כורכומין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כורכומין (Curcumin)
Curcumin-enol.png
פרטים
שם סיסטמטי ‏(1E,6E)-1,7-bis (4-hydroxy-3-methoxyphenyl) -1,6-heptadiene-3,5-dione‏
שמות נוספים Curcumin
diferuloylmethane
C.I. 75300
Natural Yellow 3
נוסחה כימית C21H20O6
מסה מולקולרית g/mol‏ 368.38
מראה אבקה צהובה-כתומה בהירה
מספר CAS 458-37-7
טמפרטורת היתוך 183 °C (456.15 K)

כורכומין (Curcumin) הוא החומר הפעיל העיקרי בכורכום. הוא מופק מקנה השורש (rhizome) של צמח הכורכום. הכורכומין נמנה עם הכורכומונואידים, פיגמנטים המקנים לכורכום את צבעו הצהוב-כתום ומשתייכים לקבוצת הפוליפנולים. פוליפנולים הן תרכובות כימיות טבעיות המיוצרות על ידי צמחים כתוצרי משנה של תהליכים שונים בצמח. במשפחת הפוליפנולים קיימות מעל 5,000 תרכובות שונות. במחקרים מדעיים למען שיפור הבריאות נבדקות התכונות של הפוליפנולים כחומרים נוגדי דלקות, נוגדי חיידקים, נוגדי נגיפים, נוגדי אלרגנים ונוגדי חמצון. לכורכמין תועלת רפואית מובהקת, שהוכחה במחקרים שונים.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שבדקו את סגולותיו הרפואיות של הכורכומין גילו כי החומר הוא נוגד חמצון חזק מאוד, נוגד דלקות, נוגד חיידקים, נוגד נגיפים ונוגד סרטן. כמו כן מצאו החוקרים שהכורכומין סופח גזים, נוגד קרישה, מעודד ייצור מיצי מרה, מעודד התחדשות רקמות, משפר את תפקוד הכבד, משפר את תפקוד מערכת העיכול ותומך במערכת הקרדיו-וסקולרית.

מספר המחקרים שבדקו את השפעותיו השונות של הכורכומין נאמד עד שנת 2008 בלמעלה מ-2,300. מדי שנה מתווספים עוד ועוד מחקרים שבהם מבקשים לבדוק את יכולתו הרפואית בטיפול במחלות שונות. חלק הארי של המחקרים עוסקים בהשפעת הכורכומין על מחלת הסרטן, שנחשבת כיום לגורם התמותה מספר אחת בישראל ובמדינות רבות נוספות. בחלקם בודקים את פעילותו הפרופילקטית (למניעת מחלות) ובחלקם נבדקת יכולתו הטיפולית.

הכורכומין כנוגד סרטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1]

השפעתו של הכורכומין כנוגד סרטן נצפתה כבר לפני למעלה מ-30 שנה במודל מעבדה (אין ויטרו). מחקרים רבים הראו כי הכורכומין מעכב שגשוג של מגוון רחב של שורות תאים סרטניים וגורם להשראת מוות תאי מתוכנת (apoptosis).

בשנת 2007 התפרסמו שני מחקרים קליניים בנוגע לפוטנציאל האנטי-סרטני של הכורכומין. המחקר הראשון נערך באנגליה וכלל 15 חולי סרטן מעי גס בשלב מתקדם. המטופלים נטלו מינונים של 0.45 עד 3.6 גרם כורכומין באופן יומי למשך 4 חודשים. כל המשתתפים אובחנו עם מחלה פעילה (progressive disease) בתחילת המחקר, ובסיומה אובחנו שני מטופלים עם מחלה יציבה (stable disease) ושלושה אחרים דיווחו על שיפור ניכר במדדי איכות החיים. מחקר נוסף שנערך בטייוואן כלל 25 חולים עם סוגים שונים של נגעים טרום-ממאירים ושאתות ממאירות. חולים אלה נטלו דרך הפה עד 8 גרם כורכומין ליום, ובבדיקה היסטולוגית נמצא שיפור ב-7 משתתפים.

במספר מחקרים במודלים מעבדתיים דווח שהכורכומין מגביר את האפקט של הטיפול הכימותרפי. בהקשר זה יש לציין כי על אף שכורכומין הנו נוגד חמצון ואמור לכאורה לסתור את פעילות הכימותרפיה, הוא גורם להשראת מוות תאי מתוכנת ומעכב פקטורים שונים הקשורים בתהליך הסרטני. פעילותו במשולב עם הכימותרפיה, על פי מרבית המחקרים הפארה-קליניים, גורמת לעיכוב הגידול ולעתים אף להצטמקותו.

מספר רב של מחקרים הראו שעיכוב של אנזים Cox-2 גורם להגברה של פעילות הקרינה בגידולי ראש-צוואר מבלי לפגוע ברקמה הבריאה. כן נמצא שהכורכומין עיכב יצירת מושבות של התאים הסרטניים ועצר את מחזור התא בשלבי המיטוזה - השלב במחזור חלוקת התא בו הקרינה פעילה ביותר. במחקרים אחרים דווח כי כורכומין מגביר את יעילות הקרינה בתאי שחלה ומגביר השפעת קרינה על סרטן הערמונית והשראת מוות תאי מתוכנת.

מחקרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שנערך בישראל, בהשתתפות חוקרים מהמחלקה למניעת סרטן במרכז הרפואי תל אביב, נמצא כי כורכומין מעצים את השפעת התרופה Celecoxib, המשמשת להפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס. פעילות משולבת זו נגד גידולים נובעת מעיכוב האנזים ציקלואוקסיגנאז-2 (COX-2), הממלא תפקיד חשוב בהתהוות תהליכים דלקתיים וסרטניים.

במחקר נוסף שנערך בישראל, בהשתתפות חוקרים מהמרכז הרפואי תל אביב ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, נמצא כי שילוב כורכומין עם התרופות Celecoxib ו-Gemcitabine יעיל נגד תאי סרטן לבלב אנושיים במבחנה.

מצד שני, מחקר שנערך במכון ויצמן ב-2004 על ידי יוסף שאול בתרבית שהכילה תאאים סרטניים של לוקמיה מיילואידית הראה שהכורכום מנע מהאנזים p53 מלהשמיד או להפסיק התרבות של תאים סרטניים. היו מחקרים נוספים, אם כי מעטים יחסית שהראו על אפשרות לבעייתיות של הכורכומין.[2]

יישומים טיפוליים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניסוי קליני מבוקר עם חולים הסובלים מדלקת מפרקים ריאומטית (RA) ניתן מינון של 120 מ"ג כורכומין ביום, ונצפה שיפור משמעותי בתסמינים.
  • ממחקר על מעשנים שקיבלו 1.5 גרם אבקת כורכום ליום במשך 30 יום, עולה שצריכת כורכום – גם במינון נמוך – מספקת הגנה מנזקי עישון.
  • הכורכומין ידוע כמדלל דם טבעי, ולכן לא רצוי לצרוך אותו לפני ניתוחים.
  • הכורכומין נמצא כמעכב את התקדמות מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר.

זמינות ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שבדקו את ספיגתו של כורכומין שנצרך דרך הפה גילו כי 40% - 85% מהכורכומין עובר דרך מערכת העיכול ללא שינוי. כלומר, ספיגתו דרך המעי מוגבלת. מחקרים נוספים שבדקו כיצד ניתן להגביר את ספיגתו במעי, מצאו שתוספת של פפרין, המרכיב הפעיל בפלפל שחור, מגבירה את ספיגת הכורכומין במעי באופן ניכר, ובמודלים מסוימים - עד 2000%. כן נמצא שצריכת כורכומין בתוספת פפרין במשולב עם מזון שומני מעצימה את זמינותו הביולוגית.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכורכומין נחשב כבטוח לשימוש. תופעות הלוואי המיוחסות לו מועטות ביותר: ישנם דיווחים מועטים ביותר על מקרים של תגובה אלרגית לכורכום.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסקא זו מבוססת על: שחר לב-ארי, רמי בן יוסף, עקיבא וקסלר, כורכומין ממסורת למדע. המאמר פורסם גם בכתב העת The Pharma אפריל 2008.
  2. ^ גארי סטיקס, התבלין המרפא, "הידען", 5 ביולי 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.