כושן רשעתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתנ"ך, כּוּשָן רִשְעַתַיִם היה מלך ארם נהרים אשר שעבד את עם ישראל במשך שמונה שנים בשל חטאיהם הדתיים - עבודת הבעל. סיפור הפרשה ניתן בתמציתיות בספר שופטים ספר שופטים, פרק ג', פסוק ז'-יא. על-פי המסופר, אלוהים העמיד לעם ישראל מושיע בדמות עתניאל בן קנז, אשר הביס את כושן ושפט את ישראל עד למותו: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

סיפור הפרשה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים, וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת. וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים. וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה', וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ-ה', וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם; וַתָּעָז יָדוֹ, עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם. וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז.

ספר שופטים, פרק ג', פסוק ז'-יא

דיון בחקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר הביקורתי של הטקסט המקראי נתפס סיפור כושן רשעתיים כהמצאה ספרותית של העורך הדויטרונומיסט, שפעל בירושלים בשלהי תקופת בית ראשון ובימי גלות בבל. לדעת החוקרים נדב נאמן ועודד ליפשיץ, הסיפור טיפולוגי, מכיל רק פסוקי מסגרת המתארים את מעגל החטא המאפיין את כל סיפורי השופטים, ואינו כולל פרטים נוספים. השם מורכב משילוב של אויבי ישראל – כוש וארם – ואף מוּעצם על ידי שימוש בצורת זוגי ובכינוי "רשע". לשיטתם, הסיפור הוסף לגרסה קדם-דויטרונומיסטית של ספר שופטים, המכונה במחקר "ספר המושיעים", ואשר הכילה במקור מעשי גבורה של דמויות מממלכת ישראל הצפונית. מטרת תוספת זו הייתה להאדיר את שבט יהודה, וליצור קשר בין גיבור תקופת הכיבוש כלב בן יפונה לבין תקופה זו כחלק מהשקפתם ההיסטוריוגרפית. החוקרים מציינים את ההגזמה הרבה שבה ניחן הסיפור כעדות תומכת נוספת התומכת בדבריהם.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נאמן, נדב, העבר המכונן את ההווה: עיצובה של ההיסטריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים: תשס"ב, עמ' 77-43.