יתרות מט"ח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יתרות מט"ח, או יתרות מטבע חוץ (באנגלית: Foreign Exchange Reserves, בקיצור forex או FX Reserves), הם נכסים המוחזקים על ידי בנקים מרכזיים, על פי רוב בצורת מטבעות של מדינות זרות, בדרך כלל בדולר ארצות הברית וכן (במידה פחותה משמעותית) באירו, לירה שטרלינג ובין יפני. יתרות אלו משמשות בעיקר כערבונות לפעילות כלכלית.

בתחילת שנות ה-80 נפסקה פעילות בשיטת הסחר של ברֶטוֹן ווּדס, לאחר שבאוגוסט 1971 הודיעה ארצות הברית בהנהגת ריצ'רד ניקסון, באופן חד-צדדי, על הפסקת התאימות בין יתרות זהב בפועל לבין הדולר, עבר הדולר להיות כסף פיאט וקרסה בפועל שיטת המסחר מכיוון שהדולר הפך בפועל להוות מעין יתרה בשמוש על ידי בנקים מרכזיים זרים. מדינות מרכזיות נוספות כגון אנגליה, לא איחרו להגיב ושינו את מתכונת הכלכלה בהתאם כדי לאפשר את אותה הדינאמיות במטבעות שלהם.

על פי חוק בנק ישראל (התש"ע-2010)‏[1], אחד מתפקידיו של בנק ישראל, הוא להחזיק ולנהל את יתרות מטבע החוץ של המדינה.

צבירת יתרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרות מטבע החוץ שמדינות מחזיקות ממלאות שלושה תפקידים מרכזיים:

  • מקנות למשק מטבע חוץ בהיקף מספיק לעת חירום (למשל במקרה של מלחמה או אסון טבע). בעת כזאת ייתכן צורך לקיים את היבוא או להגדילו במהירות ובמידה משמעותית כדי להתמודד עם מצב החירום, ואילו היצוא עלול להפגע קשות, כך שההכנסות במטבע חוץ יהיו נמוכות. בנסיבות כאלה הממשלה והמגזר הפרטי יתקשו לגייס מטבע חוץ בחו"ל, כך שיתרות מטבע החוץ יישארו המקור העיקרי של המדינה למימון במטבע חוץ.
  • מאפשרות לבנק המרכזי להתערב בשוק מטבע החוץ בנסיבות שבהן:
    • שער החליפין סוטה מטווח הרמות המתיישב עם שיווי המשקל הבסיסי של המשק.
    • שוק מטבע החוץ אינו פועל כיאות (כשל שוק).
  • מאפשרות לבנק המרכזי לפעול בשוק מטבע החוץ לשם מיתון ההשפעה של תנועות הון משמעותיות מצד תושבי חוץ או תושבים מקומיים, העלולות לערער את היציבות בשווקים הפיננסיים, ולכן – לפגוע ביציבות של המשק (מקרה פרטי של הנקודה הקודמת).

הלימות רמת יתרות מטבע חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזקת רמה נאותה של יתרות מטבע חוץ היא מדד חשוב לאיתנות הכלכלית של מדינה, היא מסייעת לבנק המרכזי במילוי תפקידיו. היתרות הן מקור של נזילות במטבע חוץ, שאותו הבנק יכול לנצל בעת הצורך. מלבד זאת, יתרות גדולות של מטבע חוץ תורמות לשיפור מעמדה של המדינה בסביבה הפיננסית הבינלאומית, בהגדילן את האמון ביכולתה להתמודד עם זעזועים במשק. יתרון זה מקבל ביטוי בדירוג האשראי של המדינה ובהערכות שמפרסמות חברות הדירוג. כך בדרך כלל מתאפשר למשק להוריד את עלויות המימון בגיוס של חוב בחו"ל במידה או כזו אחרת.

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלויות הכרוכות באחזקת יתרות גבוהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד כניסתו לתוקף של חוק בנק ישראל התש"ע-2010, נוהלו היתרות על פי חוק בנק ישראל התשי"ד- 1954 והפרשנות המשפטית שהתווספה עליו במשך השנים, ובהתאם למדיניות ההשקעה שקבע נגיד הבנק.