כ"ג יורדי הסירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי ספקטור, מפקד פעולת הכ"ג

כ"ג יורדי הסירה הוא כינוים של עשרים ושלושה לוחמי הפלמ"ח, אשר נעלמו, ביחד עם קצין בריטי בשם פאלמר שהתלווה אליהם, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון בתאריך 18 במאי 1941.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החליטה הנהגת המוסדות הלאומיים על מדיניות השיתוף עם הבריטים. הכוונה הייתה להשתתף במאמץ המלחמה של הבריטים כנגד גרמניה הנאצית ובנות בריתה, תוך מאמץ לבנות יחידות צבאיות במסגרת הצבא הבריטי המבוססות על מתנדבים של כוחות ההגנה בארץ ישראל‏[1]. השיתוף נעשה בתחילתו במסגרת הסכם בין מחלקת SOE לבין המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ,SOE, Special Operations Executive הייתה גוף מיוחד שאינו כפוף למשרד המלחמה הבריטי שהוקם על ידי ממשלת בריטניה בראשות צ'רצ'יל על מנת לעסוק בפעולות מודיעין וחבלה במדינות אירופה הכבושות או עומדות להיכבש על ידי הנאצים.

המשא ומתן עם SOE מטעם המוסדות הלאומיים נעשה על ידי חיים ויצמן, משה שרתוק (שרת ) וראובן זסלני (שילוח). התיאום עם SOE הופקד בידיו של דוד הכהן, ממנהלי סולל בונה, שהיה לו ניסיון בתיאום עם הבריטים בתקופת מאורעות המרד הערבי הגדול, 1936-1939‏[2]. האנשים האמורים להשתתף בפעילות זו מצד היישוב בארץ היו צריכים לבוא משורות ההגנה כאשר המפקדים הבכירים הקשורים בה היו אליהו גולומב ויצחק שדה.

שיתוף הפעולה בין מפקדות SOE והצבא הבריטי במזרח התיכון אשר ישבו בקהיר היה גרוע מאד. מפקדת הצבא לא ראתה בעין יפה התערבות של גוף חיצוני בפעולות צבאיות והתייחסה ל – SOE בחשדנות. כמו כן הייתה התנגדות לשיתוף ההגנה עם SOE מצד השלטון הבריטי בארץ אשר המשיך בהתנגדותו לעליה יהודית ולחיזוק ההתיישבות בארץ במסגרת מדיניות הספר הלבן[3].

הפעילות הראשונה של ההגנה בשיתוף עם SOE הייתה ניסיון חבלה ברומניה בנהר הדנובה על מנת למנוע העברת נפט לגרמניה. אנשי ההגנה נשלחו לרומניה באביב 1940 לשם ארגון פעולת חבלה זו, אך מסיבות שונות הפעולה לא יצאה אל הפועל.

עם נפילת צרפת ביוני 1940 עברה פעילות SOE במזרח התיכון לסוריה ולבנון. השלטון הצרפתי בסוריה ולבנון נשאר כפוף לממשלת וישי ושיתף פעולה עם גרמניה. היה סיכון של פלישה מצד האגף הצפוני של כוחות בריטניה במזרח התיכון וההגנה נדרשה לפעול לעזרת הבריטים באמצעות SOE. הפעילות הראשונה הייתה מודיעינית ובמסגרתה נאסף חומר רב על מטרות אפשריות בסוריה ולבנון בריכוזו של יוחנן רטנר. הפעילות השנייה הייתה אמורה להיות פעילות לוחמה זעירה. כחלק מפעילות זו נפתח בינואר 1941 קורס אשר נועד לאימון פעילות קומנדו המשלבת לוחמת יבשה ולוחמה ימית ובו השתתפו כ - 40 לוחמים. כל משתתפי הקורס התנדבו למשימה לאחר שהובהר להם מה טיבה באופן כללי. מפקד הקורס היה אהרון לישבסקי (לשם) והשתתפו בו לוחמי יבשה מהנודדת, פלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט, פלוגות השדה ופו"מ (יחידות לפעולות מיוחדות). כן השתתפו אנשי ים מהסקציה הימית של הפועל בעלי ניסיון בעליה ב'. המדריכים בקורס היו אנשי הים של עליה ב' ואנשי SOE. הקורס נערך בשטח יריד המזרח בצפון תל אביב על שפת נחל הירקון. האנשים התאמנו בפעילות ימית ויבשתית, תוך הכנה לפעולות קומנדו משולבות.

היה ברור שהבריטים לא יוכלו להשלים לאורך זמן עם השלטון של ממשלת וישי בסוריה ולבנון, אך ההחלטה על מועד הפלישה הצפויה נדחתה בגלל הלחץ הכבד של הקורפוס האפריקאי בפיקוד ארוין רומל במדבר המערבי. שלטונות הצבא לא עדכנו את מפקדת SOE בתוכניותיהם, אך היה ברור למפקד SOE במזרח התיכון, קולונל פולוק (Pollock), שמועד הפלישה לסוריה מתקרב. מפקדת SOE החליטה באביב 1941 על יעד הפעולה המתוכנן עבור אנשי הקורס הימי. היעד היה בתי הזיקוק בטריפולי בצפון לבנון. ההיגיון בבחירת מטרה זו היה שיבוש פעילותם של מטוסי הורמאכט שהיו יכולים לפעול נגד כוחות הפלישה לסוריה ולבנון כאשר תבוא. חבלה בבתי הזיקוק הייתה אמורה לפגוע באספקת הדלק למטוסים אלו.

מטרת הפעולה הועברה לאנשי ההגנה ואלו נערכו לביצוע המשימה. אנשי המחלקה הסורית של ההגנה כבר פעלו בשטח מאז תחילת שלטון וישי על סוריה ולבנון. לאחר הטלת המשימה על ידי SOE הופעל יוסף קוסטיקה כמסתערב בטריפולי וביצע פעילות מודיעינית לקראת המבצע.

בתאריך 15 במאי 1941 הוחלט על הקמת הפלמ"ח ויצחק שדה מונה להיות מפקדו. היחידות הראשונות של הפלמ"ח, בפיקודם של יגאל אלון ומשה דיין, הוקמו במהירות בעזרת SOE והופעלו בפלישה של הבריטים ללבנון בתחילת יוני 1941, אך פעולת הכ"ג נחשבת לפעולה הראשונה שלו.

הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה "ארי הים", בה הפליגו הכ"ג

לא נשארו עדויות בכתב על ההכנות לפעולת הכ"ג כמו מסמכי מודיעין לקראת מבצע, דרכי פעולה אפשריות או פקודת מבצע. הידיעות שיש כיום על הפעולה מבוססות על עדויות של אנשים הרבה זמן לאחר ביצוע הפעולה והן דלות בפרטים. המקור העיקרי הוא הספר "מגן בסתר"‏[4] ויש מקורות נוספים עם מידע חלקי. דו"ח משרד הביטחון‏[5][6] משנת 2013 מכיל את כל המקורות הידועים.

המשימה הוטלה על ההגנה בתחילת מאי 1941 על ידי SOE והוגדרה כדחופה ביותר. לאנשי SOE לא היה ידוע באותו זמן מתי תתרחש הפלישה ללבנון והם רצו להקדים את הפעולה ככל היותר. המודיעין שעמד לרשות מתכנני הפעולה מההגנה היה מבוסס בעיקרו על פעילותו של יוסף קוסטיקה בטריפולי. הוא עשה סיורים רגליים על חוף הים מול מקום בתי הזיקוק והגיע לארץ על מנת למסור את מה שראה ליצחק שדה. לדבריו על חוף הים היו עמדות של חיילים סנגליים וכוח נוסף היה ממוקם סביב בתי הזיקוק. לא נשאר דו"ח המודיעין שלו בחתימתו. לפי דברי דוד הכהן‏[7] היו להגנה גם תרשימים של בתי הזיקוק שהתקבלו מהבריטים.

עדויות ממקור ראשון על תקופת האימונים בקורס הכ"ג ועל ההכנות למבצע אפשר למצוא באתר של הפלוגה הימית של הפועל ‏[8]. בין השאר נמצאות שם העדויות של שמואל טנקוס ודב מגן (ברצ'יק) אשר הדריכו את אנשי הקורס בנושאים ימיים ושל זאב פריד מאנשי הקורס.

תכנון הפעולה נעשה על ידי אנשי ההגנה בראשות יצחק שדה. לדבריו של דוד הכהן‏[9] התכנון הראשוני היה פעולה משולבת מצד הים ומהיבשה. כוח שלנו היה אמור להסתנן ללבנון ולתקוף את בתי הזיקוק כאשר כוח ימי יבצע פעולת הסחה מצד החוף. תכנון זה נפל בגלל קוצר הזמן והסיבוכיות הגבוהה שלו. התכנון שנקבע בסופו של דבר היה הבא (ראה‏[4] עמוד 89): ספינה תפליג מנמל חיפה לכוון טריפולי ותעגון מול בתי הזיקוק לא רחוק מהחוף. מהספינה יורדו שלש סירות נחיתה ובהן שלש כיתות. כתה אחת תאבטח את אזור הנחיתה. כתה שנייה תבצע משימת אבטחה לאורך מסילת הברזל כנגד משמר הגבעות. כתה שלישית תחדור לבתי הזיקוק ותניח מטענים ליד מכלי הנפט עם מנגנוני השהיה. הפיצוץ היה אמור להתרחש לאחר פינוי הכוחות לסירותיהם.

כתריאל יפה, קברניט הספינה ארי הים

מפקד המבצע היה צריך להיות מונדק פסטרנק (משה בר תקווה), מפקד בכיר בהגנה. פסטרנק אימן את אנשי הקורס בהכנות לקראת הפעולה, כולל תרגול על מודל. לקראת היציאה למבצע הוא הביע את ההסתייגויות שלו מהמבצע, כאשר הראשית שבהן היא חוסר במודיעין. הוא הביע את נכונותו לצאת לפעולה רק אם יקבל פקודה כתובה מיצחק שדה (ראה‏[5] עמודים 95-97). יצחק שדה סירב לתת לו פקודה בכתב והמבצע עמד בסיכון בגלל חוסר במפקד. יצחק שדה הציע את עצמו כמפקד הפעולה לאליהו גולומב, אך הצעתו נדחתה על הסף (ראה‏[5] עמודים 116-119). יומיים לפני הפעולה הוטל על צבי ספקטור, ממפקדי השדה הבולטים של ההגנה, לפקד על הפעולה. הוא התנדב למשימה למרות שסבל מפציעה מתאונת אופנוע.

הספינה שנבחרה לביצוע המשימה הייתה ספינה של משמר החופים הבריטי אשר שימשה את הבריטים בפעילותם נגד העלייה הבלתי ליגלית (עליה ב') ושמה ארי הים (Sea Lion). הספינה הגיעה ללא חימוש. קברניט הספינה שנבחר היה כתריאל יפה, איש הסקציה הימית של הפועל ומהפעילים המרכזיים של עליה ב', אשר הדריך את אנשי הקורס בנושאי ימאות.

מכתב משה שרתוק למשפחות הכ"ג

הפעולה יצאה לדרכה בבוקר יום ה – 18 במאי 1941 ממעגן חברת החשמל בחיפה. לעשרים ושלושת הלוחמים צורף כמשקיף קצין התותחנים איש ה – SOE מייג'ור אנטוני פאלמר (Palmer). הספינה הייתה עמוסה בציוד, סירות נחיתה, חומרי חבלה, ונשק אשר כולם סופקו על ידי ההגנה. כעבור מספר שעות , כאשר הספינה הייתה מול חופי לבנון, התקבל מהספינה שדר ממשדר תוצרת ההגנה (ראה‏[10] עמודים 219-224 ) שהכול בסדר, וזה היה אות החיים האחרון ממנה.

בגלל סודיות הפעולה וחוסר הוודאות לגבי גורל האנשים לא יכלה ההגנה לדווח על היעלמותם של הלוחמים למשפחותיהם במשך זמן רב. משה שרתוק, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות ניהל משא ומתן עם הביון הבריטי ורק באוקטובר 1942 נמסרה הודעה רשמית מטעם הסוכנות למשפחות הנעדרים.


חקירת ההיעלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיפושים אחרי אנשי הכ"ג החלו לאחר הסכם הכניעה של הגנרל דנץ (Dentz), מפקד כוחות צרפת במזרח התיכון, ביולי 1941. עוד קודם לכן קיבל יוסף קוסטיקה מידע על גופות שנפלטו בחופי טריפולי. עם כניעת כוחות צרפת הגיע לאזור טריפולי יוסף פיין אשר הכיר את לבנון היטב והיו לו קשרים עם אנשי המקום. פיין קיבל את המידע שקוסטיקה אסף וביצע סיור מקיף לאורך החוף תוך שהוא נפגש עם נכבדים מקומיים אשר מהם ביקש מידע על תקרית אפשרית על החוף. הוא חיבר דו"ח (ראה‏[5], עמוד 201) המסכם את ממצאיו וממנו עולה שנמצאו שבע חלקי גופות בפיזור גדול על חופי טריפולי. לא הייתה וודאות לגבי זהות חלקי הגופות שנמצאו. כמו כן היה מידע על אפשרות שנלקחו אנשים לחאלב. היה גם דו"ח של קוסטיקה בנושא הגופות אשר חפף בעיקרו את הדו"ח של פיין.

ההגנה לא חסכה במאמצים לפענח את מה שקרה ולעלות על עקבות אנשי הכ"ג, אך ללא תוצאות. מחקרים נוספים שבוצעו במשך השנים הסתמכו על הדו"חות שנכתבו סמוך לפעולה אך לא נוסף מידע חדש. הבריטים שחררו את גנרל דנץ ללא שחקרו אותו בנושא הכ"ג ונשאר חשד שהצרפתים מסתירים מידע.

החוקר ד"ר שלמה בן אלקנה הקדיש מאמצים רבים לחקירת העלמות אנשי הכ"ג החל מ -1975 עד מותו בשנת 1993. על סמך קריאה מדוקדקת של כל המסמכים בארכיונים הוא שיער שחלק מהאנשים נתפסו בחיים והוצאו מלבנון לאירופה. ניסיונות שלו לקבל חומר מהארכיונים הצרפתיים לא הצליחו. בזמן מלחמת לבנון הוא הגיע לביירות ופרסם מודעות בעיתונות המקומית ובו ביקש מידע. בן אלקנה פרסם את מהלך חקירותיו בעיתונות, אבל לא הוציא דו"ח מסכם על חקירותיו כיוון שלא הגיע לפענוח התעלומה. תיק החקירה שלו מופקד בארכיון צה"ל.

בשנת 2000 יזם חיים ישראלי, עוזר שר הביטחון, מחקר מחודש בנושא פרשת הכ"ג‏[11]. המחקר נערך על ידי ד"ר משה עמי-עוז ונרי אראלי, אנשי משרד הביטחון, ונמשך עד שנת 2007. במסגרת המחקר נחשפו בפני החוקרים מסמכים מהארכיונים בצרפת ובריטניה. כמו כן אספו החוקרים כל מידע על הפרשה וניתחו אותו. המסקנה שלהם הייתה שלצרפתים לא היה מידע בנוגע להעלמות אנשי הכ"ג וככל הנראה הספינה התפוצצה רחוק מאד מהחוף מסיבה לא ידועה. מסקנה זו נמסרה למשפחות אנשי הכ"ג בשנת 2004 בפגישה אתם במשרד הביטחון. דו"ח מקוצר נשלח למשפחות במאי 2012‏[12] . הדו"ח המלא בגרסת טיוטה לא ערוכה הופקד במאי 2013 בארכיון צה"ל‏[5][6].

השלכות כישלון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשלכה הראשונה של כישלון הפעולה הייתה ההבנה שהמודיעין לקראת הפעולה היה לא מספק לחלוטין. כבר ימים ספורים לאחר הפעולה חיבר יעקב דוסטרובסקי (דורי) מסמך ובו ניסח את הדרישות הנחוצות מחומר מודיעיני לצורכי פעולות ההגנה בעתיד (ראה‏[5] עמוד 111).

כמו כן שופרה משמעותית צורת ההכנה של יחידת המסתערבים. המסתערבים הראשונים נבחרו על סמך ידיעת השפה הערבית ולא עברו הכנה מקצועית רצינית בגלל לחץ הזמן. לאחר פעולת הכ"ג הוחלט להשקיע בבחירת האנשים ולהכין אותם לפעולה בצורה יסודית, כולל לימוד השפה הערבית על כל רבדיה ויסודות עבודת המודיעין (ראה‏[13] עמוד 26).

מטרת הנהגת היישוב להקים יחידות קרביות במסגרת הצבא הבריטי קיבלה חיזוק מפעולת הכ"ג למרות כשלונה. הפלמ"ח קיבל תמיכה מהבריטים בשלבים הראשונים של קיומו כהמשך לפעילות קורס הכ"ג. פעולת הצנחנים באירופה והקמת הבריגדה היו המשך של מדיניות השיתוף אשר הוכיחה את עצמה לאורך כל מלחמת העולם השנייה.

הפלוגות הראשונות של הפלמ"ח הוקמו מייד לאחר הפעולה ואנשי הכ"ג שמשו לאנשי הפלמ"ח כסמל למצוינות ולהתנדבות (ראה‏[14] עמודים 167-171) . בפעולה הימית הייתה הפסקה ארוכה ולאחריה הוקם הפלי"ם בינואר 1943 על ידי מדריכי ובוגרי הקורסים הימיים של ההגנה‏[15].


הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרם של יורדי הסירה הונצח בדרכים רבות. שלוש אניות מעפילים נקראו על שמם: כ"ג יורדי הסירה, שהגיעה לארץ ב-13 באוגוסט 1946 מאיטליה ועל סיפונה 790 מעפילים; כתריאל יפה, שנקראה על שם רב-החובל של סירת הכ"ג, נתפסה בידי הבריטים ב-13 באוגוסט 1946, ו-604 המעפילים שעל סיפונה הועברו למחנות המעצר בקפריסין; ועמירם שוחט, שהצליחה לפרוץ את ההסגר הבריטי הימי ולעגון בקיסריה ב-16 באוגוסט ב-1946, ועל סיפונה כ-180 מעפילים.

האנדרטה לזכר כ"ג יורדי הסירה הוקמה למען זכרם בסמוך אל גן הנעדרים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים ובה מתייחדים עם זכרם. במוזיאון ההעפלה וחיל הים נמצאת סירת האימונים דב הוז וסיפור יורדי הסירה מונצח לידה. ברבות מערי הארץ נקראים רחובות על שם כ"ג יורדי הסירה.

בשנת 1968 הקדים בית הספר לקציני-ים עכו לשמו את זכרם ומאז הוא נקרא כ"ג יורדי הסירה - בית הספר לקציני ים עכו. סיפור יורדי הסירה מועלה מחדש בבית הספר כל שנה בשבוע של ה-18 במאי.

ברשימת המפליגים היה גם קצין בריטי רס"ן פלמר שנשלח כליווי מטעם הSOE ובמקורות בריטיים אף נרשם כמפקד הפעולה. הועלתה לאלוף שמואל טנקוס הצעה לשנות את שם בית הספר מכ"ג לכ"ד. אך היות שהמושג כ"ג כבר השתרש בציבור הוא לא שונה‏[16]. הקצין הבריטי לא נשכח. בכל לוחות הזיכרון מופיע המייג'ור אנטוני פלמר ז"ל בצורה בולטת.

הנופלים הונצחו על ידי ממשיכי דרכם, הפלי"ם, ראה באתר הפלי"ם וההעפלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שליחות הכ"ג - פרק בספר מגן בסתר בהוצאת הסוכנות היהודית, 1949
  • מתוך הסדרה "ראשונים בארץ" הוצאות יד בן-צבי ועם עובד, 1991 - "רב-חובל שב אלייך" כתבה: תמר ברגמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כ"ג יורדי הסירה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר 'תולדות ההגנה, כרך שלישי, חלק ראשון, עמודים 356-373
  2. ^ דוד הכהן, עת לספר,עם עובד 1974, עמודים 135-185
  3. ^ אלדד חרובי, המודיעין הבריטי ושיתוף הפעולה החשאי עם היישוב במלחמת העולם השניה, עבודת גמר, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת חיפה, 1992
  4. ^ 4.0 4.1 מגן בסתר, הוצאת הספרים הסוכנות היהודית, 1949
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 ארכיון צה"ל תיק 426/2012/1 - דו"ח סיכום חקירת פרשת העלמם של כ"ד (כ"ג) יורדי הסירה
  6. ^ 6.0 6.1 ארכיון צה"ל תיק 426/2012/2 - נספחים לדו"ח סיכום חקירת פרשת העלמם של כ"ד (כ"ג) יורדי הסירה
  7. ^ דוד הכהן עמוד 166
  8. ^ אתר הפלוגה הימית הימית של הפועל - דברי שמואל טנקוס, זאב פריד ודב מגן על פעולת הכ"ג
  9. ^ דוד הכהן עמוד 167
  10. ^ מוניה אדם, קשר אמיץ, מעלילות שירות הקשר של ה"הגנה", משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1986
  11. ^ אתר עמותת בוגרי ביה"ס לקציני ים
  12. ^ ד"ר משה עמי-עוז ומר נרי אראלי,כ"ד יורדי הסירה, תקציר הדו"ח, 2011 קובץ PDF
  13. ^ גמליאל כהן, המסתערבים הראשונים, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 2002
  14. ^ אניטה שפירא, אביב חלדו, הספריה החדשה, 2004
  15. ^ אתר הפלי"ם וההעפלה
  16. ^ המקור - שמחה בינות, יובל לבית הספר לקציני ים עכו, הוצאת בית הספר, 2003, ע' 42.