כוננות רותם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כוננות רותם הייתה העלאת כוננות של צה"ל, שבמסגרתה תוגברו כוחותיו בקרבת הגבול עם מצרים, בתגובה למהלך צבאי מצרי שבו הפתיעה מצרים את ישראל כאשר העבירה לסיני בראשית 1960 דיוויזיית שריון ושלוש חטיבות חי"ר במטרה להפעיל לחץ על גבולה הדרומי של ישראל שעה שהתחוללו תקריות רבות בגבול הסורי.

הדבר אירע אחרי פעולת התגמול שביצע צה"ל בתאופיק. בישראל הצטבר מידע לפיו מפקד צבא מצרים, פילדמרשל עאמר, לוחץ על נשיא קע"ם, גמאל עבד אל-נאצר, לבצע פעולה כלשהי במטרה לרופף את הלחץ הצבאי שמפעילה ישראל על סוריה, בת-בריתה של מצרים דאז ושותפתה לרפובליקה הערבית המאוחדת.

לפי דעה אחרת, ב-15 בפברואר 1960 העבירה ברית-המועצות מידע כוזב לקע"ם, לפיו ישראל מרכזת כוחות גדולים בגליל, כדי לפתוח בפעולה מקפת נגד סוריה ביום 22.2.1960 . נשיא מצרים החליט על מהלך צבאי, בעל משמעות מדינית, שיחזק את מעמדה של מצרים כמדינה החזקה בעולם הערבי, וידגיש את חיוניותו של האיחוד הסורי-מצרי. בצבא קע"ם הוכרזה כוננות עליונה, וב-18 בפברואר החלו כוחות מצריים גדולים לחצות את תעלת סואץ ולהתרכז בסיני.‏[1][2]

למרות קיומן של ידיעות אלה, הופתעה ישראל מהמהלך המצרי. דיוויזיה שריון 4 של צבא מצרים יצאה מאזור הקסטאפ (ממזרח לקהיר) וחצתה את תעלת סואץ מבלי שהמודיעין הישראלי הבחין בכך. המצרים העבירו לסיני גם שלוש חטיבות חי"ר - השנייה, החמישית והשביעית (ששיכות לדיוויזיה חי"ר 2).

תחילת תזוזתם של הכוחות המצריים הייתה ב-18 בפברואר. רק כעבור ארבעה ימים למדה על כך ישראל משירותי מודיעין זרים. באותה עת כבר הגיע הכוח הקדמי של אוגדת השריון המצרית לאזור ג'בל ליבני. בצה"ל הוכרזה כוננות גבוהה. ראש אג"ם, יצחק רבין, פנה למפקד חיל האוויר, עזר ויצמן: "נתפסנו עם המכנסיים למטה. ל-24 השעות הקרובות, הכל תלוי בחיל האוויר".‏[3] ב-24 בפברואר נערך גיוס חלקי. חטיבות השריון 7 ו-37 הועברו מהצפון דרומה, וכך גם חטיבת גולני הרגלית. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, הורה במפורש לצה"ל שלא להגביר את המתיחות. נשיא מצרים נמנע אף הוא מיצירת עימות גלוי. במשך כשבועיים שהו הכוחות המצריים המתוגברים בסיני וב-1 במרץ יצאו רובם מסיני ועברו את התעלה מערבה.

התקרית עוררה ויכוחים פנימיים וביקורת פנימית חריפה ביחס ליעילותה ולתפקודה של ההתרעה המודיעינית. היה ברור כי על המודיעין היה לדעת על המהלך המצרי זמן רב בטרם נרשמה תזוזת כוחות בצד המצרי. הרמטכ"ל, חיים לסקוב, דרש להדיח את ראש אמ"ן, חיים הרצוג. באמ"ן טענו כי האחריות להשגת מידע זה הייתה מוטלת על "המוסד". הנושא הסתיים ברפורמה משמעותית בנוהלי ההתרעה שהיו נהוגים במודיעין (בין היתר, הוחל להפעיל את סיירת מטכ"ל לצורך זה)‏[4] ובהגברת התיאום בין הגופים השונים בקהילת המודיעין הישראלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]