ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינת ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ישראל (פירושונים).

מדינת ישראל דגל סמל מוטו לאומי: {{{מוטו לאומי}}} המנון לאומי: התקווה יבשת אסיה שפה רשמית עברית, ערבית [1] עיר בירה ירושלים [2] 31°47′N 35°13′E העיר הגדולה ביותר ירושלים (עד 1975: תל אביב יפו) משטר דמוקרטיה פרלמנטרית ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה נשיא [3] שמעון פרס בנימין נתניהו הקמה - עצמאות - תאריך הכרזת העצמאות ממנדט חבר הלאומים שניתן לממלכה המאוחדת 14 במאי 1948 ה' באייר ה'תש"ח שטח - אחוז שטח המים - דירוג עולמי 20,770 [4] קמ"ר 2.1% 153 בעולם (בגבולות הקו הירוק) אוכלוסייה (2009‏) - צפיפות - דירוג עולמי 7,465,000‏‏‏[5][6] נפש 345 נפש לקמ"ר 96 בעולם תמ"ג (2008) - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי 245.779 מיליון דולר בינלאומי.[7] 34,405 דולר בינלאומי. מקום 21 בעולם (ללא הונג קונג) 43 בעולם (2008) מטבע שקל חדש ‏ (₪) אזור זמן UTC +2 סיומת אינטרנט .‎il קידומת בינלאומית 972+

לשאר הנושאים, האישים והמאמרים בהקשר למדינת ישראל, ראו פורטל ישראל.

מדינת ישראל (בערבית: دولة إسرائيل, תעתיק: דַ‏וְלַת‏ אִסְרַאאִיל) היא דמוקרטיה פרלמנטרית הנמצאת במזרח התיכון, לחוף הים התיכון ומוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. רוב תושבי המדינה הם יהודים, אך יש בה מיעוט גדול של ערבים (מרביתם מוסלמים), וקבוצות מיעוט אחרות.

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, שהיא שטח בשליטה חלקית של החמאס, למרות שמרשם האוכלוסין, גביית המכסים וניהול כניסה ויציאה של סחורות נמצאת בידי ישראל. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בין ישראל לסוריה נמצאת רמת הגולן, שטח שנמצא בשליטת ישראל והוחלו עליו חוקי מדינת ישראל (דרך חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליו ריבונות.

בירת מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר בה היא ירושלים.

תוכן עניינים 1 שם המדינה וסמליה 2 היסטוריה 2.1 שורשים היסטוריים 2.2 התנועה הציונית והמדינה שבדרך 2.3 הקמת המדינה ואחריה 2.4 שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 2.5 שנות ה-70 של המאה ה-20 2.6 שנות ה-80 של המאה ה-20 2.7 שנות ה-90 של המאה ה-20 2.8 העשור הראשון של המאה ה-21 3 פוליטיקה וממשל 4 גאוגרפיה וגאולוגיה 5 דמוגרפיה 5.1 דתות 6 צבא וביטחון 7 יחסי חוץ 8 כלכלה 9 מדע וטכנולוגיה 10 תרבות 10.1 שפה 10.2 ספורט 11 סטטיסטיקה 12 ראו גם 13 קישורים חיצוניים 14 הערות שוליים

[עריכה] שם המדינה וסמליה

מגילת העצמאות קובעת כי שמה של המדינה הוא "ישראל" או "מדינת ישראל". שם זה מופיע בעברית על סמל המדינה. ישראל מופיע בתנ"ך בלמעלה מאלפיים מופעים. על מסמכים רשמיים של המדינה מופיע שם המדינה גם בערבית, שפה שיש לה מעמד רשמי. שם המדינה בערבית: إسرائيل (תעתיק: אִסְרָאאִיל), נלקח מהאופן שבו מופיע השם "ישראל" בקוראן ובמקורות המוסלמיים^[8], ומהאופן שבו מתועתק השם "ישראל" בתרגומי התנ"ך לערבית. על שטרות כסף, מטבעות ובולים מופיע שם המדינה בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות: Israel.

שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על-פי הצעתו של דוד בן-גוריון‏‏^[9].. שמות שנדחו היו "ציון", "ארץ ישראל", "יהודה" ו"עֵבֶר". השם מייצג את אופיה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא-יהודים, ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.

השם "יהודה" נפסל כדי לשמר הבחנה בין "יהודי" שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. כמו כן, השם "יהודה" הוא שמו של אזור בארץ ישראל שרובו לא היה בשלטון ישראלי עם הקמת המדינה.

השם "ציון" נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין "ציוני" - מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. השם "ארץ ישראל" נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל. אף על פי כן, גם השם "ישראל" אינו נקי לחלוטין מאפשרות של ערבוב מושגים באשר "עם ישראל" הוא כינוי מקובל לעם היהודי בעברית וגם בכמה שפות אחרות. ישראל, על-פי התנ"ך (בראשית, פרק ל"ב, כ"ט), הוא שמו האחר של יעקב, שנחשב לאחד מאבות האומה. השם ישראל מופיע על אסטלה מצרית מימי פרעה מרנפתח (1230 לפני הספירה בקירוב), ושם הוא מתייחס לעם כלשהו שישב בארץ כנען.

השם "עֵבֶר" הוצע על-פי ספר בראשית (פרק י', כ"ד-כ"ה), שם הוא מוזכר כשמו של אחד מצאצאיו של שם בן נח, וכיוון שממנו אפשר לגזור את התואר "עברי". כמו כן, השפה העברית מכונה לפעמים "שפת-עבר". השם "עבר" נדחה מחשש שהוא אינו די ברור, וכיוון שהוא היה מזוהה במידה מסוימת עם תנועת הכנעניות, שהייתה תנועה חילונית רדיקלית (חברי התנועה הזאת העדיפו לכנות את עצמם "עברים" ולא "יהודים").

המונח "מדינה" הועדף על פני מונחים אחרים כגון "רפובליקה", כדי לדבוק במונח עברי, וכדי להימנע ככל האפשר מהתחייבות לשיטה פוליטית מסוימת. כמו כן השימוש במונח "מדינת ישראל" רומז לספרו של הרצל "מדינת היהודים" שנחשב במידה רבה לחיבור המבשר את הקמת מדינת ישראל.

דגל המדינה שנקבע בחוק הוא גם דגל התנועה הציונית. מסיבה זו התלבטה הוועדה שדנה בסמלי המדינה עם הקמתה אם לאמץ אותו, כיוון שהדבר היה עלול ליצור בעיה ליהודים ציונים שהם אזרחי מדינות אחרות. מספר הצעות לדגל הוגשו לוועדה, רובן מבוססות על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים, אולם לבסוף הוחלט לאמץ את הדגל הנוכחי, כיוון שהיה פופולרי מאוד ביישוב העברי בארץ ובקרב יהודים בעולם, וכיוון שראשי הסניפים הגדולים של התנועה הציונית בחו"ל לא התנגדו לקביעת הדגל כדגל המדינה, ואף עודדו זאת.

את סמל המדינה היה צריך לעצב מאפס, ולצורך העניין פרסמה הוועדה מכרז. במכרז נכתב כי מומלץ שימוש בסמל מנורת שבעת הקנים, שהוא סמל יהודי ותיק, אולם נשקלו הצעות שונות. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של האחים שמיר בשינויים קלים. הסמל כולל את מנורת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא כמוקד הסמל, ומשני עבריה ענפי זית, ותחתיה המילה ישראל בעברית. שימוש בענפי הזית כסמל השלום הועדף על פני שימוש במוטו "שלום על ישראל". תיאור הדומה למראה סמל המדינה מופיע בספר זכריה (פרק ד), אולם לא ברור אם הדמיון מקרי או שהאחים שמיר אכן השתמשו בספר זכריה כהשראה לעיצוב הסמל.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מדינת ישראל

[עריכה] שורשים היסטוריים

ערך מורחב – היסטוריה של ארץ ישראל

מדינת ישראל קמה בארץ ישראל, מקום מושבם ההיסטורי של ממלכות ישראל (המכונה גם: אפרים, התקיימה עד המאה ה-8 לפני ספה"נ) ויהודה (התקיימה לסירוגין, עד המאה ה-1 לספירה). על-פי התנ"ך זוהי הארץ שהובטחה לשבטי ישראל לאחר יציאת מצרים, ואשר בה שכנה ממלכת ישראל המאוחדת בימי ממלכת שאול, דוד ושלמה.

משנת 63 לפנה"ס החלה יהודה לאבד את עצמאותה כאשר ירושלים נכבשה בידי פומפיוס והפכה למדינת חסות רומית. המרד הגדול שפרץ בשנת 66 לספירה, דוכא בידי הרומים ובסיומו החריב טיטוס את בית המקדש השני. מרד בר כוכבא שפרץ בשנת 135, הפך את היהודים למיעוט בארץ. יישוב יהודי משמעותי בארץ ישראל התקיים עד המאה ה-9, אך מאוחר יותר, ובמשך כאלף שנים היו בארץ קהילות יהודיות קטנות מאוד.

מהמאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-20, החליפה ארץ ישראל, שהייתה ידועה בלעז כפלשתינה, ידיים רבות בין כובשים מלאומים ודתות שונות. עלייה יהודית מן התפוצות לארץ ישראל, בתקופות שבהן הדבר התאפשר, הגדילה את מספר היהודים שחיו בארץ מסוף ימי הביניים ואילך. העליות הגדולות ביותר החלו במאה ה-19, ערב הקמת התנועה הציונית.

[עריכה] התנועה הציונית והמדינה שבדרך

במאה ה-19 נוסדה התנועה הציונית שהגדירה לעצמה את המטרה להקים "מולדת לעם היהודי בארץ ישראל במשפחת העמים", כאמור ב'תוכנית בזל'. בנימין זאב הרצל היה מייסד התנועה הציונית ומנהיג התנועה מהיווסדה ב-1897 ועד מותו ב-1904. אחד הפעילים הבולטים לצד הרצל, היה חיים ויצמן שפעל לפרסום הצהרת בלפור בידי ממשלת בריטניה ב-1917. במקביל להקמת התנועה הציונית החלה פעילות ציונית מעשית, שבאה לידי ביטוי בעלייה גדולה יחסית לארץ. לאחר הקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל על-בסיס הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל היישוב העברי בארץ להתפתח ולשגשג, למרות התנגדות ערביי ארץ ישראל (הערבים הפלסטינים), ולמרות נסיונות מאוחרים של ממשלת בריטניה להתנער מהצהרת בלפור, כגון קביעת תקנות (הספר הלבן של 1939).

דוד בן-גוריון היה מראשי תנועת העבודה ביישוב ובשנים 1935 - 1948 שימש יושב ראש הסוכנות היהודית, שהייתה "הממשלה" של היישוב היהודי בארץ, או ממשלת "המדינה שבדרך" (ממשלת מדינת ישראל שטרם הוקמה ואף טרם נקראה בשם).

בן-גוריון הוביל את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אף במחיר חלוקת הארץ בין היהודים לערבים. התנועה הציונית קיבלה את תוכניתו של בן-גוריון בועידת בילטמור בשנת 1942. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה ובעיית הפליטים שלא הצליחו להגיע ארצה, זכה העניין היהודי לסימפטיה כלל עולמית וגברה ההבנה בצורך להעניק ליהודים בית לאומי וריבונות בחלקים מארץ ישראל, לאחר התפרקות בריטניה מארצות החסות שלה.

[עריכה] הקמת המדינה ואחריה

בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית - פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (יום שישי ה' באייר תש"ח, ערב סיום המנדט הבריטי 15 במאי), קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.

אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, ירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש למשך חודש ימים. בזמן הפסקת האש הוקם צבא ההגנה לישראל, ולאחריה הייתה ידו על העליונה והוא עבר להתקפה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק - הקו הירוק. "הקו הירוק" לא הוגדר מעולם כגבול קבע (ראו גבולות מדינת ישראל), אולם במשך הזמן החלו רבים להתייחס אליו ככזה.

על התושבים הערביים שנשארו בתוך תחומי המדינה או שהיו בשטחים והועברו אליה בעקבות הסכמי שביתת הנשק הוטל ממשל צבאי, שבוטל רק ב-1966.

ב-11 במאי 1949 הצטרפה מדינת ישראל לאומות המאוחדות.

ראש הממשלה בן-גוריון ביקש לבסס את המעמד הממלכתי, פירק את הפלמ"ח ופעל כנגד המחתרות היהודיות האצ"ל והלח"י, בפעולות שהעיקרית והידועה שבהן הייתה הטבעת אוניית הנשק אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט שבעקבותיו הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור. לח"י וארגון בשם "חזית המולדת", שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור. מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה החלו גלי הגירה יהודיים מארצות רבות, ותוך מספר שנים הוכפל מספר היהודים במדינה. גל העלייה הגדול ביותר היה בשנת 1949, בתום מלחמת העצמאות, ונקרא העלייה ההמונית. מבצעים מיוחדים נעשו להעלאת יהודים, במיוחד מארצות ערב, שאחד המפורסמים בהם היה מרבד הקסמים, להעלאת יהודי תימן.

[עריכה] שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20

בשנים 1954 - 1955 התחוללה בארץ פרשת לבון שעוררה בפעם הראשונה פקפוק בממשל ובמוסדות הביטחון. ב-1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ ושורה של פעולות טרור מצד הפדאיון, פתחה ישראל, בשיתוף פעולה סודי עם בריטניה וצרפת, במבצע קדש - לכיבוש חצי האי סיני והשגת שליטה על תעלת סואץ. לאחר שהושגו התוצאות הרצויות נסוגה ישראל מחצי האי סיני ומרצועת עזה, בלחץ המעצמות.

ב-1961 נלכד פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן והובא למשפט בישראל. במהלך משפטו נחשפו פרטים רבים וקשים על השואה, והחברה החלה לגלות יותר עניין בנושא זה. אייכמן נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג ב-1962.

במהלך חודש מאי 1967 התחדש המתח בין ישראל לשכנותיה. בעקבות איומים של מצרים, סוריה וירדן, גירוש כוחות האו"ם מרצועת עזה, וסגירת מיצרי טיראן לשיט ישראלי, שהיוותה "עילת מלחמה" (Casus Belli), פתחה ישראל ב-5 ביוני במתקפת מנע כנגד צבאות מדינות ערב, שהתפתחה למלחמת ששת הימים. המלחמה הסתיימה בניצחון כביר למדינת ישראל, שהביסה 3 צבאות ערביים גדולים והשמידה את חילות האוויר שלהם. במלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את רצועת עזה ואת הגדה המערבית. קו הפסקת האש החדש כונה "הקו הסגול". בעקבות המלחמה הפך "הקו הירוק" לגבול אדמיניסטרטיבי בין שטחים הנתונים למרות ישראל. החוק הישראלי חל על השטחים שבתוך הקו הירוק, וכן על החלק המזרחי של ירושלים (שאוחד עם החלק המערבי) ועל רמת הגולן (מאז 1981). רוב השטחים שמחוץ ל"קו הירוק" כפופים לממשל מיוחד. לאחר הסכמי אוסלו נמסרו חלקים מהשטחים בגדה המערבית לרשות הפלסטינית, עזה נמסרה להם, סיני הוחזר למצרים בהסכם השלום של מצריים-ישראל.

[עריכה] שנות ה-70 של המאה ה-20

קרבות התחוללו בין ישראל לבין סוריה ומצרים לאורך "הקו הסגול" בין השנים 1968 - 1972. תקופה זו מכונה "מלחמת ההתשה".

בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף והחזית העממית בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל. שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים במינכן בזמן אולימפיאדת מינכן 1972.

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה, שהתפתחה למלחמת יום הכיפורים, במטרה מוצהרת להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים או לפחות חלק מהם. למרות ההפתעה והמכה שספג צה"ל בתחילת המלחמה, הוא יצא ממנה כשידו על העליונה, וב-24 באוקטובר 1973, עם הכרזת האו"ם על הפסקת האש, היו דמשק וקהיר בטווח הארטילריה הישראלית. מלחמה זו נחשבת לאירוע קשה בתולדות המדינה עקב המספר הגבוה של ההרוגים במערכה.

ב-4 ביולי 1976^[10] ניהלה ישראל מבצע חילוץ בני ערובה, בו חילצה נוסעי מטוס אייר פרנס שנחטף בידי מחבלים לאנטבה שבאוגנדה. המבצע נקרא על שמו של יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, שנפל במהלך מבצע החילוץ.

הבחירות שנערכו במאי 1977, שהתנהלו ערב גילוי פרשיות שחיתות רבות תחת שלטונו הראשון של יצחק רבין, הביאו למהפך בישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה עזבה מפא"י (על נגזרותיה: המערך הראשון, מפלגת העבודה, המערך השני) עד אז מפלגת השלטון, את ההנהגה. מפלגת הליכוד ובראשה מנחם בגין, השיגה רוב בכנסת יחד עם המפד"ל והרכיבה ממשלה (שהצטרפה אליה גם מפלגת ד"ש).

בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, ונאם בפני הכנסת. זו הייתה ההכרה הראשונה שישראל זכתה לה מצד אחת משכנותיה. בעקבות הביקור החל משא ומתן בין ישראל למצרים שהסתיים בחתימת הסכמי קמפ דייוויד. במרץ 1979 חתמו ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין ונשיא מצרים, אנואר סאדאת, על הסכם שלום בין שתי המדינות, שבמסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני, ופינתה מספר יישובים ישראלים שהוקמו בו במהלך שנות ה-70. כמו כן, הסכימה לתת אוטונומיה לפלסטינים בשטחים שמעבר לקו הירוק.

[עריכה] שנות ה-80 של המאה ה-20

ב-7 ביוני 1981 תקפה ישראל את הכור הגרעיני העיראקי, במבצע אופרה ובכך סיכלה את מאמציה של עיראק להשיג נשק גרעיני.

ב-1982 תקפה ישראל את לבנון במה שכונה מבצע שלום הגליל (או מאוחר יותר: "מלחמת לבנון"). מטרתה המוצהרת של ההתקפה הייתה הגנה על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים, בעיקר ארגונים פלסטינים שהתרכזו בדרום לבנון, במה שכונה בישראל "פתחלנד". המטרה שקבעה הממשלה בתחילת המלחמה הייתה כיבוש רצועה באורך 40 ק"מ, אך צה"ל הגיע בסופו של דבר עד לצפון לבנון וכבש את בירת לבנון ביירות. צה"ל גירש את אנשי אש"ף מלבנון, ומרכז הארגון עבר לתוניס, אך הדבר גבה ממנו מחיר דמים גבוה. צה"ל נסוג מרוב שטחי לבנון בשנת 1986, והקים רצועת-חיץ בדרום לבנון במטרה להגן על יישובי הצפון.

בשנת 1983 התפטר ראש הממשלה מנחם בגין מראשות הממשלה.

שנות ה-80 של המאה ה-20 היו מאופיינות בתיקו פוליטי בין גוש מפלגות הימין בהנהגת מנחם בגין ויצחק שמיר לגוש מפלגות השמאל בהנהגת שמעון פרס. מלחמת לבנון הראשונה, האינפלציה התלת ספרתית והתיקו הפוליטי הכריחו ב-1984 הקמת ממשלת אחדות לאומית שכללה רוטציה בראשות הממשלה. בבחירות 1988 ניצח הליכוד בהפרש של רבבות קולות. שמיר, ראש הליכוד, הקים ממשלת אחדות לאומית בלי רוטציה. ב-15 במרץ 1990 הפילו ש"ס והמערך את ממשלת האחדות, בניסיון להקים ממשלת שמאל-דתיים, במהלך שנודע לימים בשם "התרגיל המסריח". הניסיון כשל, ושמיר הרכיב את ממשלת ימין-דתיים צרה.

ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה שהתבטאה בעיקר במהומות, הפרות סדר, יידוי אבנים, פיגועי סכינאות ופיגועי ירי.

[עריכה] שנות ה-90 של המאה ה-20

במלחמת המפרץ (ינואר-פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר, נמנעה מלהגיב.

בבחירות שנערכו במאי 1992 הצליחו מפלגות השמאל להשיג רוב מוצק בכנסת, לראשונה מאז 1977, ויצחק רבין מונה בשנית לראשות הממשלה. הממשלה בראשותו של רבין הובילה מספר מהלכים מדיניים לשלום עם שכנותיה. במסגרת מאמצים אלו נחתם הסכם השלום עם ירדן, נחתמו הסכמי אוסלו שבמהלכם ניתנה אוטונומיה לפלסטינים בשטחים והתבצעו מגעים לשלום עם סוריה.

הסכמי אוסלו, וגל הטרור שבא בעקבותם, גרמו למחלוקת קשה בעם שגררה הפגנות רבות אך לעתים גם גלשה לאלימות. ב-25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין 29 ערבים בטבח מערת המכפלה. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר שהתנגד לפשרות עם הפלסטינים שאותן הוביל רבין. לאחר מותו החליף אותו שמעון פרס לזמן קצר, עד שהפסיד לבנימין נתניהו בבחירות 1996, בעקבות גל פיגועי התאבדות של חמאס ב-1996. בבחירות אלה לראשונה התנהלה הצבעה נפרדת ואישית על ראשות הממשלה, לצד הבחירות לכנסת.

בתקופת נתניהו ירדה כמות הטרור באופן דרסטי, אחרי שהתנה התקדמות מדינית במאבק של הרשות הפלסטינית בטרור ובפרט בתנועת חמאס. בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל על רקע פתיחת מנהרת הכותל בירושלים. ב-1997 מסר נתניהו את רוב חברון לפלסטינים בעקבות החתימה על הסכם ואי. במקביל לתהליך המדיני, ניהל נתניהו כלכלה קפיטליסטית והחל בהפרטת חברות וגופים ממשלתיים.

ב-1999 הפסיד נתניהו לאהוד ברק בבחירות 1999, שהתנהלו רובן על הרקע החברתי-כלכלי והדמויות האישיות של שני המתמודדים, על רקע השקט הביטחוני-כלכלי ששרר באותה תקופה. נתניהו פרש אחרי הפסדו ובליכוד החליף אותו אריאל שרון.

[עריכה] העשור הראשון של המאה ה-21

בבחירות שהתקיימו במאי 1999 נבחר לראשות הממשלה אהוד ברק. במהלך כהונתו התבצעה נסיגה חד צדדית מלבנון, בתמיכת הציבור בישראל, וב-24 במאי 2000 יצא אחרון חיילי צה"ל מרצועת הביטחון. בניגוד לתקוות ודרישות ישראל צבא לבנון לא התפרס באזור, וכוחות החזבאללה שלטו בו.

מאז שנת 2000, בסמוך לעליית מנהיג האופוזיציה אריאל שרון להר הבית, מצויה ישראל במאבק מזוין ומתמשך עם הפלסטינים במסגרת אינתיפאדת אל-אקצה. האינתיפאדה התבטאה בגל טרור פלסטיני ששיאו היה במרץ השחור 2002 ושהוביל ליציאה למבצע חומת מגן. השנים 2001-2004 היו קשות מבחינת הפיגועים, אך בהמשך הפעילות הצבאית הניבה תוצאות וגל הטרור דעך. בעקבות האינתיפאדה הוחלט לבנות את גדר ההפרדה לאורכה של מדינת ישראל, ברובה סמוך לקו הירוק.

באוקטובר 2000 פרצו מהומות אוקטובר 2000 שבהן נהרגו 13 אזרחים ערביים ואזרח יהודי אחד, אחרי מהומות קשות ואלימות מצד ערביי ישראל. בעקבות המהומות הוקמה ועדת אור וחלה הרעה ביחסי יהודים-ערביים בישראל.

בשנת 2001 נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בעקבות התפטרות ראש הממשלה ברק שבהן ניצח שרון. בבחירות לכנסת ה-16, כשלוש שנים לאחר מכן, בבחירות 2003 שב שרון, יו"ר הליכוד, וניצח באופן ניכר.

בנוסף לאירועים הביטחוניים-מדיניים חלו שינויים בישראל גם בתחומי הכלכלה והחברה. שרי האוצר בתקופה זו היו סילבן שלום (עד 2003) ובנימין נתניהו (עד אוגוסט 2005). המשק נכנס למיתון בשנים 2002-2004 אך לאחר מכן התאושש ושב לצמוח, תוך כדי העמקת הפערים בין העשירונים ופגיעה בקצבאות הסעד. כמו כן הופרטו מספר חברות ממשלתיות גדולות, בהן אל על, מפעל הנשק הקל של תע"ש, בזק ובנק דיסקונט. המהלך המשמעותי ביותר של ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון הייתה תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה, באורח חד צדדי וללא הסכם, פונו ההתנחלויות הישראליות ברצועת עזה ובצפון השומרון.

לקראת בחירות 2006, עזב אריאל שרון את הליכוד והקים את מפלגת המרכז קדימה. עוד לפני הבחירות, אושפז שרון והוחלף בידי אהוד אולמרט שגם הרכיב את הממשלה לאחר הבחירות.

השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשנים שמאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ביולי 2006 עם חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים. בתגובה לכך פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה על כלל שטח לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה, ושהובילה לפריסת כוחות בינלאומיים רחבים (יוניפי"ל) ושל צבא לבנון בדרום לבנון.

ב-27 בדצמבר 2008, כתגובה לירי הגובר של רקטות מרצועת עזה יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה. המבצע נמשך 3 שבועות ונהרגו בו כ-1,300 פלסטינים ונזק כבד נגרם לתשתיות חמאס ברצועה.

לאחר שבמהלך כהונתו של אולמרט רבו הביקורות על שחיתויות לכאורה שהיה מעורב בהן, זה התפטר מתפקידו ב-2008. בעקבות הבחירות שנערכו ב-2009 נבחר בשנית בנימין נתניהו להקים ממשלה בראשותו.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל

הממשל בישראל

נשיא המדינה שמעון פרס

ממשלת ישראל הממשלה ה-32 ראש הממשלה בנימין נתניהו ממלא מקום ראש הממשלה לא מונה היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז

הכנסת - משכן הכנסת יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין חבר הכנסת ועדות הכנסת חוקי יסוד

בתי המשפט בישראל בית המשפט העליון נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בית המשפט הגבוה לצדק המשפט בישראל

הבחירות בישראל מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל פוליטיקה בישראל הפרדת הרשויות בישראל יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אך הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות, ותפקידו הוא למעשה סמלי. בין תפקידיו של הנשיא, הטלת משימת הרכבת הממשלה על ראש הממשלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הכנסת, בתהליך דו-שלבי: תחילה מזמין נשיא המדינה את ראשי המפלגות להתייעצויות, אז הוא מטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר לעמוד במשימה, ולאחר משא ומתן בין המועמד לראשי המפלגות מאשרת הכנסת או דוחה את הרכב הממשלה החדשה. חבר הכנסת שהרכיב את הממשלה ממונה לראש הממשלה והוא הנושא במירב האחריות הכרוכה בפעולותיה. רוב פעולות הממשלה חייבות אישור של הכנסת.

הרשות המחוקקת (הפרלמנט) היא הכנסת. היא מורכבת ממאה ועשרים חברי כנסת ונבחרת בבחירות כלליות ויחסיות, לקדנציה של ארבע שנים או עד שהכנסת מחליטה לפזר את עצמה לפני המועד, או אחריו במקרים מסוימים. כל אזרח (או אזרחית) שהוא גם תושב קבע וגילו מעל 18 שנים רשאי להצביע. ההצבעה בבחירות לכנסת היא לרשימות מועמדים, שאותן מרכיבות המפלגות הרשומות כחוק (כל מפלגה יכולה להציג רשימה אחת, אבל כמה מפלגות יכולות להציג רשימה משותפת). המועמדים ברשימה מדורגים - ככל שמעמדם ברשימה גבוה יותר, כך יש להם סיכוי רב יותר להיבחר לכנסת. כל אזרח מצביע עבור הרשימה שבה הוא תומך. רשימה שזכתה בפחות מ-1-2% מקולות הבוחרים (השיעור משתנה מעת לעת על פי החלטת הכנסת, ראו אחוז החסימה) אינה רשאית לשלוח נציג לכנסת הנבחרת. כל רשימה שזכתה בקולות מעבר לשיעור הנ"ל תשלח לכנסת נציגים בשיעור יחסי לשיעור הקולות בו זכתה. לדוגמה, אם רשימה פלונית זכתה ב-10% מהקולות, היא תשלח כ-12 נציגים לכנסת, ואלה יהיו מועמדים 1-12 ברשימה.

בשנות התשעים שונתה שיטת הבחירות, ונערכה הפרדה בין בחירת ראש הממשלה לבחירות לכנסת, אך החוק הושב לקדמותו לאחר מספר שנים של חוסר יציבות (ראו: חוק הבחירה הישירה).

אף על פי שבהכרזת העצמאות התחייבו החותמים לכתיבת חוקה בתוך מספר חודשים, עד היום לא נכתבה חוקה למדינת ישראל, וזאת בשל חילוקי דעות פנימיים בנוגע לאופיה של המדינה. את תפקיד החוקה ממלאים חוקי יסוד שנחקקים על ידי הכנסת ויש להם מעמד מיוחד, ופסיקות של בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ). בניגוד למדינות אירופה בהן החלוקה בין מחנות הימין והשמאל מתבססת בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי, השיח הפוליטי בישראל נע רובו ככולו סביב הציר הביטחוני-מדיני. הגושים הפוליטיים בכנסת הם הימין, החרדים, המרכז, השמאל והערבים.

• הימין בישראל (מיוצג בכנסת על ידי הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, הבית היהודי-מפד"ל החדשה, ובעבר גם התחיה, מולדת וחרות) מתאפיין בגישה נצית לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי. הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו. הימין מאמין שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות. רוב הימין תומך ברעיון ארץ ישראל השלמה ומתנגד לפינוי יישובים. חלק ניכר מן הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין חילוני. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין. מבחינה כלכלית, אין אחדות דעים בקרב מפלגות הימין. אם כי רובן תומכות בשוק חופשי, יש הנוטות לכיוון מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. הימין הקיצוני בישראל תומך בין השאר בהעברתם של ערבים ופלסטינים מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב. המפד"ל בהנהגת יוסף בורג הייתה בעבר מפלגת מרכז, אך כיום היא נחשבת מפלגת ימין.

• השמאל (מפלגת העבודה שהיא גלגול היסטורי של מפא"י, מרצ וחד"ש, ובעבר מפ"ם), נוקט בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שהסכמי שלום הם הדרך הטובה ביותר לפיתרונו, גם במחיר ויתורים שאינם מקובלים על הימין ועל המרכז. הם מעדיפים משא ומתן דיפלומטי על פני פעולות צבאיות, ומסתייגים מהנוכחות הישראלית בשטחים. השמאל תומך בפינוי מרבית ההתנחלויות או כולן ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. רוב מפלגות השמאל בישראל שייכות למה שמכונה שמאל ציוני הרואה בהסדרים מדיניים עם המדינות והעמים השכנים דבר שעשוי לקדם את מדינת ישראל ולבסס את מעמדה כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש בישראל תנועות שמאל רדיקליות שמאמינות כי הפתרון הרצוי לסכסוך שישראל נתונה בו הוא הקמת מדינה רב-לאומית. גם מפלגות השמאל אינן אחידות במצען הכלכלי, אולם יש בהן נטייה מובהקת לליברליזם בנושאי זכויות הפרט וסוגיות דת ומדינה.
• המרכז (מפלגת קדימה, בעבר: שינוי, מפלגת המרכז והציונים הכלליים) מפלגות המרכז מקבלות בדרך-כלל את גישת השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. המרכז תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי ותומך בשיטת השוק החופשי ובגישה קפיטליסטית.
• המפלגות החרדיות (ש"ס, יהדות התורה המורכבת מאגודת ישראל ומדגל התורה) נוטות לתמוך בימין אך ישבו גם בממשלות של מפלגות השמאל. המפלגות מתנגדות להפרדת דת ומדינה ושמרניות מאוד בנושאי צביון המדינה והחברה. במישור הכלכלי הן בעד מדינת רווחה ומדיניות הקצבות נדיבה לחלשים. מצביעי המפלגות הללו שייכים בדרך כלל לעשירונים הנמוכים בחברה.
• המפלגות הערביות (בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש) מאגדות בתוכן מפלגות שונות מאוד זו מזו, מחד"ש החילונית ועד רע"ם הדתית. המשותף להם הוא שעיקר מצביעיהן מגיע מהמגזר הערבי ישראלי. הנהגת מפלגת חד"ש מורכבת מנציגים יהודים וערביים והיא אינה מגדירה עצמה כמפלגה ערבית, אף שהיא מזוהה כך בדרך כלל בתקשורת הישראלית. כולן מתנגדות למדיניות ישראל בשטחים, ותומכות בהקמת מדינה פלסטינית לאחר נסיגה ישראלית לקווי 4 ביוני 1967. במפלגות האלה רווחת הסתייגות מהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, ורואות בכך מעין אפליה של המגזר הערבי במדינה. המפלגות מאמינות ששוויון זכויות מלא לערביי ישראל יושג באמצעות הגדרתה של המדינה כמדינת כל אזרחיה, באמצעות הנהגת אוטונומיה תרבותית למגזר הערבי. ממדי התמיכה במפלגות הערביות יציבים, בין 8 ל-10 מנדטים, אך הן מעולם לא נכנסו לקואליציה או קיבלו תפקידי שרים. לעתים, תמכו מבחוץ בממשלות שמאל ומרכז ונתנו "רשת ביטחון" לנסיגות והסכמי שלום.

עד 1977 שלטה בישראל מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) וגלגוליה. בדרך כלל בקואליציה היו שותפות מפלגות השמאל הציוניות כגון מפ"ם, מפלגת המפד"ל ומפלגת המרכז הציונים הכלליים (שהפכה לליברלים ומאוחר יותר התמזגה עם הליכוד).

ב־1977 התרחש המהפך, ומנהיג הליכוד, מנחם בגין, עלה לשלטון. מאז הפכה הליכוד למפלגת השלטון המרכזית, עם הפסקות לא ארוכות שבהן מפלגת העבודה חזרה לשלטון.

כ-29 שנה לאחר המהפך, בבחירות 2006, לראשונה המפלגה הדומיננטית שנבחרה, לא הייתה מהימין או מהשמאל, אלא מפלגה שזיהתה עצמה כמרכז - מפלגת קדימה בראשותו של אהוד אולמרט.

ראו גם

חברי הכנסת | החקיקה בישראל

[עריכה] גאוגרפיה וגאולוגיה

ערכים מורחבים – גאוגרפיה של ארץ ישראל, גאולוגיה של ישראל, גבולות מדינת ישראל, אקלים ארץ ישראל

ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון. מצפון היא גובלת עם לבנון; במזרח עם ירדן; בצפון־מזרח עם סוריה; בדרום נמצא ים סוף; במערב: מצרים והים התיכון. בישראל אקלים ים תיכוני, כלומר - הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. למרות שטחה הקטן במדינת ישראל קיים מגוון של תצורות גאוגרפיות שונות: החל בחרמון, המתנשא לגובה של מעל 2,000 מטרים ואף מתפקד כאתר סקי במשך שבועות ספורים בשנה, דרך רמת הגולן הבזלתית והמוריקה, הגליל ההררי והשופע מים, מישור החוף החם והלח, בקעת הירדן הצחיחה וים המלח - המקום הנמוך בעולם, הרי ירושלים הקרירים, הנגב הצפוני הפורח ועד מדבר יהודה, הנגב המדברי - שבו תופעות גאולוגיות ייחודיות כגון המכתשים, הערבה וחבל אילת החמים ברוב עונות השנה. גיוון גאוגרפי וגאולוגי זה נובע ממיקומה הייחודי של ישראל על קו השבר הסורי-אפריקני ועל היותו למעשה גשר בין המדבר לאקלים הממוזג של דרום אירופה והאקלים הים-תיכוני.

הגאולוגיה של ישראל עשירה ומורכבת מאירועים גאולוגיים רבי עוצמה שהשאירו את חותמם בסלעים ובגאומורפולוגיה המקומית, בין היתר בקמטי הקשת הסורית המצויים לכל אורכה של ישראל. אירועים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה - מיקומה בנקודת המפגש בין שלושה לוחות טקטוניים מותיר אותה חשופה להשפעתם של תהליכים המתקיימים גם כעת, אשר מתבטאים בעיקר ברעידות אדמה.

ארץ ישראל, ומדינת ישראל בתוכה, נמצאת במזרח החבל הים תיכוני המקיף את אגן הים התיכון. באזור זה ישנן שתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ויבש. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית מחלקה הצפוני של ארץ-ישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר - עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה - באזורים אלה מתחלף החבל הים תיכוני בשוליו המערביים של האזור האירנו-טורני. גם רצועות רחבות בחרמון ובנגב התיכון נחשבות כחלק מהאזור האירנו-טורני. ברוב חלקי האזור הזה שורר אקלים יבשתי וקיצוני ביותר: החורף קר ומושלג, אביב וסתיו גשומים וקיץ חם ויבש, אך בישראל התנאים האלה כמעט שאינם מורגשים כיוון שהיא נמצאת בשולי האזור ונתונה להשפעה הממתנת של הים התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים, וכן צומח ים תיכוני.

מדרום לחבל האירנו-טורני וממזרח לו משתרע החבל הסהרו-ערבי. בישראל הוא כולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו-עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ומאפשרת חקלאות בסיסית בלבד. ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה, ואומדים את מספר מיניה ב-1,400 בלבד. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו-ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בישראל, אך מס' המינים בו קטן.

קו החוף הים תיכוני בישראל משתרע לאורך כ-190 ק"מ, מצפון לדרום. מלבד מפרץ חיפה, קו החוף ישר ומתעקל בהדרגה: בדרום כיוונו צפון מזרח-דרום מערב, ובצפון -כמעט צפון-דרום. קו החוף ברובו חלק וחולי, ובמקומות מסוימים יש רכסים סמוך לחוף.

קו החוף הקעור של ישראל חותך מערכת זו של רכסים ושקעים בזווית קלה. אי לכך בקו החוף בצפון הארץ יש רצועות רכסי חוף לא שחוקים, ואילו רכסי החוף במרכז קו החוף שחוקים ויוצרים צוקי חוף בולטים. אורכה של רצועה זו חמישים ק"מ, והיא ידועה בשם "מדרון השרון". הצוקים והרכסים בה הם הגבוהים ביותר. ככל שמדרימים, הרכסים מיושרים פחות בבירור ויוצרים קטעי צוקים לא-אחידים, וביניהם רווחים גדולים. קווי החוף במרכז ובצפון, בפרט באזורי הגליל המערבי והכרמל, הם אתרים חשובים לקינון צבים, בעיקר צב הים (Caretta caretta), אך מלבד אלה מבחר המינים בהם הוא דל. מאידך, דיונות החול הנודדות והיציבות למחצה משמשות בית גידול למינים מגוונים, ובהם מספר גדול של מיני זוחלים.

העץ הלאומי של ישראל הוא עץ הזית, הפרח הלאומי של ישראל הוא הרקפת והציפור הלאומית היא הדוכיפת.

ראו גם

מים בישראל | רשימת יישובים במדינת ישראל | פאונה של ארץ ישראל | צמחיית ארץ ישראל | שביל ישראל | שמירת הטבע בישראל | כבישי ישראל

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ישראל

ערב הקמת המדינה היו בישראל 650,000 יהודים, שהיו כ-6% מן העם היהודי באותה עת, ו-1,156,000 ערבים, שמתוכם כ-80,000 בדואים. רבים מן הערבים נמלטו מן הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב.

מדינת ישראל מונה, נכון לספטמבר 2009, כ- 7,465,500 תושבים‏‏. מספר זה כולל את תושבי הקבע במדינה, ולאו דווקא את האזרחים. במניין נכללים התושבים הערבים במזרח ירושלים (שנחשבים כתושבי קבע), תושבי רמת הגולן, וכן הישראלים הגרים ביהודה ושומרון. מדינת ישראל (בשיתוף עם הרשות הפלסטינית) אחראית גם לתושבים הפלסטינים של הגדה המערבית, אולם אלה אינם נחשבים כאזרחי המדינה או כתושבי קבע בישראל, והם בעלי מעמד אזרחי רק בתחומי הגדה המערבית ורצועת עזה.

כ-75.5% מתושבי הקבע בישראל הם 'יהודים' (כ-5,634,300 תושבים), כ-20.3% הם 'ערבים' (כ-1,513,200 תושבים), וכ-4.3% אחרים (כ-318,000 תושבים) הם עולים ובני משפחותיהם אשר אינם יהודים, הם נוצרים פרבוסלבים ותושבים ללא סיווג דת. נכון ל-2009, 70% מהאוכלוסייה היהודית נולדה בארץ, 20% ילידי אירופה ואמריקה ו10% ילידי אסיה ואפריקה.

מגילת העצמאות של ישראל וחוקי היסוד שלה קובעים מדיניות של שוויון זכויות מלא בלא הבדלי דת, גזע ומין. אף על-פי-כן, המוצא האתני הוא בעל משמעות רבה בישראל. כל ראשי הממשלות עד כה היו ממוצא מזרח-אירופי. שילובם של יהודים מזרחים בתפקידים בכירים, כגון שרים בכירים ובעלי עמדות בכירות בצבא, החל בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. ב-2007 מונה השר הערבי המוסלמי הראשון, ראלב מג'אדלה, ולפניו היה שר דרוזי, סאלח טריף. סקרים מראים שהמשכורות הממוצעות של יהודים ממוצא אשכנזי גבוהות משל אלה שממוצא מזרחי, ונמוכות מהן משכורות הערבים. כמו כן, המשכורת הממוצעת לגברים גבוהה מהמשכורת הממוצעת לנשים.

הערים הגדולות בישראל הן ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון ואשדוד.

ראו גם

• הפער העדתי בישראל | קטגוריה:ישראל: ערים | קטגוריה:יישובים בישראל

[עריכה] דתות

ערך מורחב – דת בישראל

בישראל, שיועדה להיות מדינת העם היהודי, ומגדירה את עצמה כמדינה יהודית דמוקרטית, אין הפרדה ממשית בין דת למדינה, והיחסים בין הממסד הדתי לשלטונות נגזרים במידה רבה ממכתב הסטטוס קוו שנשלח בעת הקמת המדינה ועיגן את ההסכמות בין דוד בן-גוריון לממסד הרבני (ובו הוסכם בין השאר על כך שמוסדות המדינה ישמרו שבת וכשרות, ודיני האישות יתנהלו על פי ההלכה). הדת השלטת בישראל היא היהדות, ודתות המיעוטים הגדולות הן האסלאם והנצרות.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2007‏‏^[11], על פי הגדרתם העצמית של בני 20 ומעלה, חלוקת האמונה בקרב האוכלוסייה היהודית היא כדלהלן:

• 45% לא דתיים, חילוניים
• 38.3% מסורתיים‏‏^[12]
• 9.8% דתיים
• 6.7% חרדים

20% מתושבי הקבע בישראל, כ-1,425,000 תושבים, (כולל תושבי מזרח ירושלים) הם ערבים, מוסלמים או נוצרים, הנקראים ומחשיבים עצמם כערביי ישראל או כ"פלסטינים אזרחי ישראל". שיעור הערבים הנוצרים בקרב הערבים בישראל הוא כ-9%. בנוסף ישנם דרוזים (כ-120 אלף איש, או 1.7%) וצ'רקסים.

כ-3.5% מתושבי מדינת ישראל מוגדרים כ"אחרים" (כ-310,000 תושבים). רובם המכריע הם עולים ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים, למשל כיוון שאמם לא הייתה יהודיה.

[עריכה] צבא וביטחון

ערכים מורחבים – ביטחון ישראל, מערכת הביטחון בישראל

מערכת הביטחון בישראל מורכבת ממספר ארגונים:

• צבא הגנה לישראל (צה"ל) - הצבא של ישראל, מורכב מחיילים סדירים, אנשי קבע וצבא מילואים. השירות בו חובה לרוב האוכלוסייה. אחראי על הגנת ישראל מפני איומים חיצוניים וטרור.
• שירות הביטחון הכללי (שב"כ) - ארגון חשאי האחראי על מניעת טרור וחתירה נגד המדינה.
• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - ארגון ביון האחראי על ריגול ופעולות חשאיות במדינות זרות.
• משטרת ישראל - אחראית לביטחון פנים, שמירת הסדר הציבורי ואכיפת חוק.
• משמר הגבול (מג"ב) - הזרוע הקרבית של המשטרה, אחראית על משמר הגבולות, מניעת טרור וביטחון פנים.
• המטה לביטחון לאומי - גוף מייעץ ומתאם בענייני ביטחון במשרד ראש הממשלה.

בשלושה העשורים הראשונים לקיומה, הייתה ישראל מוקפת מכל עבריה במדינות עוינות שלא הכירו בה. מצב זה החל להשתנות בהדרגה ב-1977 עם ביקורו של נשיא מצרים בישראל וכיום יש לישראל חוזי שלום ויחסים דיפלומטיים עם שתיים משכנותיה, מצרים וירדן, והכרה דה-פקטו מצד יתר שכנותיה. כיום שורר מצב מלחמה עם סוריה ולבנון. הגבול הסורי שקט, אך התנגשויות צבאיות קורות מפעם לפעם בגבול עם לבנון.

ישראל הסתמכה ועדיין מסתמכת על צבא גדול יחסית לגודל אוכלוסייתה. עד תחילת שנות ה-80 היו חיילי המילואים כוח מרכזי בעיקר בשעות חירום. כיום הצבא מסתמך בעיקר על הכוחות הסדירים שכוללים חיילים בשירות חובה וחיילים בשירות קבע. הצבא הישראלי, צה"ל, מתאפיין ברמת תחכום טכנולוגי גבוהה, ובציוד מתקדם, שחלקו מיוצר בישראל, אולם רובו נקנה מארצות הברית. הברית הבינלאומית המרכזית שעליה מסתמכת ישראל היא הברית עם ארצות הברית: לישראל יש קשרים ענפים, צבאיים, כלכליים ודיפלומטיים עם ארצות הברית, והיא מקבלת סיוע כספי אזרחי וצבאי ממנה - ראו בערך יחסי ישראל-ארצות הברית. במסגרת זו ישראל נאלצת (באופן לא-רשמי) לקבל את הסכמתה של ארצות הברית למכירת פיתוחי נשק ישראלים למדינות שנמצאות בסכסוך אינטרסים עם ארצות הברית, למשל סין. אף על פי כן, ישראל היא יצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית, רוסיה וצרפת, על פי מספר הערכות.

חלק ניכר מהתקציב הלאומי מופנה לביטחון, כ־40 מיליארד ש"ח בשנה, המהווים כ־15% מהתקציב הלאומי העומד על כ־270 מיליארד ש"ח בשנה. חוק גיוס חובה שנחקק ב-1949 קובע שכל תושב קבע בישראל, גבר או אישה, חייבים לשרת בצה"ל החל מגיל 18 לתקופה של 3 שנים לגברים ושנתיים לנשים (תקופות השירות משתנות מעת לעת לפי הצורך). פטור גורף ניתן לכל התושבים שמוגדרים כ"בני הלאום הערבי" (כלומר לכל ערביי ישראל, למעט הדרוזים), וכן ניתן פטור פרטני לתלמידי ישיבות, בעיקר ישיבות חרדיות ולנשים אשר מצהירות שהנן דתיות. מספר העילות הרפואיות או הסוציואקונומיות לפטור משירות צבאי עלה עם הגידול באוכלוסייה.

בהתבסס על נתוני צה"ל, 30% מקרקע המדינה מיועדת לשטחי אימונים וניסויים; ב-11% מקרקע המדינה יש מגבלות בנייה מטעמי ביטחון; על 4% קרקע נוספים מוקמים מתקנים של צה"ל; ועל עוד 1% מהאדמות יש מתקנים של מערכת הביטחון. על-פי המחקר "ההשלכות הכלכליות של האחזקה והשימוש בקרקע על ידי מערכת הביטחון", נתונים אלה אינם משקפים את ההיקף האמיתי של שיעור שימושי הקרקע לצורכי ביטחון, שכן גם בשטחים נוספים נמצאה זיקה ושימוש ביטחוני עקיף. על-פי המחקר, שוויים של השטחים המאכלסים מתקנים ביטחוניים במרקם העירוני של ישראל נאמד ב-720 מיליון עד מיליארד שקל בשנה, אילו הושכרו.^[13]

שירותי ביטחון נוספים הנמצאים בפיקוח משרד ראש הממשלה הם המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים האחראי על פעולות ביון ואיסוף מודיעין מחוץ לגבולות המדינה, והשירות הביטחון הכללי (שב"כ) שאחראי על ביון ואיסוף מודיעין וכן על העברתו לצה"ל ולמשטרה בתוך גבולות המדינה ומעבר לקו הירוק. על ביטחון הפנים ואכיפת החוק במדינת ישראל אחראית משטרת ישראל. משמר הגבול הוא הזרוע הקרבית של המשטרה ומשמש הן לפעולות בשטחים והן כעתודות באזורי הספר והפריפריה. ישראל מפעילה מספר יחידות עילית ללוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה.

עם הקמתה, הייתה ישראל נתונה בבידוד, אולם היא הצליחה לבסוף לרכוש נשק מצ'כוסלובקיה. נשק זה מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות, אולם הקשרים עם מדינות הגוש הקומוניסטי התערערו לאור העדפתה של ישראל לכרות בריתות עם מדינות במערב. ברית מרכזית הייתה בין ישראל לצרפת בין השנים 1956-1963. צרפת סיפקה לישראל נשק, מטוסי קרב וציוד צבאי מתקדם, וכמו כן כורים גרעיניים שהוקמו ליד דימונה ובאזור נחל שורק (על יד העיר יבנה). על אף הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, והערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים לפיהם ישראל היא אחת מהמעצמות הגרעיניות הגדולות בעולם, ישראל שומרת על עמימות ואינה מודה ביכולת הגרעינית באופן רשמי. הברית עם צרפת התערערה באמצע שנות ה-60, ומאמציה של ישראל הופנו לכריתת ברית עם ארצות הברית. משנת 1964 בערך, מסתמכת ישראל בעיקר על קשריה הצבאיים והכלכליים עם ארצות הברית. נקודת שיא בתמיכה זו הייתה הפעלת "רכבת האווירית" להעברת ציוד צבאי מארצות הברית לישראל במלחמת יום הכיפורים (1973). לצד רכישת נשק מארצות הברית, בעיקר נשק קל (סדרת רובי ה-M16 וה-M4), מטוסי קרב (כגון ה-F-15 וה-F-16) ומסוקי קרב (כגון AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י) ישראל מתבססת על תעשיות ביטחוניות מקומיות בהן התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית, רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה ואלביט המפתחות אמצעי לחימה, רכב קרבי משוריין ותחמושת. בולטת במיוחד היא סדרת טנקי המרכבה הנחשבת לאחד מטנקי המערכה הטובים והממוגנים בעולם. ישראל גם בונה ומתכננת ספינות קרב כגון סירות סיור מהירות (שלדג וסופר דבורה סימן 3) ומתכננת ספינות טילים. עוד ראוי לציין את תעשיית הנק"ל (עוזי, גליל, אקדח יריחו 941, מקלע נגב ותבור TAR-21), כלי הטיס הבלתי מאוישים ולווייני התצפית, התקשורת והריגול.

האסטרטגיה הביטחונית הרשמית של ישראל היא "קונספציה הגנתית-הגבית". ישראל ממתינה שתהיה מצד האויב תקיפה או פעילות מאיימת ורק אז פועלת בתגובה. לעתים כמו בתקיפת הכור העיראקי, היא יוזמת מכת מנע צבאית, כדי למנוע התפתחות איום חריף יותר. ישראל נחשבת לגורם צבאי חזק באזור המזרח התיכון ויש התולים בעוצמה צבאית זו את נכונותן של ארצות ערב השכנות להכיר בה ולהיכנס למשא ומתן מדיני איתה מאז סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

האיומים החדשים העיקריים שנוצרו באחרונה עבור ישראל הם מצד איראן שמתקדמת בתוכניתה לפיתוח יכולת גרעינית, ומארגונים פלסטינים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור בינלאומיים כמו אל-קעידה וחזבאללה. כמו כן, קיים חשש שארגוני טרור פלסטינים ישפרו את יכולתם לשגר טילים מרצועת עזה ואף יפתחו יכולת שיגור טילים מיהודה ושומרון - לרבות טילים נגד מטוסים ורקטות ארוכות-טווח. החשש מליבוי מחודש של האלימות בין ישראל לפלסטינים נחשב כיום לאיום החמור ביותר על אזרחי ישראל לצד תוכנית הגרעין האיראנית.

הביטחון הוא הנושא המרכזי בפוליטיקה הישראלית ונחשב למהותי יותר מנושאי חברה וכלכלה. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היחידות בעולם שבה רוב המנהיגים הפוליטיים וראשי הממשלה הם גנרלים לשעבר או בעלי קשר חזק לביטחון.

[עריכה] יחסי חוץ

ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל

יחסי החוץ של ישראל הושפעו רבות מהחרם הערבי שהוטל עליה ועל חברות הסוחרות איתה מצד מדינות ערב. בעקבות הסכמי השלום בתחילת שנות התשעים, הוסר החרם הערבי ומצב יחסי החוץ של ישראל השתפר.

באו"ם לא נהנתה ישראל מתמיכה רחבה. באופן מסורתי, האו"ם תמך בישראל כשהחליטה לוותר על שטחים, אך ביקר את ישראל על פעולות צבאיות שלה שמלוות בנפגעים לצד השני. החריג הבולט באו"ם הוא ארצות הברית, המפגינה יחס ידידותי ונחשבת ל"ידידה הגדולה" של ישראל. ארצות הברית מצהירה מפעם לפעם כי היא ערבה לקיומה וביטחונה של המדינה ואף משתמשת פעמים רבות בזכות הווטו שלה כנציגה קבועה במועצת הביטחון, כדי למנוע החלטות הפוגעות בישראל. בין ידידותיה המסורתיות של ישראל נמצאת גרמניה, שלאחר תהליך ארוך שכלל את הסכם השילומים ב-1952 וכינון יחסים דיפלומטיים ב-1965 נמצאת כיום ביחסים טובים עם מדינת ישראל, ואף מעניקה לה סיוע צבאי.

ברית המועצות התייצבה בראש מדינות ערב במשך עשורים ארוכים במסגרת המלחמה הקרה בארצות הברית. נקודת שבר גדולה הייתה ב10 בנובמבר 1975, כאשר התקבלה באו"ם החלטה 3379, הקובעת כי "הציונות היא גזענות". הצהרה זו בוטלה בשנת 1991. לאחר תום המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות, הטונים הצורמים שהגיעו מרוסיה התמתנו, וכיום יש לישראל יחסים ענפים עם רוסיה.

עד מלחמת יום הכיפורים, ישראל עשתה ניסיונות להחלץ מהבידוד העולמי ביצירת קשרים עם מדינות עולם שלישי מתפתחות. היחסים עם מדינות אפריקה נפסקו בין השאר בגלל לחץ ערבי וטענות מדינות אפריקה השחורה שהשליטה הישראלית בסיני משמעה כיבוש אדמה אפריקאית. כדי למצוא מדינות ידידות, ישראל קיימה יחסים מיוחדים עם מדינות שהפרו זכויות אדם או מדינות מבודדות, כמו דרום אפריקה וטייוואן.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ירדן, והחתימה על הסכמי אוסלו, חל שיפור מסוים ביחסי ישראל עם חלק ממדינות ערב. קשר חשוב נוצר בין ישראל לטורקיה. לאחר יישום תוכנית ההתנתקות מדינות מוסלמיות נוספות כמו פקיסטן הודיעו על חימום יחסים.

עד למהפכה האיסלאמית, לאיראן היו יחסים טובים עם ישראל, אולם הם נותקו והפכו לעוינות עזה לאחריה.

פעולות התקפיות של ישראל בעקבות פריצת אינתיפדת אל אקצה, גרמו לשפל בתדמיתה של ישראל בקרב מדינות מערביות רבות, במיוחד באירופה. בישראל קיים ציבור רב הטוען כי באופן מסורתי, "כל העולם נגדנו" ומשייכים לביקורת על מדיניות ישראל אספקטים אנטישמיים. בעקבות האינתיפאדה, מספר סמלי של חברות מסחריות החליטו להחרים את ישראל, אך הייצוא הישראלי לא נפגע.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ישראל

מדינת ישראל הצליחה ליצור כלכלה יציבה וחזקה תוך זמן קצר ובתנאים קשים של מלחמות ושינויי אוכלוסייה מהירים. כלכלת ישראל בולטת בעוצמתה למול שכנותיה: התוצר הלאומי הגולמי של ישראל עמד בשנת 2007 על 172 מיליארד דולרים והתל"ג לנפש היה 23,520 דולרים. התמ"ג לנפש בישראל היה 33,299 דולר בינלאומי. מקום 21 בעולם (כאשר הונג קונג אינה נכללת בדירוג העולמי): מיד אחרי יפן, ומיד לפני כל מדינות גוש האירו שבארגון ה-G8: צרפת, גרמניה ואיטליה.^[14]

למדינת ישראל מחצבים מועטים. על כן היא תלויה לחלוטין במדינות זרות שיספקו לה מתכות ומשאבי אנרגיה - כגון נפט ופחם, אותם היא מייבאת כיום בעיקר מרוסיה. בשל המחצבים המועטים ושטחה הקטן, כלכלתה של מדינת ישראל מתבססת בעיקר על הגורם האנושי: תעשיות עתירות ידע כגון היי טק (שמכונה "הקטר של הכלכלה הישראלית" ואחראית לכ-50% מהיצוא התעשייתי‏‏^[15]), טכנולוגיה רפואית וייצור תרופות, ועל ענפי כלכלה אחרים הנשענים על המשאב האנושי כגון תיירות. לישראל כאמור משאבים מועטים, אולם הם מהווים מקור חשוב ובסיס לתעשייה הישראלית. ישראל מפיקה מאדמתה ברום, אשלגן, גופרית, פוספט וגז טבעי. מחצבים אלה מספקים תשתית לפעילותם של מפעלים רבים, המהווים את עמוד השדרה של התעשייה בישראל.

חריגה בנוף היא התעשייה הצבאית (תע"ש, תע"א, רפאל ואלביט), שמשגשגת למרות תלותה בחומרי גלם מיובאים. מדינת ישראל השקיעה בתעשייה זו לצרכיה הפנימיים. בשל האיכות הטובה של מוצריה הצבאיים מדינות רבות קונות מישראל את תוצרתה - דבר אשר מתניע תעשייה חשובה זו בישראל ומכניס למדינה כסף רב. ב-2007 הפכה ישראל ליצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית, רוסיה וצרפת ‏‏^[16].

בנוסף, כלכלת ישראל הצליחה לצמוח הודות למקורות כספיים שבאו מבחוץ. הסיוע האמריקני הכולל מסתכם כבר ביותר ממאה מיליארד דולרים. יהודים מהתפוצות תרמו גם הם סכומי עתק למדינה ולמוסדותיה. הודות להם הוקמו בתי ספר, ארגונים ומוסדות רבים והמדינה התקדמה למודרנה אשר לא יכלה להגיע בזמן כה קצר לבדה. עם זאת, ישראל הוציאה עוד יותר כספים משהיו לה - על כן היא לוותה הלוואות עתק. כיום כשמדינת ישראל חזקה יותר מבחינה כלכלית, היא מחזירה בהדרגה את חובותיה. כשליש מתקציב המדינה היום מוקדש להחזר חובות ותשלום ריביות על חובות אלו.

כלכלת ישראל מאופיינת בהוצאה ציבורית גדולה יחסית העומדת על כ-54%. זאת בעיקר בשל תקציבי הביטחון והרווחה הגדולים. בעבר, מדינת ישראל הייתה סוציאליסטית יותר - כלומר ההוצאה הציבורית הייתה גדולה עוד יותר, והכלכלה הייתה ריכוזית יותר. בשנים האחרונות הכלכלה הישראלית מתאפיינת בליברליזציה. כלומר- הפחתה בשיעור המס, המשק נעשה פחות ריכוזי - יותר ויותר מפעלי ממשלה מופרטים, וכן ההוצאה הציבורית מופחתת - כדוגמת ביטחון ורווחה.

בשנת 2002 ישראל הגיעה למשבר כלכלי חמור. זאת בעקבות האינתיפאדה והמיתון העולמי שפרץ בשל האחד עשר בספטמבר. לאחר מינוי בנימין נתניהו לשר האוצר, חל מפנה בכלכלה הישראלית. עד למינויו מלחמה בפלסטינים ומיתון עולמי כמעט הביאו את המשק הישראלי לקריסה, אך במהלך כהונתו ולאחריה התאושש המשק והתחזק. זאת בעיקר הודות להורדת ההוצאות הציבוריות והפחתה בריכוזיות המשק.

בסוף שנת 2005 היו בישראל 379,503 חברות רשומות^[17], כאשר החברה הישראלית הגדולה ביותר היא חברת התרופות הגנריות טבע תעשיות פרמצבטיות, שהכנסותיה בשנת 2005 היו כ-5 מיליארד דולר ונשאו רווח של מעל מיליארד דולר. חברות ענק אחרות בישראל עוסקות בתחום ההיי-טק, כגון צ'קפוינט, אמדוקס וקומברס.

מאז שנת 2000 קיימת מגמה של חברות ישראליות לרכוש עסקים בעולם או לפתוח סניפים של רשתות ישראליות מחוץ לגבולות המדינה. כיום, חלק ניכר מהקניונים במזרח אירופה נמצא בבעלות אנשי עסקים ישראליים.

ראו גם

דיג בארץ ישראל | תעשייה בישראל

[עריכה] מדע וטכנולוגיה

ערך מורחב – מדע וטכנולוגיה בישראל

הישגיהם של מדענים ישראלים בתחומי המדע והטכנולוגיה משמעותיים ובעלי חשיבות כלל עולמית. מאז קום המדינה התעסקו הישראלים במדע והנדסה, הן בתאוריה והן במעש. תרומותיה של ישראל בולטות במיוחד בגנטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה, אופטיקה, מדעי החקלאות והנדסה. בתחום הטכנולוגיה ישראל ידועה בפיתוח אמצעי לחימה וציוד צבאי, בפיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות והחל משנות ה-90 של המאה ה-20 גם ככר פורח לתעשיות היי-טק וחברות הזנק (סטארט אפ). הרפואה בישראל היא מהמתקדמות בעולם.

חמישה מדענים ישראלים זכו בפרס נובל בתחומי המדעים. הביוכימאים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהטכניון חלקו בפרס לכימיה ב-2004. דניאל כהנמן זכה בפרס לכלכלה ב-2002 וב-2005 זכה בפרס זה המתמטיקאי ישראל אומן (שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים). ב-2009 זכתה בפרס נובל לכימיה הביוכימאית עדה יונת ממכון ויצמן למדע.

תעשייה עתירת טכנולוגיה לקחו מרכיב חשוב בכלכלת ישראל, בייחוד בשני העשורים האחרונים. המשאבים הטבעיים המוגבלים ודגש על חינוך והשכלה טכנולוגיים היוו גורם מרכזי בהכוונת התעשייה לתחומי היי-טק. כתוצאה מהצלחתה של ישראל בפיתוח חומרה, תוכנה, תקשורת ובמדעי הטבע וכתוצאה מריבוי חברות הסטארט-אפ רבים מתייחסים לישראל כעמק הסיליקון השני. ^{[18] [19]} חברת אינטל פתחה מספר מפעלים בישראל בהשקעות של מיליארדי דולרים וחברות אחרות כמו מוטורולה מחזיקות בישראל גם מרכזי פיתוח.

נכון ל-2004 השקעות הון הסיכון בישראל היו גדולות מבכל מדינה באירופה. ^[20] ויחסה-VC/GDP הגדול בעולם אחרי ארצות הברית. למעט ארצות הברית וקנדה לישראל יש הכי הרבה חברות הרשומות בנסדאק. ^[21] כמו כן, ישראל היא בעלת האחוז הגבוה ביותר של מחשבים אישיים לנפש.

מספר המאמרים המדעיים לנפש שיוצרים ישראלים הוא הגבוה בעולם: 109 ל-10,000 איש. [1] כמו כן, ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם (יחד עם שווייץ) ביחס הפטנטים הרשומים לנפש [2].

ישראל מדורגת שלישית בהוצאות על מחקר ופיתוח (מו"פ), שמינית באוריינות טכנולוגית (הוצאות על מו"פ, יצירתיות הקהילה המדעית, כמות מחשבים אישיים וחיבורי אינטרנט לנפש), מדורגת במקום ה-16 בייצוא טכנולוגי, ובמקום ה-17 בהישגים טכנולוגיים ברשימה של Nation Master המדרגת מדינות לפי כלכלתן.

אוניברסיטאות בישראל
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל - האוניברסיטה העברית בירושלים - מכון ויצמן למדע - אוניברסיטת בר-אילן אוניברסיטת תל אביב - אוניברסיטת חיפה - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - האוניברסיטה הפתוחה

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות ישראלית

התרבות הישראלית היא שילוב בין מסורות תרבותיות רבות, כאשר הבולטות שבהן הן התרבות היהודית והתרבות המערבית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית וחגיה הרשמיים הם חגי ישראל בנוסף ל-5 מועדים שקבעה המדינה לציון אירועים חשובים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום הזיכרון ליצחק רבין ויום ירושלים.

חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית מרוכז באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ־100 מדינות ויותר, ובשל תרבויות אוטונומיות כמו הפלסטינית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש ומחזיקה עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.

בסיסה של התרבות הישראלית בעליות הראשונות ממזרח-אירופה. העליות שבאו לאחר מכן נאלצו לוותר על חלק מזהותן לטובת "כור היתוך" בעל תרבות משותפת. החל משנות השמונים, "כור ההיתוך" התחלף בזירה תרבותית פתוחה ומגוונת, שהתבטאה במוזיקה הישראלית שגוונה בצלילי רוק, מוזיקה מזרחית וסגנונות נוספים, בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי, שהחלו לעסוק בזהות הישראלית המגוונת ובהבדלי התרבויות של האוכלוסייה (למשל דרך "סרטי הבורקס"). באותן שנים התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים. בשנות ה-90, בעקבות הפיכת הטלוויזיה לרב-ערוצית עם כניסת הכבלים, ערוץ 2 והאינטרנט, התפוררה "מדורת השבט" לטובת גיוון הסגנונות ותחומי העניין התרבותיים.

עם השנים, ממשלת ישראל תומכת פחות ופחות באמנויות. אחוז התמיכה נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע להרבה פחות מחצי אחוז מהתקציב. התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. ישראל נחשבת למעצמה בתחום המחול המודרני, עם להקות כמו בת שבע ובת דור.

הוותיק בתיאטרוני ישראל הוא הבימה, אשר נוסד בשנת 1917. תיאטראות חשובים נוספים הם התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית לסין, תיאטרון גשר (בעברית וברוסית), תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע.

בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות. מוזיאון ישראל לאמנות בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות ים המלח כמו גם אוסף מקיף של אמנות יהודית דתית ואמנות עממית. העיתונים היומיים הגדולים הנם בעברית ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, הונגרית וגרמנית. כמו כן קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.

[עריכה] שפה

ערך מורחב – מדיניות לשונית בישראל

הגיוון הרב באוכלוסיית ישראל מתבטא גם במספר השפות המדוברות בה. בישראל מדוברות כ-30 שפות, רובן בקהילות עולים ומהגרי עבודה. השפה הראשית המשמשת הן לתקשורת רשמית והן לתקשורת יומיומית בין תושבי ישראל היא עברית מודרנית. זוהי שפה חדשה יחסית, שהתפתחה בקרב יהודים בארץ ישראל ובמזרח אירופה בסוף המאה ה-19. היא מתבססת על רבדים שונים של העברית העתיקה, בעיקר על העברית המקראית, אבל גם על העברית המשנאית, ועל הספרות העברית של ימי הביניים.

רוב מחדשי השפה העברית היו אשכנזים דוברי יידיש או שפות סלאביות, ולפיכך ניכרת בה השפעה חזקה של שפות אלה. המאמץ להפוך את העברית לשפה העיקרית של היישוב היהודי בארץ לפני הקמת המדינה ואחריה, כלל מגבלות חמורות שהוטלו על שימוש בשפות זרות, או שפות יהודיות אחרות. המגבלות החמורות ביותר הוטלו על השימוש ביידיש, שהייתה שפתם העיקרית של יהודים יוצאי מזרח אירופה, וכן על השימוש בגרמנית, שהייתה שפתם של מדענים וסופרים יהודים רבים. בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה הפך המאבק בשפה הגרמנית לחרם של ממש. המגבלות הוסרו בהדרגה לאחר שהתבררו ממדי השואה והנזק העצום שנגרם לתרבות היידיש באירופה, וכמו כן עקב מחאות נמרצות מצד עולים חדשים ממזרח אירופה ומארצות ערב, שדרשו לשמר את תרבותם הייחודית. במקביל התפשט השימוש בעברית כשפה עיקרית, הן מסיבות אידאולוגיות, והן מסיבות של נוחות - בהיותה שפה משותפת לכל הקהילות הלשוניות בישראל, תהליך שנמשך גם היום ומביא לכך שמספר השפות המדוברות בישראל הולך ופוחת.

עם הקמת המנדט הבריטי בשנות ה-20 הוכרזו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, ערבית ועברית. המדיניות של שלטונות המנדט הייתה לפרסם כל הודעה ומסמך רשמיים בשלוש השפות, אך הנוסח האנגלי הוא זה שנחשב מחייב. עם הקמת מדינת ישראל הוכנס תיקון בחוק המבטל את החובה להשתמש בשפה האנגלית ואת העדיפות המשפטית שלה. מבחינה מעשית הפכה העברית לשפה הרשמית העיקרית, בעוד הערבית משמשת כשפה נוספת בחלק מהפרסומים הרשמיים, וכמו כן מותר להשתמש בה בנאומים בכנסת או בפניות לרשויות. בראשית ימי המדינה הוחלט כי לצורכי קשרים דיפלומטיים ייעשה שימוש בשפה הצרפתית. מצב זה השתנה עם התערערות הברית בין ישראל לצרפת, והתחזקות הקשרים עם ארצות הברית.

מערכת החינוך הישראלית הממלכתית כוללת בתי ספר המלמדים בעברית ובתי ספר המלמדים בערבית. בבתי הספר העבריים נלמדת השפה האנגלית החל מכיתות ג-ד, והשפה הערבית נלמדת החל מכיתה ז'. בבתי ספר ערביים נלמדת השפה העברית מכיתה ג', והשפה האנגלית מכיתה ד'.

העלייה הגדולה מארצות ברית המועצות לשעבר, הביאה לשימוש נרחב בשפה הרוסית. המדיניות החדשה (בשונה מהמדיניות שנהגה בשנותיה הראשונות של המדינה) מעמידה לרשות העולים שירותים שונים בשפת ארץ מוצאם. מצד שני נעשה מאמץ להקנות לעולים את השפה העברית, בעיקר באמצעות אולפנים מיוחדים ללימוד עברית.

[עריכה] ספורט

ערך מורחב – ספורט בישראל

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב. עם זאת, בעשור האחרון חלה התפתחות גדולה בספורט התחרותי בישראל, בעיקר עקב העלייה ממדינות חבר העמים בשנות התשעים וכניסתם של משקיעים פרטיים. החל משנת ה-90, השתפרו הישגיה של ישראל במשחקים האולימפיים בצורה משמעותית. ישראל זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992, ישראל זכתה במדליה אחת לפחות בכל אחת מאולימפיאדות הקיץ.

ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל הוא הכדורגל. בשנת 2001 חוללה הפועל ת"א סנסציה אירופית כאשר העפילה לרבע גמר גביע אופ"א.^[22] אחרי שנה הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות^[23] ושנתיים לאחר מכן שחזרה מכבי ת"א את ההישג.^[24] ב-2009/2010 שחזרה מכבי חיפה את הישגה והעפילה שנית לשלב הבתים של ליגת האלופות. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב. קבוצות מצליחות אחרות הן מכבי חיפה מ.כ. (שזכתה ב-5 אליפויות בשנים 2001-2006 ובסך הכל ב-11 אליפויות), הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. נבחרת ישראל בכדורגל העפילה רק פעם אחת לטורניר המונדיאל (בשנת 1970) ומאז כשלה בעלייה לטורניר זה ולאליפות אירופה בכדורגל.

בכדורסל זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל ומכבי תל אביב, שנחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה וזכתה ב-5 אליפויות אירופה, האחרונות שבהן ב-2004 וב-2005. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת.

ההישג הגדול ביותר של ישראל באתלטיקה שייך לאלכסנדר אברבוך, קופץ המוט שזכה פעמיים בתואר אלוף אירופה (בשנים 2002 ו-2006). אתלטים ישראלים בולטים נוספים: אסתר רוט שחמורוב (ריצות קצרות), רוגל נחום (קפיצה משולשת),איתי מגידי (ריצת 3,000 מטר מכשולים) וניקי פאלי (קפיצה לגובה).

ענף בולט נוסף הוא הטניס. שחר פאר, הטניסאית המובילה בישראל כיום, דורגה בעבר במקום ה-15 בעולם, כאשר אנה סמאשנובה הייתה גם היא במקום ה-15 בשיאה. דודי סלע, הטניסאי הגבר המוביל בישראל כיום, מדורג במקום ה-35 בעולם. בשנות ה-80 בלטו עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין, להם רזומה מרשים ומיקום בטופ-20. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך מדורגים במקומות הראשונים בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2008. טניסאים בולטים נוספים הם:נועם אוקון, הראל לוי ואמיר חדד. כנבחרת הגיעה ישראל לשיאה עת העפילה לחצי גמר גביע דיוויס לנבחרות למפגש מול ספרד בשנת 2009. בישראל נפוצים גם ענפי ספורט אתגרי וספורט ימי. ענף השחמט בישראל מצליח מאוד למרות התקציבים הזעומים יחסית להם הוא זוכה. בשנת 2008 זכתה נבחרת ישראל במדליית כסף באולימפיאדת השחמט.

גם תחום ספורט הנכים הוא תחום מפותח בישראל, ונציגיה זוכים במדליות רבות באולימפיאדות הנכים.

[עריכה] סטטיסטיקה

על פי נתוני האו"ם, ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם ב-2006 עם 343 נפש לקמ"ר. בפועל הצפיפות גבוהה יותר, שכן רק 50% משטח ישראל בגבולות הקו הירוק מיושב או מעובד. חלק הארי של השטח הבלתי מיושב הוא מדבר הנגב. רוב הקרקעות הבלתי מיושבות או הבלתי מעובדות משמשות שטחי אימונים לצה"ל. בין המדינות הצפופות יותר מישראל: הודו, לבנון, יפן, בלגיה והולנד.

6% אחוז משטח מדינת ישראל מיוער, ו־27% משטחה הוא חקלאי. מאז 2005 העיר הגדולה ביותר היא ירושלים שבה מתגוררים כעשירית מאוכלוסיית המדינה. בארבע הערים הגדולות במדינה מתגוררים למעלה ממיליון וחצי תושבים.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, תוחלת החיים במדינת ישראל הנה גבוהה יחסית אף לגבי מדינות מפותחות. ישראל עומדת במקום החמישי לגבי תוחלת החיים לגברים - 78 שנים. כאשר בראש איסלנד (79), ובתחתית סווזילנד (36). לגבי תוחלת החיים לנשים ישראל עומדת במקום ה-14 עם 82 שנים, כאשר יפן בראש (86) ובתחתית מצויה זימבבואה (34). תוחלת החיים הכללית בישראל לשני המינים היא 80 שנים ‏‏^[25].

תמותת התינוקות בישראל גבוהה יחסית, במקום ה-19 עם 5.3 תינוקות לאלף לידות, כאשר שבדיה בתחתית עם תמותה רק של 2.8 וטורקיה במקום הראשון עם 39.4 מיתות לאלף תינוקות. לפי הנתונים שיעור תמותת התינוקות בציבור הערבי כמעט כפול משיעורו בציבור היהודי. הבעיה חמורה במיוחד במגזר הבדואי, ונובעת מצד אחד מריבוי לידת תינוקות בעלי מומים עקב שיעור גבוה של נישואי קרובים, ומאידך מהזנחה קשה של שירותי הרפואה, בייחוד שירותי רפואה מונעת, ביישובים הבדואים בדרום הארץ.

הגיל החציוני של האוכלוסייה הנו 28.3, ומספר המבוגרים מעל גיל 65 הינו כ-10%. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי המוסלמי והציבור החרדי. לפי הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9.

על פי סקר הכנסות של הלמ"ס לשנת 2004, הכנסה ממוצעת ברוטו לחודש, עמדה על 11,220 ש"ח למשק בית, ועל 3,363 ש"ח לנפש‏‏^[26]. ההכנסה החציונית ברוטו לחודש עמדה על 8,264 למשק בית ‏‏^[27].

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם - (8.6%) כמו גם ההוצאה למו"פ שעומדת על 4.3% מהתמ"ג, אף על פי כן, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר במדינות מפותחות רבות. ההוצאה לבריאות בישראל הנה במקום בינוני יחסית למדינות העולם ועומדת על 8.7% מהתמ"ג. מאז שנות ה-90 נרשמת עלייה מתמדת בהוצאות הפרטיות על בריאות וירידה בהשתתפות המדינה בהוצאות האלה. אזרח ישראלי מייצר בממוצע 1.6 ק"ג אשפה ביום. לפי סקר של האקנומיסט מ-2008 ממוקמת ישראל בפסגת הטבלה העולמית במיחשוב, עם 122.1 מחשבים לכל 100 תושבים‏‏^[28].

לפי נתוני הבנק העולמי ב-2005, השלטון בישראל מדורג במקום נמוך בפרמטרים של מדינות מפותחות. מבחינת אי יציבות שלטונית, יעילות, שחיתות ממסדית ואיכות אכיפת החוק, ישראל נמצאת בתחתית הטבלה. הבנק העולמי קבע שפרמטרים אלו מסכנים השקעות בישראל ומעלים את פרמיות הסיכון ‏‏^[29].

בשנת 2005 נהרגו בכבישים 469 אזרחים בתאונות דרכים בישראל. מדובר בירידה של כ-30% מהשיא של אמצע שנות ה-90 שעמד על למעלה מ-700 הרוגים בשנה, כאשר המגמה הכללית היא ירידה שנתית של כ-4% בממוצע במספר ההרוגים בכל שנה.

[עריכה] ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בישראל על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

• יישובים בישראל
• אישים בציונות
• ערים בישראל
• גבולות מדינת ישראל

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מדינת ישראל
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: ישראל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל

• אטלס ישראל - מפות וגרפים בתחומים שונים הקשורים לישראל, אתר מט"ח
• המרכז להפצת מידע על ישראל, About Israel
• מפות טופוגרפיות של ישראל, אתר מרכז מיפוי ישראל
• הקלטות היסטוריות של ציוני דרך חשובים בתולדות המדינה, אתר isracast
• סרטים היסטוריים של ציוני דרך חשובים בתולדות המדינה, אתר פורום מוריה
• אתר אנציקלופדי העוסק בחברה הישראלית

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ השפה העיקרית בשימוש רשמי היא עברית, תרגום לערבית מופיע בחלק מההודעות הרשמיות והיא מותרת בשימוש בכנסת ובמוסדות אחרים. בנוסף נעשה שימוש נרחב באנגלית לצורך קשרי חוץ ומסחר, ובמידה מסוימת גם ברוסית. ראו הרחבה בערך מדיניות לשונית בישראל.
2. ^ כל השגרירויות הזרות נמצאות בתל אביב, ברמת גן, בהרצליה או במבשרת ציון עקב המחלוקת הבינלאומית על הריבונות בירושלים והחלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם.
3. ^ לנשיא המדינה יש סמכויות סמליות בלבד. רוב סמכויות השלטון נמסרות על פי חוק לראש הממשלה או לממשלה כולה.
4. ^ השטח הנזכר הוא בגבולות הקו הירוק (1949). בצירוף רמת הגולן ומזרח ירושלים השטח הוא: 22,072 קמ"ר, והמקום בדירוג השטח הוא 153. שטחים נוספים הנתונים למרות ישראל ביהודה ושומרון (הגדה המערבית): 5,790 קמ"ר בקירוב. לפרטים נוספים ראו: גבולות מדינת ישראל.
5. ^ ‏הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מבחר נתונים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל מס' 60, 2009, 16 בספטמבר 2009‏
6. ^ מניין האוכלוסייה כולל את כל תושבי הקבע, כלומר, בעלי תעודות הזהות הכחולות, בין אם הם אזרחים ובין אם לאו, בשטחים הנתונים למרות ישראל. מספר תושבי הקבע שאינם אזרחים הוא כ-270,000 (אין נתונים רשמיים), רובם במזרח ירושלים וברמת הגולן. מספר הזרים המתגוררים בישראל באופן זמני נאמד בסוף 2006 בכ-186,000 נפש. אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים שמעבר לקו הירוק (יולי 2006): 261,000 ביהודה ושומרון, 20,000 ברמת הגולן, ו-177,000 במזרח ירושלים.
7. ^ לפי האומדן הרשמי (2008) המוצג בדו"ח האחרון של קרן המטבע הבינלאומית.
8. ^ בקוראן מופיע השם إسرائيل ("אסראאיל") 41 פעמים, לרוב בתוך הצירוף بنو إسرائيل, כלומר "בני ישראל".
9. ^ ‏מי שטבע (ראו מאמרו של אליהו הכהן) את המונח 'מדינת ישראל', המציאו מעיקרו, היה הסופר איצי יצחק פרנהוף, בן בוצ'אץ'. פרנהוף פרסם בשנת 1896, בעברית, את האוטופיה 'שני דמיונות' (במסגרת חוברת ב' שנכרכה בכותר 'ספרי שעשועים', בעריכת פרנהוף). באוטופיה התכתב עם מדינת היהודים של הרצל, שראתה אור קודם לכן באותה השנה, ותרגם את המונח Judenstaat, שעד אז וגם לאחר מכן נתרגם, 'מדינת היהודים', ל "מדינת ישראל". כן חזה שהדגל הלאומי שלה יהיה 'דגל מרוקם מגן דוד', שפתה עברית, המנונה יהיה 'התקווה', ושבץ בין ארבעת דפי האוטופיה בתים מתוך 'התקווה'. את המיניסטרים במדינת-ישראל לעתיד לבוא כינה 'שרים'‏. סוגיית 'מי היה ראשון שהציע ברבים את המונח 'מדינת ישראל' לקראת הכרזת העצמאות, ובכלל, המציאו מעיקרו, המשיכה לידון בשנים שלאחר מכן בה בעת שנחשוניותו של פרנהוף כמעט (ראו מאמרו של גצל קרסל) ונשתכחה.
10. ^ ‏מאתר הכנסת‏
11. ^ ‏השנתון הסטטיסטי לישראל 2007, מספר 58 פרק 7, מספר לוח 4‏
12. ^ ‏"מסורתי דתי" או "מסורתי לא כל כך דתי"‏
13. ^ מוטי בסוק, ‏צבא האדמה לישראל, באתר הארץ
14. ^ לפי האומדן הרשמי (מאוקטובר 2007) המוצג בדו"ח האחרון של קרן המטבע הבינלאומית.
15. ^ ‏בנק ישראל: ההיי-טק הציל את הייצוא, אתר ynet‏
16. ^ ‏ישראל - יצואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, אתר ynet‏
17. ^ מבוסס על פי הסטטיסטיקה של רשם החברות בישראל.
18. ^ ישראל נחושה על קשרי IT, The Hindu Business Line, 2001
19. ^ ישראל מכה מעבר למשקל שלה, האקנומיסט, 2005
20. ^ Venture capital invests in Israeli techs Recovering from recession, country ranks behind only Boston, Silicon Valley in attracting cash for startups, סן פרנסיסקו כרוניקל
21. ^ אתר הנאסד"ק, פברואר 2005
22. ^ בדרך לרבע גמר גביע אופ"א הדיחה הפועל ת"א את צ'לסי, פארמה ולוקומוטיב מוסקבה וברבע הגמר ניצחה את מילאן אך נוצחה במשחק הגומלין והודחה מהמשך המשחקים. ב-1998/1999 העפילה מכבי חיפה לרבע גמר גביע מחזיקות הגביע, שמאוחר יותר אוחד עם גביע אופ"א.
23. ^ במשחקי הבתים הבקיעה חיפה 12 שערים והביסה את אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד, שתיהן בתוצאה 0-3
24. ^ ורשמה ניצחון 2-1 על אייאקס אמסטרדאם.
25. ^ ‏ארגון הבריאות העולמי ‏
26. ^ ‏אתר הלמ"ס ‏
27. ^ ‏אתר הלמ"ס ‏
28. ^ ישראל היא שיאנית העולם במספר מחשבים לנפש, אתר דהמרקר‏
29. ^ אורה כהן, ‏הבנק העולמי: השלטון בישראל - בין המושחתים בעולם המערבי, באתר הארץ

היסטוריה של מדינת ישראל

הבחירות לכנסת | ביטחון | תעשייה | חינוך | כלכלה | משפטים | ערביי ישראל הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | מבצע קדש | ואדי סאליב שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | מלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה שנות ה-70: הפנתרים השחורים | מלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | תוכנית הייצוב | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מחבר העמים | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | אינתיפאדת אל אקצה | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה| מבצע עופרת יצוקה ראו גם: פורטל ישראל | היסטוריה של עם ישראל | היסטוריה של ארץ ישראל

מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין 2 · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

מדינות המזרח התיכון
איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · תימן פורטל: המזרח התיכון

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת) טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין