כיכר אתרים
כיכר אתרים (המוכרת גם ככיכר נמיר) היא מכלול של מבנים וכיכר ציבורית בתכנונו של האדריכל יעקב רכטר ומשקפת את אחד משיאיו של סגנון הברוטליזם בישראל. כיכר אתרים סמוכת דופן לשפת הים בתל אביב מעל רחוב אליעזר פרי, ומקושרת לטיילת ולמרינה תל אביב ממערב, ואל שדרות בן-גוריון ורחוב הירקון ממזרח. ממערב לכיכר נמצאת בריכת גורדון.
כיכר אתרים נבנתה כמבנה רב תכליתי בן מספר מפלסים, אשר ניצל את הפרשי הגבהים בין מצוק הכורכר שהיה במקום לחוף הים. המפלס התחתון כולל מגרש חניה ותחנת דלק. המפלס שמעליו כולל כביש ראשי מקורה (רחוב פרי). מעליו שני מפלסי חנויות מקורים, והמפלס העליון (גג המבנה) הוא רחבה, הכוללת מספר מבני מסעדות, אמפיתיאטרון ומבנה עגול מצופה זכוכית (המוכר כ"מבנה הקולוסאום"). בחלקו הצפוני של הכיכר קיים מבנה נוסף הכולל את מלון מרינה ומספר מפלסים של חנויות.
לפני בניית הכיכר שכנה במקום שכונת מחלול שכללה פחונים וצריפים. השכונה הוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך מאורעות תרפ"א ועבור עולים חדשים. שכונה זו, ששכנה על שפת הים סבלה מרוחות עזות ומהצפות מידי חורף כתוצאה ממיקום זה.
בשנות החמישים החלו לפנות את השכונה. בשנות השישים הוחלט בעיריית תל אביב לפתח את החופים הצפוניים של העיר, ולבנות בתי מלון מודרניים לאורך החופים. במסגרת פרויקט הפיתוח הוחלט לבנות במיקומה של שכונת מחלול מרכז תיירותי שיקשר בין בתי המלון, החופים ושדרות בן-גוריון, ויכלול גם כביש ראשי מקביל לחוף ומגרש חניה. לצורך בניית הפרוייטים הללו הוקמה החברה העירונית "אתרים", אשר על שמה נקרא לימים הכיכר. על תכנון המרכז התיירותי הופקד האדריכל יעקב רכטר.
כיכר אתרים החלה להיבנות בשנת 1971, ונחנכה ביוני 1975. בשנים הראשונות הייתה הכיכר שוקקת חיים: במבנה הבטון המעוגל שבמפלס הרחבה פעל סניף של כלבו שלום. גם שני מפלסי החנויות והמסעדות שברחבה זכו להצלחה. במבנה הצפוני הוקמו חניות ללא מכס לתיירים. באחד המפלסים התחתונים פעל בית קולנוע שחף. בסך הכול כלל המבנה כמאתיים בתי עסק.
לקראת סוף שנות השבעים השתנתה המגמה: גורמים פליליים השתלטו על חנויות, ובמקום הוקמה אף נקודת משטרה, החנויות שבמפלסים התחתונים נסגרו או הפכו למועדוני הימורים. הסניף של כל בו שלום נסגר, והמבנה המעוגל עמד נטוש מספר שנים. תושבי העיר וגם התיירים הדירו רגלם מהמקום, ואותות ההזנחה ניכרו במקום. ב-1982 זכה המפלס העליון למעט עדנה, כשנפתח במבנה העגול "מועדון הקולוסיאום", אשר פעל עד לסוף שנות התשעים. עם זאת הצלחתו של הקולוסיאום, שהיה המועדון הגדול בארץ (ונטען שגם במזרח התיכון), לא הצליחה לגרום להתאוששות הכיכר. בשנות התשעים נסגר גם קולנוע שחף. בימי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, אף התבטא ראש העירייה, שלמה להט, כי הוא היה מעדיף שטיל סקאד יגרום להרס הכיכר.
העירייה מנסה כבר שנים לקדם תוכניות להרס הכיכר או אפילו רק לשיפוצה, אולם סבך של בעיות משפטיות מונע זאת. עיקרה של הבעיה היא שהמבנה של הכיכר הוא בעלות פרטית של עשרות בעלי נכסים בכיכר (כולל חלק מהשטחים הציבוריים), שאינם מצליחים לשתף פעולה באחזקת הכיכר. להבדיל מקניונים, אין לכיכר חברת אחזקה ובעצם אין אף גורם שמנהל ומתחזק אותה. גם חומרי הבנייה, בעלי האיכות הנמוכה מהם נבנתה הכיכר, כמו גם הקירבה לים, תורמים לבלאי המואץ של הכיכר.
כיום הכיכר עומדת נטושה כמעט לגמרי, מתפוררת ומוזנחת, כאשר מרבית החנויות נטושות. עם זאת, לאחרונה הוחל בשיפוץ המבנה המעוגל ששימש את הקולוסאום וצופה בזכוכית, ונצבעו כמה מהמבנים שעל הרחבה כמו גם תוקנו ליקויי בטיחות בכיכר.
שמה של כיכר אתרים הוסב בשנות השבעים לכיכר נמיר, על שמו של ראש עיריית תל אביב יפו מרדכי נמיר. לאחר כשלונה של הכיכר ביקשה אלמנתו, אורה נמיר, לחזור לשם הקודם ולקרוא למקום אחר על שם בעלה, ואכן שמה של דרך חיפה הוחלף לדרך נמיר.
כיום, כיכר אתרים נחשבת לאחד מהפרויקטים הכושלים ביותר שנבנו בתל אביב, יחד עם פרויקט התחנה המרכזית החדשה שהביא לתוצאות קשות גם כן. היא מהווה סמל לכשלונה של תפיסת הבינוי המאסיבי של חוף הים הבאה על חשבון שמירת החוף הטבעי, ולניתוק העיר מהים (כיום, לאחר חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית לא הייתה מתאפשרת בניית פרויקט כזה בסמוך לחוף). ביקורת זו הושמעה כבר כשתוכננה הכיכר, במיוחד על ניתוקה של שדרות בן-גוריון מהים. התכנון המקורי של רכטר שאף דווקא לחבר את השדרה עם הכיכר כך שהים יראה ממנה אך בשל אילוצים שנבעו מכך שהכביש התחתי לא יכל להיות נמוך מגובה פני הים, הוגבהה הכיכר מעט אך במידה כזו שהנוף לים נחסם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור
- יעקב שביט, גדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב: עיר מטרופולין 1974-1993, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב
- אריאל חוברת מספר 48-49: תל אביב ואתריה (מרץ 1987)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נועם דביר, מול אותו הים, עכבר העיר, 28 במרץ 2010
| כיכרות עיקריות בתל אביב-יפו | ||
|---|---|---|
|
