כורכומין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כורכומין (Curcumin)
Curcumin-enol.png
פרטים
שם סיסטמטי ‏(1E,6E)-1,7-bis (4-hydroxy-3-methoxyphenyl) -1,6-heptadiene-3,5-dione‏
שמות נוספים Curcumin
diferuloylmethane
C.I. 75300
Natural Yellow 3
נוסחה כימית C21H20O6
מסה מולקולרית g/mol‏ 368.38
מראה אבקה צהובה-כתומה בהירה
מספר CAS 458-37-7
טמפרטורת היתוך 183 °C (456.15 K)

כורכומין (Curcumin) הוא החומר הפעיל העיקרי בכורכום. הוא מופק מקנה השורש (rhizome) של צמח הכורכום. הכורכומין נמנה עם הכורכומונואידים, פיגמנטים המקנים לכורכום את צבעו הצהוב-כתום ומשתייכים לקבוצת הפוליפנולים. פוליפנולים הן תרכובות כימיות טבעיות המיוצרות על ידי צמחים כתוצרי משנה של תהליכים שונים בצמח. במשפחת הפוליפנולים קיימות מעל 5,000 תרכובות שונות.

כורכום משמש כצמח מרפא במספר סוגי רפואה מסורתית, דוגמת רפואה סינית ואיור ודה, אולם קיימות ראיות מעטות בלבד לתועלת שבכך, עקב מספר מחקרים קליניים מצומצם.[1]

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרי מעבדה מצאו כי ייתכן והמולקולה כורכומין יכולה להגיב עם מטרות מולקולריות המעורבות בדלקות.[2][3][4]

סקירה מערכתית של מחקרים שבדקו את השימוש בתוספים מבוססי כורכומין לטיפול בפצעים סוכרתיים לא מצאה תוצאה חיובית בשימוש עבור בני-אדם.[5] התועלת בשימוש בכורכומין לא הוכחה באופן מספיק במחקרים ראשוניים או קליניים.

זמינות ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שבדקו את ספיגתו של כורכומין שנצרך דרך הפה גילו כי 40% - 85% מהכורכומין עובר דרך מערכת העיכול ללא שינוי. כלומר, ספיגתו דרך המעי מוגבלת. מחקרים נוספים שבדקו כיצד ניתן להגביר את ספיגתו במעי, מצאו שתוספת של פפרין, המרכיב הפעיל בפלפל שחור, מגבירה את ספיגת הכורכומין במעי.[6] כן נמצא שצריכת כורכומין בתוספת פפרין במשולב עם מזון שומני מעצימה את זמינותו הביולוגית.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמויות צריכה רגילות עבור מבוגר בריא, הכורכומין נחשב כבטוח לשימוש.[1] צריכת כמויות גדולות עלולה לגרום לבחילה, בעיות עיכול או שלשול.[1] מומלץ לסובלים ממחלות כיס המרה להימנע מצריכה כורכום כתוסף מזון, כי הוא עלול להחריף את מצבם.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Turmeric. US National Institutes of Health, National Center for Complementary and Alternative Medicine (2014). אוחזר ב־6 June 2014.
  2. ^ Gupta SC et al. (2011). "Multitargeting by curcumin as revealed by molecular interaction studies". Nat Prod Rep 28 (12): 1937–55. doi:10.1039/c1np00051a. PMID 21979811. 
  3. ^ Abe Y, Hashimoto S, Horie T (1999). "Curcumin inhibition of inflammatory cytokine production by human peripheral blood monocytes and alveolar macrophages". Pharmacol Res 39 (1): 41–7. doi:10.1006/phrs.1998.0404. PMID 10051376. 
  4. ^ Goel A, Kunnumakkara AB, Aggarwal BB (2008). "Curcumin as "Curecumin": from kitchen to clinic". Biochem Pharmacol 75 (4): 787–809. doi:10.1016/j.bcp.2007.08.016. PMID 17900536. 
  5. ^ "Nutrition supplementation for diabetic wound healing: A systematic review of current literature" (2013). Skinmed 11 (4): 217–24; quiz 224–5. PMID 24053007. 
  6. ^ Anand, P.; Kunnumakkara, A. B.; Newman, R. A.; Aggarwal, B. B. (2007). "Bioavailability of curcumin: problems and promises". Molecular Pharmaceutics 4 (6): 807–818. doi:10.1021/mp700113r. PMID 17999464. 


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.