יש את
בעברית ישראלית מקובל בפי הדוברים הצירוף יש את, כגון: "יש את האיש הזה", "יש לי את הספר", "יש לך אותי". אחדים ממתקני הלשון פסלו שימוש זה,[1] שכן להבנתם בעברית המילה "יש" היא הנשוא, ומה שיש הוא הנושא, ואילו "את" באה לפני מושא בלבד, ולכן לשיטתם יש לומר "יש לי הספר" ולא "יש לי את הספר". יעל רשף מצאה תיעוד הן לקיומו של מבנה זה והן לפסילתו על ידי מתקני הלשון כבר ב-1911; ללשון הכתובה הנורמטיבית נכנס הביטוי כנראה רק בשנות השישים.[2]
[עריכה] חקר "יש את" בבלשנות המודרנית
מבנה תחבירי זה נפוץ ומוטמע בעברית המודרנית, ובלשנים רבים ניסו להתעמק בשאלה כיצד הגיע, ומהו תפקידו בתחביר המודרני.
הבלשן חיים רוזן, חוקר העברית הישראלית, היה מראשוני העוסקים בנושא.[3] רוזן הצביע על כך שצורה זו הגיעה מן השפות האירופיות (כגון אנגלית וגרמנית), שבהן באמת החפץ שעליו נאמר שהוא ישנו, הוא המושא (כגון במשפט "I have the book"). רוזן טען שבעברית נוצר ורבואיד, וכי 'יש ל-' הפך לדמוי-פועל בהשפעת אותן שפות, ועל כן במשפט "יש לי את הספר", 'יש-לי' הוא הנשוא, ו'את הספר' הוא המושא.
רוזן גם הצביע על כך שכבר במקרא יש מקרים שוליים של "יש את", כגון בפסוק "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ" (במדבר ה י), ועל כן ההשפעה האירופית לא יצרה דבר חדש לגמרי, אלא רק הביאה למרכז הבמה צורה נידחת.
דעתו של רוזן על תחביר 'משפטי יש' לא התקבלה על ידי החוקרים שבאו אחריו, ואלה הציעו דרכים נוספות לחקר משפטים אלו. יעל רוזן[4] ואליעזר גלינרט[5] עסקו בנושא אף הם. המשותף לדבריהם הוא שנוצרה מעין "התמשאות של הנושא", כך שהנושא במשפטים אלו מתנהג בצורה מסוימת כמו מושא, ועל כן מקבל את המילית 'את'.
דעה נוספת היא של רוני הנקין,[6] שטענה כי "את" אינה מציינת רק מושא, אלא גם "יחסת לא-נושא כללית" – דבר המצוי גם בשפות אחרות, ומסמן בדרך כלל נשוא לוגי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יש לנו את זה, בבלוג אנקדוטות בלשניות על עברית ישראלית, ישראבלוג
- תקציר תולדות חקר משפטי יש, בהודעת הגולש אורי מור באתר תפוז
- דיון בנושא באתר האייל הקורא
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו למשל ראובן סיוון, לקסיקון לשיפור הלשון, תל אביב תשכ"ט, עמ' 25-26 ועמ' 117
- ^ יעל רשף, "לתולדות תיעודו של מבנה הבעלות 'יש לו את'", לשוננו לעם נו (ד), תשס"ז
- ^ עברית טובה, מהדורה שלישית, ירושלים 1977, עמ' 216-214; Contemporary Hebrew, The Hague 1977, p. 107 ff.
- ^ Studies in Modern Hebrew Syntax and Semantics, אמסטרדם 1976, עמ' 152-129.
- ^ בלשנות עברית 30-28 [תש"ן], עמ' 211-207.
- ^ בלשנות עברית 38 [תשנ"ד], עמ' 54-41.
