כיוון תנועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת העולם לפי כיוון התנועה; בכחול המדינות שהתנועה בהן מתנהלת בשמאל הדרך
תנועה בשמאל הדרך בניו דלהי, הודו
כתובת "הבט שמאלה" במעבר חצייה בגיברלטר; מיועד לתיירים בריטים, שמורגלים להביט ימינה בעת חציית כביש. בגיברלטר כיוון התנועה הוא בצד ימין, בניגוד לבריטניה

המונח כיוון תנועה מתייחס לחוקים הקובעים את כיוון נסיעתם של כלי רכב בדרכים. ברוב מדינות העולם, הכוללות כ-66% מאוכלוסיית כדור הארץ, מתנהלת התנועה בצד ימין של הדרך, וביתרתן, בחלקן הגדול מדינות החברות בחבר העמים הבריטי, התנועה היא בצידו השמאלי של הכביש. במונחי קילומטראז', בכ-72% מכבישי העולם הנסיעה היא בימין הדרך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה לא הייתה כל חשיבות לכיוון התנועה. התנועה בדרכים התנהלה לרוב ברגל, כאשר רק לבעלי האמצעים ולשליטים היו כרכרות ועגלות, ולאלה ניתנה זכות קדימה כאשר יתר העוברים בדרך סטו לשולי הדרך. רק במקומות בהם הייתה תנועה רבה לשני הכיוונים (דבר נדיר ביותר בעת העתיקה) הייתה חשיבות לכיוון התנועה.

לפי ממצאים ארכאולוגיים, שהתבססו על עקבותיהן של עגלות מטען, התנועה בדרכים הרומאיות התנהלה מצידה השמאלי של הדרך. עדות לכך נמצאה במחצבה בסווינדון, אנגליה: ב-1998 נמצאו עקבות עמוקים של עגלות בימין הדרך שהובילה למחצבה. בהנחה שהעגלות יצאו מהמחצבה כשהן טעונות וכבדות, הסיקו שהתנועה התנהלה בצד שמאל של הדרך.

מאחר שטרום עידן המכונית עיקר התנועה בדרכים התנהלה באמצעות סוסים ועגלות, הרי שמאחר ומרבית בני האדם הם ימנים, הם מטפסים על גב הסוס מצד שמאל ומעדיפים שבמקרה של עימות עם אדם אחר בדרך, יד ימינם האוחזת את השוט ועשויה לאחוז חרב תפנה אל מרכז הדרך. לכן ניתנה העדפה לתנועה בשמאל הדרך.

ההתייחסות הראשונה המתועדת לכיווני תנועה הייתה ב-1756, בבריטניה, והתייחסה לתנועה בגשר לונדון. חוק הדרכים מ-1773 הורה לרוכבי סוסים לנוע בצדו השמאלי של הגשר.

בשלהי המאה ה-18 עברו מדינות רבות, ובהן ארצות הברית לתנועה בצידן הימני של הדרכים. קיימות עדויות מ-1806 כי בחלקים מסוימים בארצות הברית נהגו בימין הדרך, ובחלקים אחרים בצד שמאל. ב-1792 בוצע המעבר הראשון מנהיגה בשמאל הדרך לנהיגה בימינה, בכביש המהיר פילדלפיה-לנקסטר, ב-1804 עברה מדינת ניו יורק לנהיגה ימנית, וניו ג'רזי הצטרפה אליה ב-1813. קיימת סברה שעל פיה נפולאון בונפרטה העביר את כיוון התנועה בכל השטחים שכבש באירופה אל צידה הימני של הדרך כדי שכיוון התנועה יהיה אחיד, וזאת במסגרת פעולותיו הרבות לקביעת יחידות מידה וסדרי ממשל וארגון אחידים באירופה.

בריטניה, שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שלטה במדינות רבות, השפיעה על כיווני התנועה בהן, ועד ימינו רובן המוחלט של מדינות חבר העמים הבריטי מפעילות מערכות כבישים שמאליות. על מדינות אלו נמנות בין היתר הודו, אוסטרליה, דרום אפריקה, בנגלדש, סינגפור ומדינות אחרות. גם מדינות שאינן חברות בחבר העמים, או שפרשו ממנו, אך היו תחת השפעה בריטית בעבר, משתמשות בשיטה זו, כגון אירלנד ופקיסטן. מנגד, ליפן אין כל קשר לבריטניה, יחד עם זאת היא בין המדינות הבולטות שהתנועה בהן שמאלית.

בקנדה, שנותרה חברה בחבר העמים הבריטי, הושפע כיוון הנהיגה מהשליטה הצרפתית עד 1763. הצרפתים נהגו בימין הדרך באזור קוויבק, והבריטים לא שינו נוהג זה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 עברו רוב פרובינציות (מחוזות) קנדה לנהיגה בימין, והאחרונה בהן הייתה ניופאונדלנד בשנת 1949.

בשבדיה הוחלף כיוון הנהיגה ביום ה-H‏ - 3 בספטמבר 1967, מנהיגה בצד שמאל לנהיגה בצד ימין.

בעוד רוב המדינות ששינו את כיוון התנועה, עברו לנסיעה בצד ימין, קיים תיעוד לגבי שני מקרים בלבד בהם נעשה מעבר לצד שמאל. אוקינאווה, שהוחזרה ליפן לאחר שהייתה בשליטת האמריקאים מאז תום מלחמת העולם השנייה, שינתה את כיוון התנועה מימין לשמאל ב-30 ביולי 1978 על מנת ליצור אחידות כלל ארצית. סמואה שבאוקיינוס השקט העבירה את כיוון התנועה מימין לשמאל בספטמבר 2009 מטעמים כלכליים, שכן זהו כיוון התנועה בכבישי שכנותיה הגדולות, וההידמות לשכנות תאפשר להוזיל את יבוא המכוניות המשומשות ‏[1].

רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, אחידות כיוון תנועת הרכבות פחות חשוב מאחידות כיוון תנועת כלי הרכב בכבישים. זאת משום שמסלול התנועה במסילות הרכבת נקבע מראש ואינו תלוי בהחלטות הנהג. על כן הנהגים אינם יכולים לגרום לאסון כשהם מתבלבלים בכיוון התנועה. חוסר אחידות בכיוון תנועת הרכבות ניתן לראות בפרוורי החוף הצפוני של שיקגו - במסילת הברזל הקרובה ביותר אל החוף כיוון התנועה הוא משמאל ואילו ברוב מסילות הברזל שבאילינוי כיוון התנועה הוא מימין.

במדינות רבות, ובהן ישראל, נוסעות הרכבות בצד שמאל, על אף שהתנועה של כלי הרכב היא בצד ימין.

כיוון תנועה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי המשנה ‏[2] "בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש (של מזבח העולה בבית המקדש) ויורדין במערבו", כלומר התנועה על כבש המזבח התנהלה בצד ימין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הנהגים מתבקשים לעבור לנתיב השמאלי", באתר ynet‏, 7 בספטמבר 2009
  2. ^ מסכת יומא פרק ד' משנה ה'