כחול הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור מאת Walter Crane - האחים מגיעים להציל את אחותם

כחול הזקן הוא שמה של אגדה מחרידה מתוך "סיפורי אמא אווזה" מאת שרל פרו, שהופיעה מאוחר יותר גם במעשיות האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של סוג מוטיב עלילתי 312 בסיווג ארנה-תומפסון.

האגדה מספרת על איש עשיר, שלמרות זקנו הכחול והמכוער, נשא שש נשים בזו אחר זו, וכולן מתו באורח מסתורי. לאחר שנשא את אשתו השביעית הודיע לה כחול הזקן שהוא יוצא לאחד ממסעותיו, את צרור המפתחות ישאיר ברשותה, ואמר כי מותר לה להיכנס לכל החדרים פרט לאחד. ציווי זה מעורר את סקרנותה של הרעייה הטריה והיא פותחת את החדר שהכניסה לתוכו נאסרה עליה, ושם היא מגלה את גופות נשותיו של כחול הזקן. מרוב בהלה נופל המפתח מידה וניכתם בדם. היא יוצאת מן החדר, נועלת אותו וממרקת את המפתח, אך אינה יכולה להסיר את עקבות הדם. כשכחול הזקן שב מנסיעתו הוא דורש את המפתחות בחזרה, ונוכח על פי כתם הדם שעל המפתח, כי אשתו המרתה את פיו. הוא מתכונן להרוג גם אותה, אולם למזלה הרב מגיעים אחיה בעוד מועד, והורגים את כחול הזקן לפני שהספיק לשלוח יד באחותם.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחול הזקן, אשתו והמפתחות, איור מהמאה ה-19 מאת גוסטב דורה
איור מאת הארי קלרק לספר "אגדות צ'ארלס פרו" 1922

הסיפור שימש כר פורה ליצירות רבות: סיפורים, נובלות, מחזות, אופרה, קולנוע וציור, בדגשים ופרשנויות שונות החל מהסכנה שבהפרת הציווי של הבעל והאסון שמביאה איתה הסקרנות הנשית, וכלה במסרים פמיניסטיים והומור.

  • האופרה טירתו של כחול הזקן: הלברית נכתב על ידי בלה באלאז' והמוזיקה מאת המלחין ההונגרי בלה ברטוק.
  • האופרה "אריאנה וכחול הזקן": הליברית על פי מחזה של מוריס מטרלינק והמוזיקה מאת המלחין היהודי צרפתי פול דיקא.
  • "הסיפור הנורא של כחול הזקן" מאת ויליאם תאקרי וגם "המפתחות של כחול הזקן" מאת בתו אן תאקרי ריצ'י.
  • "שבע הנשים של כחול הזקן" מאת אנטול פראנס.
  • המחזאי הצרפתי אלפרד סבואר (Alfred Savoir) כתב ב- 1920 מחזה בשם "אשתו השמינית של כחול הזקן" ששימש בסיס לשני סרטי אימה בשם זה: של סם ווד ב- 1923 (סרט אילם שאבד) ושל ארנסט לוביטש ב- 1938.
  • סרטי אימה בשם כחול הזקן: ב-1944, הוליווד, בבימויו של אדגר אולמר (Edgar G. Ulmer), ב-1972, בודפשט, בבימויו של אדוארד דמיטריק ובכיכובו של ריצ'רד ברטון וב-2009, צרפת, בבימויה של קתרין ברייה (Catherine Breillat).
  • סיפורה של הסופרת והעתונאית האנגלית אנג'לה קארטר (Angela Carter) "חדר הדמים" הוא עיבוד פמיניסטי למעשיה זו.
  • "הביצה של כחול הזקן" קובץ סיפורים הכולל סיפור בשם זה מאת הסופרת הקנדית מרגרט אטווד.
  • זקן כחול, נובלה מאת קורט וונגוט, (1987 ,Bluebeard), תרגמה מאנגלית תמר עמית, זמורה ביתן, 1990.
  • בטלנובלה "תנוחי" דמותו של מתי אייסברג מבוססת בעקיפין על אגדה זו.