ישראל אברהם רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אברהם רבין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 באוקטובר 1882
י"א בחשוון תרמ"ג
חמלניצקי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בספטמבר 1951 (בגיל 68)
י"ז באלול תשי"א
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, רפובליקת ויימאר, הקיסרות הגרמנית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1935
השכלה אוניברסיטת ברן עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת גיסן, בית המדרש לרבנים בברסלאו, אוניברסיטת גתה בפרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אסתר רבין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ד"ר ישראל אברהם רבין (Rabin;‏ 1882, פרוסקורוב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 18 בספטמבר 1951, חיפה) היה היסטוריון חוקר יהדות שלזיה וחוקר הספרות העברית העתיקה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבין נולד בי"א בחשוון תרמ"ג (אוקטובר 1882) בפרוסקורוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום חמלניצקי, באוקראינה) למשפחת רבנים, וקיבל חינוך מסורתי. נסמך לרבנות בליטא בגיל צעיר, ולאחר מכן למד היסטוריה ושפות שמיות בגרמניה ובשווייץ. בשנת 1907 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברן.

לראשונה עלה לארץ ישראל בשנת תרס"ט (1909), ושימש מורה בבית המדרש למורים של "עזרה" בירושלים. באותה תקופה הצטרף לועד הלשון העברית, והיה מחבריו הראשונים.

כעבור שנתיים, בשנת 1911, עזב את הארץ כדי לעמוד בראשות ישיבת "יבנה", הישיבה של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"), באודסה. הוא גם שימש בה מורה להיסטוריה וספרות עברית עד 1914, אז עזב את אודסה והתיישב בגרמניה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש כמרצה לספרות חז"ל באוניברסיטת גיסן (אנ'). ב-1919 החל ללמד באוניברסיטת פרנקפורט.

ב-1921, בעקבות פטירתו של מרדכי בראן (גר'), החל לעבוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. שם לימד היסטוריה של עם ישראל, מקרא, תלמוד וספרות עברית. הוא גם היה ספרן בספריית המוסד. בימיו בבית המדרש בברסלאו נחשף לכתביו של חיים שאול הורוביץ (שנפטר ב-1921) וערך את המהדורה מדעית שחש"ה הכין של המכילתא דרבי ישמעאל, ווהוציא אותו לאור בשנת תרצ"א (1931). ב-1933 החליף את הרב מיכאל גוטמן כרב של בית המדרש, עד לעלייתו לארץ ב-1935.[1]

היה פעיל בתנועה הציונית ובתנועת המזרחי, וממייסדי הברית העברית העולמית בברלין.

בשנת 1935[2], בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון, חזר לארץ ישראל לצמיתות, התיישב בחיפה וכיהן כמנהל בית ספר ממ"ד "נצח ישראל" בעיר. אחרי שפרש מעבודת החינוך היה ראש המועצה הדתית של חיפה.

נפטר בי"ז באלול תשי"א (ספטמבר 1951) ונקבר בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה.[3]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל אברהם רבין נישא לאסתר, והם הוריהם של הבלשן פרופ' חיים רבין, המתמטיקאי פרופ' מיכאל רבין והפרופסור לחינוך מרים בן-פרץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיא מירון, ‏הסמינר לרבנים בברסלאו – הדור האחרון", בתוך: גיא מירון (עורך), מברסלאו לירושלים, בתי מדרש לרבנים: פרקי מחקר והגות, ירושלים, תשס"ט, עמ' 95 - 96, באתר Academia.edu
  2. ^ ע"פ המאמר ב"דבר", עלה בשנת 1933, אך זה כנראה אינו מדויק
  3. ^ ישראל אברהם רבין באתר GRAVEZ
ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.