כייסות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכיוס קיים מאות רבות בשנים. כאן הוא מוצג בציור מהמאה ה-17, מאת לואיז מויון

כייסות או כיוּס, מושג המתייחס לגניבת ארנקו או כספו של אדם מכיסו או מתרמילו, כך שקורבן הכיוס לא ירגיש בכך בשעת מעשה. העוסק בכיוס קרוי כייס. כיוס הוא בדרך כלל עבירה פלילית. בהשוואה לטכניקות אחרות לגזילת כספו של הזולת כגון שוד, כיוס היא פעולה נטולת אלימות שהקורבן מרגיש בתוצאותיה זמן מה לאחר שהסתיימה.

המושג מוזכר כבר במאה ה-13, וב-1585 מוזכר לראשונה בית ספר לכייסות בלונדון. את המילה העברית חידש העיתונאי איתמר בן־אב"י לאחר שלא נותר מקום לכתוב בכותרת "גנבי כיס".[1]

כייסים פועלים כיחידים או כזוגות, כאשר אחד מהכייסים מסיח את דעתו של הקורבן, והאחר עוסק במלאכת הכיוס עצמה. טכניקות להסחת הדעת: שיחה עם הקורבן תוך הפניית תשומת לבו לנושאים שונים, התזה מקרית לכאורה של לכלוך עליו, ולאחר מכן סיוע בניקוי הלכלוך שמעניק אפשרות "לנקות" גם את כיסו של הקורבן.

שדה פעולה אידאלי לכייסים הוא אזור שבו קיימת צפיפות גבוהה, כגון תחבורה ציבורית בשעות העומס, התקהלויות של אנשים וכדומה. כיוס בתחבורה ציבורית מעניק לכייס יתרון נוסף: בתום מעשה הכיוס הכייס יורד מהרכב עם שללו, והרכב מתרחק עם קורבן הכיוס, ומרחיק אותו מהכייס.

מדרגות נעות מאפשרות כיוס ב"שיטת הסנדביץ'": אחד הכייסים נעצר בקצה המדרגות הנעות לפני הקורבן, והמדרגות בתנועתן מצמידות אליו את הקורבן שהופך לחסר אונים, כך שמתאפשר לכייס השני, הנמצא מאחורי הקורבן, להיצמד אליו ולחפש בכליו.

יש כייסים המשתמשים בסכין חדה לחיתוך הכיס האחורי של מכנסי הגבר לשם הוצאת הארנק. בארצות מסוימות יש רוכלים הדוחקים בתיירים לקנות את מרכולתם ותוך כדי כך מכייסים אותם.

במקומות מועדים לפורענות מעמידה המשטרה בלשים שתפקידם לאתר כייסים בפעולתם, וכן משמשת לכך בקרה באמצעות טלוויזיה במעגל סגור.

תיירים הם מועמדים עיקריים לכיוס, משום שחוסר התמצאותם הופך אותם לקורבנות נוחים יותר. כדי להתגונן מכייסים נוהגים תיירים להצטייד בחגורה סמויה, שהגישה אליה על ידי הכייס קשה יותר, ובה הם מחזיקים את עיקר כספם ומסמכיהם, לצמצום הנזק מפגיעתו של כייס. יש המשתמשים בשרשראות שקושרות את הארנק לדש מכנסייהם או מעילם, ויש כאלו שמניחים אותו בכיס פנימי שאין אפשרות להגיע אליו מבלי לעורר את תשומת לבו של בעל הארנק.

העונש המרבי הצפוי לכייס בבית משפט ישראלי הוא שלוש שנות מאסר.

דמות ספרותית נודעת של כייס היא זו של פייגין בספרו של צ'ארלס דיקנס "אוליבר טוויסט". פייגין הוא מנהיגה של חבורת ילדים, שאותם הוא מדריך לעסוק בכיוס ובמעשי גניבה נוספים.

שימוש לא פלילי בכישורי כיוס נעשה על ידי קוסמים, שבחלק מהמופע שלהם מעלימים חפצים מכיסיו של מתנדב מהקהל.

במשחק התפקידים, מבוכים ודרקונים, הדמות נוכל יכולה להשתמש במיומנות הייחודית שלה בכיוס אנשים בהצלחה רבה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה תופעה של "כייסות אלקטרונית" באמצעות קורא שבבי RFID אותו מקרבים כייסים לכיס הקרבן, כדי לזהות את הפרטים הסודיים המוטבעים בשבב על כרטיס האשראי, הדרכון ושאר מסמכים אישיים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן סיון, תצלצל שפתנו : סיפור התחדשותה של העברית בארץ-ישראל, יצא לאור על ידי הוצאת מסדה, 1989
  2. ^ Electronic Pickpocketing Goes Viral