ישראל בלקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל בלקינד

ישראל בֶּלְקִינְד (186128 בספטמבר 1929) מייסד תנועת הביל"ויים, מחלוצי העלייה הראשונה. מייסדה של גדרה, המושבה הביל"ויית הראשונה, ומחנך עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקינד נולד בלהויסק (Лагойск) שבפלך מינסק ברוסיה הלבנה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, לשפרה ומאיר בלקינד. אחיו היה שמשון בלקינד אביהם של איתן בלקינד ונעמן בלקינד, לימים חבר במחתרת ניל"י. חונך לשפה העברית על ידי אביו, מנהיג התנועה לחינוך וקידום השפה העברית. הוא למד בגימנסיה רוסית ממשלתית במוגילב, ולאחר מכן באוניברסיטת חארקוב. בלקינד היה אחיה של אולגה חנקין אשתו של יהושע חנקין, ואחיה של פאני פיינברג אמו של אבשלום פיינברג ממקימי מחתרת ניל"י.

הקמת ביל"ו וההתיישבות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת לימודיו באוניברסיטה, בשנת 1882, כינס בלקינד קבוצת צעירים והקים את תנועת ביל"ו לעידוד העלייה לארץ. פירוש שמה של התנועה הוא ראשי תיבות של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו ב', ה).

ביוני 1882 הנהיג בלקינד קבוצה של 14 ביל"ויים שעלו ארצה, מאורע שציין את תחילת העלייה הראשונה. תחילה הם עבדו בחקלאות בבית ספר מקווה ישראל, והתגוררו בבית ששכרו במרכז פרדסי יפו. מאוחר יותר עבר בלקינד לראשון לציון, אך נאלץ לעזוב אותה בשנת 1884, לאחר שהואשם בארגון התנגדות לפקידי הברון רוטשילד. הוא הקים את גדרה, המושבה הביל"וית הראשונה, אך מעולם לא הסתגל לחיי החקלאות ועזב. בין השאר, הוא השתתף בטקס הקמתה של המושבה רחובות ונתן לה את שמה.

סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1906 נדד בלקינד בארץ ישראל, אירופה וארצות הברית ללא מקום מגורים קבוע. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בארצות הברית, ובשנת 1920 העלה לארץ יתומים יהודים מאוקראינה וניסה להקים עבורם בית ספר עברי, ניסיון שנכשל. בשנת 1929 נסע לברלין על מנת לקבל טיפול רפואי, ושם נפטר. גופתו הובאה לקבורה בראשון לציון.

תרומות למען החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל בלקינד היה מחלוצי החינוך בארץ ישראל ותרם לו רבות. ב-1889 יסד בלקינד ביפו את בית הספר העברי הראשון שבו נלמדו כל המקצועות בשפה העברית. בלקינד שימש כמורה בבית ספר זה ומשנסגר בשנת 1892 לימד בבית הספר של כי"ח, אליאנס בירושלים. ב-1903 הקים במושבה מאיר שפיה שליד זכרון יעקב את בית הספר החקלאי "קריית ספר", ששימש ילדים פליטי הפוגרום בקישינב. בית הספר נסגר כעבור 3 שנים מפאת חוסר בתקציב והועבר ליישוב בן שמן. כישלון חרוץ נחל גם ניסיונו להקים בית ספר דומה בשפיה עבור יתומים מאוקראינה.

מלבד עבודתו כמורה ובתי הספר שהקים, כתב בלקינד גם ספרי לימוד רבים בעברית, והיה מן החלוצים בתחום זה. הוא הרבה לפרסם מאמרים וחוברות בנושאי היסטוריה של עם ישראל, כגון "מלחמת היהודים ברומאים וחורבן ירושלים", או "איפה הם עשרת השבטים". ב1928 הקים את הוצאת "המאיר" לפרסום כתביו, ובזמן שהותו בארצות הברית הוציא ספר זיכרונות על צעדיו הראשונים של היישוב היהודי.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1899 "דברי ימי העמים" חלקים א, העמים הקדמונים. ב, ימי הביניים. - דפוס ירושלים.
  • 1916 "די ערשטע שריט פון ישוב ארץ ישראל" שני חלקים.
  • 1919 "ארץ ישראל". הוצאת המאיר.
  • 1927 "ארץ ישראל של זמננו". 2 חלקים. א, טבע הארץ. - דפוס א. איתן וס. שושני
  • 1927 "מלחמות היהודים ברומאים" - הוצאת אחיאסף.
  • 1928 "השומרונים והערבים אשר בארץ ישראל" -הוצאת המאיר.
  • 1928 "החשמונאים או מלחמת החרות" - הוצאת המאיר.
  • 1928 "היכן הם עשרת השבטים" - הוצאת המאיר.
  • 1928 "ארץ ישראל בזמן הזה" - הוצאת המאיר.
  • 1928 "ארץ ישראל" ספר לימוד גאוגרפיה של ארצנו - הוצאת המאיר.
  • 1928 "מפת ארץ ישראל בזמן הזה" - הוצאת המאיר.
  • ראשית ידיעת כתיבת ארץ
  • אסיפת שאלות החשבון
  • המים

אתרים לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובות רבים נקראו על שמו של בלקינד, בין השאר בתל אביב, ראשון לציון ורחובות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]