כבישים מהירים בטורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כבישים מהירים בטורקיה: אדום - קיים (2006), ירוק - בסלילה, כחול - בתכנון, שחור - רשת הכבישים האסייתית
O-32 בין איזמיר לצ'שמה
רשת הכבישים האסייתית
רשת הכבישים האירופית
כביש מהיר O-31 סמוך לשדה התעופה של איזמיר
שלט המברך את הבאים לאירופה לאחר חציית גשר הבוספורוס באמצעות כביש מהיר O-1
מראה מקפה פייר לוטי באייפ - קרן הזהב וגשר הליצ' הנושא את הכביש המהיר O-1

מערכת הכבישים המהירים בטורקיה מודרנית יחסית בשל כך שרוב הכבישים חדשים. חלק מהכבישים המהירים מוארים ורובם בני שישה נתיבים לפחות. המהירות המקסימלית המותרת בכבישים המהירים בטורקיה, בהיעדר הנחיה אחרת, היא 120 קמ"ש לרכב פרטי, 100 קמ"ש לאוטובוסים ו-90 קמ"ש לרכב כבד. הבעיה העיקרית של הרשת היא בכך שהיא עדיין מצומצמת למדי ולמעט באזור איסטנבול, איזמיר, אנקרה ומישור צ'וקורובה פריסת הכבישים דלילה. עם זאת, המדינה משקיעה משאבים רבים בהרחבת רשת הכבישים. בעוד שבשנת 1973 היו רק 24 ק"מ של כבישים מהירים במדינה כולה, בשנת 2006 כבר היו כבישים מהירים באורך כולל של 1,987 ק"מ ו-485 ק"מ נוספים היו בשלבי סלילה[1]. שני פרויקטים רחבי היקף הם חיבור הערים אנקרה ואדנה (O-21) וחיבור בורסה ואיזמיר.

שיטת מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה הטורקית לכביש מהיר היא "אוטויול" - "Otoyol" (מ"אוטו" Oto ו"דרך" Yol), ולכן הסימון לכבישים אלה הוא באות "O". הכבישים באזור ים השיש ואיסטנבול מסומנים בספרה בודדת, באנטוליה בשתי ספרות שהראשונה שבהן היא "2", באזור איזמיר וחוף הים האגאי בשתי ספרות שהראשונה שבהן היא "3" ובאזור חוף הים התיכון ומישור צ'וקורובה בשתי ספרות שהראשונה שבהן היא "5". שילוט כבישים מהירים בטורקיה הוא בצבע ירוק בדומה לנהוג באיטליה, שווייץ, יוון ועוד.

כבישי אגרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בששה מהכבישים המהירים בטורקיה כרוך בתשלום בהתאם למרחק הנסיעה. בנוסף לכך חציית שני גשרי הבוספורוס סמוך לאיסטנבול כרוך גם הוא בשלום אגרה. ההכנסה הכוללת מאגרות שנגבו בכבישים המהירים עמדה בשנת 2005 על סך של 231 מיליון לירות טורקיות חדשות. אגרה זו נגבתה מכ-90 מילין כלי רכב שחצו את גשרי הבוספורוס מכ-80 מיליון כלי רכב שעשו שימוש ביתר כבישי הרשת הכפופים לתשלום אגרה.

רשתות כבישים בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישי טורקיה (לאו דווקא המהירים) מהווים חלק משתי רשתות כבישים בינלאומיות: הרשת האירופית והרשת האסיאתית.

החשוב בכבישי הרשת האירופית העובר בתחומי טורקיה הוא כביש אירופי E90 החוצה את המדינה מהגבול העיראקי דרך אדנה, אנקרה, בורסה ועד לגבול היווני. הכביש מסתיים בסופו של דבר בליסבון. כביש חשוב נוסף הוא כביש אירופי E80 החוצה את טורקיה מהגבול האיראני במזרח ועד לגבול הבולגרי במערב, ומוביל גם הוא עד ליסבון. כביש אירופי E70 עובר לאורך חופי הים השחור וכביש אירופי E87 יוצא מאנטליה ונמתח לאורך חופי הים האגאי.

הרשת האסיאתית כוללת כבישים באורך של 5,254 ק"מ בתחומי המדינה, והעיקריים שבהם הם כביש אסיאתי AH1 המוביל מאדירנה לאורך 20,557 ק"מ עד לטוקיו וכביש אסיאתי AH5 המוביל מהראשונה לאורך 10,380 ק"מ עד שנחאי.

פירוט הכבישים המהירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ברשת המקומית מספר ברשת האירופית מהלך הכביש הערות
O-1 - O-9 אזור ים השיש
O-1 otoyolu.png
- הטבעת הפנימית של איסטנבול
(İstanbul Çevre yolu)
עובר על גשר הבוספורוס ועל גשר קרן הזהב
O-2 otoyolu.png
Tabliczka E80.svg הטבעת החיצונית של איסטנבול
(İstanbul Çevre yolu)
עובר על גשר פתיה סולטאן מהמט
O-3 otoyolu.png
Tabliczka E80.svg אדירנה-איסטנבול -
O-4 otoyolu.png
Tabliczka E80.svg, Tabliczka E89.svg איסטנבול-אנקרה
כביש אנטוליה (Anadolu Otoyolu)
-
O-20 - O-29 אנטוליה
O-20 otoyolu.png
- כביש הטבעת של אנקרה
(Ankara Çevre yolu)
-
O-21 otoyolu.png
Tabliczka E90.svg אנקרה-אדנה בסלילה, חוצה את שערי קיליקיה
O-30 - O-39 האזור הים האגאי
O-30 otoyolu.png
Tabliczka E87.svg כביש הטבעת של איזמיר
( İzmir Çevre yolu )
-
O-31 otoyolu.png
Tabliczka E87.svg איזמיר-איידן -
O-32 otoyolu.png
- איזמיר-צ'שמה -
O-33 otoyolu.png
Tabliczka E90.svg כביש הטבעת של בורסה
(Bursa Çevre yolu)
בבנייה (סיום לא לפני 2010)
O-50 - O-59 אזור הים התיכון
O-50 otoyolu.png
Tabliczka E90.svg כביש הטבעת של אדנה
(Adana Çevre yolu)
-
Otoyolu O-51.png
Tabliczka E90.svg כביש מרסין-אדנה
-
Otoyolu O-52.png
Tabliczka E90.svg אדנה-גזיאנטפ -
O-53 otoyolu.png
Tabliczka E91.svg ג'ייהאן-איסכנדרון -
O-54 otoyolu.png
- כביש הטבעת של גזיאנטפ
(Gaziantep Çevre yolu)
-

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]