כוח המשימה של ארצות הברית בסיביר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים אמריקנים צועדים לפני בניין המפקדה של הלגיונות הצ'כוסלובקיים בוולדיווסטוק

כוח המשימה של ארצות הברית בסיביר היה כוח צבאי אמריקאי שהיה מעורב במלחמת האזרחים ברוסיה בולדיווסטוק שבאימפריה הרוסית בסופה של מלחמת העולם הראשונה, לאחר מהפכת אוקטובר, מ-1918 עד 1920.

בשליחת הכוחות לסיביר ניסה נשיא ארצות הברית וודרו וילסון להשיג מטרות דיפלומטיות בנוסף לאלו הצבאיות. מטרה עיקרית אחת הייתה הרצון לחלץ 40,000 חיילים מהלגיונות הצ'כוסלובקיים שנעצרו על ידי כוחות בולשביקים בדרכם לולדיווסטוק אליה ניסו להגיע בעזרת הרכבת הטרנס-סיבירית. החיילים הצ'כוסלובקים היו אמורים להגיע בסופו של דבר לארצות הברית ומשם לחזית המערבית, שם יתמכו במדינות ההסכמה. מטרה נוספת הייתה לאבטח כמויות גדולות של אספקה צבאית ששלחה ארצות הברית כדי לתמוך בהשתתפותה של רוסיה במלחמה. באותה מידה הדגיש וילסון את הצורך "לייצב כל נסיון לשלטון עצמי או הגנה עצמית בו הרוסים עצמם יסכימו לקבל סיוע". באותו זמן, שלטו הבושלביקים על שטחים מעטים בסיביר ווילסון רצה להבטיח שלא הקוזאקים ולא היפנים ינצלו את חוסר היציבות השלטונית וישתלטו על מסילת הברזל והאזורים המקיפים אותה שהיו עשירים במשאבים ובעלי חשיבות אסטרטגית גבוהה.

באופן דומה שלח וילסון 5,000 חיילים אמריקנים לארכנגלסק, שם הם נאבקו בבולשביקים במטרה לשמור על האינטרסים של מדינות ההסכמה.

כוח המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולשביקים שנהרגו על ידי הלגיונות הצ'כוסלובקיים

כוח המשימה בסיביר כלל 7,950 חיילים בפיקודו של מייג'ור גנרל גרייבס. החיילים היו מצוידים ברובי ספרינגפילד, ברובי בראונינג ובאקדחים, בהתאם לתפקידם.

על אף שגנרל גרייבס הגיע לסיביר רק ב-4 בספטמבר 1918, 3,000 חיילים נחתו בוולדיווסטוק בין ה-15 ל-21 באוגוסט. עם הגעתם הם חולקו לשמירות לאורך המסילה מולדיווסטוק עד אוסוריסק הצפונית יותר.

שלא כמו עמיתיו, מטרותיו של גרייבס היו לאבטח ציוד אמריקני ולסייע ללגיון הצ'כוסלובקי לעזוב את רוסיה ולא להילחם בבולשביקים. הוא נאלץ להתעקש על עמדתו זו מול דרישותיהם התקיפות של מפקדי כוחות בריטים, צרפתים ויפנים ששהו באזור וציפו ממנו להתערבות אקטיבית יותר במאבק הצבאי. בעקבות מדיניות של אי-התערבות בשטח שהיה בשליטה אמריקאית התארגנו יחידות פרטיזנים שתמכו במשטר הבולשביקי.

לוגיסטיקה ואבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיילים סבלו בסיביר ממגוון בעיות לוגיסטיקה. שרר מחסור קבוע בדלק, תחמושת וציוד. הסוסים שהובאו איתם והיו רגילים לאקלים ממוזג לא תפקדו באקלים הרוסי הקפוא. מנגנוני קירור מבוססי מים של מכונות ירייה קפאו ונעשו חסרי תועלת.
אחרון החיילים עזב את סיביר ב-1 באפריל 1920. במהלך 19 חודשי שהייתם שם מתו 189 חיילים מסיבות שונות. לשם השוואה, הכוח המקביל שנשלח לארכנגלסק היה קטן יותר ואיבד 235 מאנשיו תוך 9 חודשים בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]