כחול הוא הצבע החם ביותר

כחול הוא הצבע החם ביותר
Blue Is the Warmest Colour
	עטיפת ה-DVD
מבוסס על	Blue Is the Warmest Color
בימוי	עבדלטיף קשיש
הופק בידי	עבדלטיף קשיש, ברהים צ'ואווה, וינסט מרוול
תסריט	עבד-אללטיף קשיש
עריכה	Ghalya Lacroix
שחקנים ראשיים	לאה סדו; אדל אקסרכופולוס
מוזיקה	Jean-Paul Hurier
צילום	Sofian El Fani
מדינה	צרפת, בלגיה, ספרד
חברת הפקה	Canal+, RTBF, Vértigo Films, France 2, יוריאימג'ס, Wild Bunch
חברה מפיצה	ורטיגו מדיה, Lucky Red Distribuzione, וודו
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 באוקטובר 2013
משך הקרנה	179 דק'
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט דרמה, סרט להט"בי, סיפור התבגרות, סרט רומנטי, סרט ארוטי
תקציב	4,000,000 אירו
הכנסות	19,412,787 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	bluewarm
פרסים	פרס דקל הזהב; פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לשחקן צעיר (אדל אקסרכופולוס); פרס איגוד המבקרים האמריקני לסרט בשפה זרה; פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר (אדל אקסרכופולוס); פרס אינדפנדנט ספיריט לסרט הזר (עבדלטיף קשיש); פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט הזר הטוב ביותר; פרס פיפרסקי; פרס הקולנוע הבריטי העצמאי לסרט הזר העצמאי הטוב ביותר; פרס לואי דלוק; Dorian Award for LGBTQ Film of the Year ;
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

כחול הוא הצבע החם ביותר (בצרפתית: La Vie d'Adèle : Chapitres 1 et 2 - "החיים של אדל - פרקים 1 ו -2"), הידוע גם כאדל: פרקים 1 & 2, הוא סרט דרמה רומנטית צרפתי משנת 2013 שבוים על ידי עבד-אללטיף קשיש, בכיכובן של אדל אקסרכופולוס (אנ') ולאה סדו.

בשנת 2013 זכה הסרט פה אחד בפסטיבל קאן בפרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר. הסרט מבוסס על רומן גרפי צרפתי משנת 2010 בעל אותו השם, שיצא לאור בצפון אמריקה בשנת 2013. הסרט זכה לשבחי ביקורת והיה מועמד לפרס גלובוס זהב לסרט הזר הטוב ביותר ופרס BAFTA לסרט הטוב ביותר בשפה זרה. ב-2014 זכה בפרס לומייר לסרט הטוב ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדל (אדל אקסרכופולוס) היא תלמידת תיכון מופנמת. יום אחד, בעת חציית הכביש היא מבחינה בבחורה בעלת שיער כחול ומתאהבת בה מיד. היא מנהלת מערכת יחסים עם בחור מבית ספרה, שכלפיו אין לה רגשות ובסוף מחליטה להיפרד ממנו. לאחר שאדל חולמת חלום ארוטי על הבחורה בה נתקלה ברחוב, ולאחר שאדל מתנשקת עם אחת הבנות מבית ספרה, היא מתחילה להיות מוטרדת לגבי זהותה המינית. אדל יוצאת עם ידיד הומוסקסואל לבר של הומואים. לאחר זמן מה, אדל עוברת אל בר של לסביות, שם היא מבחינה בבחורה עם השיער הכחול, ששמה אמה (לאה סדו), סטודנטית לאמנות שסיימה את לימודיה. אמה ניגשת אליה ומציגה אותה בפני חברותיה כבת דודתה. לאחר מכן, השתיים הופכות לחברות ומתחילות לבלות יותר זמן אחת עם השנייה. החברות של אדל חושדות שהיא לסבית ומתעמתות איתה. אדל ואמה מבלות במוזיאונים ובפיקניקים בפארק. מאוחר יותר הן מקיימות יחסי מין ונהפכות לבנות זוג.

בשנים הבאות, אדל ואמה מתגוררות יחדיו, אדל מסיימת את בית הספר ומצטרפת לצוות הוראה בבית ספר יסודי מקומי, ואילו אמה ממשיכה את קריירת הציור שלה. אדל לא מרגישה בנוח בקרב חבריה האינטלקטואלים של אמה. אמה מעודדת את אדל לקדם את כישורי הכתיבה שלה, אך אדל אומרת לה שהיא מרגישה נוח ומאושרת שהיא איתה ושאין לה רצון להיות משהו אחר מאשר האדם שהיא הייתה כשהן נפגשו לראשונה.

מורכבויות רגשיות באות לידי ביטוי במערכת היחסים שלהן כאשר אדל מתחילה להרגיש בדידות ובלבול, ומתחילה לשכב עם בחור מהעבודה. כשאמה מגלה זאת היא מתעמתת איתה ומחליטה לסלק אותה בכוח מדירתן, ואדל נשארת שבורת לב ולבדה. הזמן עובר, ולמרות שאדל מוצאת סיפוק בעבודתה כגננת, עצב גדול מתחיל להציף אותה. השתיים נפגשות במסעדה. אדל מספרת לאמה שהיא עדיין רוצה אותה ומאוהבת בה. נראה כי עדיין יש ביניהן משיכה חזקה. הן מתנשקות אך אמה עוצרת את זה ומסבירה שיש לה בת זוג, ליזה, והן מגדלות יחד בת. אמה אמנם סולחת לאדל על בגידתה אך לא אוהבת אותה יותר. אמה מוסיפה שמערכת היחסים שלהן הייתה מיוחדת ושתמיד תהיה לה פינה חמה בלב לאדל. עם עזיבתה של אמה אדל מתמלאת ייאוש.

הסרט מסתיים כשאדל הולכת לתערוכת האמנות של אמה. על הקיר תלוי הציור שאמה ציירה את אדל בעירום. אמה לא מקדישה תשומת לב שלה לאדל, וזאת עוזבת בשקט, לאחר שיחה קצרה עם בחור שפגשה בעבר. הבחור מנסה ללכת אחריה אבל הולך בכיוון הלא נכון, ואדל נראית הולכת משם לעתיד מעורפל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא כחול הוא הצבע החם ביותר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של כחול הוא הצבע החם ביותר
"כחול הוא הצבע החם ביותר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר נטפליקס
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר AllMovie (באנגלית)
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר Metacritic (באנגלית)
"כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר אידיבי
"כחול הוא הצבע החם ביותר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורי קליין, למה כולם תוקפים את הבמאי של "כחול הוא הצבע החם ביותר", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2013
שמוליק דובדבני, "כחול הוא הצבע החם ביותר": האורך לא נוגע, באתר ynet, 29 בנובמבר 2013
עופר ליברגל "כחול הוא הצבע החם ביותר", סקירה וניתוח משותף, באתר סריטה, 1 בדצמבר 2013
אלינור דורי, אז מה הוא בעצם "כחול הוא"?, באתר "העוקץ", 29 בדצמבר 2013

פרס דקל הזהב
1945‏-1960	יוניון פסיפיק (1945) • (בשנה זו חולקו 11 פרסים) ייסורים, סוף השבוע האבוד, האחו האדום, פגישה מקרית, ניצ'ה נגר, הסימפוניה הפסטורלית, תקוותם האחרונה, גברים ללא כנפיים, רומא עיר פרזות (1946) • הפרס לא חולק (1947) • הפסטיבל לא התקיים (1948) • האדם השלישי (1949) • הפסטיבל לא התקיים (1950) • מיס ג'ולי (אלף סיוברג), נס במילאנו (ויטוריו דה סיקה) (1951) • בשל מאזן הכוחות, אותלו (1952) • שכר האימה (1953) • השער לגיהנום (1954) • מרטי (1955) • עולם הדממה (1956) • שכנוע ידידותי (1957) • העגורים עפים (1958) • אורפאו נגרו (1959) • לה דולצ'ה ויטה (1960)
1961‏-1980	היעדרות כה ארוכה, וירידיאנה (1961) • משלם ההבטחות (1962) • הברדלס (1963) • מטריות שרבורג (1964) • הפטנט (1965) • על גברים ונשים, גבר ואישה (1966) • יצרים (1967) • חלוקת הפרס בוטלה בשל אירועי מאי 1968 (1968) • והיה אם... (1969) • מ.א.ש (1970) • המקשר (1971) • מקרה מאטי, מעמד הפועלים הולך לגן עדן (1972) • אי ההבנה, הדחליל (1973) • השיחה (1974) • כרוניקה של שנים בוערות (1975) • נהג מונית (1976) • פדרה פדרונה (1977) • קבקבי העץ (1978) • אפוקליפסה עכשיו, תוף הפח (1979) • כל הג'אז הזה, קגמושה (1980)
1981‏-2000	איש הברזל (1981) • יול, נעדר (1982) • הבלדה על נראיימה (1983) • פריז, טקסס (1984) • מסע העסקים של אבא (1985) • המיסיון (1986) • מתחת לשמש השטן (1987) • פלה הכובש (1988) • סקס, שקרים ווידאוטייפ (1989) • לב פראי (1990) • ברטון פינק (1991) • כוונות טובות (1992) • שלום לפילגש, הפסנתר (1993) • ספרות זולה (1994) • מתחת לפני השטח (1995) • סודות ושקרים (1996) • טעם הדובדבן (1997) • נצח ועוד יום (1998) • רוזטה (1999) • רוקדת בחשכה (2000)
2001‏-2020	חדרו של הבן (2001) • הפסנתרן (2002) • אלפנט (2003) • פרנהייט 9/11 (2004) • הילד (2005) • כשהרוח נושבת (2006) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2007) • בין הקירות (2008) • סרט לבן (2009) • הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים (2010) • עץ החיים (2011) • אהבה (2012) • כחול הוא הצבע החם ביותר (2013) • שנת חורף (2014) • דיפאן (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • הריבוע (2017) • המשפחה שלי (2018) • פרזיטים (2019) • הפסטיבל לא התקיים בשל מגפת הקורונה (2020)
2021-היום	טיטאן (2021) • משולש העצבות (2022) אנטומיה של נפילה (2023)