56]

תמותת התינוקות בישראל ב-2009 נמצא כי בישראל ישנה תמותה של 2.6 תינוקות על כל 1,000 לידות.‏[57] נתונים אלה טובים מאלו של הממלכה המאוחדת וארצות הברית, אך גרועים משל צרפת ויפן. כמו כן ישנה ירידה של 70% בשיעורי תמותת תינוקות בישראל בשנים 1979 עד 2004.‏[58] למרות זאת, במשך השנים נשמר יחס של 1:2 בשיעורי תמותת תינוקות של ערבים לעומת יהודים.‏[58] תמותת התינוקות במגזר הבדואי היא הגבוהה ביותר, בה נשמר יחס של 1:4 בשיעורי תמותת תינוקות של בדואים לעומת יהודים. הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 28.3, ושיעור המבוגרים מעל גיל 65 הוא כ-10% מהאוכלוסייה. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי-מוסלמי והציבור החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9.

על פי דירוג הבריאות של חברת בלומברג (שהתפרסם ב-2012), ישראל מדורגת במקום השישי בעולם עם ציון סופי של 85.97%, המורכב מציון מדד בריאות של 91.97%, וממדד סיכוני בריאות של 6.00%, לאחר סינגפור, איטליה, אוסטרליה, שווייץ ויפן.‏[59] ב-2013 דורגה ישראל חמישית במדד הבריאות, כאשר מערכת הבריאות הישראלית דורגה רביעית ביעילותה.‏[60]

תשתיות

כביש 90 לאורך ים המלח - זהו הכביש הארוך ביותר בישראל.

תחבורה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תחבורה בישראל, כבישי ישראל

בישראל תשתית תחבורה מפותחת הכוללת כבישים מהירים, מסילות ברזל לרכבת, שדות תעופה, נמלים ומספר חברות תחבורה ציבורית. שדה התעופה הראשי והבינלאומי של ישראל הוא נמל תעופה בן-גוריון הממוקם ליד לוד ולצידו שדות תעופה קטנים יותר ברחבי הארץ. נמלי הים העיקריים של ישראל הם נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת. חברות התחבורה הציבורית הגדולות בישראל הן קואופרטיב האוטובוסים "אגד", המפעיל קווי אוטובוסים בכל רחבי הארץ, ודן חברה לתחבורה ציבורית המפעיל קווי אוטובוסים בעיקר באזור גוש דן. רכבת ישראל מפעילה רכבות נוסעים ורכבות משא, ובעשור השני של המאה ה-21 עובדת על הרחבת התשתיות ופתיחת קווי רכבת חדשים.

ב-2011 נהרגו בכבישי ישראל 412 אזרחים בתאונות דרכים. מדובר בירידה של 163 הרוגים, מ-2001, עשור לפני כן, שהיא ירידה של 28%. המגמה הכללית היא ירידה שנתית של כ-4% בממוצע במספר ההרוגים בכל שנה.

תשתיות מים

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – משק המים בישראל, המוביל הארצי

אף שישראל היא ארץ דלה במים, יש בה תשתיות מים מתקדמות. על תשתיות המים הארציות אחראית חברת מקורות, שנחשבת לאחת מחברות המים המתקדמות בעולם. את המים שואבת מקורות מהכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף ומובילה אותם לרוב היישובים בישראל. המים מהכנרת מובלים למרכז ודרום הארץ על ידי המוביל הארצי שנבנה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-20. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 החלה המדינה בעזרת מכרזים בהקמת מפעלי התפלה גדולים, שתפקידם להתגבר על שנות בצורת ועל המחסור במים מתוקים. כמו כן, מקורות מקימה את המוביל החדש, מוביל מים שמזרים מים ממפעלי ההתפלה לרשת המים הארצית. את המים מוכרת מקורות לרשויות המקומיות והן מובילות את המים לתושבים. מחסור במים גרם בלית ברירה למדינת ישראל להיות המדינה המתקדמת ביותר בעולם בהשבת שפכים לצורכי חקלאות. כ-70% ממי הביוב בישראל עוברים טיהור ומושבים לצורכי השקיה, וכ-60% משדות הנגב מושקים במי קולחין שעברו השבה. בנוסף, יש בישראל מספר בריכות ומאגרי מים לאגירת מי גשמים.

תשתיות טכנולוגיות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משק החשמל בישראל
תחזוקה של קווי מתח גבוה

רובו המכריע של החשמל בישראל מיוצר על ידי חברת החשמל לישראל. חברת החשמל היא חברה ממשלתית וציבורית שהוקמה עוד ב-1923. ישראל ייצרה ב-2006 50,372 מיליון קוט"ש (קילוואט-שעה), שהופקו ברובם מפחם ומיעוטם מדלק וממקורות אחרים.‏[61] נכון ל-2010 כ-36.6% מתפוקת החשמל בישראל מיוצר משריפת גז טבעי, כ-61% משריפת פחם, ורוב היתרה משריפת סולר ומזוט. כ-725 מגוט"ש יוצרו על ידי יצרנים פרטיים מתוכם 290 מגוט"ש נמכרו בחזרה לחברת החשמל.

ראו גם

Office-book.svg ספר: ישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

עיינו גם בפורטל

P Israel Flag2.png

פורטל ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בישראל על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ השפה העיקרית בשימוש רשמי היא עברית, תרגום לערבית מופיע בחלק מההודעות הרשמיות והיא מותרת בשימוש בכנסת ובמוסדות אחרים. בנוסף נעשה שימוש נרחב באנגלית בשילוט, ולצורך קשרי חוץ ומסחר. ראו הרחבה בערך שפה_רשמית#ישראל.
  2. ^ לנשיא המדינה יש סמכויות סמליות בלבד. רוב סמכויות השלטון נמסרות על פי חוק לראש הממשלה או לממשלה כולה.
  3. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ 4.0 4.1 השטח כולל את מזרח ירושלים ואת רמת הגולן[1]; לפרטים נוספים ראו: גבולות מדינת ישראל; לפי אתר ספר העובדות העולמי של ה-CIA השטח הוא 20,770 קמ"ר - ללא מזרח ירושלים וללא רמת הגולן
  5. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  6. ^ לפי אתר ספר העובדות העולמי של ה-CIA האוכלוסייה איננה כוללת את תושבי יהודה ושומרון; לפי ירחון למ"ס אוכלוסיית ישראל מנתה 8,146,300 תושבים בסוף ינואר 2014
  7. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  8. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  9. ^ בקוראן מופיע השם إسرائيل ("אסראאיל") 41 פעמים, לרוב בתוך הצירוף بنو إسرائيل, כלומר "בני ישראל".
  10. ^ מי שטבע (ראו מאמרו של אליהו הכהן) את המונח 'מדינת ישראל' והמציאו מעיקרו, היה הסופר איצי יצחק פרנהוף, בן בוצ'אץ'. פרנהוף פרסם בשנת 1896, בעברית, את האוטופיה "שני דמיונות" (במסגרת חוברת ב' שנכרכה בכותר "ספרי שעשועים", בעריכת פרנהוף). באוטופיה התכתב פרנהוף עם "מדינת היהודים" של הרצל, שראתה אור קודם לכן באותה השנה, ותרגם את המונח Judenstaat, שעד אז וגם לאחר מכן ניתרגם ל-"מדינת היהודים", ל-"מדינת ישראל". כן חזה שהדגל הלאומי שלה יהיה "דגל מרוקם מגן דוד", שפתה עברית, המנונה יהיה "התקווה", ושיבץ בין ארבעת דפי האוטופיה בתים מתוך "התקווה". את המיניסטרים במדינת-ישראל לעתיד לבוא כינה "שרים"‏. סוגיית 'מי היה ראשון שהציע ברבים את המונח 'מדינת ישראל' לקראת הכרזת העצמאות, ובכלל, המציאו מעיקרו, המשיכה לידון בשנים שלאחר מכן בה בעת שנחשוניותו של פרנהוף כמעט (ראו מאמרו, דבר, 5 במאי 1957 של גצל קרסל) ונשתכחה.
  11. ^ אביגייל אורן, ‏דגל המדינה : המחלוקת וההחלטה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  12. ^ מבצע יהונתן, באתר הכנסת.
  13. ^ אתר משרד הפנים
  14. ^ ראו: החלטות הממשלה, באתר ראש הממשלה.
  15. ^ מספר הפליטים זכה לאומדנים שונים מגורמים רבים. לאחר המלחמה ציינו גורמים ערבים את המספר "900,000 או מיליון", ואילו דובריה הרשמיים של ישראל נקבו במספר "520,000 בקירוב". כמו כן טוענת ג'ואן פיטרס בספרה מאז ומקדם שהמספר המרבי האפשרי הוא 430,000. אומדנים נייטרלים נוקבים במספרים הנמצאים בתווך בין הערכות אלה. אומדן של אונר"א העמיד את המספר על 726,000, והבריטים קבעו את המספר 810,000. בני מוריס מאמץ את האומדן "בין 600,000 ל-760,000". למידע נוסף ראו ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים", עמ' 397.
  16. ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סוף 1948
  17. ^ הודעה לעיתונות, ערב יום העצמאות ה- 66
  18. ^ אור הירשאוגה, ישראל היא שיאנית העולם במספר מחשבים לנפש, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2008
  19. ^ אילן לוקאץ' |, ‏מסע בעקבות האשפה הישראלית, באתר ‏mako‏‏, ‏30 במרץ 2012‏
  20. ^ 20.0 20.1 לפי פרסומי ה- CIA, בהערכה מעודכנת ל-2012
  21. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הסקר החברתי 2009 - האוכלוסייה היהודית: מקומה של הדת בחיים הציבוריים בישראל
  22. ^ השנתון הסטטיסטי לישראל 2007, מספר 58 פרק 7, מספר לוח 4
  23. ^ "מסורתי דתי" או "מסורתי לא כל כך דתי". חשוב לציין שבישראל "מסורתי" אינו מהזרם הקונסרבטיבי אלא יהודי אורתודוקסי השומר על חלק מהמצוות ורוב המנהגים.
  24. ^ נתונים לפי מפקד האוכלוסין
  25. ^ איתן עמית, ישראל - יצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, באתר ynet‏, 31 באוגוסט 2005
  26. ^ מוטי בסוק, צבא האדמה לישראל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2008
  27. ^ אבי אשכנזי, "הכי טובים" - אנשי החוק, מעריב, 29 במרץ 2010.
  28. ^ בנוסף זכתה הימ"מ פעמיים ברציפות (2010 ו-2011) בתחרות הבינלאומית "Urban Shield" ליחידות SWAT, בה שברה שיאי ניקוד.
  29. ^ ב-2009 אמר בכיר גרמני שישראל יכולה להצטרף לאיחוד אירופי בעוד כ15 שנים מתוך אתר Expatica
  30. ^ אתר הלמ"ס
  31. ^ דוד פסיג, צופן עתיד, עמ' 106.
  32. ^ ישראל מייבאת נפט בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר, ופחם מייבאת מארצות הברית, מדרום אפריקה, מאוסטרליה, מפולין ועוד
  33. ^ יצוא סחורות לפי ענף כלכלי וארצות, אתר הלמ"ס
  34. ^ ישראל - יצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, באתר ynet‏, 12 בדצמבר 2007
  35. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏ישראל - יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2009
  36. ^ זאב רוזנהק ומיכאל שלו, הכלכלה הפוליטית של מחאת 2011: ניתוח דורי־מעמדי
  37. ^ מבוסס על פי הסטטיסטיקה של רשם החברות בישראל.
  38. ^ עדי בן ישראל, ‏הבשורה על-פי MSCI: ישראל תסווג מחדש כ"משק מפותח" החל ממאי 2010, באתר גלובס, 16 ביוני 2009
  39. ^ דירוג האשראי של ישראל, באתר משרד האוצר.
  40. ^ סקר שערכה החברה להגנת הטבע ב-2007 מצא שהכלנית היא הפרח המוכר והאהוב ביותר בקרב הישראלים.
    מירב לוי, פרח הבר האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 11 בפברואר 2007
    הפרח האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, אפוק טיימס, 16.2.2007.
  41. ^ ארז ארליכמן, תצפית בינלאומית: הכרה עולמית לאגמון החולה, באתר ynet‏, 25 בפברואר 2009
  42. ^ הנבחרת התקבלה כחברה באופ"א (התאחדות הכדורגל של אירופה) בעקבות סילוקה מקונפדרציית הכדורגל של אסיה
  43. ^ בדרך לרבע גמר גביע אופ"א הדיחה הפועל תל אביב את צ'לסי, פארמה ולוקומוטיב מוסקבה וברבע הגמר ניצחה את מילאן אך נוצחה במשחק הגומלין והודחה מהמשך המשחקים.
  44. ^ במשחקי הבתים הבקיעה חיפה 12 שערים והביסה את אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד, שתיהן בתוצאה 0-3
  45. ^ ישראל נחושה על קשרי IT‏, The Hindu Business Line‏, 2001
  46. ^ ישראל מכה מעבר למשקל שלה, האקנומיסט, 2005
  47. ^ Venture capital invests in Israeli techs Recovering from recession, country ranks behind only Boston, Silicon Valley in attracting cash for startups, סן פרנסיסקו כרוניקל
  48. ^ אתר הנאסד"ק, פברואר 2005
  49. ^ עפרי אילני, מעצמה אקדמית: ישראל במקום רביעי בפרסום מאמרים לאדם, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
  50. ^ יובל דרור1,046.1 פטנטים זיכו את ישראל במקום ה-13 המכובד, באתר הארץ
  51. ^ ניר הר זהב, ‏ישראל מהמדינות החכמות בעולם, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2012
  52. ^ אבי בליזובסקי, ‏ישראל מוציאה על כל תלמיד יסודי ותיכון ועל תפעול האוניברסיטאות פחות מהממוצע ה-OCED, באתר "הידען", 13 בספטמבר 2011
  53. ^ ליאור דטל, ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל - מהנמוכות במערב, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2011
  54. ^ לאה אחדות וגבי בן נון, תקציב הבריאות במצוקה: בין הפרטי לציבורי, טיוטה לדיון לקראת יום עיון של התוכנית לכלכלה וחברה על תקציב המדינה ומדיניות כלכלית בישראל, מכון ון ליר בירושלים, 15 ביוני 2011
  55. ^ 55.0 55.1 רוני לינדר-גנץ, דו"ח ה-OECD: תוחלת החיים בישראל - במקום החמישי בעולם, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2011
  56. ^ דן אבןתוחלת החיים בארץ עלתה בעשור האחרון ב-3 שנים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
  57. ^ ד"ר איתי גל, ירידה דרמטית בשיעור תמותת תינוקות בישראל, באתר ynet‏, 1 בספטמבר 2011
  58. ^ 58.0 58.1 שירות הידען, ‏ירידה של 70% בשיעורי תמותת תינוקות בישראל בשנים 1979 עד 2004, באתר "הידען", 1 באפריל 2008
  59. ^ בלומברג, מסינגפור לבלגיה: המדינות הבריאות בעולם, באתר כלכליסט, 13 באוגוסט 2012
  60. ^ מיטל יסעור בית-אור, ‏ובמקום הרביעי ביעילות מערכת הבריאות: ישראל, באתר ישראל היום, 13 ביוני 2014
  61. ^ שנתון סטטיסטי לישראל, 2007
ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן


Flag of Israel.svg
מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות המזרח התיכון

איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · קפריסין · תימן

פורטל: המזרח התיכון
P middle east.png
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש
ה'תש"ח ואילך - מדינת ישראל


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg