יתרון מהלך ראשון בשחמט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יתרון מהלך ראשון בשחמט הוא היתרון שיש לשחקן (בכלים הלבנים) הפותח במהלך הראשון במשחק שחמט. שחקני שחמט ותאורטיקנים של המשחק מסכימים לכלל כי הפותח בכלים הלבנים נהנה מיתרון מסוים. ניתוחים סטטיסטיים של משחקי שחמט שנאספו מאז 1851 תומכים במסקנה זו, ומדגימים כי סיכויי הפותח בכלים הלבנים לנצח במשחק גבוהים במידת מה מאלה של הפותח בכלים השחורים. בין 52 ל-56 אחוז ממשחקי השחמט מסתיימים בניצחון השחקן בכלים הלבנים[1]. אחוז הניצחונות דומה בכלים לבנים נמצא גם במשחקי טורניר בין בני אדם לבין מחשבים. אולם, נמצא כי היתרון לפתיחה בכלים לבנים הוא פחות במשחקי בליץ, ובמשחקים בין שחקנים שרמת משחקם נמוכה.

קיימת מחלוקת ארוכת שנים בקרב שחקני שחמט ותאורטיקנים של המשחק, האם בהינתן משחק מושלם על ידי שני הצדדים, המשחק יסתיים בניצחון השחקן בכלים הלבנים, או בתיקו. הדעה הרווחת היא - לפחות מאז שנת 1899, כאשר אלוף העולם בשחמט וילהלם שטייניץ התייחס לבעיה - כי משחק מושלם יסתיים בתיקו. אולם, מספר שחקני שחמט בולטים טענו כי די ביתרונו של הפותח בכלים הלבנים כדי להשיג ניצחון. כך, אלוף ארצות הברית בשחמט בשנת 1948, ויבר אדמס, ואמן השחמט וסיולוד ראוזר, טענו כי לבן מנצח לאחר הפתיחה ה2-ה4. אלוף העולם בשחמט בהתכתבות לשנים 1965-1968, הנס ברלינר, טען כי הפתיחה ד2-ד4 תניב ניצחון ללבן. קיימת אפשרות שתוכנות שחמט מתקדמות תפתורנה מחלוקת תאורטית זו כאשר תקבענה את תוצאתו של משחק מושלם בשחמט, כפי שנעשה כבר בדמקה.

כמה מן השחקנים הבולטים בהיסטוריה המודרנית של השחמט, כולל אלופי העולם חוסה ראול קפבלנקה, עמנואל לסקר, ובובי פישר, הביעו חשש מתוצאת תיקו שלא ניתן להימנע ממנו ככל שניתוחי המשחק הולכים ומעמיקים. קפבלנקה וגם פישר הציעו וריאציות של משחק השחמט על מנת להפחית סכנה זו ולהחדיר עניין מחודש במשחק, בעוד לסקר הציע ניקוד שונה לתוצאות תיקו ומצבי פט.

מאז שנת 1988, תאורטיקנים של המשחק קראו תיגר על הדעה המקובלת באשר ליתרונו של הפותח בכלים לבנים. רב-אמן אנדראס אדורג'ן פרסם סדרת ספרים שנושאם המשותף הוא "שחור זה בסדר!"[2][3][4], כשהוא טוען כי הדעה המקובלת לפיה הפותח בלבן נהנה מיתרון, מבוססת יותר על פסיכולוגיה, מאשר על המציאות. רב-אמן מיחאי סובה ושחקנים בולטים אחרים טענו כי לעתים היוזמה של הלבן נעלמת, ללא סיבה נראית לעין, ככל שהמשחק מתקדם. הסגנון המקובל היום למשחק בכלים שחורים הוא לנסות ולהשיג עמדות דינמיות, לא מאוזנות, עם משחק-נגד פעיל, תחת ניסיון להשיג שוויון בעמדות.

יש אף הטוענים כי לכלים השחורים יתרונות-נגד, המבטלים את יתרונות הפתיחה בלבן. הדעה הרווחת לפיה הלבן חייב לחתור לניצחון עשויה להוות נטל פסיכולוגי על השחקן בלבן, המפסיד לעתים את המשחק לאחר שניסה יותר מדי לזכות בניצחון. לא רק זאת, אלא שעל פי תורת המשחקים, היות שחקן השני לפתוח במשחק עשויה להוות יתרון כיוון שהשחקן בכלים הלבנים היה חייב לגלות את מהלכו ראשון. לכן, פתיחות מסוימות נחשבות כטובות יותר לשחקן בכלים השחורים, מאשר לזה בכלים הלבנים. אף פתיחות סימטריות מסוימות עשויות להוביל למצבים שבהם פתיחה בלבן היא חיסרון, מסיבות פסיכולוגיות או אובייקטיביות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעשה על ידי חישוב אחוז הניצחונות בכלים הלבנים, ועוד מחצית מאחוז המשחקים שהסתיימו בתיקו. כך למשל, אם מתוך 100 משחקים נמצא שהלבן ניצח ב-40, בתיקו הסתיימו 32 משחקים, וב-28 משחקים הלבן הפסיד, אחוז הניצחונות של הלבן יהיה 40 ועוד מחצית מ-32, סה"כ 56 אחוז.
  2. ^ Adorján, András (1998). Black is O.K. in Rare Openings. CAISSA Ltd.
  3. ^ Adorján, András (2004). Black is Still OK!. Batsford. ISBN 9780713488708.
  4. ^ Adorján, András (2005). Black is OK Forever!. Batsford. ISBN 978-0713489422.