כימשון תפוחי האדמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תפוח אדמה מכווץ ורקוב שהוכה בכימשון

כימשון תפוחי האדמהאנגלית: potato blight או late blight) היא מחלה קשה הנגרמת בעיקר לתפוחי אדמה בעקבות הדבקה בטפיל מהמין Phytophthora infestans, השייך לסוג Phytophthora ולמחלקת ה-Oomycota, (המכונה Water molds). הטפיל פוגע בעלי הצמח ובפקעת, שהיא החלק האכיל של תפוח האדמה. הטפיל יכול לפגוע גם בעגבנייה ובמינים נוספים של משפחת הסולניים.

הטפיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיטופטרה שייכת למחלקת האואומיקוטינה, סוג הטפיל שתוקף יבולים רבים. Infestans הוא המין שתוקף רק תפוחי אדמה ועגבניות. מין זה יוצא דופן בכך שהוא היחיד הגורם למחלת נוף (חלקי הצמח מעל פני האדמה). כל שאר המינים גורמים למחלות שורש. בישראל כמעט ואין מחלות שורש בפיטופטרה, כנראה עקב אופי ההשקיה (טיפטוף והמטרה ולא השקיה בתלמים) גורם נוסף הוא סוג המים, המים המליחים המשמשים להשקיה, מקשים על התפשטות המחלה. המחלה תוקפת עגבניות ותפוחי אדמה הרגישים אליה במידה זהה. מחלה זו אופיינית מאוד לאזורים ממוזגים ולחים בעלי טמפרטורה גבוהה. בישראל, תפוחי אדמה לא גדלים בקיץ, בניגוד לעגבניות. עונת הגידול של תפוחי האדמה מתאימה להתפשטות המחלה ולכן הם פגיעים יותר. הטפיל נוצר באדמה, או על עלי השתילים המציצים ממנה לאחר הזריעה. בהמשך העונה היא יוצרת נבגים אשר נופלים חזרה אל האדמה ויכולים לתקוף גם את הפקעות. הפתוגן יוצר מנבגים דמויי לימון בהן נוצרות זואוספורות השוחות לעבר הפונדקאי - כלומר הם זקוקים למים. כמו כן הם זקוקים לטמפרטורה נמוכה (12-14 מעלות) לצורך הדבקה. לאחר התפשטות המחלה, הטפיל זקוק לטמפרטורה של 18-20 מעלות על מנת להתפתח בקצב מיטבי. לצורך יצירת המנבגים דרושה לחות גבוהה. תנאים אלו דומים לתנאים השוררים בחורף, באביב ובסתיו בישראל. כמו כן, באמצע עונת האביב, הנוף הולך ומתפתח ויוצר מיקרואקלים אשר מונע את ההתייבשות מתחתיו ומאפשר תנאים אידאליים להתפתחות המחלה. בזכות מידע זה ניתן להתמודד עם המחלה על ידי איוורור, הקטנת הנוף וריסוסי מניעה בעונות המועדות לפורענות. כמו כן, מידע זה מאפשר לחזות את העונות המתאימות לגידול ועונות בהן צפויה התפשטות המחלה על פי הסתברות.

אחת מדרכי ההתמודדות היא פיתוח זנים עמידים. כאשר התגלו עקרונות הגנטיקה והפיטופתולוגיה וכשהבינו שהעמידות למחלות – מקורה בגנים העלו את הרעיון, בעקבות הבחנה שזני הבר עמידים יותר בפני מחלות. לכן חשבו לשפר את הזנים הקיימים על ידי הכלאות עם זני הבר העמידים. נעשו כמה הכלאות כאלה ופותחו זנים עמידים אולם לאחר תקופה קצרה התפתחו הפתוגנים כך שגם הזנים העמידים פיתחו אליהם רגישות ולמעשה כיום, העולם התייאש מפיתוח עמידות מונוגנית ומשקיע את זמנו בניסיונות פיתוח עמידות פוליגנית, עמידות יציבה יותר והיא כוללת עמידות חלקית בגנים רבים בניגוד למונגנית שהיא מוחלטת אך יעילה לזמן קצר בלבד.[דרוש מקור]

מחלות דומות למחלה זו קיימות במגוון צמחים נוספים, לרבות תירס ואורז.

הדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מסוכנת לתפוחי אדמה גם כיום. הנבגים הזעירים מגיעים בעיקר באמצעות הרוח אל עלי הצמח ומתרבים שם. ניתן לזהותם באמצעות כתמים בעלים ובגבעולים, המוקפים בתפטיר לבן. כדי להגיע לפקעת, הטפיל חודר עם המים לאדמה, או (באחסנה בעיקר) עוברים במגע ישיר בין העלה הנגוע לפקעת. המחלה מופיעה בפקעת בתור כתמים חומים יבשים שמתפתחים לריקבון תוך ימים ספורים. אם ההדבקה מתרחשת בשלבי הגידול הראשוניים של השדה, רוב היבול בסכנה.

ההדבקה הראשונית עלולה להתרחש כבר בשלב המוקדם שבו מציצים העלים הראשונים של הצמח. תנאי הדבקה אופטימליים הם הרבה מים במשך כ-14 שעות לפחות, וטמפרטורה שבין 12-22 מעלות צלזיוס.

עלה תפוח אדמה נגוע

בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כימשון תפוחי האדמה התגלה בצפון אמריקה בשנות ה-40 של המאה ה-19, והגיע לאירופה דרך הים באוניות סוחר. בשנת 1845 החל רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד בעקבות פגיעת הכימשון בתפוחי האדמה שהיוו את מקור המזון והכלכלה העיקרי של הצמיתים האיריים.

אופני טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום (2007) פותחו מספר זני תפוחי אדמה העמידים למחלה. עמידות זו הינה "על תנאי" מאחר שמוטציה של הטפיל עלולה לפגוע גם בהם.

כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר חומרי הדברה כגון רידומיל הפוגעים בטפיל ומונעים את התפשטותו. מקובל גם לרסס את יבול תפוחי האדמה בריסוס מונע.

אמצעי בטיחות כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקפדה על זרעים לא נגועים
  • ביעור של פונדקאים פוטנציאליים מהשדה
  • השקיה בלילה ולא ביום
  • עיבוד של הקרקע כך שיווצרו מינימום חריצים המאפשרים מעבר קל של הנבגים לפקעות
  • אחסנה עם זרימת אוויר וללא פקעות נגועות