ישראל גצלר
 | |
| לידה |
14 במאי 1920 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 2012 (בגיל 91) |
| מדינה |
גרמניה, פולין, ישראל |
| מעסיק |
University of Adelaide Department of History |
  | |
ישראל גצלר (באנגלית: Israel Getzler; 14 במאי 1920, בברלין – ינואר 2012) היה היסטוריון ישראלי שהתמחה בהיסטוריה רוסית והיה פרופסור אמריטוס בחוג ללימודים רוסיים ובחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו עוסקים בהיסטוריה של הסוציאליזם ברוסיה ובאירופה ובמהפכה הקומוניסטית ברוסיה ב-1917.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גצלר נולד בברלין ב-14 במאי 1920. אביו, חיים מרדכי גצלר, היגר לגרמניה מז'מיגרוד שבפולין ועסק בבדים, ואמו דבורה לבית שטרנשליכט הגיעה במקור מקרקוב. גצלר היה אח בכור ללאון ומאני. למד בבית הספר "עדת ישראל ריאלגמנזיום" (Adass Yisroel Realgymnasium) מגיל שש ועד סיום התיכון, והיה פעיל בשומר הצעיר, (שם היה חניכו של ריינהרד בנדיקס, לימים סוציולוג נודע).
עקב היותם בעלי אזרחות פולנית, גורש עם אביו ואחיו לאון באוקטובר 1938 מגרמניה לפולין. אמו ואחיו מאני הצטרפו אליהם אחרי ליל הבדולח. לאחר פרוץ המלחמה שלחו השלטונות הסובייטים את המשפחה לצפון סיביר, שם שהו במשך רוב המלחמה. לקראת סופה הגיעה המשפחה למחוז הסובייטי של הרפובליקה האוטונומית של הגרמנים של ולגה, שם התגוררה המשפחה במהלך המלחמה. גצלר עבד בתקופה זאת במגוון עבודות בהן כריית זהב ונהיגה בעבור קאופרטיב תחבורה. ניסה לרכוש השכלה בסראטוב לתקופה מסוימת אך ללא הצלחה.
לאחר המלחמה המשפחה חזרה לגרמניה, ומשם היגרה לאוסטרליה בשנת 1948, הקדים אותם אחיו לאון שהגיע אליה בעת המלחמה בעזרת מאמצי הקהילה היהודית האוסטרלית. באוסטרליה למד גצלר באוניברסיטת מלבורן. ספרו "Neither toleration nor favour: the Australian chapter of Jewish emancipation", נכתב על בסיס עבודת התזה לתואר שני שכתב באוניברסיטת מלבורן. סיים את הדוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון בהנחיית הפרופסור לאונרד שפירא. הוא פרסם את הספר "מרטוב, ביוגרפיה פוליטית של סוציאל-דמוקרט" בהוצאת אוניברסיטת קיימברדיג' (שתורגם לאיטלקית וליפנית).
גצלר לימד במספר אוניברסיטאות באוסטרליה והיה ממייסדי אוניברסיטת לה טרוב (La Trobe) במלבורן. בשנת 1972 עלה לישראל והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה חבר בחוג ללימודים רוסיים וסלאוויים ובחוג להיסטוריה, מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1982, ולימד קורסים על היסטוריה של רוסית מודרנית בתקופת המהפכה הקומוניסטית ואודות הסוציאליזם באירופה, עד לפרישתו בשנת 1989. במהלך שהותו באוניברסיטה העברית פרסם את ספרו "קרונשטט 1917-1921: גורלה של הדמוקרטיה הסובייטית" (שתורגם לאיטלקית) ומאמרים בכתבי עת וספרי מאמרים שונים. בשנת 2002 פרסם את ספרו האחרון, "Nikolai Sukhanov,Chronicler of the Russian Revolution".
בשנת 1976 נישא לדבורה לבית זוסמן, עיתונאית, והתגורר עמה בירושלים. אב לבן ובת מנישואים קודמים.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nikolai Sukhanov, Chronicler of the Russian Revolution, Palgrave Macmillan, February 2002
- Kronstadt 1917-1921: The Fate of a Soviet Democracy, Cambridge University Press, 1983
- Neither toleration nor favour: the Australian chapter of Jewish emancipation, Melbourne University Press, 1970
- Martov: a political biography of a Russian social democrat, Cambridge University Press, 1967
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי שאלתיאל, המהפכה הרוסית של ניקולאי סוכנוב: קום התנערה – ביקורת על הספר Nikolai Sukhanov, Chronicler of the Russian Revolution, באתר הארץ, 16 ביוני 2010
- אורי דרומי, היה אפשר אחרת, באתר הארץ, 27 בינואר 2012