יתד נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg יתד נאמן
Yated neeman.jpg
תדירות יומון
סוגה חדשות
פורמט טבלואיד
נוסד 12 ביולי 1985
שפה עברית, אנגלית
מערכת ז'בוטינסקי 108, בני ברק
מדינה ישראל
כותרת העיתון במהדורתו המורחבת, 2011

יתד נאמן הוא יומון חרדי-ליטאי המזוהה עם מפלגת דגל התורה.

היסטוריה

בתחילת שנות ה-80 נתגלעו חילוקי דעות בתוך "אגודת ישראל", בין הסיעה הליטאית לבין הסיעות החסידיות, ובראשן חסידות גור ששלטה ב"אגודת ישראל". לאחר שלא ניתנה לדעותיהם של הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג "דגל התורה" והסמכות העליונה ביותר בזמנו בקרב הציבור החרדי הליטאי, והרב יעקב ישראל קנייבסקי ("הסטייפלר") במה מספקת לדעתם ביומון של אגודת ישראל, "המודיע", שנשלט בידי חוגי החסידים ובראשם חסידות גור, הורה הרב שך, בשנת 1985, על הקמת יומון חרדי חדש, שנועד לשמש במה לציבור הליטאי. את תוספת המילה "נאמן" לשם "יתד" הציע ה"סטייפלר"‏[1]. "יתד נאמן" החל להופיע ב-12 ביולי 1985 (כ"ג בתמוז תשמ"ה).

מו"ל העיתון הוא חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, הנמצאת בשליטתה של עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות.

הרב שך שימש סמכות עליונה של "יתד נאמן" והעיתון שימש במה לקו ההשקפתי שהוביל. לאחר פטירת הרב שך, בשנת 2001, היה הרב יוסף שלום אלישיב למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת "דגל התורה", ועמדתה הרשמית של מערכת "יתד נאמן" היא שהיא סרה למרותו.

בסוף מאי 2012 (סיוון תשע"ב), בתקופה בה הרב אלישיב לא תפקד בעקבות מחלה, חל מהפך בשליטה בעיתון. עמותת יתדות תשמ"ו מינתה את איש העסקים החרדי שמעון גליק מארצות הברית, ממקורבי הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, ליו"ר הנהלת חברת יתדות ת.ש.מ.ו., ובכך ניתנה לו השליטה בעיתון. במקביל פוטרו עורך העיתון נתן גרוסמן ומנכ"לו יעקב לבין.‏[2] שבועיים לאחר מכן, לאחר מאבק בין שני המחנות, פורסם ביום שלישי ה-12 ביוני 2012, במהדורת החינמון של העיתון, "גילוי דעת" של הרב חיים קנייבסקי שבו הוא מסמיך את הרב שטיינמן להנהיג את העיתון "על פי הוראת מורי-חמי שליט"א" (הרב אלישיב)‏[3]. מנגד ניסו אנשי המחנה האחר, ללא הצלחה, לפרסם בעיתון את מכתבו של הרב שמואל אוירבך המעיד בשם הרב אלישיב כי אין לערוך שינויים בעיתון. הם גם פנו לבית המשפט בבקשה לצו מניעה נגד חוקיות ההליך, אך בית המשפט דחה את בקשתם. בעקבות דחיית בית המשפט הקימו ביולי 2012 אנשי המחנה המודח את העיתון "הפלס".

אידאולוגיה

העיתון מציג את דעתם והשקפתם של גדולי התורה במגזר הליטאי, במיוחד הרב שך, ולאחריו הרב אלישיב והרב שטיינמן, והם מפרסמים בו מעת לעת את "דעת תורה" בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור.

במישור המדיני מבטא העיתון את השקפתו של הרב שך, אשר התייחס בחשדנות כלפי השמאל והערבים, ומנגד דחה את הגישה הלאומית וסבר שהעם היהודי נמצא עדיין בגלות ולכן עליו לנהוג בזהירות מרבית ביחסיו עם האומות. ב-2005, למשל, נע סיקורו של העיתון את תוכנית ההתנתקות בין לעג לציבור הדתי לאומי[4] לבין הבעת הזדהות עם מצוקתו, גינוי אריאל שרון וכינויו כדיקטטור. עמדת העיתון הייתה כי המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות היא "מאבק ציוני מובהק שאין כל מקום להזדהות עמו בצורה כזו או אחרת".

במהלך השנים היה "יתד נאמן" מנושאי הדגל במאבקו של הציבור החרדי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל. עם מינויו של הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל, בהשפעתו של מנהיג הזרם הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, חל מיתון בהתקפות על מוסד הרבנות הראשית.

הסגנון הפובליציסטי בעיתון חריף ונשכני במיוחד כלפי ציבורים שהשקפתם הדתית שונה: חילוניים, תנועת חב"ד, הציונות הדתית ורבניה, ובמיוחד רבני צהר[5]. בשנים האחרונות מבקר העיתון קבוצות של חרדים מודרניים הסוטות מהקו החרדי המרכזי, וזוכות לכינוי "שוליים" או "החרדים החדשים".

בעיתון מתפרסם מדי שבוע טורו של עורך העיתון יצחק רוט "עוד שבוע", בו הוא מתייחס לנושאים אקטואליים. מאמרים רבים שפורסמו, ביניהם על נושאים שנויים במחלוקת, גררו תגובות של קוראים, ולא פעם הוא נאלץ להתנצל על דברים שכתב.

בעיתון מתפרסמת מדי שבוע קריקטורה פרי עטו של הקריקטוריסט יוני גרשטיין, שבה הוא מעביר ביקורת אידאולוגית על הנעשה בישראל או בציבור החרדי. סגנונה של הקריקטורה גרר פעמים רבות תגובות חריפות.

בעיתון היה מתפרסם מדי שבוע (עד שנת 2014), במוסף "יתד השבוע", טור פובליציסטי חריף הנושא את השם "אדרבה", שהיה נכתב בסגנון סרקסטי על ידי ישראל וורצל תחת שם העט "פ. חובב". בטורים אלה מבטא העיתון את עמדותיו האידאולוגיות בנושאים אקטואליים שאינם מתפרסמים בו בגלוי, כגון אירועי ספורט או מקרי אלימות קשים, בעזרת רמזים ומשלים. בדצמבר 2011, כאשר עלה נושא הדרת נשים עלה, עורר העיתון סערה בעקבות דברים שנכתבו בטור זה: "גם בתקופת השואה, כשגרמנים הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור, היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ונשים. אפילו חיות האדם הללו התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי."‏[6]. כיום, (מסוף שנת 2013) מתפרסם טור דומה בשם "די לחכימא" שנכתב על ידי אברהם רוזנטל תחת שם העט צ. שפיגלמן.

במאי 2013 פרסם חיים ולדר מאמר בעיתון, בו השווה את דבריו של יאיר לפיד על הציבור החרדי לדבריו של אדולף היטלר על היהודים‏[7].

"יתד נאמן" מדווח על רצח רבין

בכמה מקרים נתבע העיתון על ידי אישים שראו עצמם נפגעים מכתיבתו. בשנת 2005 פורסם בעיתון מאמר של העורך ישראל וורצל שבו הותקף הרב ישראל רוזן ובין היתר נטען כי הוא עוקף את ההלכה בשל תאוות ממון. הרב רוזן תבע בתביעת לשון הרע את העיתון, הכותב ושניים מן העורכים בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט קיבל את טענותיו ופסק לו בשנת 2009 פיצוי של שבעים אלף ש"ח‏[8].

בשנת 2014 הגיש יואב ללום, יו"ר עמותת נוער כהלכה, תביעת דיבה בסך 300,000 ש"ח כנגד העיתון ועורכו יצחק רוט, לאחר שלטענתו העיתון התנכל אליו בכתיבתו וכינה אותו בכינויי גנאי בעקבות פעילותו ב"פרשת עמנואל"‏[9]. לאחר שלא הוגש כתב הגנה קיבל השופט את התביעה וחייב את העיתון במלוא הסכום ובהוצאות המשפט. כמו כן חויב העיתון לפרסם תיקון לדברי הלשון הרע‏[10].

תפוצה

על פי סקר TGI משנת 2014, יתד נאמן הוא היומון הנפוץ ביותר בציבור החרדי, עם שיעור חשיפה ממוצע של 19.3% בעיתוני אמצע השבוע ו-16.5% בסוף השבוע. על פי הסקר, העיתון החינמי של יתד נאמן ביום שלישי זוכה לחשיפה של 56.9%, שיעור החשיפה הגבוה ביותר של כלי תקשורת במגזר החרדי. עם זאת, על רקע מגמת הירידה בקריאת עיתונים בציבור החרדי ובעקבות הופעת "הפלס", רשם יתד נאמן בתוך שנתיים ירידה של כ-55%‏[11][12].

מאפיינים

  • העיתון מרבה לעסוק בנושאים השקפתיים בצורה דעתנית ופולמוסית, ונחשב כמציג את "דעת התורה" החרדית-ליטאית המזוהה עם מפלגת דגל התורה ומנהיגיה הרוחניים.
  • העיתון נחשב לשמרני במיוחד. העיתון מקפיד שלא לבקר או להעלות לדיון נושאים הנוגעים לסדרי החיים החברתיים של החברה החרדית והליטאית, גם אלה השנויים בביקורת פנימית (למשל הנוהג של "סידור מלא" - רכישת דירה לחתן "בן תורה" על ידי הורי הכלה בלבד).
  • העיתון אינו מפרסם תמונות נשים. לעתים הוא מעבד תמונות לשם כך, כפי שעשה למשל בשנת 2009 עם תמונת הממשלה החדשה שבה הוסרו דמויותיהן של השרות לימור לבנת וסופה לנדבר[13].
  • העיתון אינו מסקר אירועים הנחשבים בעלי אופי מיני או פלילי דוגמת פרשיות אונס או מקרי רצח. כיוון שהעיתון אינו מזכיר מעשי מין כלל הוא כינה את פרשת האונס של הנשיא משה קצב בתור "פרשת התיק הפלילי של הנשיא קצב".
  • קיים מדרג של תארים המוצמדים לשמות הרבנים לפי החשיבות המיוחסת להם, כדלהלן: התואר "רבינו הגדול" שמור לרב אלעזר מנחם מן שך. "רבינו מרן" שמור לרב יוסף שלום אלישיב. "מרן ראש הישיבה" הוא תוארו של הרב אהרון לייב שטיינמן. "הגאון הגדול" הוא תואר לרבנים הנמנים עם חברי מועצת גדולי התורה. אם מאוזכר בעיתון רב בעל מעמד או נושא משרה תורנית נכבדה יוצמד לשמו התואר "הגאון רבי"; משרה תורנית זוטרה - "הרב הגאון רבי". אברך כולל רגיל יקבל את התואר "הרה"ג" (=הרב הגאון).
  • העיתון אינו מכתיר בתוארי כבוד רבנים מזרמים החולקים על הזרם הליטאי. רבנים גדולים, כמו הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף, מכונים בתואר הבסיסי 'הרב'. הרב הראשי לישראל מכונה בתואר 'הרה"ר' (=הרב הראשי); בכך אין משמיטים ממנו את תאריו ומאידך אין מרבים בכבודו. מרבנים שהוקעו על ידי ההנהגה הליטאית - למשל הרב שלמה גורן - מושמט לגמרי התואר "הרב".
  • הציבור הדתי לאומי מכונה בעקביות ד"ל בראשי תיבות, תוך רמיזה למשמעות המילה דל כעני.
  • אין תואר ז"ל לחילוני שנפטר. עם זאת, נכתב הי"ד אחר שמם של הרוגים בפיגוע טרור או חללי צה"ל.
  • הנשים הכותבות ב"יתד נאמן" (העיתון היומי או השבועי) אינן מוזכרות בשמן הפרטי, כמו רונית הופנר או מנוחה טוקר הנקראות ר. הופנר ומ. חברוני (שם עט), בהתאמה.
  • אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגיליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת שלמחרת היום מוקדש בדרך כלל ללעג כלפי החגיגות ביום זה.

צוות העיתון

סופרים רבים במגזר החרדי עשו את ראשית דרכם בעולם הכתיבה במוספיו השונים של העיתון; מהם: חיים ולדר, הרב שלום מאיר ולך, ונתן שטרנפלד.

באנגלית

Yatedneeman.jpg

בארצות הברית מופיע באנגלית עיתון שבועי, אח של העיתון בארץ. העורך הוא פנחס (פיני) ליפשיץ ממונסי ניו יורק, והעיתון מופיע ביום חמישי, ולפני כל חג. בתחילת דרכו הופיע טור קבוע של העורך בארץ באותה עת, נתן זאב גרוסמן. עם השנים התפלגו העיתונים, וכעת אין כל קשר ביניהם, לבד מהשם "יתד נאמן" שעדיין נשאר בארצות הברית, רק בלי הלוגו המקורי. אולם באירופה מופיע גם-כן יתד נאמן באנגלית, שנמצא בבעלותו של העיתון האם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אף על פי ש'יתד' היא לשון נקבה, הוחלט להותיר את השם 'נאמן' בלשון זכר, תוך ציון הפסוק "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעיהו כב, כג).
  2. ^ נתי טוקר, דרמה בעיתון החרדי "יתד נאמן": העורך הראשי פוטר, באתר TheMarker‏, 31 במאי 2012
    קובי נחשוני, פוּטש ליטאי: נפגעי 'יתד נאמן' השתלטו על העיתון, באתר ynet‏, 1 ביוני 2012
    חיים שקדי, טלטלה ביתד נאמן: הנהלה חדשה, בכיר בעיתון פוטר, כיכר השבת, 31 במאי 2012
    חזקי שטרן, מאחורי הקלעים של המהלך הדרמטי לכיבוש 'יתד נאמן', כיכר השבת, 1 ביוני 2012.
  3. ^ קובי נחשוני, אחרי דרמה לילית: הרב שטיינמן הוכתר ביתד נאמן, באתר ynet‏, 12 ביוני 2012
  4. ^ פ. חובב מציע: התנתקות גרמא, באתר בחדרי חרדים, 22 באוקטובר 2004
  5. ^ בשנת השמיטה (2007) כתב העיתון: "מי שמכיר את רבני המפד"ל ואנשיהם יודע מזמן שאינם באמת דתיים. אולי לאומיים - אבל ודאי שאינם עובדי ה'". וכן: "רבני צהר אינם דתיים".
  6. ^ רויטל בלומנפלד, עורך ביתד נאמן: הפרדה בין המינים "טבעית - כמו באושוויץ", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011
  7. ^ שנאת נפש בלי חשבון באתר בחדרי חרדים
  8. ^ יתד נאמן חויב ב70,000 ש"ח פיצויי לה"ר לרב רוזן, באתר בחדרי חרדים
  9. ^ עו"ד יואב ללום תובע דיבה את יתד נאמן, מחלקה ראשונה
  10. ^ "יתד נאמן" ישלם פיצויים לעו“ד חרדי בגין לשון הרע, nrg
  11. ^ אלכסנדר כץ, 'יתד' היומי יורד אך מוביל - אבל שובר שיא עם החינמון; 'הפלס' עולה ב-10%, אתר אייס, 18 בספטמבר 2014
  12. ^ גם הרדיו צונח: "החרדים עוברים לאינטרנט", בחדרי חרדים 18 בספטמבר 2014
  13. ^ על חטאים שחטאנו, באתר העין השביעית 3 באפריל 2009