ישראל טלר

ישראל הלוי טלר (3 בדצמבר 1835 – ט"ז בכסלו תרפ"ב 1912) היה מורה וסופר, מראשי קונגרס פוקשאן, מאנשי העלייה הראשונה.

ישראל טלר נולד בזלוצ'ב שבגליציה, עבר לצ'רנוביץ, ויחד עם חברו דוד צבי מילר למד בבית המדרש לרבנים בברסלוי. לאחר נישואיו למינה עבר לגאלאץ שברומניה, שם היה מורה לעברית. ישראל טלר בא ממשפחה של חסידים נלהבים, אך בעצמו היה לאיש תנועת ההשכלה. לאחר פרעות "הסופות בנגב" זנח את תנועת ההשכלה והצטרף לחובבי ציון ובמסגרת זו לקח חלק בקונגרס פוקשאן (באותה תקופה לימד עברית בפוקשאן). הוא רצה לעלות לארץ ישראל יחד עם החלוצים שהקימו את זכרון יעקב, אך מנעו בעדו ושכנעו אותו שבלעדיו הארגון ברומניה עלול להתמוטט. הוא כיהן כמזכיר "חובבי ציון" ויו"ר אסיפת חובבי ציון שהתקיימה בעיר בראילה ב-1896. בסופו של דבר עלה ארצה בשנת 1897 יחד עם בנותיו צילה, אנה (חנה) וליזה (לאה), ובנו, היינה, נשאר בחו"ל. הבן ביקר את המשפחה במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20, אולם בחר לחזור לחו"ל ונספה בשואה.

טלר התיישב ברחובות (במקום קרוי על שמו הרחוב היורד מאחורי התחנה המרכזית לרחוב הרצל, הרחוב הראשי) והיה שם למורה ולמומחה גדול בדקדוק. הוא ניהל מאבקים על הדרך הנכונה לדבר בעברית המודרנית, וכתב ספר בשם "תורת הלשון". בנו הצעיר, יהודה, מת בגיל 24 מכלבת בקהיר ולזכרו כתב את הספר "בן אוני" (יפו, תרע"ד). ישראל טלר כתב ופרסם שירים ומאמרים רבים. חתנו, משה סמילנסקי (בעלה של צילה), הגדירוֹ כ"אחד 'המוהיקנים האחרונים' של הדור הראשון לספרותנו החדשה, אשר השפה העברית והספרות העברית היו להם לקדושה, לדת".

קישורים חיצוניים

• ישראל הלוי טלר
• שלמה הרמתי, ‏ישראל הלוי טלר – מדקדק-רפורמאטור מאנשי העלייה הראשונה, קתדרה 31, אפריל 1984

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.