ישראל יעקב חגיז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי ישראל יעקב חגיז
שער ספרו "הלכות קטנות", וונציה, תס"ד
שער ספרו "הלכות קטנות", וונציה, תס"ד
לידה ינואר 1620
ה'ש"פ
מרוקו פאס, מרוקו
פטירה 1674 (בגיל 54 בערך)
ה'תל"ד
האימפריה העות'מאנית (1453–1844)האימפריה העות'מאנית (1453–1844) קושטא, האימפריה העות'מאנית
מקום פעילות ליוורנו, ירושלים
תקופת הפעילות ?–1674 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רב במרוקו, הלכה
תפקידים נוספים ראש ישיבה בירושלים
תלמידיו אברהם בן דוד יצחקי עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו שו"ת הלכות קטנות
אב שמואל חאגיז עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים משה חגיז עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי ישראל יעקב בן שמואל חגיז (פאס, מרוקו, ה'ש"פ, ינואר 1620 - קושטא, ה'תל"ד 1674) היה רב במרוקו וראש ישיבת בית יעקב בירושלים, מחבר ספרי פרשנות והלכה. הנודע בספריו הוא שו"ת הלכות קטנות. נודע במלחמתו העיקשת במשיח השקר שבתי צבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפאס שבמרוקו בכ"ו בשבט ה'ש"פ (1620),[1] לאביו רבי שמואל חאגיז, מחכמי יהדות פאס, בן לקהילת המגורשים בעיר. בהיותו בן 13 התייתם מאביו.[2] בצעירותו עבר לאיטליה, שם עסק בהדפסת חיבורים ושם נשא את אשתו הראשונה, בתו של רבי דוד קאריגל.[3] הוא שהה תקופה בוורונה, ובין השנים 16521655 היה בליוורנו. בהיותו שם הצליח להשפיע על משפחת ויגה העשירה שיקימו בית מדרש גדול בירושלים.[4] משם המשיך לירושלים, אליה הגיע ב-1658. בהגיעו לירושלים נפטרה אשתו הראשונה, והוא נשא לאישה את בתו של ראש רבני ירושלים, רבי משה גלנטי. היא ילדה לו את בנו ר' משה חגיז. בהיותו בירושלים כתב ר' יעקב חגיז חיבורים רבים שנשארו בכתב יד.[5]

ככל הנראה ביקר רבי יעקב חגיז במקומות רבים בטורקיה, עמד שם על סדרי הישיבות ועורר את החכמים איתם נפגש לעלות ולהתיישב בירושלים. השתדלותו זו נשאה פרי וחכמים מפורסמים וראשי ישיבות בחוץ לארץ עזבו משרותיהם ועלו לירושלים. חותנו, הרב המג"ן, מזכיר כדוגמות לכך את הרבנים שלמה אלגזי, אברהם אבן חנניא, אברהם אמיגו ושמואל גרמיזאן.[4]

ישיבת בית יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ישיבת בית יעקב (וויגה)

בירושלים הקים את בית המדרש בית יעקב, בו קבע סדרי לימוד חדשים שלא היו קיימים בבתי מדרש אחרים בעיר לפני כן. בבית המדרש נקבע מקום לתלמידים הצעירים ולתלמידי חכמים; תלמידי החכמים שימשו בשני תפקידים: מהם שהשיבו לשאלות הלכה שהגיעו הן מארץ ישראל והן מהגולה, ומהם שלימדו את תלמידיהם. על פי תוכנית הלימודים שהגה ר' יעקב חגיז, התחילו התלמידים ללמוד בחמישה "שולחנות" (=מחלקות) שונים, ולאחר מכן שימשו "לעשרה החכמים הרבנים ויהיו רואים איך נותנים פסק דברים ואיך דנים את העם ואיך משפט הגט והחליצה וכל משפט הדיינים". לאחר שהתמחו מינו אותם לדיינים ושלחו אותם לקהילות היהודיות השונות בחו"ל.[6] בית המדרש היה מכונה "ישיבת חכמי ההסגר" או "ההסגר בירושלים" בשל הקפדתם של חכמי בית המדרש שלא לצאת מתחומיו שלא לצורך. רבים מגדולי התורה בירושלים יצאו ממנה, בהם רבי חיים אבולעפיה, רבי משה בן חביב (שהיה גם חתנו), רבי יעקב מולכו, רבי יצחק בוטון, רבי חזקיהו דה-סילווה, רבי אברהם בן דוד יצחקי ועוד. גם נתן העזתי, נביאו של שבתי צבי, למד בישיבתו.

השקפותיו והנהגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעתו על הכישופים מקורית, על אף שבתקופתו כל העולם האמין ברוחות, שדים, כישופים ומגיות שונות, וכך כתב:

עתה קרוב לאחרית הימים שהתפשט האור האלהי על כל בשר... ונתבטלו כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות כאלו ייבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו, ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה כעת, תקנן רק במוחי השוטים והתינוקות.

עץ החיים - מובא בתורה תמימה ויקרא יט, רלח, ובתפארת ישראל סנהדרין פ"ז מ"ז, בועז אות ג

בקיץ 1665 (ה'תכ"ה) חזר שבתי צבי לירושלים משליחותו למצרים, כאשר בשובו הכריז על עצמו כמשיח. רבני העיר בראשות רבי יעקב חגיז נקטו נגדו בקו תקיף ולחמו בו בכל האמצעים שברשותם, ולבסוף פרסמו נגדו חרם חמור והוא נאלץ לעזוב את ירושלים. רבי יעקב חגיז טרח לשלוח את החרם לרבני טורקיה, אך מלחמתם לא צלחה עד להתאסלמותו של צבי בסוף 1666. רבי יעקב נודע מאז במלחמתו העיקשת בשבתאים וגרוריהם, ולאחר מותו המשיך במלחמה זו בנו רבי משה חגיז.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1673 (ה'תל"ג) נסע רבי יעקב חגיז לקושטא, ובשנת 1674 (ה'תל"ד) נפטר שם. את מקומו בהנהלת בית המדרש ירש חותנו, רבי משה גאלנטי. נכדו רבי רפאל מיוחס היה הראשון לציון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל יעקב חגיז בוויקישיתוף


תקופת חייו של הרב ישראל יעקב חגיז על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ת הלכות קטנות ח"ב (דף נא ע"ב): ”וכהיום כ"ו שבט שנת התל"ב הגיעני ה' יתברך לחמשים ושתים שנים”, מובא אצל מאיר בניהו, אגרות ר' שמואל אבוהב ור' משה זכות ובני חוגם בענייני ארץ-ישראל, ירושלים, חלק ה, עמוד קמד.
  2. ^ ראו עדות רבי יעקב אשר נדפסה בספר משנת חכמים של בנו רבי משה חאגיז, דרך א, במעלת התלמוד, אות ב.
  3. ^ ראו: רבי ישראל יעקב חאגיז, קרבן מנחה סימן קה, אזמיר תל"ה, באתר היברובוקס. את רבי דוד כינה בשם "מורי", אך לא ברור אם כינה אותו כן כאות כבוד לחמיו, או שהוא אכן היה תלמידו.
  4. ^ 1 2 יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 250.
  5. ^ יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 253-254.
  6. ^ יצחק בן-צבי, "ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשט"ו, עמ' 252.