ישראל חסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל חסון
Israel hasson.JPG
ישראל חסון, 2009
תאריך לידה 27 באפריל 1955
ה' באייר ה'תשט"ו
כנסות 17 - 19
סיעה ישראל ביתנו, קדימה
ישראל חסון
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת שירות 1977 - 2000
תפקידים בשירות

מפקד השב”כ בנפת ירושלים

סגן ראש השב"כ

אדוי ישראל חסון (נולד ב-27 באפריל 1955), מבכירי השב"כ וחבר הכנסת מטעם קדימה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסון נולד בדמשק שבסוריה למשפחה בת עשרה ילדים. בהיותו בן שבע עלה עם משפחתו לישראל דרך אדנה שבטורקיה[1]. השתחרר מצה"ל בדרגת סגן. ביולי 1992 קיבל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי.

שירת בשב"כ במשך 23 שנים, שבמהלכן החליף את גדעון עזרא בתפקיד ראש מרחב ירושלים. עם כניסתו לתפקיד החל לעסוק בשני מבצעים חשובים: יירוטו של יחיא עיאש בשומרון ויירוט חוליית חברון. תפקידים נוספים היו בלבנון, ביהודה ושומרון ובירושלים. הוא היה שותף למשא ומתן של הסכם טאבה, הסכם חברון, הסכם ואי והמשא ומתן של אהוד ברק בקמפ דייוויד.

בתפקידו האחרון בשב"כ, בשנים 1999-1997, היה סגנו של ראש השב"כ עמי איילון והאחראי על המבצעים. הוא מצוטט בדיון על יאסר ערפאת שלמרות נסיון רב מאוד עם האיש, מעולם לא התיימר לטעון שהוא יודע מה ערפאת רוצה.

כשאבי דיכטר הועדף על פניו למשרת ראש השב"כ בשנת 2000, פרש מהשירות לעסקים, הקים את חברת "חסון אנרגיה" המספקת דלק למפעלים ותחנות דלק בצפון הארץ, וכמו כן עסק במסחר עם הרשות הפלסטינית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה הודיע על הצטרפותו לחיים הפוליטיים ולמפלגת ישראל ביתנו ונבחר לראשונה לכנסת כשני ברשימת המפלגה (כשהיחיד הממוקם מעליו הוא יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן), שזכתה ב-11 מנדטים. בכנסת זו שימש יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת וכיהן כחבר בועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובועדת החוץ והביטחון (ובשלוש מועדות המשנה שלה: ועדת המשנה ליחסי חוץ והסברה, ועדת המשנה לכוננות ולביטחון שוטף ובועדת המשנה למוכנות העורף). כן היה חבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא עמלות הבנקים.

במהלך כהונתו בכנסת יזם חוק המסדיר מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים‏‏‏[2], וכן היה בין יוזמי "חוק דרומי". ב־2006 יזם הצעת חוק שזכתה לכינוי "חוק הטוקבקים", לפיו אתרי אינטרנט ידרשו לדרוש ממגיבים לכתבות להזדהות בשמם האמיתי, במטרה להגביל את ההתלהמות שקיימת בדיונים אלו, ושלטענתו משפיעה על האלימות המילולית בדו-שיח הציבורי. הצעת החוק לא קודמה. בכנסת זו יזם את הקמת השדולה לקידום עולי אתיופיה בישראל והמשיך לעמוד בראשה גם בכנסת ה-18.

ב-6 בנובמבר 2008 הודיע שיעזוב את מפלגת "ישראל ביתנו" ויתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה. הוא נבחר למקום ה-25 ברשימת מועמדי "קדימה" לכנסת ונכנס במסגרת רשימתה, שזכה ב-28 מושבים, לכנסת ה-18 לכהונה נוספת. שימש כחבר בועדת הכנסת, בועדת הכלכלה ובועדת החוץ והביטחון. כן הקים ועמד בראשן של מספר שדולות: השדולה למען התעשיות הביטחוניות, השדולה למען צמצום תופעת ההשתמטות ועידוד הגיוס לצה”ל, השדולה למען חוות הבודדים והשדולה לעידוד, חיזוק וטיפוח החיילים המשוחררים. חסון המשיך לעמוד בראשה של האחרונה גם בכנסת ה-19. חסון היה שותף במגעים עם שלטונות מצרים לשחרורם של אילן גרפל ועודה סלימאן תראבין.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב במקום השני ברשימת "קדימה", ונבחר מטעמה לכנסת, יחד עם ראש הרשימה, שאול מופז. מאז משמש כחבר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת ועומד בראש השדולה החקלאית. מכהן כיושב-ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-ארמניה. לקראת הבחירות לנשיא המדינה העשירי 2014, היה הראשון שנתן את חתימתו לחתן פרס נובל לכימיה, פרופ' דן שכטמן. במהלך מבצע צוק איתן ביולי 2014 שימש כחבר פאנל קבוע בשידורי המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מהקרייה בתל אביב.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסון גר בקריית טבעון, גרוש ואב לארבעה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום ירושלמי, כתבה, nrg מעריב, 20 בנובמבר 2009
  2. ^ ‏אמנון מרנדה, הצעת חוק: הכנסת תממן נסיעות משפחות שכולות בסוגיית החטופים, באתר ynet‏‏


יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקוביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן